תקדים בישראל: דירקטורים יידרשו להחזיר מכיסם דיווידנד שחולק שלא כדין - שוק ההון - TheMarker

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תקדים בישראל: דירקטורים יידרשו להחזיר מכיסם דיווידנד שחולק שלא כדין

בית המשפט חייב את הדירקטורים של מלרג ואת חברת הביטוח שביטחה אותם לשלם 20.5 מיליון שקל ■ פסק בדין התקדימי צפוי להשליך על התביעה הנגזרת המתנהלת בימים אלה כנגד נושאי המשרה של אי.די. בי

4תגובות

היום נקבע תקדים במדינת ישראל, הדירקטורים של  מלרג, החברה הציבורית שקרסה ב-2010, וחברת הביטוח מנורה שביטחה את הדירקטורים, יידרשו להשיב לקופת הנושים של מלרג 20.5 מיליון שקל. השופט חגי ברנר מבית המשפט המחוזי בתל אביב מצא כי דירקטוריון החברה אישר חלוקות דיווידנדים אסורות על פי החוק שלוש פעמים בין השנים 2008-2007.

הדירקטורים שיידרשו להשיב כספים הם שמחה סדן, יורם שפירא, עו"ד איתמר הרמן ועו"ד מירב מלצמן. למרות שנקבע כי לא בוצעה בדיקה ראויה בעניין מצב החברה לפני שאושרו חלוקות הדיווידנדים, בית המשפט קבע כי הדירקטורים החיצוניים שכיהנו בעת החלוקה הראשונה, רו"ח יצחק רוטמן, מרים נופך מוזס ומוטי בסר, לא יידרשו לשלם בגין החלוקות מכיסם. זאת משום שהחובות בגינם נקלעה מלרג לחדלות פירעון נוצרו רק לאחר מועד ההחלטה על החלוקה הראשונה. כמו כן, פסק הדין לא התייחס לאחריותם של מיכאל הירשברג ויוסף מלמד, בעלי השליטה בחברה (37.6% כל אחד), שפשטו את הרגל מאז הקריסה אך בעת חלוקות הדיווידנדים הרלוונטיות כיהנו כדירקטורים.

השופט חגי ברנר

מדובר בפסק דין שעשוי לטרוד את מנוחתם של הדירקטורים ונושאי המשרה באי.די.בי, שבתקופת שליטתו של נוחי דנקנר, בשנים 2010-2008 אישרו חלוקות עתק של 1.8 מיליארד שקל לבעלי המניות. באותה עת אישרו הדירקטורים את החלוקה לאחר שהסתפקו בהצגת שתי שאלות בלבד לנושאי המשרה בחברה, וכעת הם נאלצים להתמודד עם תביעה נגזרת של 650 מיליון שקל שהגשתה כבר אושרה על ידי בית המשפט.

"אין להסתפק בבדיקת התזרים לתקופה של שנתיים בלבד, הגם שמטבע הדברים ככל שהבדיקה מתייחסת למועד שהולך ומתרחק מעת עריכתה, הקושי להעריך את התזרים הצפוי הולך ומתגבר נוכח הקושי הטבעי לחזות את הנולד", קבע השופט ברנר בפסק דינו, המתפרש על פני 75 עמודים.

חוק החברות מטיל על חברי דירקטוריון הבוחנים חלוקת דיווידנד לבצע שתי בדיקות: מבחן רווח, שהינו מבחן חשבונאי טכני, ומבחן יכולת פירעון, שהינו מבחן מהותי. 

ברנר קבע כי על הדירקטורים הבאים לבחון את יכולת הפירעון של החברה "לתת את הדעת על מצבו הכלכלי האמיתי של התאגיד, מקורותיו והתחייבויותיו, להבדיל מביצועים חשבונאיים גרידא שרלוונטיים למבחן הרווח אך לא למבחן יכולת הפירעון".

ברנר הדגיש כי "מעבר לבדיקת יכולת הפירעון ובדיקת התזרים, נדרשים הדירקטורים להיות מודעים גם למצבה של החברה ונכסיה ולגלות בהם בקיאות, לבחון את מצבה הפיננסי הכולל ולפקח על ההנהלה בבואה להעריך את שווי נכסיה ולוודא את נאותות הדיווח ואת שווי הנכסים".

הקביעה של השופט שרלוונטית באופן מיוחד לדירקטורים של אי.די.בי, היא כי "כאשר מדובר בנכסים ששוויים הוא תוצאה של הערכה, נדרשת שמרנות בביצוע ההערכה. שומה על הדירקטורים להביא בחשבון את כלל החבויות הקיימות כולל כאלו שמועד פירעונן רחוק".

