כשחברה של נוחי דנקנר שולחת מכתב לערוץ 2 - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשחברה של נוחי דנקנר שולחת מכתב לערוץ 2

נוחי דנקנר לא צריך מניות בערוץ 2 וגם אינו צריך להתערב בעניין או להפעיל לחצים כדי שראשי קשת יתייחסו ברצינות רבה למכתביו. העוצמה והכוח שיש לדנקנר במשק עולה בהרבה על זאת שיש לכל אחד מבעלי המניות בערוץ 2

תקציבי הפרסום הבולטים של קבוצת אי.די.בי

אלמלא הפרומואים ויחסי הציבור המרובים שקשת וערוץ 2 אמונים עליהם - כל הסיפור הזה היה נסגר ונגנז כמו תמיד, רחוק מעיני הציבור; כמה עיתונאים היו רוטנים, כמה תחקירנים היו מעווים את פרצופם, אבל בסוף היום כולם רוצים להתפרנס.

ברם, אחרי שאילנה דיין התראיינה לעיתונות וסיפרה בגאווה על התחקיר המצוין שהיא מבשלת על המחדלים והטיוח בחברת התעופה ישראייר - הסיכוי לסגור את הפרשה בלי רעש תקשורתי היה אפסי.

סיפורים דומים מתרחשים מדי כמה שבועות או חודשים ברוב כלי התקשורת בארץ: מכינים תחקיר או כתבה לא מחמיאה, במהלכה מקבלים מכתב אלים מעורכי הדין ואיומים שונים ממושאי התחקיר, ואז מגיע הרגע בו צריך להחליט - האם משדרים את הסיפור, האם הורגים אותו או האם חותכים ממנו קטעים.

לצוות "עובדה" היה סיפור טלוויזיוני ועיתונאי מצוין: מחדל בטיחותי בחברת התעופה ישראייר וניסיון טיוח של הפרשה. בדיוק מסוג הסיפורים שתוכנית תחקירים צריכה לעסוק בהם.

אלא שאתמול בבוקר התברר כי התחקיר לא ישודר, לפחות לא בעיתוי זה. מנכ"ל החברה אבי ניר הודיע שהתחקיר יידחה עד לאחר שיוכרע קרב האוויר בין אל על לישראייר, על המעמד אותו מבקשת ישראייר של מוביל סדיר בקו הרווחי לניו יורק.

התגובה של קשת היתה מוזרה: "בעקבות המלצת יועציה המשפטיים של החברה, החליט המנכ"ל אבי ניר לדחות את השידור, כדי להסיר כל טענה בדבר מעורבות כביכול של קשת בהחלטה על הפעלת קו סדיר לניו יורק על ידי ישראייר".

מוזרה, משום שאם כל המידע בתחקיר הוא מדויק, מאומת ומוצלב, ועבר את כל הבדיקות העיתונאיות הנדרשות, עיתוי פרסומו אינו גורע ממנו כלום.

שהרי אם ישראייר היתה תובעת, אזי אנשי "עובדה" היו מתייצבים בבית המשפט, אומרים "אמת דיברנו", מציגים את הראיות - ולישראייר לא היה שום קייס משפטי נגדם.

הטיעון של העיתוי הוא מפוקפק: ראשית, אם יש ל"עובדה" מידע בדוק, אין סיבה שלא להביאו לידיעת הציבור לפני קבלת ההחלטה בעניין הקו לניו יורק. יש שיטענו שזה דווקא עיתוי מצוין.

שנית, ההכרעה על פתיחת הקו לניו יורק למוביל סדיר נוסף צריכה להתבצע אך ורק על בסיס המבנה התחרותי הרצוי לשוק התעופה הישראלי. בעיות בטיחות הן עניין אחד, ותחרות היא עניין אחר. אי אפשר לערבב ביניהן.

אז מדוע בכל זאת נדחה התחקיר? תשובה אפשרית אחת היא שהיועצים המשפטיים של קשת סברו שהתחקיר לא יעמוד בבית משפט.

אבל ישנה אפשרות הרבה יותר פשוטה: אנשי "עובדה" בחרו לעצמם מטרה מיוחדת - חברה הנשלטת על ידי נוחי דנקנר.

