משפחת ורטהיימר: איך הבן איתן הפך את המסגריה המשפחתית לעסק של 5 מיליארד דולר - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משפחת ורטהיימר: איך הבן איתן הפך את המסגריה המשפחתית לעסק של 5 מיליארד דולר

חברת ישקר מזוהה בעיקר עם התעשיין סטף ורטהיימר, אבל האחראי האמיתי לצמיחה של ישקר ממפעל קטן לחברת ענק בינלאומית עם מכירות של מיליארד דולר בשנה הוא דווקא הבן, איתן ורטהיימר

תגובות

איתן ורטהיימר הפך את משפחתו לעשירה בישראל, אבל לרגע לא שוכח איך התגורר בילדותו בצריף עץ קטן וקינא בילדים שהוריהם יכלו לקנות להם בקבוק מיץ. בגיל 54, לאחר שפיתח עסקים חובקי עולם, ממשיך ורטהיימר לומר כי איש החזון במשפחה הוא אביו, סטף. את עצמו הוא רואה כאיש מעשה, זה שמממש את החזון, ועדיין רוכש לאביו - שאותו הוא מכנה בשמו הפרטי "סטף" - כבוד גדול.

הנטייה הטבעית שלו בבגרותו היתה להתרחק מהעסק המשפחתי. הוא חשש להיכנס לעסקים המשפחתיים - ישקר, החברה שעוסקת בפיתוח וייצור כלי חיתוך תעשייתיים, וטכנולוגיית להבים, המייצרת רכיבים למנועים. השתלבותו בעסקי המשפחה התרחשה כמעט מתוך אילוץ, לנוכח תאונת דרכים שאירעה לאביו ואשר השביתה אותו מפעילות לכמה חודשים.

לפני עשר שנים, כאשר עסקי המשפחה היו בשיאם, פרש איתן ורטהיימר בשקט מהניהול השוטף של ישקר וטכנולוגיית להבים והעביר את השרביט למנהלים מקצועיים. בני הדור השלישי למשפחת ורטהיימר אינם מעורבים בעסק המשפחתי.

ורטהיימר מעורב כיום בעסקי המשפחה כנשיא בשתי החברות המשפחתיות, אך אינו בקיא בעבודה השוטפת. רוב זמנו מוקדש למתן ייעוץ אסטרטגי בהתנדבות לגופים שונים בישראל ובעולם, ולמימוש חזון פרטי-לאומי ליצירת חיים טובים ואיכותיים יותר בישראל לטובת הדורות הבאים.

בראיון אישי ראשון מספר ורטהיימר על מסלול חייו. "נולדתי בנהריה ב-51', בבית שהיה חצי צריף. זה היה הבית האחרון ברחוב הרצל, כשזה עוד לא היה רחוב. זה מה שיכלו הורי לקנות אז. הרבה שנים לא היה כסף בבית. כשהלכתי למכולת להביא לחם וחלב, הייתי צריך להסביר למה אשלם מאוחר יותר. קינאתי בחברים שלי שהיה להם בבית מיץ ובשר. אי אפשר לומר שהיינו רעבים. זו היתה תקופת הצנע ולאף אחד לא היה הרבה", הוא מספר.

בשנה שבה נולד הקים אביו את ישקר. החברה, שהחלה את דרכה כבית מלאכה קטן, תהפוך עם השנים לאחת המובילות בעולם לכלי חיתוך תעשייתי.

בגיל 5 החל ורטהיימר לעבוד בהרכבת שולחנות וכסאות בנגריה הסמוכה לבית. כשהיה תלמיד בבית ספר יסודי עסק עם חברים במשלוחי פרחים בימי שישי וערבי חג. כדי לראות סרטים בחינם התחייבו הנערים לסדר את הכסאות בבית הקולנוע השכונתי. בכספי הבר-מצווה שקיבל רכש מכסחת דשא כדי להשיג יתרון תחרותי בעבודות גינון. בקיץ היה נשלח לקיבוץ דגניה ב' כדי לעבוד שם במשך חודש. "חודשיים חופשה זה דבר מוגזם", סברו ההורים.

הפעם הראשונה שבה הרגיש כי הוא נמצא מעל קו העוני היתה ב-61', כשהמשפחה נסעה בראשונה לחופשה בחו"ל, לטיול בשווייץ ובלגיה. "חשבתי אז שאנחנו נורא עשירים", הוא נזכר.