ברנר דחה את טענת ההגנה של הדירקטורים, לפיה הפרוטוקולים שהוגשו לבית המשפט ודנו בחלוקות אותן ביצעה מלרג הינם תמצית בלבד, וקבע כי "הראיה הטובה ביותר לצורך הכרעה בשאלה האם הדירקטורים דנו במבחני יכולת הפירעון מצויה מטבע הדברים בפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון". הטענה לפיה הפרוטוקולים מהווים תמצית בלבד, לדברי ברנר, "חותרת הלכה למעשה תחת מהימנות הפרוטוקולים ותחת החשיבות שיש לעצם רישומם, ככלי הכרחי לתיעוד מדויק של ישיבות הדירקטוריון".

ברנר ביקר את העובדה כי לא נמצאה בפרוטוקולים כל התייחסות או בדל אזכור לכלל חיובי מלרג לשנים הבאות, אלא רק בחינה של נזילות מיידית לצורך חלוקת דיווידנד וביצוע התשלום הראשון מבין חמשת התשלומים לאג"ח. עוד ציין ברנר כי בשעה שהדירקטוריון היה ער לכך שסעיף הלקוחות של החברה גדל פי שניים, ל-120 מיליון שקל, וכי חלו גידול בימי האשראי לספקים וירידה בהיקף המזומנים - לא ערך הדירקטוריון דיון פרטני בסוגיה של חלוקת דיווידנד והאם היא עומדת במבחני יכולת הפירעון. השופט אף ציין את הזלזול שהפגינו הדירקטורים במבחנים שנקבעו בחוק.  

עוד קבע השופט כי "אין לייחס משקל רב לאופן בו נתפסה מלרג בעיני השוק ואף לא בעיני חברות הדרוג כאשר באים לבחון את שאלת העמידה במבחן יכולת הפירעון. הטעם לכך הוא שהדירקטורים, להבדיל מהציבור הרחב ואפילו בשונה מחברות הדירוג, נהנים מנגישות בלתי אמצעית למידע המלא והמפורט".

מלרג הינה חברת תשתיות אשר התמחתה בבניית כבישים, רכבות ועבודות מנהור עבור לקוחות גדולים כגון חברת נתיבי איילון ורכבת ישראל. מניותיה נסחרו בבורסה מאז שנת 2005, ולאחר חמש שנים נכנסה החברה לחדלות פירעון. בשנת 2011 אישר בית המשפט לחברה הסדר נושים.

את הניצחון בתביעה ניתן לזקוף לזכותו של עו"ד רענן קליר, שהוסמך על ידי בית המשפט להגיש תביעות בשם הנושים נגד החברה ובעלי המשרה בה לאחר שהתגלה כי הטענות בזמן הקפאת ההליכים שסך חובותיה לא עולים על סך מקורותיה לא היו מציאותיות. מלרג קרסה כאשר היא חייבת למחזיקי איגרות החוב קרוב ל-100 מיליון שקל.

את הגיוס הראשון של 53 מיליון שקל ביצעה מלרג ב-2005, ולאחר הסתבכותה בחובות הצליחה לפרוע רק מחצית מהסכום. את הגיוס השני ביצעה ב-2008 בהיקף של 75 מיליון שקל, ומתוכם הצליחה לפרוע רק שישית.

טענותיו של קליר התרכזו סביב שלוש חלוקות דיווידנד שונות, הראשונה בוצעה במאי 2007 בהיקף של 8.1 מיליון שקל, השנייה נערכה באפריל 2008 בהיקף של 17.3 מיליון שקל, והשלישית נעשתה באוגוסט 2008 בסכום של 3.2 מיליון שקל.

יש להדגיש כי בית המשפט קבע שלא מצא קשר סיבתי בין החלוקות האסורות לבין קריסתה של מלרג, ולכן לא הטיל על הדירקטורים אחריות לכלל חובותיה. "יהיה זה מרחיק לכת עד מאוד להניח כי אלמלא החלוקות האסורות קריסתה של מלרג היתה נמנעת. אכן, סביר להניח שתוספת של כ-20 מיליון שקל, הסכום המצטבר של החלוקה השנייה והשלישית לקופתה ההולכת ומדלדלת של מלרג היה מקנה לה אוויר לנשימה לעוד מספר חודשים, אך בסופו של דבר קרוב לוודאי שהקריסה היתה מתרחשת בין כה וכה", כתב ברנר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם