האיש שהקים את טחינת הנסיך, יצרן הטחינה הגדול בישראל: "עלית הרוויחה יותר מדי, אז נכנסתי" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שהקים את טחינת הנסיך, יצרן הטחינה הגדול בישראל: "עלית הרוויחה יותר מדי, אז נכנסתי"

הוא תומך בעמיר פרץ, אבל תרם לש"ס; הוא חושב להגר לאמריקה, אבל בונה בעילבון בית מפואר; הוא נוצרי, אבל מאמין שאלוהים נמצא בכל אחד; עפיף טנוס, הבעלים של "טחינת הנסיך", מגדל שומשום באתיופיה וחולם על הנפקה בבורסה של תל אביב

26תגובות

פורסם במארס 2006

כשחושבים על עסקים ישראליים באפריקה, האסוציאציות הראשונות הן יהלומים ונשק. שמותיהם של ישראלים רבים נקשרו במשך השנים לאימון צבאות ולוחמי גרילה ביבשת השחורה, ולרכישת יהלומים גולמיים ממדינות ששליטיהן זקוקים לכסף כדי לשרוד מול המהפכנים הבאים.

עפיף טנוס, טחינת הנסיך
אייל טואג

כעת מצטרף לעסקים הישראלים באפריקה מוצר מפתיע והרבה פחות חשאי - שומשום. עפיף טנוס, נסיך הטחינה מהגליל, החליט לטפח שדות שומשום באתיופיה וחכר שם 20 אלף דונם לעשרים שנה. לדבריו, זוהי רק עשירית מהשטח שהוא צריך כדי לגדל שומשום בעבור הטחינה הגולמית שלו, טחינת הנסיך.

בדרך לעילבון אי אפשר לפספס את השלט הענק שמתנוסס על המפעל שהקים טנוס בכפר, שרוב תושביו הם ערבים נוצרים כמוהו. מהמפעל יוצאת הטחינה הגולמית לעולם בכמה סוגים של מארזים: החל באריזות ביתיות של 500 גרם, דרך מיכלי פלסטיק של עשרות קילוגרמים ועד שקי ניילון סטריליים המכילים טונה של טחינה טרייה.

לטחינת הנסיך יש לקוחות רבים. לצד אריזות שמוכנות להישלח לאסם-נסטלה אפשר למצוא במפעל אריזות המיועדות למתחרה הגדולה ביותר שלה, שטראוס-עלית. כל יצרני הסלטים נמנים על לקוחותיו של טנוס, וגם רשתות שיווק כשופרסל, מרכולים פרטיים ומסעדנים.

לדברי טנוס, טחינת הנסיך מחזיקה בנתח הגדול ביותר של שוק הטחינה הגולמית בישראל - 40%. מתחריה הגדולים הם טחינת אל-הילאל של רושדי מאום אל-פאחם (30%-25% מהשוק) מפעל אחוה-אחדות (12%), שמוכר בעיקר בזכות החלווה שהוא מייצר. בנוסף, פועלים בשוק יצרנים קטנים - "מפעלים של חדרי מדרגות", כפי שמכנה אותם טנוס - שחלקם נמצאים בשטחים. גם יצרנים גדולים, כמו תלמה ועלית, ייצרו בעבר טחינה גלמית. ואולם לדברי טנוס "עלית סגרה את המפעל שלה בגללי וכך גם תלמה. הן לא הצליחו להתחרות, לא בטעם ולא במחיר".

מרבית צרכני הטחינה פוגשים את טחינת הנסיך בלי שהם יודעים על כך, כאחד מהמרכיבים בסלטים של צבר, שטראוס, מיקי ואחרים, או כשהם מנגבים חומוס עם טחינה במסעדה. טנוס מוכר בכל שנה טחינה בשווי 60-50 מיליון שקל. 25%-20% מהתוצרת נמכרים ישירות לצרכנים ואת השאר רוכשים יצרני הסלטים. טחינה הנסיך גם מיוצאת בהיקף של כחצי מיליון דולר לארצות הברית, קנדה, אירופה, אוסטרליה ודרום אפריקה.