ורטהיימר סירב לשחק לפי הכללים שהיו נהוגים בעסקים משפחתיים. הוא לא ראה עצמו כיורש הטבעי של העסק. בגיל 24 ניסה אמנם למלא אחר הציפיות, והחל לעבוד בישקר בתפקיד זוטר בייצור. אבל לאחר זמן מה התחיל להקים גוף חדש שפיתח מיקרו-כלים - כלי עבודה זעירים המשמשים לייצור שבבים, עם שני עובדים נוספים בחברה. הניסיון שצבר בשירותו הצבאי, ביחידת הפיתוח בחיל החימוש, שימש כנראה נקודת מוצא טובה לעסקיו הפרטיים.

"אחר כך נסעתי לאמריקה לחפש 'קפילרות', שהם כלים שבהם משתמשים להלחמות בתעשיית הסמיקונדקטורים. תשעה חודשים חייתי שם. עבדתי גם אצל מתחרים - חברת אדמס בניו ג'רסי - שנמכרו".

התמחות בתוכניות הבראה

בעיני ורטהיימר, ההחלטה העסקית החשובה בחייו התקבלה ב-77', כשהתנתק מהעסק המשפחתי. "כשחזרתי לארץ לא רציתי לחזור לישקר. חשבתי שהעסק נראה בסדר, מתפקד עם אנשים צעירים ומוכשרים. לא רציתי להיכנס לעסק שבו יהיו נחמדים אלי בגלל שאני מהמשפחה. רציתי לראות מה אני יכול לעשות בעצמי. הדבר הכי חשוב היה כשהחלטתי להיות יזם ולהקים את העסק הראשון שלי. משם החל הכל להתגלגל".

כבר בתחילת דרכו העצמאית גילה ורטהיימר הבן חיבה ל"תוכניות הבראה" (turn around). הוא גילה את הפוטנציאל העסקי הטמון בהליך כזה, וסבר כי באפשרותו לקחת עסקים "חולים" ולהבריא אותם.

"לקחתי שתי מכונות מקולקלות בהלוואה, שיפצתי אותן והתחלתי לספק שירותי השחזה. העסק היה בשלומי. אחר כך קניתי בכרמיאל בדולר אחד מפעל שפשט רגל. כשהעסק נהפך למפעל המתמחה בייצור חלקים לתעשיית התעופה, מכרתי אותו.

ליד ישקר פעלה חברה שייצרה מקדחים לרפואת שיניים. ורטהיימר לקח אותה, שיקם ומכר. הבא בתור היה מפעל של שתלים אורטופדיים, שקיבל טיפול שיקומי דומה ונמכר אף הוא.

על אף שלא רכש השכלה אקדמית מסודרת, ורטהיימר לא חש מוגבל ביכולתו ללמוד ולהתקדם. הוא טוען כי למד הרבה מקריאת ספרים. "אני קורא ספרים מגיל חמש. עד גיל עשר הספקתי לקרוא ספרים בכמות שאדם רגיל קורא עד גיל 60".

לשאלה אם קרא גם ספרי ניהול וכלכלה הוא משיב בחיוך: "נהיגה אמיתית לומדים בכביש, לא בבית הספר".

בגיל 27 נרשם ורטהיימר להארווארד ביזנס סקול. "הגעתי בלי בגרות", הוא אומר, "ולמדתי בכמה קורסים קצרים וארוכים. זה היה המקום היחיד שבו למדתי בצורה פורמלית".

אבא ביקש שאחזור

החיבור המחודש בין ורטהיימר לישקר היה ב-82', כשאביו ביקש ממנו לחזור. באותה תקופה היו לחברה שני מפעלים: האחד, לייצור לוחיות מתכת שהיה אחראי לשני שלישים ממחזור המכירות, והשני לייצור כלי חיתוך.

"סטף ביקש שאבוא לעזור בישקר, כי המפעל העיקרי היה נתון בקשיים. אמרתי לו שאני מוכן לבוא לשנה אחת. רציתי לעבוד לפי לוח זמנים מתוכנן מראש".

תוכנית ההבראה של המפעל המרכזי נמשכה שבעה חודשים במקום שנה. בראש העסק הפרטי שלו בשלומי העמיד ורטהיימר את חיים כהן. לימים מונה כהן למנהל מערכות ייצור בישקר.

"אמרתי לסטף: 'אני רוצה לזוז הלאה. לא רוצה להסתובב אצלכם בין הרגליים'. ואז, בדיוק כשנסעתי לסין, אירעה התאונה של סטף", הוא משחזר.

