השמרנות של הבינלאומי מצילה אותו - אבל מה בולם אותו? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השמרנות של הבינלאומי מצילה אותו - אבל מה בולם אותו?

בהנהגתו של צדיק בינו נמנע הבנק הבינלאומי מהסתבכות באשראי לטייקונים, והתרחב לשוק הקמעוני ולשוק ההון מבלי לספוג הפסדי אשראי ■ אבל הריבית הנמוכה וההתייעלות החלקית מקשות עליו להציג תשואה גבוהה על ההון - למורת רוחם של בעלי המניות

תגובות

צדיק בינו סיים לפני כחודש את כהונתו כיו"ר דירקטוריון חברת האנרגיה והקמעונות פז — תפקיד שמילא במשך 22 שנה. בינו, ילדיו ומקורביו פרשו מדירקטוריון פז, הנכללת במדד ת"א 25 ונסחרת לפי שווי שוק של כ–6 מיליארד שקל, לאחר שמכר נתח קטן ממניות החברה בכ–8 מיליון שקל ואחזקתו בגרעין השליטה ירדה מעט. בינו נותר בעל המניות הגדול בפז, עם אחזקה של 22.94% בשווי שוק של כ–1.38 מיליארד שקל.

בינו פורש במסגרת היערכותו ליישום החוק לצמצום הריכוזיות במשק עד סוף 2019, הדורש בין השאר הפרדה בין אחזקות ריאליות לפיננסיות מהותיות. כך, במקביל לאחזקותיו בפז, בינו שולט באמצעות פיבי אחזקות בבנק הבינלאומי, הבנק החמישי בגודלו בישראל, הנסחר במדד ת"א 25 לפי שווי שוק של כ–4.95 מיליארד שקל.

צדיק בינו
דודו בכר

עדיין לא ידוע אם בינו ייוותר עם מניות פז או עם השליטה בבנק, אבל כעת — בעקבות פרישתו מפז — הוא יוכל להקדיש יותר זמן לבנק הבינלאומי ויכהן יחד עם בנו הבכור, גיל, בדירקטוריון הבנק.

בינו מצליח היכן שיתר הטייקונים נכשלים

לפני כחודש ציינו בינו ושותפיו האוסטרלים בבנק, משפחות אבלס וליברמן (השותפים של בינו גם בפז), 13 שנה להשלמת העסקה לרכישת השליטה בבנק הבינלאומי. באותה שנה בוצעו שלוש עסקות גדולות ובולטות במשק: רכישת קונצרן אי.די.בי על ידי נוחי דנקנר ומשפחות לבנת ומנור מידי משפחות רקנאטי וקרסו; רכישת קו־אופ ריבוע כחול על ידי מתיו ברונפמן ושולם פישר לצד קבוצת אלון של שרגא בירן, דודי ויסמן, ארגון קניות של הקיבוצים ואפריקה ישראל של לב לבייב; ורכישת פיבי על ידי בינו ושותפיו האוסטרלים — לאחר שבינו הפסיד לקבוצת אלון־ברונפמן־פישר את רכישת רבוע כחול.

בעסקה לרכישת רבוע כחול ברונפמן ופישר אמנם יצאו ברווח נאה, כשמכרו את חלקם בחברה לקבוצת אלון כמה שנים לאחר הקמת השותפות, אבל בדיעבד, בינו הצליח ברכישותיו ב–2003 יותר מכולם. כך, למשל, בשל שרשרת טעויות ניהוליות ומהלכים מגלומניים שהוביל דנקנר, הוא איבד את השליטה באי.די.בי ב–2014; מסיבות דומות איבדה השנה אלון את השליטה באלון רבוע כחול; ולבייב עלול לאבד את השליטה באפריקה ישראל המידרדרת; פרט להשקעות באיקאה (המוחזקת על ידי ברונפמן בלבד) גם ברונפמן ופישר לא עשו חיל בהשקעותיהם ובהן שופרסל, אולימפיה ובנק דיסקונט.

