מה צריך לתקן בהפרטת הבורסה לניירות ערך

הפרטת הבורסה אולי בלתי נמנעת, אבל הצעת החוק חייבת להשתנות. ראוי שהחוק יכלול מנגנון ביטול, או תקופת ניסיון שבה ייבחן אם הרפורמה עובדת

עידו באום
עידו באום

פרופ' שמואל האוזר הוא אדם מלא כוונות טובות, והכוונה הטובה העיקרית שלו בימים אלה היא הושעת הבורסה המידלדלת. האוזר חתום על שורה ארוכה של הקלות רגולציה, שנועדו להפוך את החיים של חברות בורסאיות לקלים יותר. ההקלות הללו אכן עושות את העבודה, במיוחד בחברות חדשות ובחברות קטנות.

האוזר סידר לחברות חדשות בבורסה סל קליטה של הקלות לתקופה ממוצעת של חמש שנים, שמפחיתות באופן ניכר את חובות הדיווח והממשל התאגידי בהשוואה לחברות הוותיקות בבורסה. בנוסף, כל חברה קטנה ששווייה עד 300 מיליון שקל בממוצע יכולה גם היא ליהנות משלל הקלות בחובות דיווח וממשל תאגידי. ועדיין, הסנטימנט כלפי הבורסה אינו אוהד. הצעד הבא של האוזר הוא הפרטה.

הצעת חוק הפרטת הבורסה מקודמת באגרסיביות. ועדת הכספים של הכנסת קיימה כבר שלושה דיונים בנושא. בדיון האחרון עברה הוועדה במשך יותר מארבע שעות על הצעת החוק כולה. בעוד שבועיים אמורה הוועדה לסיים את עבודתה בישיבה אחרונה ומסכמת. על הפרק נותרו כמה עניינים אחרונים אם כי לא בהכרח פשוטים: מה ייעשה בעובדי הבורסה לאחר השינוי המבני ומה ייעשה בנוגע לעמלות המסחר.

הבורסה כיום היא מוסד ללא כוונת רווח. השינוי המבני שמקדם האוזר יהפוך את הבורסה לחברה רגילה, ויעניק את הבעלות על המניות שלה לחברי הבורסה הקיימים, בחינם. כיום נשלטת הבורסה על ידי חברי הבורסה — שהקבוצה העיקרית השולטת בהם היא הבנקים. הבנקים נהנים מעמלות גבוהות הנגבות מהציבור על המסחר ולכן אין להם אינטרס בשינוי המצב. למרות זאת, ההצעה של האוזר דווקא קוסמת להם.

שמואל האוזר
שמואל האוזרצילום: אייל טואג

ברשות ניירות ערך תולים תקוות רבות ברפורמה. לפי גישתה, השינויים הכלולים בהצעה יגרמו לכך שהבנקים לא יוכלו לנצל את כוחם. בד בבד ההצעה אמורה להביא לכך שייכנסו חברי בורסה חדשים, למשל שחקנים זרים, שיציעו לציבור המשקיעים לסחור דרכם תוך הפחתת העמלות למחירים תחרותיים. התוצאה אמורה להיות בורסה עם הרבה יותר סוחרים, הרבה יותר משקיעים, הרבה יותר פעילות וכתוצאה מכך אטרקטיביות רבה יותר לחברות מנפיקות.

המחלקה הכלכלית של התנועה לאיכות השלטון, בראשות עו"ד נילי אבן־חן, היא הגורם היחיד כמעט שנלחם ביוזמת האוזר. בשלל ניירות עמדה של התנועה מועלית טענה עקרונית מרכזית אחת: הבנקים וחברי הבורסה הנוכחיים ימשיכו להחזיק בכ–60% מהבעלות בבורסה לאחר ההפרטה. לפי הטענה, גם כיום דירקטוריון הבורסה מורכב ברובו מדירקטורים עצמאיים, ולמרות זאת לא עלו בו שום יוזמות ולא אושרו בו שום שינויים שיש בהם כדי לקדם כניסת חברי בורסה חדשים. לכן, נטען, אין סיבה להניח שאחרי שחברי הבורסה הנוכחיים יהיו גם בעלים של 60% מהבורסה, יתחוללו שינויים שיביאו לכניסת חברי בורסה חדשים. למעשה, כל עוד הבנקים ממשיכים לגבות עמלות גבוהות מציבור המשקיעים על המסחר בבורסה, אין להם שום אינטרס להכניס חברי בורסה חדשים שיתחרו בהם.

