מתנת הפרידה של עבאדי־בויאנג'ו: מסנדלת את המדינה בהכרעה על כיל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתנת הפרידה של עבאדי־בויאנג'ו: מסנדלת את המדינה בהכרעה על כיל

החשבת הכללית קובעת כי יש לקיים מכרז על הזיכיון להפקת אשלג וברום בים המלח - ולא לדון עם כיל על חידושו

15תגובות
החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו
שירן גרנות

החשבת הכללית הפורשת, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, טוענת שיש לקבוע במכרז את זהותו של הזכיין הבא של אוצרות הטבע בים המלח. בכך מביעה החשבת התנגדות נחרצת לאופציה של ניהול משא ומתן עם הזכיין הנוכחי — חברת מפעלי ים המלח מקבוצת כיל — על הארכת הזיכיון להפיק אשלג וברום מים המלח, עם תום תקופת הזיכיון הנוכחי במארס 2030. מניית כיל הגיבה לעמדתה של החשבת הכללית בירידה של 0.7% במסחר בתל אביב ובירידה של 1% בפתיחת המסחר בבורסה של ניו יורק — כך שנראה ששוק ההון תימחר במחיר המניה את הסבירות שכיל תידרש להתמודד במכרז על חידוש הזיכיון.

עבאדי־בויאנג'ו הביעה דעה זו כחלק ממסקנות צוות של אגף החשב הכללי באוצר, שמונה על ידי הממשלה בנובמבר 2014 כדי לדון בסוגיית התמורה שהמדינה תשלם לכיל או לחברות הבנות שלה עבור הנכסים הקבועים שלהם, המשמשים בניצול משאבי הטבע של ים המלח. הרכישה העתידית של הנכסים נעשית על פי חוק זיכיון ים המלח, שהוא הבסיס החוקי לניצול משאבי ים המלח על ידי כיל. הנושא המרכזי שבו התבקש הצוות של עבאדי־בויאנג'ו להכריע בו הוא אם המדינה תרכוש את הנכסים על פי ערכם המאזני או על פי שוויים הכלכלי, כדרישת כיל. הפער בין הערך המאזני של הנכסים לשווים הכלכלי עשוי להגיע ל–1.5 מיליארד דולר.

הצורך בהקמת הוועדה עלה במהלך דיוני ועדת ששינסקי 2, כאשר התברר שיש פער עצום בין הגדרות נכסי החברה לצורך החישוב של מס רווחי היתר שנקבעו במסקנות הוועדה. כיל טענה בדיוני הוועדה שעליה לקבל הבהרות בנוגע לנוסחת החישוב של מחיר רכישת הנכסים ממנה ב–2030, משום שאחרת לא תוכל לחדש את ההשקעות באתר בסדום. זאת, מכיוון שהמחיר שלפיו יירכשו הנכסים על ידי הממשלה משפיע על כדאיות ההשקעה.

עבאדי־בויאנג'ו דחתה את עמדת כיל

כמתואר

עבאדי־בויאנג'ו לקחה על עצמה לגבש את עמדת המדינה בנוגע לתמורה שתשלם עבור נכסיה המוחשיים של כיל בתום תקופת הזיכיון, והעריכה שתשלים את העבודה עד מארס 2015. ואולם, רק שבועיים לפני סיום תפקידה הוגש נייר עמדה בנוגע להסדר בין המדינה לבין כיל על רכישת נכסיה (הסדר הנכסים), וגם הוא הוגש לעיניו של רוני חזקיהו — החשב הכללי הבא, והמלצות הצוות בנוגע לסוגיה שנקרא לבצע לא פורסמו.

במכתב ששלחה ליואל נוה, הממונה על הכנסות המדינה ויו"ר הצוות ליישום ההמלצות בנושא פעולות הממשלה לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח, מסבירה עבאדי־בויאנג'ו: "לא יהיה זה נכון להעמיד את החשב הכללי הבא בפני עובדה מוגמרת בהסדר הנכסים". החשבת הכללית רומזת שרצתה להימנע מיצירת חוסר ודאות שתפגע עוד יותר במניית כיל, אם הסדר כה מורכב היה משתנה לאחר פרסומו בעקבות התאמות שיבצע בו חזקיהו. זו אחת הבעיות שנגרמו בשל עיכוב של שנתיים בפרסום המסקנות.

חזקיהו יכול להחליט אם לאמץ במלואן את מסקנות הצוות, לערוך בהן שינויים או לדחות אותן במלואן. בחירה באחת משתי האופציות האחרונות משמעותה החזרת הדיון בזיכיון ים המלח למשבצת הראשונה, והארכת תקופת האי־ודאות המדכאת את ההשקעות בכיל ומעיקה על מנייתה. בעיה אחרת שגרם העיכוב הוא שבמהלך השנתיים שחלפו נסוג מחיר האשלג בעוד 28%, ואתו נפגע גם הערך הכלכלי של הזיכיון.

מהמעט שידוע על מסקנות הצוות, ברור שבנוגע לסוגיית הליבה — אופן החישוב של הנכסים המוחשיים של כיל — עבאדי בויאנג'ו דוחה את עמדת כיל. הקונצרן טען כי יש לחשב את השווי הכלכלי של הנכסים ולא את שוויים המאזני, משום שחלק חשוב מהנכסים כבר הופחת במלואו, ולכן שוויים המאזני הוא 0, אף שהם ממשיכים להניב מזומנים וברור שיש להם ערך כלכלי.