את ההצלחות של בינו הוא יכול לרשום לזכות המשמעת והשמרנות שהפגין במשך השנים. בינו, שמנע מפז להתרחב בחו"ל — מהלך שביצעו בהצלחה חלקית קבוצות דלק ואלון בעבר — פרע את כל חובותיו האישיים וממשיך לשלוט ביד רמה בהבינלאומי ולנווט את הבנק. מי שמיישמת את האסטרטגיה העסקית שמוביל בינו היא יד ימינו, סמדר ברבר־צדיק, המשמשת מנכ"לית הבנק הוותיקה במערכת, שמכהנת בתפקיד מאז מארס 2007. במהלך השנים האלה נהנתה ברבר־צדיק מחבילת תגמול מצטברת של כ–45 מיליון שקל.

מנכ"לית הבינלאומי, סמדר
ברבר־צדיק
מוטי מילרוד

החל במאי 2012, לצדה של ברבר־צדיק מכהן רוני חזקיהו כיו"ר הבינלאומי. המפקח על הבנקים לשעבר נענה להצעתו של בינו להתמנות ליו"ר הבנק לאחר שנכשל בהתמודדות על תפקיד מנכ"ל בנק לאומי לרקפת רוסק־עמינח.

הדרך לשליטה בבנק מתחילה אצל הכספר

רכישת הבינלאומי על ידי בינו ושותפיו האוסטרלים היתה אחת העסקות הבנקאיות והשוק־הוניות המהירות ביותר שנעשו במשק. במשך 13 השנים שבהן בינו שולט בבנק, מניית הבינלאומי הניבה תשואה מותאמת דיווידנד של כ–9% בשנה — לעומת כ–13% בשנה של מזרחי טפחות, כ–10.3% של הפועלים, כ–9.4% של לאומי ו–6.4% של דיסקונט.

בזכות המחיר הנמוך ששילם ובשקלול דיווידנדים ומכירת מניות, בינו מורווח על ההשקעה בהבינלאומי ביותר ממיליארד שקל (לא כולל פרמיית שליטה). בינו וילדיו מחזיקים ב–38% מבינוהון, המחזיקה ב–48.34% מהבינלאומי.

הדרך של בינו לשליטה בהבינלאומי החלה כאשר ב–2003 החליטה משפחת ספרא לצמצם את השקעותיה בישראל והחלה לחפש קונה לבנק שבראשו עמד אז שלמה פיוטרקובסקי, שחיפש קונה שישאיר אותו כיו"ר. פיוטרקובסקי היה קרוב להשלים את המשימה כשחברת הביטוח מנורה היתה במגעים לרכישת הבינלאומי, אבל בשל מצבו העסקי המאתגר של הבנק באותה תקופה, מנורה חששה לרשום את הצ'ק ולהשתלט עליו.

הכנסות הבינלאומי - כמתואר בכתבה

בינו, לעומת זאת, גדל ככספר בהבינלאומי והתקדם עד לתפקיד המנכ"ל, הכיר את הבנק היטב ואף לא היה זקוק לבדיקות נאותות. הוא סיכם על רכישת השליטה בפיבי החזקות תמורת כ–90 מיליון דולר (כ–400 מיליון שקל), מהם השקיע בינו כ–55% (כ–200 מיליון שקל). הרכישה נעשתה במחיר ששיקף להבינלאומי בשרשור מכפיל הון (יחס בין שווי שוק להון עצמי) נמוך מ–0.5.

בינו אמנם קנה את הבינלאומי שנסחר אז במחיר נמוך, אבל קיבל לידיו מפתח לבנק שב–2002, לראשונה בתולדותיו, רשם הפסד בשל ההפרשות הכבדות שנעשו בתקופת ניהולו של פיוטרקובסקי בגין חשיפה ללווים גדולים, בעיקר בתחום התקשורת: גד זאבי (לצורך רכישת בזק) וחברת הכבלים תבל. באותה שנה שיעור ההפרשה לחובות מסופקים מתוך תיק האשראי של הבנק הגיע לכ–1.7%, והתשואה להון (יחס בין רווח נקי להון עצמי) היתה שלילית (1.9%–), וב–2001–2003 רשם הבנק תשואה ממוצעת של 2.8% בלבד.