חולם בלילה על שומשום

"כבר עשרים שנה שאני חולם בלילה על שומשום", מספר טנוס, בן 49. "הכל התחיל ב-87', כשפרצה האינתיפאדה הראשונה. נוצר מחסור בטחינה כי רובה הגיעה לישראל מהשטחים. אחרי שישה חודשים, כשראיתי שהאינתיפאדה לא נגמרת, אמרתי שיש פה הזדמנות ושאני הולך לייצר טחינה. ככה, בלי סקר שוק ובלי כלום. אי אפשר היה לעצור אותי. אבו אל אדהם קוראים לי, הסוס הדוהר".

טנוס נסע לשכם כדי ללמוד איך מכינים טחינה - והדבר כמעט עלה לו בחייו. "כדור רובה עף לי ממש ליד הראש", הוא מצביע על אוזנו כשהוא מספר על עלילותיו בשכם. "קניתי ציוד ידני, הבאתי מהשטחים שלושה עובדים שידעו לייצר טחינה, שכרתי מפעל באזור התעשייה בכרמיאל וזהו. ככה התחלתי".

טנוס התגלגל לעסקי הטחינה אחרי שכבר היה לו עסק משגשג אחר - משרד להנהלת חשבונות. "אבא שלי היה עני ולא היו לו אמצעים, אז למדתי הנהלת חשבונות וראיית חשבון בבית הפקיד", הוא מספר. "ב-75', כשהייתי בן 19, פתחתי משרד בצפון. כל הגליל היה בא אלי. לא היתה אז תחבורה כמו שצריך, והיו אנשים שבאו אלי ליומיים עם אוכל וציוד כדי שאסדר להם את הספרים. היו גם שני לקוחות יהודים מכרמיאל". המזכירה הראשונה שלו הפכה לימים לאשתו.

טנוס לא ממש אהב את העבודה המשרדית ("הרגשתי בן 70") והעסקים של הלקוחות שלו משכו אותו יותר. הוא הכשיר את אחיו בהנהלת חשבונות, העביר לו את המשרד ויצא לחפש את מזלו בעסקי יבוא. העסקות הראשונות שלו היו יבוא קפה ומוצרי מזון מקולומביה וברזיל. יחד עם אח נוסף הקים חברה לשיווק מוצרי מזון לחנויות מכולת. ואולם משדבק בו חיידק הטחינה ומפעל נסיך החל לצמוח, טנוס השאיר גם את עסקי השיווק מאחוריו ומסר אותם לאחיו השני.

"היה לי שם טוב, אבל לא היה לי כסף", הוא נזכר בחבלי הלידה של טחינת הנסיך. ההון הראשון להקמת המפעל הגיע מהלוואות בנקאיות, שתמורתן שיעבד טנוס את בתי המשפחה בכפר מע'ר, שבו נולד ובעילבון, שאליה העתיק את מגוריו לאחר ההתנגשויות בין הדרוזים לנוצרים במע'ר. תחילה חשב לקרוא לטחינה שלו "הנסיכה" ואפילו הכין כבר מדבקות מתאימות. ואולם אז הוא אמר לעצמו שכבר יש לו חמש בנות, ואולי אם יקרא למפעל "הנסיך" הוא יתברך בבן. גיסו, שהוא כומר, הציע לו גם לנדור נדר לג'ורג' הקדוש ליתר ביטחון. טנוס עשה כך, ולפני 12 שנים הגיח לעולם האמיר (נסיך) הפרטי שלו, אשר קיבל את שם הקדוש שתמונתו מתנוססת עדיין על קיר משרדו של טנוס.

"עשיתי כנראה טחינה טובה מאוד, כי גדלתי לאט לאט", הוא אומר. "כמה חודשים אחרי שהתחלנו למכור התקשר אלי כרובי ממסעדת מי ומי בתל אביב ואמר לי שהוא בא אלי. הוא רצה לקנות את כל מה שאני מייצר. אמרתי לו: זה כאילו שאני שלך ואני לא בעל הבית? לא. אני מוכר לך כך וכך, ואת השאר אני חופשי למכור למי שאני רוצה".