באחד הימים יצא סטף ורטהיימר מהמפעל ברכבו הפרטי. הוא לא הבחין בסמיטריילר שחלף בכביש ונפגע אנושות. "סטף ספג זעזוע מוח קשה. לא ידענו אם הוא יחזור לעסק או לא. מי שהציל אותו היה רופא שקבע דווקא כי אין לפתוח את הראש לניתוח. הוא צדק, וסטף הבריא לגמרי. מיד לאחר התאונה חזרתי במהירות מסין. הייתי מבוהל כשנפל עלי הכל בבת אחת".

סטף הבריא וחזר לעבודה בתוך חודשים ספורים. "אמרתי לו: 'המפתחות בפנים, הכל במקום, שמרתי על הכל, עשיתי הכי טוב שיכולתי, עכשיו אני אזוז, כי יש לי הרבה מרץ לעשות דברים חדשים'".

אבל סטף ורטהיימר חשב אחרת. הוא סבר כי הגיע הזמן שבנו ייכנס ויירש את מקומו. "סטף ביקש ממני להישאר", אומר איתן. "הצעתי שבשנה הראשונה אעבוד בשתי מחלקות שלא הכרתי היטב. לאחר מכן הצבתי יעד חדש. הצעתי להישאר עשר שנים כשהמטרה היתה להכפיל את המכירות פי 10 ואת הרווחים פי 20".

"העובדות הן, שנשארתי 11 שנה בניהול השוטף, עד שהעברתי אותו ליעקב הרפז שמונה ב-95' למנכ"ל ישקר. המכירות צמחו פי 20 והרווחיות בהרבה יותר מפי 20".

הצמיחה במכירות הושגה באמצעות התייעלות, צמיחה פנימית ורכישת חברות בחו"ל. ורטהיימר לא התנה את כניסתו לניהול ישקר בכך שאביו יישאר בחוץ. בפועל זה בערך מה שקרה.

על פי פרסומים שונים בעבר, מייצרת קבוצת ישקר כיום מחזור מכירות של כמיליארד דולר בשנה. הרווחים מהמכירות מוערכים ב-250-200 מיליון דולר. ורטהיימר לא אוהב להגיב לנתונים אלה. "אני לא זוכר טוב מספרים", הוא מתחמק.

לאחר שייצב את ישקר פנה ורטהיימר לחברה המשפחתית השנייה, טכנולוגיית להבים, שאביו הקים בשנת 1969 והתמחתה בייצור חלקים למנועי מטוסים. דיסקונט השקעות (דסק"ש) מקבוצת אי.די.בי היתה השותפה (50%) של משפחת ורטהיימר בחברה.

ב-1988, לאחר מפולת הבנקים ודו"ח בייסקי, רכשה משפחת ורטהיימר 20% ממניות דסק"ש בחברה. "חששנו כי בעקבות הדו"ח ילאימו את דסק"ש ויום אחד נתעורר עם שותפים חדשים בחברה, שאנחנו לא מכירים", מסביר ורטהיימר. את יתרת המניות רכשה משפחת ורטהיימר לאחר שההנהלה בדסק"ש החליפה ידיים.

"לא הסתדרנו עם ההנהלה החדשה שכללה את דב תדמור. את דסק"ש הקים דני רקנאטי, שכולם קראו לו 'אדון דני'. הוא הבין את חשיבות התעשייה. הרוח החיה בחברה היה אוגוסטו לוי, יהודי איטלקי שהביא רעיונות ניהוליים מאיטליה".

הסכסוך בין משפחת ורטהיימר לתדמור תועד בהרחבה בעיתוני הכלכלה לפני כעשר שנים. עיקר הסכסוך נגע לעובדה שמשפחת ורטהיימר לא רצתה לחשוף את הנתונים הכספיים של ישקר, ודסק"ש, שהיתה חברה ציבורית, היתה מחויבת לפרסמם. הפרשה הולידה הסתבכות משפטית לתדמור ובכירי דסק"ש, שבהמשך נמנעו מלצרף את הדו"חות של ישקר לדו"חות ששלחו לבורסה.

בשלב מסוים רכשה משפחת ורטהיימר כ-15% ממניות אי.די.בי בבורסה, כדי ללחוץ על הרקנאטים לשחרר את אחיזתם בישקר. בסופו של דבר רכשה משפחת ורטהיימר את המניות שהחזיקה דסק"ש, ודו"חות ישקר החברה פסקו מלהתפרסם.

שותפים בלהבים

"המשימה הראשונה בטכנולוגיית להבים היתה למצוא שותפים חדשים. רציתי לצרף כשותף את אחד הלקוחות שלנו. בסוף צירפנו את חברת פראט אנד ויטני האמריקאית. בדיוק עכשיו חגגנו עשור לשותפות עמה. בהמשך צורפה גם חברת רולס רויס. אני מאוד גאה בשותפויות האלה. כשאני בא לפראט או לרולס רויס הם תמיד אומרים שזו השותפות הכי יפה וטובה שלהם. למדתי שאם הלקוחות והשותפים שלי מבסוטים, העסק מתקדם כנראה בכיוון הנכון", הוא מדגיש.