מאז רכישת הבינלאומי שינו בינו וברבר־צדיק את האסטרטגיה העסקית של הבנק ממיקוד במתן אשראי עסקי, כולל עסקות רכישת אמצעי שליטה ומימון נדל"ן בחו"ל שמסוכן יותר — להתמחות בתחומי קמעונות ושוק ההון, תוך רכישות של בנקים וטיוב מתמיד של תיק האשראי העסקי. מסע הרכישות של הבנק, שהחל ב–2004 ונמשך כמה שנים, כלל בעיקר את רכישת מלוא האחזקה באינווסטק (ששמו שונה לאחר מכן ליובנק) המתמחה בבנקאות פרטית ובשוק ההון ב–2004, 66% מבנק אוצר החייל (בהמשך הוגדלה האחזקה ל–78%) ו–51% מבנק מסד בסוף 2007, כשיובנק נרכש לפי מחיר ששיקף את הונו העצמי דאז.

המטרה העיקרית של רכישת אוצר החייל ומסד, שהם בנקים קמעוניים, היתה לפזר את הסיכון בתיק האשראי של הבינלאומי ולשלב אותם בפעילות העסקית של קבוצת הבינלאומי. אלה היו ימי גאות בשווקים, שבהם הריבית ששררה במשק היתה גבוהה, סביב 4%, והבנקים היו נסחרים לפי תשואות להון דו־ספרתיות.

יו"ר הבנק הבינלאומי,
רוני חזקיהו
מוטי מילרוד

בהתאם לרוח התקופה ובמטרה להתמודד מול הדומיננטיות של הבנקים לאומי והפועלים בתחום משקי בית (שיעור מעבר של הלקוחות בין הבנקים מוערך באחוזים בודדים ועלות גיוס של לקוח בודד הוערכה בהבינלאומי ב–2,500 שקל; מ"ר), החליט הבינלאומי לרכוש נתחים לא מבוטלים בהיקף מצטבר של כמה מאות אלפי לקוחות של אוכלוסייה קמעונית איכותית — אנשי קבע (במקרה של אוצר החייל) ומורות ובני זוגן, והסכים לשלם עבורם סכומים לא מבוטלים, בטח במונחים של היום.

כך, האחזקות באוצר החייל נקנו תמורת 703 מיליון שקל — מחיר ששיקף פרמיה של 185% על ההון העצמי; האחזקות במסד נקנו תמורת 236 מיליון שקל, ששיקפו פרמיה של 166% על ההון העצמי של הבנק; ויובנק נקנה במחיר ההון העצמי שלו.

הצעדים האלה הובילו לכך שלהבדיל מהמשבר של תחילת שנות ה–2000, את המשבר של 2008 הבינלאומי עבר כמעט ללא שריטה, כששיעור ההפרשה לחובות מסופקים שלו ב–2009 היתה 0.44% בעוד שהממוצע במערכת היה כמעט כפול באותה שנה והגיע לכ–0.82%.

ומה קרה להבינלאומי מאז סיום המשבר? בסוף 2009 הונו העצמי של הבינלאומי היה כ–6.2 מיליארד שקל — קטן רק במקצת מזה של בנק מזרחי טפחות, שהונו העצמי הסתכם אז בכ–6.5 מיליארד שקל. מאז מזרחי טפחות בחר באסטרטגיית התמקדות וגידול אגרסיבי בתחום מתן אשראי לדיור (המשכנתאות) ונהפך לבנק בוטיק למשכנתאות הרוכב על גאות המתמשכת של עליות במחירי הנדל"ן למגורים.

לא ניצל די את ההון לגידול בתיק האשראי

לאחר שהבינלאומי השלים את הגיוס וההטמעה של מאות אלפי לקוחות שהיתוספו אליו בעקבות מסע הרכישות שביצע, הבנק יכול היה לנצל את ההתרחבות שלו לכ–170 סניפים ואת הלקוחות האיכותיים שקיבל ולהפוך לבנק קמעוני מוביל. לחלופין, הבנק יכל להשתמש בלקוחות שקיבל כמקורות למתן אשראי לא יקר להעניק, בין היתר, אשראי עסקי־מסחרי או להגדיל את תיק ניירות ערך ולבצע השקעות ריאליות.

ואולם בפועל, כנראה מתוך בחירה, הבינלאומי לא ניצל עד תום את מלוא הפוטנציאל הטמון בו, והמשיך לשמור על קו סולידי במתן אשראי עסקי. מהלך זה סייע לו לבצע הפרשות מזעריות עד שליליות לחובות מסופקים מתוך תיק האשראי.

אף שתיק האשראי של הבינלאומי גדל מאז סוף 2009 ועד סוף מחצית ראשונה של 2016 בכ–26%, הבנק לא ניצל את מקור הכסף הזול שהיה ברשותו, כמו פקדונות לצורך מתן אשראי. מהנתונים של הבנק עולה כי הגדילה של התיק, שבמשך שנים נהנה מעודפי הון, היתה נמוכה יותר מאלה של מזרחי טפחות, לאומי והפועלים. לעומת זאת, תיק האשראי של הבינלאומי היה גבוה מזה של בנק דיסקונט, שבחלק ניכר מתקופה זו נאלץ להקפיא את מתן האשראי כדי לפתור את בעיות ההון שלו.

המחשה נוספת לכך שהבינלאומי לא מנצל מספיק את מקור גיוס הכסף הזול אפשר לראות ביחס הפקדונות לאשראי: נכון לסוף המחצית הראשונה של 2016 המשיך הבינלאומי להציג את יחס הפקדונות לאשראי הגבוה במערכת, בשיעור של 138.4% — דבר המלמד על היקף הגבוה של מקורות המימון של הבנק ועל עודפי הנזילות שלו.

רק בשנה האחרונה חזר הבינלאומי לצמוח בתיק האשראי, שעלה במחצית הראשונה של 2016 בכ–5% (כ–8% מסוף יוני 2015 ועד סוף יוני 2016) בעיקר בתחומי האשראי הצרכני, המשכנתאות והעסקים הקטנים. מאז סוף 2009 ועד סוף מחצית ראשונה של 2016 גדל תיק האשראי של הבינלאומי בכ–15.8 מיליארד שקל בלבד לכ–76.1 מיליארד שקל.

הגידול בתיק סייע לבנק להגדיל את ההון העצמי בכ–19% — לכ–7.3 מיליארד שקל, בעוד שהתיק וההון העצמי של מזרחי כמעט הכפילו עצמם בתקופה זו. ואולם גם אם מוסיפים להון העצמי של הבינלאומי דיווידנדים של כ–1.4 מיליארד שקל שחילק בתקופה זו — לעומת כ–611 מיליון שקל שחילק מזרחי — מאז סוף 2009 ועד היום מניית מזרחי טפחות עלתה בכ–50%, לעומת תשואה שלילית של 4% שהציג הבינלאומי.

הרכישות של בנקי אוצר החייל ומסד על ידי הבינלאומי הרחיבו ושיפרו משמעותית את הפריסה הקמעונית ותמהיל האשראי של הבינלאומי (כ–75% מתיק האשראי הם למשכנתאות, משקי בית, פרטי ולעסקים קטנים ובינוניים; מ"ר). ואולם הריבית האפסית השוררת בשווקים הביאה לכך שאוצר החייל ומסד ייצרו בשנים האחרונות תשואה להון נמוכה מ–10%. כך, בעקבות הריבית הנמוכה, הכנסות מימון מריבית רשמו סטגנציה ואף ירידה בשנים אחרונות, בעיקר בשל פגיעה במרווח על הפקדונות.

