הפסדת תשואה של יום־יומיים כשדילגת בין מסלולי השקעה? ביהמ"ש לא יעזור לך - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפסדת תשואה של יום־יומיים כשדילגת בין מסלולי השקעה? ביהמ"ש לא יעזור לך

בבקשה לתביעה ייצוגית נגד בית ההשקעות אלטשולר שחם נטען כי במעבר בין מסלולים נמנעה ממנו תשואה של יומיים שלא כדין ■ השופטת קרת־מאיר דחתה את הטענה על הסף וקבעה כי המבקש לא פירש נכון את התקנה הרלוונטית ■ ביהמ"ש ידון בעילת ההטעיה

תגובות
גילעד אלטשולר
אילן אסייג

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית), דניה קרת־מאיר, נתנה בשבוע שעבר החלטה בעלת משמעות רחבה, העוסקת בפרשנות של החוק המתייחס לחישוב התשואה שמגיעה לעמיתי קופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות פיצויים העוברים בין מסלולי השקעה שונים.

מדובר בבקשה לתביעה ייצוגית שהגיש דולב דדון בספטמבר 2015 נגד בית ההשקעות אלטשולר שחם, שבו הוא ניהל קרן השתלמות. דדון טען כי בניגוד לתקנות קופות גמל, במקרה של מעבר ממסלול השקעה אחד לאחר בקופות הגמל המנוהלות אצל אלטשולר שחם, נמנעת ממנו תשואה של יומיים בשל ימי המעבר. בנוסף, דדון טען כי יש בכך הטעיה של העמיתים, חוסר תום לב, ניצול לרעה של מעמד והתעשרות שלא כדין על חשבון העמיתים העוברים בין מסלולים.

באלטשולר שחם טענו, באמצעות עורכי הדין רונן עדיני ואפי שאשא, כי בקשת האישור מבוססת על פרשנות שגויה של דדון לתקנות קופות הגמל וכי בית ההשקעות פועל בהתאם לדין ולכן יש לדחות כבר בשלב ראשוני זה את הבקשה לייצוגית על הסף. כמו כן נטען, כי בית ההשקעות כלל אינו מהתשואה — החיובית או השלילית — שאינה נזקפת לחשבון העמית במעבר בין המסלולים שכן תשואה זו מוזרמת לכיסי העמיתים שנשארו בקופה.

המחלוקת היתה בנוגע לפרשנות של תקנה 41י' לתקנות קופות גמל שכותרתה "חלקו של עמית ברווחי קופה". לפי התקנה, הרווחים הנצברים בקופה מדי יום עסקים ייזקפו לזכות העמיתים ליום העסקים האחרון של כל חודש, ולגבי עמית המושך או מעביר כספים מהקופה "במועד החישוב שקדם למועד שבו התקבלו הכספים בידי העמית או למועד בו הועברו".

המבקש טען כי הפרשנות המשפטית הנכונה היא שיש אבחנה בין עמית שמושך כספים לעמית שעובר בין קופות. לגבי עמית המושך כספים, התשואה תיזקף לזכותו "במועד החישוב שקדם למועד שבו התקבלו הכספים", ולגבי עמית המעביר כספים, התשואה תיזקף לזכותו "למועד שבו הועברו". כלומר, בעוד שהעמית המושך כספים נהנה מהתשואה על כספו עד ליומיים שקדמו לקבלת הכספים בידיו, העמית המעביר נהנה, כביכול, מתשואה עד היום האחרון שבו הועברו הכספים.

קרת־מאיר, שציינה כי מדובר במקרה שבו מוצדק לדון בטענת סף לסילוק בקשת האישור, לא קיבלה את הפרשנות הזאת וקבעה כי "המחוקק ביקש לגזור גזירה שווה בין עמית מושך לעמית מעביר". לפי קביעתה, "יש לזקוף לזכות העמית את כספי התשואה על כספו, כפי שאלו הושגו עד למועד החישוב, ולא כפי שאלו הושגו עד למועד העברת הכספים". השופטת קבעה כי כעת נותר לדון רק בעילת ההטעיה של המבקש, שלפיה באלטשולר הסתירו את העובדה שהעמית המעביר מפסיד ימי תשואה בגין ימי המעבר.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם