כוחם של העשירים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כוחם של העשירים

30 התמנונים העסקיים הגדולים במשק חזקים עתה מאי פעם. היכולת שלהם להשפיע על החלטות השלטון בעניינים כלכליים, חברתיים ואפילו פוליטיים גדולה מאי פעם, והיא אחת הסכנות הגדולות ביותר הרובצות כיום לפתחה של הדמוקרטיה והחברה בישראל

כל העושר הזה, הוא טוב ליהודים או רע ליהודים?

הביטו בעשרת הכוכבים שבראש רשימת 500 העשירים של מגזין TheMarker, שפורסמה בשבוע שעבר: הונם המצרפי הוא 26 מיליארד דולר - כ-21% מהתוצר במדינת ישראל.

בשנה החולפת לבדה גדל עושרם בכ-50%, ומאז החל TheMarker לנתח את מפת העושר וצבירת ההון במשק הישראלי זינק אומדן השווי הנכסי הנקי של עשרת הגדולים בכ-200%, שהם כ-17.5 מיליארד דולר.

לרבים מהקוראים יש תשובה ברורה לשאלה שפתחנו בה: התעשרותם של קומץ אנשים באופן כה קיצוני היא מסוכנת, חולה ומעוותת - ומשקפת יותר טוב מכל פרמטר אחר את כל הדברים הגרועים שהתרחשו בכלכלה ובחברה בישראל בעשור האחרון.

לדידם של רבים, כל דולר שנוסף להונה של החבורה הזאת, שנקראת לעתים "המשפחות", "אילי ההון" או "האוליגרכים הישראלים", בא על חשבונן של השכבות החלשות או המעמד הבינוני.

לצערנו, בתיאור הזה יש הרבה מן האמת: חלק לא מבוטל מהאנשים שמככבים ברשימת ה-500 שלנו צברו את עושרם מניצול מבנה המשק: מפעילות מונופוליסטית או אוליגופוליסטית על חשבון הצרכנים שרוכשים מהם שירותים ומוצרים או מקבלת מכרזים, זיכיונות, הטבות והגנות מהמדינה - על חשבונם של יתר משלמי המסים והצרכנים.


ההתעשרות המהירה של מאות יזמים ומשקיעים בעשור האחרון אינה תסמין של מחלה כלכלית או חברתית; היא תוצאה של צמיחה כלכלית בעולם

אבל זה רק חלק מהסיפור. רוב ההתעשרות של כוכבי הדירוג השנתי בשנים האחרונות מקורה בעסקים בינלאומיים. איתן וסטף ורטהיימר אמנם קיבלו מהמדינה ב-20 השנים האחרונות מענקים והטבות מס במאות מיליוני שקלים - אך את עושרם העצום הם צברו באמצעות פיתוח מודל עסקי ייחודי, שאיפשר לישקר ליהפך לאחת החברות הרווחיות בעולם, חברה שמעסיקה אלפי עובדים ומייצרת ערך מוסף גדול לכלכלה הישראלית.

שרי אריסון היא בעלת השליטה בבנק הפועלים שאת רווחיו הגבוהים מאפשרת, בין השאר, רמת התחרותיות הנמוכה בשווקים פיננסיים רבים. ואולם הבנק מהווה נתח זעום מעושרה - רוב הונה נובע מעסקי תיירות בחו"ל, שאביה הקים ואחיה מנהל וששוויים תפח במיליארדי דולרים בשנים האחרונות.

ההתעשרות המהירה של מאות יזמים ומשקיעים בעשור האחרון אינה תסמין של מחלה כלכלית או חברתית; היא תוצאה של צמיחה כלכלית בעולם, יציאה של יזמים רבים לחו"ל ובעיקר - הכישרון של ישראלים בתחום האינטרנט והטכנולוגיה.

אז הכל טוב? עלינו רק לברך על ההתעשרות העצומה של ורטהיימר, תשובה, לבייב, דנקנר ואחרים? לא בטוח: העושר האדיר, שנצבר בעשור האחרון בידיהם של עשרה או עשרים יזמים ומשפחות, עשוי לתרום לצמיחה העתידית במשק, אך גם מהווה איום על החברה ועל הכלכלה בישראל.