הבינלאומי ספג פגיעה גם בתוצאות, בשל ירידה בהכנסות מעמלות — בעיקר מעמלות בפעילות בשוק ההון, תחום שבו הבנק משמש שחקן דומיננטי מאוד, בשל התייבשות מחזורי המסחר בבורסה וכן בשל ירידה בהכנסות מדמי ניהול חשבון נוכח הרגולציה המוגברת בתחום.

בנוסף, הבינלאומי — שמתנהל עם ועד קשוח והסכמי שכר דומים לאלה של בנק לאומי — לא עשה מספיק מהלכים כדי להתמודד עם ההוצאות שהתווספו בעקבות רכישת הבנקים, ולא הצליח לשפר את יחס היעילות הגרוע שלו, שנע סביב 75% כשהרווח הנקי לעובד בבנק בסוף 2015 היה 102 אלף שקל בלבד.

ואולם בכל הנוגע להתייעלות, הבינלאומי לא לגמרי קפא על השמרים. הוא צימצם את מספר הסניפים ובשנה שעברה השלים את מיזוגם של בנקי פאג"י (המתמחה במגזר החרדי) ויובנק לתוך הבינלאומי. כמו כן, מאז 2010 צימצם הבינלאומי ביותר מ–25 אלף מ"ר את שטחי הבעלות ושכירות הנדל"ן. בין השאר, הבנק מכר את בית פיבי בלונדון, בניין הבינלאומי למשכנתאות ונכסים נוספים תמורת כ–200 מיליון שקל.

בימים אלה פועל הבינלאומי למכירת בית ההנהלה הישן, המתפרש על פני כמה קומות באגף המערבי של מגדל שלום ברחוב אחד העם בתל אביב, תמורת כ–80 מיליון שקל. עסקה זו אמורה להניב לבנק רווח של כמה עשרות מיליוני שקלים, לצד פינוי חלקי של שטחי שכירות ארוכי־טווח של בניין יובנק בשדרות רוטשילד בתל אביב.

מאז סוף 2012 ועד סוף 2015 הבינלאומי צימצם את מצבת כוח האדם שלו ב–385 איש ונכון לסוף 2015 היא מונה 4,682 איש. ואולם המשקיעים מצפים מהבנק לבצע מהלכי התייעלות כמו פרישה מרצון של עובדים וצעדים אגרסיביים יותר מאלה שנקט עד כה, במטרה לקזז את ההשפעה השלילית של פגיעה בהכנסות.

סגר את הברז לפישמן

הקו השמרני שנקט הבינלאומי לאורך עשר השנים האחרונות מול הלווים הגדולים בא לידי בכך שהבנק לא היה מעורב בהסדרי החוב הגדולים של חברות גדולות במשק ובעליהן. כך, הבינלאומי היה הראשון שסגר את ברז האשראי לאליעזר פישמן לאחר שזה הפסיד מאות מיליוני דולרים בהשקעה כושלת בלירה הטורקית ב–2006, וכיום הוא הבנק היחיד שלא צריך ללקק את הפצעים בשל ההפסדים הכבדים שגרמו עסקי האשראי של פישמן לבנקים.

הבינלאומי גם לא נתן אשראי אישי לדנקנר, מוטי זיסר המנוח, יוסף גרינפלד וגם לא לחברות אחזקה או נדל"ן ממונפות כמו אי.די.בי אחזקות, דלק נדל"ן או אמפל. ואולם מעידה אחת בכל זאת היתה בהבינלאומי בכל הקשור ליחס לטייקונים הגדולים במשק, כאשר ב–2012 אילן בצרי, המשנה למנכ"ל וראש חטיבה עסקית בבנק, אישר הלוואה של 15 מיליון שקל למנהל ההשקעות איתי שטרום, שמואשם יחד עם דנקנר בהרצת מניות אי.די.בי אחזקות.