במשך שנותיה הארוכות של "עובדה" קיבלו אנשיה, כמו כל העורכים בתוכניות תחקיר, עשרות מכתבים מאיימים מעורכי דין ועמדו בלחצים מהרבה כיוונים. מכתבים ולחצים הם חלק אינטגרלי מהעבודה העיתונאית.

אלא שהמכתב שקשת קיבלה הפעם מגיע מחברה בשליטתו של נוחי דנקנר, הכוכב של הסקטור העסקי וחביבה של העיתונות הכלכלית.

האם לנוחי יש מניות בערוץ 2? לא תאמינו, אבל אין לו שם מניה אחת, לא במישרין ואפילו לא בעקיפין. האם לדנקנר יש זרועות ארוכות בדירקטוריון של קשת? ממש לא, חיים סבן, מבעלי המניות בקשת, הוא דווקא מתחרה שלו.

לא, נוחי דנקנר לא צריך מניות בערוץ 2 וגם אינו צריך להתערב בעניין או להפעיל לחצים כדי שראשי קשת יתייחסו ברצינות רבה למכתביו. העוצמה והכוח שיש לדנקנר במשק עולה בהרבה על זאת שיש לכל אחד מבעלי המניות בערוץ 2.

קחו למשל רק את החברות סלקום, כלל ביטוח, נטוויז'ן, ברק, אילנות-בטוחה, חוגלה-קימברלי, שופרסל וקלאבמרקט, תסכמו את תקציבי הפרסום שלהן ותגיעו ליותר מ-5% משוק הפרסום הישראלי - ותבינו שנוחי ממש לא זקוק לאחזקות בערוץ 2 כדי שיתייחסו אליו ברצינות.

וזה לא רק הפרסום: יודע כל מנהל שכיר, יזם ואיש עסקים שעם דנקנר כדאי לשמור על יחסים טובים: לתפקידים, לתקציבים ולעסקות שדנקנר יכול, אם ירצה, להרעיף על אלה שהוא חפץ ביקרם - אין הרבה תחרות.

לפני כמה חודשים פורסם כי עופר נמרודי הציע לדנקנר לרכוש את השליטה בעיתון "מעריב". בסופו של דבר לא היתה שום עסקה ולפני כשבוע דיווחה אי.די.בי על הפיכתה לבעלת עניין בחברת הכשרת הישוב - החברה האם של "מעריב".

לכאורה, שליטה ב"מעריב" היתה נותנת לדנקנר עוד מנופי כוח והשפעה במשק הישראלי. אבל דנקנר, שועל עיתנות ויחסי ציבור שאילף בשנים האחרונות עיתונאים רבים, הבין מהר מאוד שעם השליטה שיש לו בשרשרת חברות הענק במשק - אין לו באמת צורך בשליטה ב"מעריב" או בכל עיתון אחר.

ההיפך. בלי אחזקות ישירות הוא יכול לעיתים להשיג תוצאות הרבה יותר טובות.

כמובן שלא מדובר רק בסיפור של קשת או של נוחי דנקנר - מדובר בסיפור של היחסים בין התקשורת בישראל לבין אילי ההון וחברות הענק במשק הישראלי.

התכופפות בפני מפרסמים גדולים וגורמים חזקים במשק טבועה כבר ב-DNA של חלק גדול מכלי התקשורת בישראל, וקשה לראות שינוי לטובה בתחום הזה.

לפני זמן מה פנו אל מערכת TheMarker תחקירנים מאחת מתוכניות התחקיר הבולטות בטלוויזיה, וביקשו מידע לצורך כתבה בנושא מערכות היחסים בין הבנקים ללווים עסקיים גדולים במשק.

התחקירנים הזכירו את פרשות פלד-גבעוני, גיל-ואלדר ויצרנית המזגנים און מיזוג אוויר שפשטה את הרגל. אלה סיפורים מצוינים אמרנו להם, אבל יש לנו כמה שמות טובים יותר, מעניינים יותר, גדולים יותר.

"באלה אנחנו לא נוגעים", השיב התחקירן מניה וביה, "אין לנו עניין לחפש צרות. עם בעלי מניות ומפרסמים גדולים אין לנו עניין להתעסק. ממילא זה ייקבר בסוף אצל היועצים המשפטיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#