חשבון נפש צבאי וכלכלי - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חשבון נפש צבאי וכלכלי

את חשבון הנפש הכלכלי, בניגוד לצבאי, צריך להתחיל כאן ועכשיו. בארבעה שבועות חשפה המלחמה הזאת באופן חד, ברור וכואב את האמיתיות הכלכליות שרבים ניסו להתעלם מהן

כאשר התותחים רועמים, מספר החללים גדל מדי יום ושליש מהמדינה משותק, הנכונות של הציבור והתקשורת לנהל דיון ציבורי על כל הטעויות והמחדלים בהתנהלות הדרג המדיני והצבאי בחודש האחרון ובשנים האחרונות - אינה גדולה.

אבל בין אם המלחמה תימשך או שההסדר המדיני יגיע בשבועות הקרובים, מתקרב הרגע שבו יש לנהל דיון ציבורי נוקב, וצריך להיות כסיל גמור כדי שלא לראות כי המערכת הצבאית צריכה לערוך בדק בית רציני ויסודי על ניהול המלחמה הזאת וההיערכות לה.

לדידם של ראשי מערכת הביטחון וחלק מהפוליטיקאים יוצאי המערכת הזאת, לבעיות הצבאיות יש רק פתרון אחד: הגדלה של תקציב הביטחון. מהרגע שבו פרצה המלחמה זה עומד באוויר: אחרי שלוש שנים שבהן החל גל ציבורי תקיף שדרש מהצבא להתייעל, הרגישו הגנרלים וחבריהם בשלטון שזה הרגע לפתוח במסע יחסי ציבור נגדי להגדלה חוזרת של התקציבים.

את חשבון הנפש הכלכלי, בניגוד לצבאי, צריך להתחיל כאן ועכשיו. בארבעה שבועות חשפה המלחמה הזאת באופן חד, ברור וכואב את האמיתיות הכלכליות שרבים ניסו להתעלם מהן, להכחיש אותן או להדחיק אותן:

* הפערים בחברה הישראלית גדולים ודוקרים את העין. הדיווחים המצולמים של התקשורת הישראלית מיישובי הצפון חשפו מאות אלפי אנשים שהופקרו לנפשם. ההישענות של עשרות אלפי אנשים, חלקם חיילים, על תרומות של חברות, אילי הון ומיליונרים היא תעודת עניות למשק הישראלי. החברות גוזרות קופונים תדמיתיים, והמיליונרים משקיטים את מצפונם - אך התרומות האלה חושפות את הריקבון והניוון של המערכת, שאמורה היתה לתת לאנשים האלה רשת ביטחון.

* 40 מיליארדי השקלים שנוגסת מערכת הביטחון מתקציב הממשלה לאורך שנים לא מביאים את התוצאות ברגע האמת. האם מערכת הביטחון צריכה 50 מיליארד שקל או שמא היא צריכה להקצות את הכסף להיערכות למלחמה ולא לבזבז אותו על כוח אדם מנופח, הסדרי פנסיות מטורפים ופרויקטים מגלומניים?

* הרפורמות הכלכליות של השנים האחרונות ובראשן השמירה על תוואי יורד של חוב וגירעון הצילו את העורף הישראלי מפתיחתה של חזית נוספת: קריסה כלכלית ומשבר פיננסי.

אזרחי ישראל רואים כמובן מאליו את העוצמה שמגלה השקל הישראלי, את המשך ההשקעות הזרות במשק, האינפלציה הנמוכה והריבית שעדיין קרובה לרמה האמריקאית. אבל כל אלה אינם מובנים מאליהם: אחרי מלחמת לבנון הראשונה המשק קרס לאחת מהתקופות השחורות ביותר בתולדותיו, ובאינתיפאדה שפרצה לפני חמש שנים נקלע המשק למיתון הגרוע ביותר בשלושים השנה האחרונות בעקבות ניהול מקרו-כלכלי כושל.

עם סיום המלחמה הזאת צריכים הציבור והמערכת הפוליטית להתחיל לדרוש מהמערכת הצבאית שקיפות מלאה של התנהלותה התקציבית ולשאול אותה שאלות קשות:

*כיצד ייתכן שכל אזרח שמגיע למפקדות בעורף מתרשם מהשומנים האדירים שעוטפים את המערכת - וברגע שפורצת המלחמה יש מחסור חמור בציוד בסיסי?

* כיצד ייתכן שמיליארדי שקלים נשפכים במשך שנים על שכר ופנסיות של אנשי צבא שעובדים בעורף - וברגע האמת הצבא זקוק מיד לתוספות תקציביות ענקיות?

* כיצד ייתכן שהשכר ותנאי הפנסיה בצבא הם מהטובים ביותר במשק הישראלי - אבל ברגע האמת מודים קצינים בכירים שאיכות כוח האדם היא בינונית ורמת הניהול בדרגים הנמוכים ירודה?

פרץ במדי צה"ל

שר הביטחון הטרי עמיר פרץ הבטיח בתחילת המלחמה שחסן נסראללה לא ישכח את שמו. האמירה הטיפשית והרהבתנית הזאת נראית היום עצובה במיוחד על רקע ההצלחה התדמיתית האדירה של נסראללה.

אבל הרבה יותר מטרידה ומאכזבת היא המהירות שבה פרץ שכח את ההבטחה שלו לבוחרים, את הטיקט שעליו הוא רוכב כבר עשר שנים ואת זכות קיומו היחידה בחיים הציבוריים: אחרי עשר שנים שבהן הוא הסביר לנו שצריך להעביר את השיח הישראלי מהזירה הצבאית לבעיות החברתיות; ואחרי שערב הבחירות הוא הסביר שצריך להעביר משאבים מתקציב הביטחון למטרות חברתיות - התברר שוב שהעמדות נגזרות רק מהמקום שבו אתה עומד.

פרץ פשט תוך דקות את החולצה עם הצווארון הכחול ולבש את מדי הצבא; הוא כאן כדי לדפוק את נסראללה.

המבחן של 2007

כלפי חוץ משדרים במשרד האוצר אופטימיות גדולה. העניינים בשליטה, המסגרת התקציבית נשמרת, יש לנו משק חזק ואיתן.

ואולם בצמרת המשרד גובר והולך הפחד: כשם שהצבא לא היה ערוך למלחמת לבנון השנייה, כך במשרד האוצר סבורים שהם לא ערוכים למלחמה על תקציב 2007. בניגוד למצב בארבע השנים האחרונות, למשרד האוצר אין כיום שום גיבוי פוליטי אמיתי. שר האוצר אברהם הירשזון מדבר את ה"טקסט הנכון" שפקידי האוצר נותנים לו - אבל לפקידים יש ספק רב אם ברגע האמת הוא יוכל להוביל את המאבק על הקופה הציבורית. גם הנכונות ללכת לקרבות על שינויים מבניים במשק, שפוגעים בקבוצות כוח ובאילי ההון, נראית היום נמוכה מאוד.

גרוע יותר מזהותו של שר האוצר הוא הרכב הקואליציה: לממשלה אין שום יכולת אמיתית להוביל ולהעביר דברים בכנסת, ותקציב 2007 צפוי להיות מסע ייסורים מהגרועים ביותר שידעה ממשלת ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#