פרשת ציון קינן: האם יאיר סרוסי צריך ללכת הביתה? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פרשת ציון קינן: האם יאיר סרוסי צריך ללכת הביתה?

מאחורי ההחלטה לא לדווח לדירקטוריון ולרשויות על הפרשה, עומדים עשרות אנשים ששתקו ■ כדי שדבר כזה יקרה - צריכה להיות תרבות שמאפשרת זאת ■ האם זה הצוות שצריך להוביל את בנק הפועלים בשבע השנים הבאות?

101תגובות
יאיר סרוסי
דניאל בר און

"התנצלתי בפני המפקחת על הבנקים ובפני דירקטוריון הבנק על כך שלא עידכנתי אותם בפרשה. אנחנו נפיק לקחים ונשתף פעולה עם בנק ישראל ורשות ניירות ערך בכל בדיקה שתתבצע". כך אמר בסוף השבוע יו"ר בנק הפועלים, יאיר סרוסי, המשמש גם כנשיא איגוד הבנקים בישראל, בתגובה לחשיפת פרשת התלונה של עובדת בבנק על תקיפה מינית נגד מי שהיה לימים למנכ"ל הבנק (ופרש מאז), ציון קינן.

בעוד שהתנצלות היא דבר ראוי לעתים בחיים הפרטיים של אדם, ספק רב אם קיים לה מקום במשטר התאגידי של בנק גדול, כזה שיותר מ–70% ממניותיו, וכל 330 מיליארד השקלים שהוא מנהל — שייכים לציבור.

ההתנצלות של סרוסי מבהירה את דרך הטיפול שלו בפרשה. הוא ידע על התלונה, ידע כיצד מטפלים בה, ידע על מינוי שופט בדימוס שיחקור את האירועים, סרוסי ידע גם שזה כבר מקרה שני ברציפות בשנתיים האחרונות של תלונה על עבירה מינית לכאורה שבה מעורבים בכירים בבנק, וידע שהפעם מעורב בה המנכ"ל עצמו — ולמרות זאת הוא קיבל החלטה שלא לדווח על כל אלה לדירקטוריון, למשטרה, לבנק ישראל ולרשות ניירות ערך.

מרגע שהתנצל, סרוסי הבהיר לציבור שטעה בשיקול הדעת. אבל התנצלות היא דבר שעושים כשמאחרים לפגישה בגלל פקקים או חוסר תשומת לב. היא מקובלת פחות בתגובה על החלטה לא לדווח לדירקטוריון ולרשויות על אירוע מהותי.

מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, ציון קינן
מוטי מילרוד

מבט על האירועים שהתרחשו בבנק הפועלים בקדנציה של סרוסי, בשבע השנים האחרונות, מלמד שיש כנראה עוד שורה של מקרים שבהם שיקול הדעת שלו ושל הדירקטוריון שלו עומדת בסימן שאלה. סרוסי, למי שלא זוכר, הגיע לדירקטוריון בנק הפועלים כ"מנקה אורוות", לאחר פרשת המעשים הפליליים וההדחה של היו"ר הקודם, דני דנקנר, וההתפטרות של המנכ"ל דאז, צבי זיו. המטאטאים החדשים, סרוסי וקינן, מיהרו להסביר שמשימתם הראשונית היא להתמודד עם הטלטלה הניהולית שיצרה פרשת דנקנר, ולייצב את הבנק.

ומה קרה בפועל? הנה כמה אירועים שהתרחשו בבנק מאז, לפחות אלה שנודעו לציבור: המנכ"ל קינן נחשד במעורבות באישור הלוואה ליו"ר הקודם דני דנקנר, עוד בתפקידו הקודם של קינן כראש החטיבה העסקית, אך לאחר חקירת משטרה הוחלט לא להעמידו לדין; נחשפה פרשת מתן ההלוואות לדנקנר, שבגינה נשלח לכלא; נחשפה פרשת מתן האשראי לנוחי דנקנר ולחברת אי.די.בי, שבעקבותיה שאל שופט בית המשפט המחוזי איתן אורנשטיין את נציגי בנק הפועלים, בעת הדיונים על זהות השליטה בקונצרן: "כיצד אתם נותנים אשראים בלי ביטחונות?"

מנכ"ל בנק הפועלים, אריק פינטו

וזה לא הכל. בתקופה זו נחשפה הפרשה של מתן וגלגול אשראי לאליעזר פישמן, ואי־טיפול בחובותיו, אף שהצטברו ל–1.8 מיליארד שקל — ולכולם היה ברור שלא יוכל להחזירם. גם כיום מבקש הבנק מבית המשפט לאפשר לפישמן ולילדיו להמשיך לנהל את עסקיו כרגיל. עוד נחשפה פרשה של סיוע ללקוחות להלבין הון ולהסתירו מרשויות המס בארה"ב — שעלתה ועוד תעלה לבנק מאות מיליוני שקלים.

אם זה לא מספיק, לפני כשנתיים נחשפה פרשת היחסים בין שמעון גל — שהיה מנהל החטיבה העסקית וסומן עד אז כמועמד לרשת את קינן, והיה ידוע כידידו — לבין עובדת הכפופה לגל. בסיום אותה פרשה, לאחר הקמת ועדה בראשות השופטת בדימוס, דינה אפרתי, ומשא ומתן עם העובדת, הוחלט למנות את המתלוננת לתפקיד בכיר בישראכרט, חברה בת של בנק הפועלים.