"אלוהים, כמו שאומרים, נתן - ואני לקחתי", מודה טנוס לבורא על שסייע לו לגדול. ואולם נראה כי לא רק הבורא עזר לטנוס, אלא גם הדרך שבה הוא מחשב את מחיר הטחינה שלו. העיקרון פשוט: להרוויח, אבל לא להיות רודף בצע. "למדתי את זה מיהודי מצרי שפגשתי", הוא אומר. "הוא אמר לי: 'אתה צריך להרוויח, אבל מעט, כך שמתחרים לא ייכנסו במרווח שיוצר הרווח שלך'. עלית, למשל, הרוויחה יותר מדי, אז נכנסתי במרווח שהיא יצרה".

20 אלף דונם באתיופיה

ב-91' קיבל טנוס מעמד של מפעל מאושר ממשרד התמ"ת, דבר שאיפשר לו לקבל מענק להקמת מפעל גדול יותר בעילבון. כעת משתרע המפעל על שטח של ארבעה דונם ומעסיק כ-60 עובדים. "היה קשה לקבל את המעמד כי למפעל לא היו תוכניות לייצא, אבל בהיותי ערבי היתה אפליה מתקנת", הוא אומר. "התחלתי להתקדם. נכנסתי לסלטי מיקי, לשטראוס-עלית, לאסם ולשמיר והיום אני ספק של כולם. לשטראוס יש גם את רושדי מאום אלפאחם. לכל אחד יש ספק שני". טנוס גדל עם יצרני הסלטים הישראלים, ואולם גם נפל עם מי שהתרסק. "בשמיר הלכו לי שלושה מיליון שקל. נתתי להם אשראי, עזרתי להם ובסוף הם נפלו ואני נפלתי איתם", הוא מספר.

טחינת הנסיך נמכרת בשופרסל וברשתות הפרטיות, ואולם לא ברבוע כחול. טנוס התקשה להבין מה קרה שם ונפגש עם הקניין של הרשת. "הצעתי לו מחיר הפסד כדי להיכנס", הוא אומר. "בסוף הוא אמר לי שאני יקר ושגם אם אציע מחיר נמוך ב-35% הוא לא ייקח אותי. אבל אני יודע שהוא קונה ממישהו אחר ב-30% יותר ממה שהצעתי לו. לא חזרתי אליו". מרבוע כחול נמסר בתגובה כי הרשת אינה נוהגת למסור מידע אודות הסכמים עם ספקיה.

טנוס טוען כי מה שמייחד את הטחינה שלו הוא הנשמה. "זה עניין של איך שמייצרים אותה", הוא אומר. "אם תקחו אותה כמות של קפה, סוכר ומים ותבשלו קפה, הטעם שלו יהיה שונה מזה של הקפה שאתם שותים עכשיו. זה קשור לרגש שמכניסים לבישול".

ואולם טנוס אינו סומך רק על אהבת העשייה ומנסה לשפר את טעם הטחינה גם באמצעות שכלול תהליכי הייצור. לדבריו, עד עתה הוא השקיע בכך כמיליון דולר. "פיתחתי שיטות קילוף, שהשומשום יהיה עדין וטעים ושתהיה ניצולת, שלא נפסיד", הוא מסביר. פס הייצור במפעל ממוחשב והתהליך מתבצע אוטומטית, כמעט ללא מגע יד אדם. פה ושם ניתן לראות עובד שבודק את פעולת המכונות או משגיח כשרות שמוודא שהכל תקין.

על טעם הטחינה משפיע גם האזור שבו גדל השומשום אשר ממנו היא מיוצרת. טנוס מספר כי באתיופיה גדלים שלושה זנים של שומשום והוא מחפש תמיד את הזן הטוב ביותר. כל משלוח של שומשום עובר את ביקורת של מהנדס מזון ואם הוא לא עומד בקריטריונים השק מוחזר ליבואן.

אבל את טנוס זה לא מספק. הוא רוצה להבטיח שהטחינה שלו תהיה לא רק משובחת אלא גם אחידה בטעמה - יעד שקשה מאוד להשיג כשרוכשים שומשום מיבואנים שונים. לכן הוא החליט לפני כשנה לנסות לשלוט במקורות הגלם שלו ולגדל את השומשום בכוחות עצמו.