תזכורת קצרה: לפני עשר שנים החליטה הממשלה לפרק את בנק הפועלים מהאחזקות הריאליות שלו. בוועדה שציוותה על הבנק להתפרק מהקונצרנים הגדולים ששלט בהם, "ועדת ברודט" היה שמה, ישב גם הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר ד"ר יורם טורבוביץ'. בבואו להסביר את חשיבות הפירוק כתב טורבוביץ' שהסכנה העיקרית בעוצמתו של הבנק היא בהשפעה שיש לראשיו על מקבלי ההחלטות, הפוליטיקאים - ומכאן החשש לפגיעה בדמוקרטיה.


20 או 30 התמנונים העסקיים הגדולים במשק חזקים עתה מאי פעם; צריך להיות דג מאוד קטן כדי להצליח להתחמק מלפיתתם

טורבוביץ' לא היה תיאורטיקן; כממונה על הגבלים עסקיים הוא ידע כמה קשה לו ולפקידי הממשלה להתעמת עם שלוש-ארבע משפחות עשירות במשק. היום אתה מתעמת עמן, מחר אתה זקוק לחסדיהן.

עשר שנים אחרי, טורבוביץ' הוא מנהל הלשכה של ראש הממשלה אהוד אולמרט - ראש הממשלה הראשון בישראל הידוע בחיבתו הגדולה לעשירים בכלל ולעשירים ישראלים בפרט.

בשבע השנים שבילה בסקטור העסקי בטרם חזר אל תפקיד ממלכתי היה טורבוביץ' שכיר, שותף, יועץ ואיש סודם של כמה מהאנשים העשירים והמשפיעים ביותר במשק, כמו נוחי דנקנר, יצחק תשובה וצדיק בינו. עכשיו טורבוביץ' אמור לשכוח מחבריו ולהתמסר רק לאינטרס הציבורי. לא פשוט.

20 או 30 התמנונים העסקיים הגדולים במשק חזקים עתה מאי פעם; צריך להיות דג מאוד קטן כדי להצליח להתחמק מלפיתתם. היכולת שלהם להשפיע על החלטות השלטון בעניינים כלכליים, חברתיים ואפילו פוליטיים - אם ירצו - היא גדולה מאי פעם, והיא אחת הסכנות הגדולות ביותר הרובצות כיום לפתחה של הדמוקרטיה והחברה בישראל.


מדי פעם, כאשר בין אילי ההון מתחולל קרב על זיכיון מסוים, מזדמן לעיתונאים לראות אותם מקרוב מתגוששים על ההשפעה על פקידי השלטון; המחזה מפחיד

אחד מחמשת התמנונים הגדולים במשק סיפר לנו לפני כמה שנים שהוא שוקל לשכור את שירותיו של עורך דין ידוע, שנחשב באותו רגע למקורב מאוד לראש הממשלה ולקח חלק בהרכבת הקואליציה. "מה אתם חושבים", אמר לנו בטון משועשע, "אם אעביר לעורך הדין של ראש הממשלה כמה עסקות גדולות שנמצאות אצלי על השולחן כרגע, אוכל להשפיע על ההחלטה מי יהיה שר החוץ או שר האוצר?"

"אני מפחד לגעת בכל עסקות הגז", אמר לי לפני כמה חודשים אחד הפקידים הבכירים ביותר בירושלים. "מעורבים שם כמה מהאנשים העשירים ביותר במשק ועורכי הדין הכי גדולים, שבדרך כלל מקורבים לראש הממשלה. כל החלטה יכולה להזרים אליהם מיליארדים ומהכל נודף ריח של שחיתות".

מדי פעם, כאשר בין אילי ההון מתחולל קרב על זיכיון מסוים, מזדמן לעיתונאים לראות אותם מקרוב מתגוששים על ההשפעה על פקידי השלטון. המחזה מפחיד לעתים, שלא לומר מגעיל: הם מזיזים את הפקידים, השרים, הפוליטיקאים ולפעמים גם את העיתונאים כמו פיונים על לוח השחמט האדיר שלהם. לא אחת אנחנו פוגשים שרים, פקידים ומקבלי החלטות שנתקפים שיתוק ואלם כשעומד מולם אחד מאילי ההון הגדולים.