כעת נחשפת פרשה שבה היה מעורב קינן, שהסתיימה בשלב זה בהסכם שהעביר מיליוני שקלים מכספי הבנק לחשבונה של המתלוננת, תמורת פרישתה ושתיקתה. קינן עצמו פרש גם הוא באחרונה מהבנק.

שמעון גל
מוטי מילרוד

לא למדו לקח?

גם בפרשת המין הקודמת, פרשת גל, שטופלה על ידי קינן, עלו שאלות לגבי עדכון הדירקטוריון וההחלטה של ראשי הבנק כיצד לטפל בפרשה. על פי ההיגיון, על הדירקטוריון היה לאמץ אז מדיניות דיווח במקרים דומים, לכל הפחות. לא ידוע אם זו ההחלטה שהתקבלה, אך בכל מקרה התוצאה אינה מלבבת: או שהדירקטוריון הנחה את ההנהלה לדווח על מקרים כאלה, וההנחיה הופרה, או שלא ניתנה הנחיה כזו — ובכך רמז הדירקטוריון כי אינו מעוניין לעסוק בעניינים כאלה. שתי האפשרויות מביכות.

ומה עם הדיווח לרשויות, ובעיקר לפיקוח על הבנקים? הרי היו"ר סרוסי הודה שבחר לא לעדכן גם את אלה, עד שהפרשה נחשפה בערוץ 2. שוב אותו הסיפור.

בכיר לשעבר בפיקוח על הבנקים אמר אתמול ששיקול הדעת הסביר היה צריך להוביל את היו"ר לדווח על התלונה מיד כשהתקבלה, וכן לדווח על הצעדים שהבנק החליט לנקוט. הבכיר אמנם הבהיר שאין זה מתפקידו של הפיקוח על הבנקים לבדוק חשדות להטרדות מיניות, אך מעורבותו של מנכ"ל בנק גדול באירוע כזה עלולה להשפיע על אמון הציבור — ובפיקוח על הבנקים דורשים מהבנקים לוודא שלא יופתעו מפרסום ציבורי של אירוע שיוצר חשש להתפתחות כזו. גם אם בבדיקה שערך הבנק היה מתברר שלא קרה דבר — היה על הבנק לדווח על החשד ועל החקירה עוד לפני קבלת ההכרעה של השופט, דבר שלא בוצע.

אם לאחר פרשת גל בנק ישראל לא הבהיר באופן רשמי לבנקים שהוא מבקש לקבל דיווחים על מקרים דומים, גם שיקול הדעת של הפיקוח על הבנקים עומד בסימן שאלה. בכל מקרה, הנזק נגרם: הפיקוח הופתע, יחד עם כל הציבור, מפרשה חדשה שוודאי אינה מיטיבה עם המוניטין של הבנק — פרשה שנייה ברציפות בתוך זמן קצר.

ההחלטה לטפל בתלונה נגד מנכ"ל הבנק בדרך שנבחרה, לצד ההחלטה שלא לדווח על המקרה, אינן של סרוסי או פינטו בלבד. בכל תאגיד ציבורי גדול, על אחת וכמה בבנק, אירוע כזה מערב שורה ארוכה של מנהלים ויועצים. המנכ"ל והיו"ר מעורבים כמובן, ולצדם עורכי דין חיצוניים, יועצים משפטיים ומבקרי פנים (שאמורים להיות מעורבים). עוד מעורבים האנשים שמאשרים את מינוי המתלוננת לתפקיד בכיר (במקרה גל), ושמאשרים לשלם למתלוננת מיליוני שקלים מעבר להסכמים (במקרה קינן) - וכמובן מנגנוני התקשורת ויחסי הציבור של הבנק.

במלים אחרות, מאחורי הטיפול בפרשה ומאחורי ההחלטה לא למסור את פרטיה לדירקטוריון ולרשויות עומד מנגנון שלם, הכולל עשרות אנשים שידעו על המקרה — וכולם בחרו למלא את פיהם מים ולא להרים דגלים. כדי שדבר כזה יקרה צריכה להיות, לפחות בבנק הפועלים, תרבות שמאפשרת את זה.

רצף האירועים בבנק הפועלים בשנים האחרונות, יחד עם רצף ההחלטות מה ומתי לדווח לדירקטוריון ולרשויות, מעלים שאלות לא פשוטות בנוגע לשיקול הדעת של ההנהלה, היו"ר והדירקטוריון. אם זה הצוות שהיה אמור להטמיע בבנק הפועלים תרבות ניהולית חדשה ושקיפות, לאחר טלטלת ההתפטרות של דני דנקנר וצבי זיו, מתברר שהביצועים שלו עד כה היו, איך נאמר, מספיקים בקושי.

וכאן עולה השאלה: האם היו"ר הזה, המנכ"ל הזה, שבבנק יודעים לספר שנבחר אישית על ידי קינן, והדירקטוריון הזה, שנותר בחושך מול שורה של מקרים מביכים — האם זהו באמת הצוות שצריך להוביל את בנק הפועלים גם בשבע השנים הבאות?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#