יש עוד כמה סיבות לחשש ממהלך הפרטת הבורסה בצורתו הנוכחית. קודם כל, הבנקים בישראל כידוע לא פראיירים. רשות ניירות ערך מציירת את המהלך ככזה שיחליש את הבנקים וחברי הבורסה הקיימים. העובדה שלא נשמעה מצדם התקוממות מעוררת את החשד שהם לא רואים במהלך פגיעה משמעותית בשליטתם בבורסה.

אפשרות אחת לפחות לשנות את הצעת החוק באופן שירסן את כוחם של הבנקים היא להחליש את אחיזתם בדירקטוריון הבורסה. בדירקטוריון אמורים לכהן רוב של דירקטורים בלתי תלויים — אבל אלה נבחרים על ידי האסיפה שבה יש לחברי הבורסה הנוכחיים רוב. אפשר לקבוע בהצעת החוק כי הדירקטורים הבלתי תלויים ייבחרו על ידי בעלי מניות שאינם חברי בורסה.

בעיה שנייה: מה יקרה אם הרפורמה של האוזר לא תצליח? האוזר מצליח לקדם במהירות יחסית את המהלך, בין היתר מכיוון שאין לאף אחד רעיון אחר. שום רגולטור ושום מחוקק לא קם עם הצעה חלופית. למעשה, אף אחד לא רוצה להתעסק עם הבורסה. זה חור שחור פוליטי. מי שנכנס לשם עלול לא לצאת בכלל או להיגרס בשיני הביקורת של פעילי שוק ההון.

בקיצור, האוזר הוא היחיד שמגלה נכונות להילחם על רפורמות. עם זאת, הרפורמה עלולה לעבור בכנסת ללא עיון מעמיק, מכיוון שחברי כנסת שינסו לבלום אותה יסומנו מיד ככאלה שמכשילים את הניסיון להציל את שוק המניות. מי יזכור את אלה שהצביעו בעד הפרטת הבורסה אם המהלך יתברר ככישלון? אף אחד. איפה יהיה אז האוזר? מי יודע.

מה יקרה אם הפרטת הבורסה לא תביא לכניסת חברי בורסה חדשים, לא תייצר תחרות ולא תשנה את הדפלציה בבורסה? את הגלגל של הפרטת הבורסה יהיה בלתי אפשרי להחזיר לאחור. חברי הבורסה והבנקים יקבלו בעלות קניינית על מניות הבורסה. מדינת ישראל מתקשה לפנות מעמונה קבוצת מתנחלים שאין לה שום בעלות על הקרקע. זה עוד כלום. חכו ותראו מה יעשו הבנקים למדינה אם זו תנסה לקחת מהם זכות בעלות קניינית בבורסה.

ייתכן שהפרטת הבורסה היא צעד בלתי נמנע, אבל הצעת החוק חייבת להשתנות. חברי הבורסה הנוכחיים לא יכולים להיות אלה שישלטו בבורסה החדשה לאחר השינוי המבני. רשות ניירות ערך צריכה גם לקבל בחוק סמכות לכפות על הבורסה לקבל חברי בורסה חדשים, שיזכו להגנת ינוקא לפרק זמן מסוים כדי שיוכלו לייצר תחרות לחברי הבורסה הקיימים.

ואחרי כל זה, נדרשת גם אפשרות לגלגל את המהלך לאחור. החוק אינו מקנה אפשרות כזאת כיום, וראוי שיכלול מנגנון ביטול או שיוחל לתקופת ניסיון - עד שניתן יהיה להעריך על בסיס יעדים מדידים אם הרפורמה עובדת.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