בחדר הסגור של רקפת רוסק עמינח

ישנן שתי שיטות כלכליות: שיטה של חדרים סגורים, פריסות חוב והסדרים לבעלי הון - ושיטה של שוק פתוח והכרה במציאות הכלכלית. מה עדיף?

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
גיא רולניק
גיא רולניק

כמה שנים חלפו מאז משבר האשראי במערכת הבנקאות הישראלית? כמה שנים עברו מאז הכריז נגיד בנק ישראל כי בנק ישראלי עלול ליפול? כמה שנים חלפו מאז נסחרו מניות הבנקים בבורסה בחצי מהונם העצמי? כמה שנים חלפו מאז הפרישו הבנקים הגדולים 5 מיליארד שקל ברבעון אחד בודד בגין לווים שקיים חשש שיפשטו את הרגל?

כנראה המון שנים: משהו כמו 15, עשר או לפחות שבע. כך לפחות עשוי לחשוב מי ששמע בשבוע שעבר את הרכש החדש של בנק לאומי - רו"ח רקפת רוסק עמינח, מנהלת החטיבה העסקית בבנק - בנאום מאלף שנשאה בכנס של חברת הדירוג מעלות.

אבל לוח השנה מגלה שחלפו רק שלוש שנים מאז אותו רבעון, ולכן אצלנו עדיין טריים רישומי השיחות שלנו עם הבוסית של רקפת - מנכ"ל בנק לאומי גליה מאור - עם יו"ר בנק הפועלים שלמה נחמה ועם המשנה למנכ"ל האחראי על האשראי בבנק, שי טלמון.

אנחנו עדיין זוכרים כיצד שלמה נחמה הסביר לנו שבנק הפועלים לא מעוניין לתת אשראי ארוך טווח ("זה הגופים המוסדיים צריכים לממן"), אבל הוא נאלץ לעשות זאת רק כי יש לנו שוק הון נכה שלא מסוגל לממן את הלקוחות שלו;

נראה שהכל נשכח; בהופעה רהוטה ומרשימה יצאה רקפת רוסק עמינח נגד המימון החוץ בנקאי; היא הסבירה ללקוחות הפוטנציאליים מדוע לא כדאי להם להתממן באמצעות שוק ההון, אלא להישאר עם מימון בנקאי - אצלה.

המסרים העיקריים של רוסק עמינח: אצלנו פותרים הכל בחדרים סגורים, אצלנו לא תצטרכו להיחשף ("מעבר לכמה שורות בדו"ח הכספי שממילא איש לא שם לב אליהן"), אצלנו באים לקראת הלקוח, אצלנו תהיו מוגנים מפני השתלטות עוינת במקרה של קשיים או כישלון עסקי.

אין ספק שדבריה של רוסק עמינח ערבים לאוזניהם של רבים מלקוחותיה אשר מסובכים היום בהלוואות כבדות, שריד לימי האשראי העליזים של סוף שנות ה-90. הם מודים לה ולעמיתה טלמון על הסודיות הבנקאית והנכונות ללכת לקראת הלקוח, לגלגל, לפרוס ולנסות להתאושש.

אבל זאת הראייה של הלקוחות המסובכים: הראייה שהבנקאים, המנפיקים וקברניטי המשק והכלכלה צריכים לאמץ היא אולי קצת הפוכה.

למכלול ה"שירותים" שמנתה רוסק עמינח - "חדר סגור", מינימום גילוי למצב האמיתי של החברות, פריסה, גלגול ודחייה - יש שם: השיטה היפאנית או "בנקאות יפאנית".

גם לשיטה ההפוכה של שוק ההון יש כמה שמות: כלכלה גמישה, מהירה, שוק הון יעיל או בכינוי החביב עלינו במיוחד (ומכאן השם של טור זה ב-11 השנים האחרונות): Mark to Market Economy - כלכלה שבה המחירים בשווקים מתאימים עצמם במהירות לתנאים החדשים - ואזי גם ההתנהגות של השחקנים מתאימה את עצמה.

בשיטת "החדר הסגור" מנסים הבנקאי, החברה והמנהלים להמשיך להתנהל כאילו המציאות לא השתנתה; מגלגלים, פורסים, משדרים עסקים כרגיל, כאשר המשמעות האמיתית היא לעתים רק דחייה של פתרון הבעיה. בשפת ההון סיכון קוראים לחלק מהחברות האלה "מתים מהלכים".

זאת שיטה שמאטה את הפעילות המשקית, מונעת מהחברות והמנהלים למתוח קו על טעויות העבר ולצאת לדרך חדשה, זאת שיטה שבה חברות ולעתים ענפים שלמים מתנהלים באיטיות, כשהם גוררים מאחוריהם את כל טעויות העבר במקום להתקדם.

בשיטה הגמישה, שבה הכל פתוח, סחיר וגלוי, אין טעם ואין דרך לגרור, לגלגל ולמרוח: המחירים בשווקים מתאימים עצמם במהירות, אין מסכות והעמדות פנים, החברות יכולות לבצע מיד הסדרי חובות ולהיפטר מהמטען המיותר שלהן.

בשיטה הגמישה, החשופה והסחירה המנהלים הכושלים נפלטים בדרך כלל מהמערכת ומפנים מקומם למנהלים חדשים, שאינם כבולים להחלטות שגויות מהעבר, ועל חברות כושלות מיד משתלטים חברות טובות יותר או מנהלים טובים יותר.

מפתיע לגלות כי דווקא נציגת הדם החדש, הצעיר בבנק לאומי מביאה בנאומה הראשון לציבור את הגישות הבנקאיות שאבד עליהן הכלח.

הבנקאים יודעים היטב שבמאזנים שלהם רשומים חובות בעייתיים בהיקף מפחיד של 60 מיליארד שקל. הם גם יודעים שהסכום הזה סיכן את יציבות מערכת הבנקאות בתקופות המיתון הקשה, והם גם מכירים מצוין את הגרף שבמרכז המתאר את הקפיצה החדה במינוף האשראי במשק בשנות ה-90 העליזות.

הבנקאים צריכים לברך על ההתפתחות המואצה של שוקי המימון החוץ בנקאיים ולהצביע על הכשלים החמורים שעדיין קיימים בשוק: חלק גדול מאיגרות החוב המונפקות הן לא סחירות, ולכן השוק לא מתמחר היטב את הסיכונים של הלווים ואין עליהם בקרה מספיקה. שוק המימון החוץ בנקאי צריך לעבור שדרוג רציני כדי לשמש חלופה ראויה למערכת הבנקאות.

השאלה היא איזה משק אנחנו רוצים: משק של חדרים סגורים שבהם הבנקאים מקבלים החלטות - לעתים טובות, לעתים גרועות איש אינו יודע באמת - או משק שבו המידע מגיע מיד לשווקים, המחירים ופרמיות הסיכון מתאימים עצמן מיד, ההתנהגות העסקית מתאימה עצמה מיד ומבני הבעלות וההנהלות מתאימים עצמם מיד.

התשובה שלנו ברורה, נקווה שגם לבנקאים ולקברניטי המשק היא ברורה - ונאום "החדר הסגור" של רקפת רוסק עמינח יישאר רק כתזכורת למבנה משק ושוק הון שאנחנו לא רוצים יותר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker