דנקנר זיקק את מודל ההון-שלטון-עיתון הישראלי - שוק ההון - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דנקנר זיקק את מודל ההון-שלטון-עיתון הישראלי

אילולא התרחשו המחאה החברתית והרפורמה בסלולר, ואילולא דנקנר התמכר לשליטה הבלעדית באי.די.בי - ייתכן שהיה מחזיק בתפקידיו ובמעמדו הרם עד היום -ולא נגרר להרצת המניות

2תגובות
משפט נוחי דנקנר
ניר קידר

נוחי דנקנר לא היה היחיד שניצל קשרי הון־שלטון בכלכלה הישראלית - כמעט כל הטייקונים פעלו, וחלקם עדיין פועלים, בשיטות דומות. החובות האישיים שלו לא היו הכי גדולים — אלה של אליעזר פישמן, שחייב 1.8 מיליארד שקל יותר ממה שהוא יכול לשלם, גדולים פי כמה. התספורת שהוא עשה לאג"ח של הפנסיות לא היתה הכי קצוצה - תשובה, זיסר ואחרים עברו אותו. אבל נוחי דנקנר היה זה שבנה את מערכת ההון־שלטון־עיתון האלימה, המזוקקת והיעילה ביותר.

דנקנר שלט בכ–400 מיליארד שקל של כספי ציבור, באמצעות שליטה ישירה בכלל ביטוח, ועקיפה בבנק הפועלים, שבו כיהן בן דודו דני דנקנר. הוא שכר את בכירי רשות ניירות ערך, ישירות ובקבלנות משנה, וערך את דו"חות החברות שלו כפי שרצה. הוא עשה עסקות בעלי עניין שחילצו אותו מערבויות אישיות. הוא הציב דירקטורים צולבים מטעמו בבנקים ובחברות עסקיות.

הוא שלט דרך כמה מהחברות הגדולות במשק באמצעות פירמידה, וכך מינה את המנהלים וקיבל את ההחלטות, אף שהרוב הגדול של מניות החברות התפעוליות נמצאות בידי הציבור.

דרך תרומות של החברות הציבוריות, ג'ובים, חוזים לספקים, מינוי דירקטורים ומשכורות עתק למנהלים, הוא החזיק צמוד לחזה שלו גנרלים, פוליטיקאים לשעבר, מנהלי בתי חולים, פיננסיירים, אנשי תקשורת, עורכי דין, רואי חשבון, מקובלים, רגולטורים - והרשימה חלקית.

הוא קנה עיתונאים תמורת קרבה ומידע, תמורת תקציבי פרסום, באמצעות קשרים מורכבים עם מו"לים ועם טייקונים, ודרך הרכישה של עיתון "מעריב" באופן ישיר. הוא קירב אליו בנקאים ומנהלים של הגופים המוסדיים דרך חברות במועדון ההון הישראלי, שבו היה לו מעמד של כוכב־על, האיש שיכול לסדר הכי הרבה עבודה בתנאים הכי טובים. שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, עלה אליו למשרדו במגדלי עזריאלי.

חיים סבן
עופר וקנין

אם חיים סבן הוא דוגמה טובה להון־שלטון־עיתון־מכון במודל האמריקאי, נוחי דנקנר היה האיש שזיקק ועיצב את גרסת ההון־שלטון־עיתון הארץ ישראלית. בימי השיא שלו הוא היה המודל והדוגמה להצלחה עסקית: כולם רצו להיות כמוהו ולחקות אותו. כולם הפנימו שכך אנשים רציניים עושים עסקים, וכך מגיעים להישגים. הוא השפיע על התרבות ועל הנורמות.

כיום כולם יודעים שדנקנר נפל. הוא נפל ציבורית (איבד את השליטה באי.די.בי), כלכלית (יש לו חובות של מאות מיליוני שקלים לבנקים) ופלילית (אתמול נגזרו עליו 24 חודשי מאסר בפועל). נפילתו צריכה לגרום לבדק בית אצל כל המערכות שאתן עבד ושאותן תמרן: מוסדיים, דירקטורים, רגולטורים, מחוקקים, שומרי סף, יועצים וגם עיתונאים.

הנפילה לא היתה מחויבת המציאות. אילולא התרחשו המחאה החברתית והרפורמה בסלולר, ואילולא דנקנר התמכר לשליטה הבלעדית באי.די.בי - ייתכן שהיה מחזיק בתפקידיו ובמעמדו הרם עד היום, ולא נגרר להרצת המניות. המסר שצריך לקחת מהנפילה, ההרשעה וגזר הדין הוא זה: למערכת הציבורית, לתקשורת ולשומרי הסף אסור להמתין להרשעה פלילית כדי לחשוף את מעשי ההון־שלטון־עיתון של טייקונים, בין אם הן פליליות - ובעיקר אם אינן כאלה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#