בשלב ראשון ביקר טנוס באתיופיה ושקל להקים במקום מפעל טחינה בשותפות עם חברה ממשלתית. "אבל אז הגעתי למסקנה שאני לא רוצה להיות שותף ב-40% ולא לשלוט במה שקורה", הוא אומר. בנוסף, השותף שאמור היה לעבוד אתו לא ממש נראה לו. טנוס מספר כי השותף הפוטנציאלי העדיף ללון במלון מוזנח וזול - חיסכון שנראה לו מוגזם, בעיקר כשמדובר בכמה ימים במדינה שכולם מזהירים מפני המצב התברואתי ששורר בה.

לבסוף חכר טנוס 20 אלף דונם ממשלת אתיופיה ושיגר לשם שלושה מעובדיו, שאחד מהם אתיופי. השלושה חולשים על 500 עובדים מקומיים בעונת הזריעה ועל אלף עובדים בעונת הקציר. עכשיו הוא מחפש שטחים נוספים "בכל מדינה שהאנשים שלי יוכלו לחיות בה". על הכוונת נמצאת סנגל.

השדות שברשותו יכולים לסייע לטנוס לא רק בשיפור טעם הטחינה, אלא גם בשמירה על יציבות מחירה. מחיר השומשום שהוא קונה כעת מושפע מאוד מתנאי השוק העולמי. רוב השומשום מגודל בסין, הודו, סודאן ואתיופיה. המחיר הממוצע של טונה שומשום הוא 750 דולר, ואולם מה קורה כשבסין יש שטפונות? זה קרה בשנה שעברה, והמחיר טיפס ל-1,200 דולר לטונה.

"אני שווה 100 מיליון שקל"

בנוסף לניסיון להתרחב "במעלה הזרם" ולשלוט במקורות חומרי הגלם שלו מתכנן טנוס להתרחב גם "במורד הזרם" ולייצר בנוסף לטחינה מוצרים מוגמרים, כמו ממרחי טחינה, חלווה ושמן שומשום. לצורך זה הוא כבר מתעניין בהעתקת המפעל לשטח של 25 דונם באזור התעשייה שממזרח לצומת גולני.

הוא גם החל לייצא, וב-2002 זכה באות היצואן של מכון היצוא, לאחר שייצא בסכום של 442,100 דולר. עכשיו בוחן טנוס בעזרת מכון היצוא דרכים להגדלת המכירות בחו"ל. "טחינה היא מוצר ערבי שהשורשים שלו בלבנון ובסוריה. הוא עבר אלינו, והיהודים עשו ממנו מוצר כמו שצריך ושיווקו אותו בכל העולם", הוא משחזר את ההיסטוריה של המוצר. לדבריו, באחרונה הוא גילה כי גם הסורים והלבנונים למדו לייצא טחינה. כשניסה לברר למה פחתו ההזמנות מהולנד התחוור לו כי יש לו שם מתחרים, יצרני טחינה מסוריה ולבנון. אחת מלקוחותיו בהולנד גילתה לו כי הטחינה הסורית אמנם פחות טעימה אבל הרבה יותר זולה - והיא מגיעה עד לפתח המפעל או החנות, משום שהסורים משנעים אותה במשאיות לרוחב אירופה.

טנוס דחה בעבר הצעות של משקיעים שרצו להיכנס כשותפים לטחינת הנסיך. ואולם כעת הוא מוכן לבדוק הצעות דומות, שעשויות להזרים לחברה הון ולסייע במימון המשך הצמיחה. אבל הוא מתלבט. רגע הוא לא רוצה שותף ובמשנהו הוא מספר שמחר יש לו פגישה עם מישהו שרוצה להיכנס לעסק. "אני לא רוצה שותפים", הוא אומר. "היה לי פעם שותף שהוציא לי את הנשמה. אני חושב על בורסה. לאט לאט. אני לא יודע מה יתפתח". כשטנוס נשאל כמה שווה לדעתו טחינת הנסיך, הוא יורה ללא היסוס: "100 מיליון שקל". לא בטוח שמומחי שוק ההון יסכימו איתו, ואולם נראה שזו דרישת הפתיחה של טנוס מהמשקיעים הפוטנציאליים שמחזרים אחריו.