לשאלה איך ההרגשה להיות בן של טייקון תעשייתי כמו סטף ורטהיימר הוא משיב: "סטף לא היה ולא יהיה טייקון. הוא נביא. הוא לא מתעניין בפוליטיקה, אלא בארץ טובה יותר. ככה זה אצלו עוד מימי הפלמ"ח. הוא ניסה להיות פעיל בפוליטיקה, במפלגת שינוי המקורית שהיה בין מקימיה. אחר כך הוא החליט שלפוליטיקה בדרך כלל אין השפעה ממשית אלא לטווח קצר. זה לא התאים לו.

איתן ורטהיימר מציין בגאווה כי אביו מתעסק כבר יותר מ-20 שנה בחינוך אנשים. "סטף הקים גני תעשייה, בתי ספר ליזמות ומוזיאונים. אני אומר שהוא נביא, כי הוא תמיד ראה עשר שנים קדימה, לפני כולם. יש לו אומץ להילחם במערכות שחושבות שהוא משוגע. יש לו חזון ונכונות להיות שונה. הוא היה הראשון שאמר כי תעשייה ישראלית צריכה להתמקד ביצוא. כבר ב-62' הקמנו מפעל בהולנד כדי להתחבר לאיחוד האירופי. תמיד הוא מדגיש שאסור להתבלבל בין כסף לתעשייה, שהמפתח לצמיחה זה הערך המוסף שניצור, ולא זה שנזיז כסף משמאל לימין".

ורטהיימר, האב ובנו, מאמינים כי גם המפתח לשלום מונח בדברים האלה. "עד היום אנחנו יוזמים קורסים ליזמים יהודים וערבים", אומר איתן ורטהיימר. זו גם הסיבה שבגינה מנסים כיום להקים גן תעשייה בנצרת. סטף היה ונשאר חולם. תמיד ייקח עשר שנים עד שהחלום שלו יתגשם. אני לעומתו הכהן, מהמאמר של טשרניחובסקי על נביא וכהן. אני הפרגמטי. הוא הנביא, שהיה צריך להיות משוגע כדי להקים את ישקר".

חקיקה מוגזמת

נהוג לומר, שבעסקים משפחתיים הדור הראשון מקים את העסק, השני בונה אותו והשלישי מפרק או מוכר אותו. איתן ורטהיימר אינו מסכים עם דברים אלה. "יש הרבה מודלים לעסק משפחתי, ויש הרבה ספרים שאפשר ללמוד מהם על אלטרנטיבות ואסטרטגיות", הוא מדגיש. "ישנם דברים שאפשר, או שאי אפשר לעשות. אבל החוק הראשון בעסק הוא שאת הבעיות צריך לפתור לפני שמגיעים אליהן.

"אני ראיתי שברוב העסקים המשפחתיים המקים לא מצליח להעביר את השרביט. רק באחד מתוך שמונה. לא פעם אפילו מי שמקים, הוא זה שהורס. ישנם מקרים שהדור השני גדל מפונק. ישנם מקרים שהאבא קשה, הבן לא רוצה לעבוד איתו, והנכד נכנס לעסק. לנו היה אבא יזם, ואני באתי כיזם, כך שהיתה המשכיות יוצאת דופן וחלקה מאוד. אני לא אומר שזה מה שיקרה אוטומטית בעתיד. כיום, אף אחד מהדור השלישי של ילדי המשפחה אינו עובד בעסק המשפחתי. הם לומדים ועושים עסקים אחרים".

נאמן לדרך שהוביל אביו במשך שנים, נראה כי אין בכוונתו של איתן ורטהיימר לשנות את מבנה הבעלות על חברה. "פגשתי הרבה גופים שיצאו לבורסה ורצו לחזור ולהיות פרטיים", אומר ורטהיימר. "נראה לי שבעקבות החקיקה המוגזמת שנוצרה על רקע פרשת אנרון, כשחלק מהחוקים מתנגשים, הרבה עסקים ייצאו מהבורסה ויהפכו לפרטיים. אני לא מאמין שלטווח ארוך עסק יכול לספק גם את העובדים, גם את הלקוחות וגם את בעלי המניות. האינטרסים לפעמים שונים. זה כמו שלמישהו יש שש חותנות. בקושי הוא מסתדר עם אחת, אז איך יטפל בשש?"

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#