מנהל בכיר באחת החברות הגדולות במשק הסביר לנו לא מזמן את הפרשנות שלו לשכרם הגבוה של מנהלי החברות הציבוריות הגדולות: לכאורה לאילי ההון השולטים בחברות יש אינטרס לרסן את שכר השכירים - כי הוא בא על חשבונם. ואולם לשכר הגבוה הזה, שזוכה לפרסום רב בעיתונות, יש השפעה חשובה נוספת.


הפתרון טמון אצל האנשים אשר אמורים לדאוג לאינטרסים שלנו - מקצועיותם, יושרם ויכולתם לגבש אסטרטגיות מקרו ומיקרו כלכליות ארוכות טווח

זו הדרך, הסביר המנהל הבכיר, שבה אילי ההון מאלפים את הפקידים הבכירים בשלטון. הפקידים רואים לנגד עיניהם את פוטנציאל ההשתכרות האדיר במגזר העסקי ועושים לעצמם את החישוב: איזה סוג של שלטון ורגולציה הם רוצים ובעיקר איזה מקום הם בוחרים לעצמם בכלכלה ובחברה הישראלית: זה שצמוד לאינטרס הציבורי או זה שצמוד לג'וב אצל המיליארדר.

קהילת הפוליטיקאים והפרשנים "החברתיים" סבורה שהפתרון לתחלואי הכלכלה היא הטלת מיסוי על העשירים או חיזוק ועדי העובדים. האמת היא שאילי ההון אדישים לחלוטין למדיניות זאת. את רוב המס משלמים ממילא השכירים בישראל.

המדיניות הכלכלית שמציעים "החברתיים" משרתת את העשירים - כי היא מסיטה את הדיון מהדבר החשוב להם באמת: היכולת שלהם להמשיך לשלוט בפקידים כדי לנווט את המדיניות הכלכלית.

הפתרון טמון אצל האנשים אשר אמורים לדאוג לאינטרסים שלנו - מקצועיותם, יושרם ויכולתם לגבש אסטרטגיות מקרו ומיקרו כלכליות ארוכות טווח.


כניסת גורמים בינלאומיים לישראל אמורה לבזר את מוקדי הכוח, עלייתם של מוקדי כוח כלכליים עשויה גם היא לתרום להקטנת הריכוזיות

ישראל זקוקה למדיניות אלימה והחלטית של מניעת ריכוזיות במשק, מניעת הצטברות של כוח כלכלי בידי מעטים ופעילות נחושה נגד עבירות כלכליות.

מדיניות כזאת צריכה לקבל גיבוי נרחב מהפוליטיקאים, השרים והציבור כולו. אסור להם להיות אדישים לתופעה - עליהם להבין שבסופו של דבר גם להם יש אינטרס אישי גדול בכך: הרי הם לא רוצים להיות מריונטה או פיון של כמה יזמים ומשפחות עשירות.

גם תופעת הגלובליזציה עשויה לפתור את הבעיה בחלקה; כניסת גורמים בינלאומיים לישראל אמורה לבזר את מוקדי הכוח וההשפעה. עלייתם של מוקדי כוח כלכליים כמו מתעשרי ההיי-טק עשויה גם היא לתרום להקטנת הריכוזיות.

ואולם על רקע הניסיון של העשור האחרון אסור לפתח ציפיות מוגזמות מהתופעות האלה. רשימת ה-500 שלנו נחלקת לשתי קבוצות: עשרות ומאות יזמים שצברו את הונם בהיי-טק ובעסקים בינלאומיים - ואין להם שום עניין להשקיע אותו בישראל ולהשפיע על דמותה של הכלכלה והחברה כאן; ומולם קומץ של אילי הון שצברו את הונם בעסקים מקומיים במנופי אשראי, השתלטויות ורכישות - והתיאבון שלהם ליותר כוח, השפעה, חברות ושליטה על מוקדי קבלת ההחלטות במשק רק גדל והולך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#