העיסוק בטחינה משתלב אצל טנוס בגישה בריאה לחיים. "יכולתי כבר למות מהאוכל שאכלתי וממה ששתיתי ואז התחלתי ללמוד רפואה ומיסטיקה וחזרתי לחיים", הוא מספר. "התחלתי לעשות יוגה. למה יוגה? כי היתה לי תחושה שיש לי כוח, יש לי כסף ואין לי תענוג. חסרו לי ההנאה, והטעם והריח של החיים". טנוס מאמין בקשר בין האדם לאלוהיו וביכולת של האדם לקחת אחריות לגורלו. הכוח טמון בכל אדם, הוא אומר.

בפתח משרדו של טנוס תלויה על לוח מודעות רשימה מפורטת של מאכלים בריאים וסגולותיהם הרפואיות. הטחינה היא מבחינתו גולת הכותרת של מזון בריא. "מחקרים מוכיחים שהטחינה מורידה כולסטרול ומורידה לחץ דם, שיש בה סידן וברזל ושהיא מחזקת את הזיכרון ואת כוח הגברא", הוא אומר.

פרט לעסקים ובריאות טנוס מעורב גם בפוליטיקה הישראלית. הוא מקורב מאוד לראשי מפלגת העבודה, ואולם מכיר היטב גם בכירים במפלגות אחרות. הוא נהג לתרום לש"ס עד שפעם אחת, כשביקש עזרה לא גדולה, לא קיבל אותה. מאז, כשאנשי ש"ס מבקשים ממנו קמחא דפסחא הוא מציע להם בנימוס לפנות למישהו אחר.

לא קל לצלוח בשלום את הפסיפס החברתי הישראלי, אך נראה שקשה במיוחד להיות ערבי נוצרי. מבחינת הרוב היהודי בישראל הערבים הנוצרים הם לא חלק מהקוצנזוס, ממש כמו הערבים המוסלמים. בתוך אוכלוסיית המיעוטים קיימת מתיחות בין הדרוזים לערבים הנוצרים. כיום מונה כל אחת מהקהילות האלה כ-130 אלף איש, ואולם הקהילה הדרוזית צומחת בקצב מהיר יותר.

למרות מעורבותו העמוקה בפוליטיקה הישראלית מסרב טנוס להתייחס לעניין המיעוטים בישראל וליחסיהם הפנימיים ועם היהודים. ואולם נראה כי על רקע זה גם הוא, כמו ישראלים רבים אחרים, שוקל לעתים לעזוב לחו"ל. על הפרק בעיקר ארצות הברית או אוסטרליה, אך הלב נמצא בגליל. טנוס אמנם אומר שהיה רוצה לראות את ילדיו חיים ומצליחים בארצות הברית, ואולם הוא לא עושה בינתיים שום צעד כדי לצאת מכאן, להפך - כרגע הוא בונה בעילבון בית חדש, שרק הגדר שסביבו כבר עלתה מיליון שקל.

איך עושים טחינה

טחינת הנסיך מתחילה את חייה כזרעים של שיח השומשום, הנזרעים בקיץ באתיופיה. לאחר שלושה חודשים מתמלאים השדות בשיחי שומשום, המתנשאים לגובה של כחצי מטר. השיחים מזכירים מעט שיחי רותם, אך במקום פרחים הם נושאים תרמילים ירוקים שמכילים גרגרי שומשום. ענפי הצמחים נקטפים ומיובשים על הגגות. התרמילים היבשים מתבקעים, ואז מנערים מהם את השומשום שמועבר לשקים. השקים נשלחים למפעל, שם נשפכת תכולתם למכלי ענק. כעת משונע השומשום למכונת ניפוי וסינון וממנה הוא ממשיך בצנרת אטומה למכונות נוספות, שמקלפות אותו, שוטפות, מייבשות וקולות. בשלב הבא עובר השומשום שלוש טחינות באמבטיות סגורות והופך לטחינה נוזלית. מהאמבטיה האחרונה מוזרמת הטחינה למיכלי איחסון ומשם לאריזות המשוגרות ללקוחות.

בסך הכל מעבד המפעל בכל שנה 12 אלף טונות של שומשום.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#