שערוריית קרנות ברירת המחדל: למה יש עובדים שמשלמים פי 50 דמי ניהול מאחרים? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שערוריית קרנות ברירת המחדל: למה יש עובדים שמשלמים פי 50 דמי ניהול מאחרים?

ומה באמת עושה המדינה למעסיקים שמתעלמים מכך שהעובדים שלהם יקבלו הרבה פחות כסף ממה שהיו יכולים לקבל כשהם ייצאו לפנסיה?

16תגובות
בוס

באוגוסט 2016 השיקה המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, את רפורמת קרן ברירת המחדל. קרן ברירת המחדל היא קרן פנסיה עם דמי ניהול נמוכים מאוד, שאליה יופנו כספי העובדים שלא בחרו מרצונם בקרן פנסיה. עם השקת הקרן התעורר גל מחאה מצד כל הנוגעים בדבר: חברות הביטוח, סוכני הביטוח והמעסיקים.

סלינגר נאותה להיענות לבקשת המעסיקים וקבעה כי בנוסף לשתי קרנות ברירת המחדל שרשות שוק ההון בחרה, יוכל המעסיק לערוך מכרז לקרן ברירת מחדל לעסק שלו, שיכיל שני פרמטרים — שירות ודמי ניהול. הרציונל שבבסיס מכרז כזה הוא שהמעסיק לא מעוניין לפגוע בעובדיו, וביחד עם סוכן הביטוח של העסק המכרז יניב קרן פנסיה בדמי ניהול נמוכים יותר מדמי הניהול המרביים — אבל עם שירות טוב יותר.

הממונה על שוק ההון באוצר, 
דורית סלינגר
עופר וקנין

מתברר כי הרציונל הזה לא עבד. רשות שוק ההון ביקשה מקרנות הפנסיה לקבל את כל התנאים של קרנות ברירת המחדל שהמעסיקים בחרו, אך ב–50% מהסכמי קרנות אלה משלמים העובדים את דמי הניהול המקסימליים — 0.5% מהצבירה בקרן ו–6% מההפקדות. כלומר, לא רק שהמעסיק חטא בדאגה לעובדיו — הוא אף פגע בתנאיהם.

לשם השוואה, החוסכים בקרנות פנסיית ברירת המחדל שזכו במכרז של משרד האוצר — הקרנות של מיטב דש והלמן אלדובי — משלמים דמי ניהול נמוכים בהרבה. כך, קרן ברירת המחדל של מיטב דש גובה דמי ניהול בשיעור של 1.31% מההפקדות החודשיות ו–0.01% מהצבירה, ודמי הניהול שגובה קרן ברירת המחדל של הלמן אלדובי הם בשיעור של 1.49% מההפקדות החודשיות ו–0.001% מהצבירה.

המעסיקים, שאמורים להיות אדישים לבחירת קרן הפנסיה, יכולים לטעון כי סוכני הביטוח הם המתווכים בין המעסיק לקרנות הפנסיה. הסוכנים הם אלו שאמורים היו לעשות את השופינג בין חברות קרנות הפנסיה ולהביא למעסיק את ההצעה הטובה ביותר, שתעניק את התמורה הטובה ביותר לעובד ולמעסיק. אולם כאשר 50% מהעובדים משלמים את דמי הניהול המקסימליים, אפשר להניח כי גם הסוכן לא ממש יצא מגדרו כדי להשיג את התנאים האופטימליים לעובד.

כתוצאה מכך, סלינגר ביטלה את כל ההסכמים עם קרנות ברירת המחדל של המעסיקים ודורשת מהם לבצע מכרז חדש תחת התנאים שהיא קבעה בעבר. קרן ברירת מחדל מכוונת בעיקרה לעובדים החלשים יותר, אלה שכל שקל חשוב לקיומם היומיומי — כך שההפרשות לפנסיה הופכות להיות החיסכון הפנסיוני היחיד שלהם. זאת בניגוד לעובדים חזקים יותר, שיכולים לשמור רזרבות ממקורות אחרים כחלק מהחיסכון הפנסיוני שלהם.

אם לא די בכך, דמי הניהול מכלים כשליש מהחיסכון הפנסיוני עד היציאה לפנסיה. עבור אותם עובדים מוחלשים החשיבות של דמי ניהול נמוכים היא אדירה, ומתברר כי המעסיקים לא ממש ספרו אותם.

בתקופה האחרונה שמענו לא פעם את המעסיקים מתלוננים על עודף רגולציה, כזאת שמוציאה את חדוות העשייה מכל עסק, שדוחפת את אנשי המגזר העסקי להעביר את עסקיהם לחו"ל. רגולציה שהופכת את המגזר העסקי לסוג של אויב העם, ושמתייחסת למעסיקים כמי שלא דואגים לעובדיהם.

התוצאות העגומות של קרן ברירת המחדל מציגות תמונה שמרבית המעסיקים מעדיפים להתעלם ממנה. בתמונה הזו האינטרס של העובד נעלם מעיני המעסיק. בוודאי בנושא בעל חשיבות עליונה, כמו החיסכון הפנסיוני של העובד. ראוי שהמעסיקים יזכרו כי האמון נמצא בבסיס התנהלות הרגולטור מול מעסיקים. אולם בהזדמנות הראשונה שבה הרגולטור נתן את אמונו במעסיק וביקש ממנו לפעול בצורה שבה הוא אמור היה לפעול לטובת העובד, אמון זה קרס. אז בפעם הבאה שבה המעסיק יזעק על עודף רגולציה, כדי שיבחן את מקור הסיבה ויתהה עד כמה הוא אשם בכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#