הצוות של עבאדי־בויאנג'ו דוחה את הפרשנות שלפיה ערך הנכסים נובע מהיוון תזרימי המזומנים שהם מניבים, משום שהיכולת לייצר מזומנים מההשקעה בנכסים נגזרת מזיכיון ים המלח, שהיא זכות שבבעלות המדינה ונמכרת במכרז.

ייצור אשלג של כיל
בלומברג

סביר להניח שעבאדי־בויאנג'ו העדיפה פרשנות מצומצמת להוראות סעיף 24 (ב) לחוק זיכיון ים המלח, שלפיו "הממשלה תשלם לבעל הזיכיון תמורת הנכסים המוחשיים הקובעים את ערך ההחלפה המופחת שלהם". כלומר, לפי ערך ההקמה שלהם ביום רכישת הנכסים המוחשיים שבאמצעותם מפיקים ומייצרים אשלג, בניכוי הפחת הטכני, שחל עליהם בהתאם לאורך החיים שנותר להם. כך למשל, אם שווי ההקמה של המתקנים על פי הערכת שווי של חברת הנדסה הוא 1,000 שקל, וחלפו 30 שנה מאז שנרכשו ועל פי אומדן טכני ניתן להפעילם עוד 10 שנים, אז יש להפחית 75% משווי ההקמה ולרכוש מכיל את הנכסים ב–250 שקל.

החשבת רומזת: לבחון את זכות הסירוב של כיל

בניגוד לעמדת הצוות שלה שאותה העדיפה לשמור חסויה, בכל הנוגע לצוות שהוביל הממונה על הכנסות המדינה ודן באופן שבו תקצה המדינה את הזיכיון העתידי שיפקע במארס 2030, עבאדי־בויאנג'ו פירסמה את דעתה בצורה בוטה, מפורשת ושאינה משתמעת לשתי פנים. אין זה מקרה ששתי השורות היחידות שהודגשו במכתב היו אלה שבהן עבאדי־בויאנג'ו, חברה מהמניין בצוות של נוה אך לא היו"ר שלו, מסנדלת אותו למעשה וכופה עליו ציבורית את עמדתה.

החשבת הכללית מבקשת לסכל כל ניסיון של כיל להפעיל לחץ מאחורי הקלעים לחדש את הזיכיון במשא ומתן ישיר אתה ללא מכרז: "אני סבורה שקיום הליך מכרזי היא הדרך הנכונה למימוש מקסימלי של חלק הציבור במשאבי הטבע באזור ים המלח". התבטאות כזו של אגף החשב הכללי יוצרת ציפייה לקיום מכרז פתוח, ותקשה על חברי הצוות של נוה לחרוג מעקרון זה, אפילו אם יחשבו שמוטב לפתוח במשא ומתן עם כיל על הארכת הזיכיון. לאחר שקבעה את העיקרון, פונה עבאדי־בויאנג'ו לפרטים. לדעתה, הסוגיות שיש לתת עליהן את הדעת כוללות את השאלה אם לאפשר לגורמים בינלאומיים להשתתף במכרז בצורה עצמאית או כחלק מקבוצת הרכישה.

החשבת מפנה לחוות הדעת שכתבה באפריל 2013, על רקע הניסיון של חברת פוטאש לרכוש את הבעלות המלאה בכיל — ניסיון שסוכל על ידי שר האוצר דאז, יאיר לפיד. עבאדי־בויאנג'ו רומזת שהיא שוללת את רכישת הזיכיון על ידי גורם זר כדי לא לסכן את האינטרסים של המדינה בים המלח, אך ממליצה לשקול בחיוב השתתפות של גורם זר כבעל מניות מיעוט בקבוצת רכישה בשליטה ישראלית.

באשר לזכות הסירוב שניתנה לכאורה בשטר הזיכיון (שבו נכתב: "אם אחרי פקיעת הזיכיון תרצה הממשלה להציע זיכיון חדש להפקת מלחי מחצב, מחצבים וכימיקלים מים המלח לאיזה אדם שהוא שאינו בעל הזיכיון, תציע הממשלה ראשונה לבעל הזיכיון זיכיון חדש בתנאים לא פחות נוחים מאלה, שהיא אומרת להציעם לאותו אדם אחר") — אומרת החשבת הכללית שיש לדון ולגבש את התייחסות המדינה לנושא.

עבאדי־בויאנג'ו רומזת שיש לבחון את טענתה של כיל לזכות סירוב ראשונה, משום שלהערכתה הסעיף נוסח בצורה עמומה ושאינה מקבלת את זכות הסירוב כפשוטה.

נראה שהזכות של כיל מתמצה בזכות להשתתף במכרז על הגשת הצעה למדינה בתנאים שבהם תציע גם לאחרים לנצל את משאבי הטבע של ים המלח. מהאופן שבו עבאדי־בויאנג'ו מתנסחת, ברור שהיא מבינה עד כמה מהווה סעיף זה מכשול בפני "מימוש מקסימלי של חלק הציבור במשאבי הטבע באזור ים המלח". הכרה בזכות סירוב תרתיע מתמודדים פוטנציאליים מהשתתפות במכרז על הזיכיון, משום שבסופו של תהליך יקר ומורכב של הכנה והתמחרות, תוכל כיל להציע הצעה זהה ולזכות בזיכיון לתקופה נוספת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#