ההלוואה ניתנה לאחר שדנקנר התקשר לבצרי והמליץ על שטרום, ואף שניצה זעפרני, מנהלת מחלקת שוק ההון בסניף המרכזי של הבנק, סירבה לכך בטענה כי שטרום לא העמיד ביטחונות לצורך העסקה. בסופו של דבר, הבינלאומי קיבל חזרה את מלוא האשראי שהעניק.

"בינו מוותר על הסיכון — וישן טוב בלילה"

בימים אלה מציג הבינלאומי תשואה להון שנתית מייצגת סביב 7.5%. מדובר בבנק עם תיק אשראי אולי האיכותי והסולידי במערכת. הבנק גם לא הסתבך בהשקעות ריאליות לא מוצלחות או בהשקעה במכשירים פיננסיים מגובי משכנתאות.

כמו כן, הבינלאומי הצליח להימנע מהסתבכויות בחקירות של הרגולטורים האמריקאיים בגין סיוע להעלמות מסים, כפי שקרה ללאומי, הפועלים ומזרחי טפחות. הבינלאומי אף צימצם את הפעילות הבינלאומית, וכיום היא מתבצעת רק באמצעות פיבי שווייץ, הפועל בתחום בנקאות פרטית — אחזקה שאולי בעתיד תימכר גם כן.

למרות, ואולי בגלל, הסולידיות — הבינלאומי נסחר כיום לפי שווי שוק של כ–4.95 מיליארד שקל המגלם לו מכפיל הון נמוך יחסית של כ–0.67, כשרק דיסקונט נסחר לפי מכפיל הון נמוך יותר. כך, נראה כי המשקיעים מענישים את הבינלאומי, שמחלק את שיעור הדיווידנד הגבוה במערכת מהרווחים, והגיע כבר מזמן ליעד הלימות הון (יחס בין הון עצמי לנכסי סיכון) — הבנק לא ניצל מספיק את רזרבות ההון במטרה לצמוח באשראי ולהרוויח יותר.

"ברור שמזרחי, שהחליט ב–2009 לתת גז על הצמיחה במשכנתאות לעומת הבינלאומי, שהעדיף להיות שמרן ולא חד באשראי — הוא זה שהשיג את התוצאות הטובות יותר ובהרבה", אומר אלון גלזר סמנכ"ל מחקר בלידר שוקי הון, ש–20% מפעילות החיתום שלו מוחזק על ידי הבנק הבינלאומי. "אבל אם ניתן היה לחזור לאחור ולקבוע כיצד נכון להתנהג יותר, כנראה שהבינלאומי התנהג נכון. אם הנדל"ן היה נראה אחרת, ייתכן שההימורים שעשו בנקים אחרים היו נותנים תוצאות אחרות", הוסיף.

גלזר מסביר כי "ב–2009–2011 המשקיעים העניקו להבינלאומי פרמיית שמרנות והוא נסחר לפי מכפיל הון גבוה יותר מיתר הבנקים, אבל לאחר מכן זה דעך. לגבי בינו, צריך לבחון פרמטרים כמו כמה אהבת או שנאת סיכון יש לך מול הרווחיות שאתה רוצה להשיג, כי כשהסיכונים לא מתממשים ואנחנו נמצאים בתקופות טובות כמו כיום, המשקיעים מסתכלים בעיקר על הרווחים.

"ואולם למדנו שסיכונים מתממשים. בינו מוכן לוותר על עליית ערך גדולה המלווה ביותר סיכונים ומסתפק בתשואה יותר נמוכה, מה שמאפשר לו לישון בשקט בלילה".

"הבינלאומי הוא הבנק הסולידי במערכת, שהכי קרוב במאפייניו לאג"ח, ואם בנק ישראל עדיין רואה יתרון כלשהו בבעל שליטה בבנק — הוא יעדיף בהתנהלות אחד כמו בינו", טוען מאיר סלייטר, מנהל מחלקת המחקר בבנק ירושלים ברוקראז'. "המשקיעים רואים תשואה על ההשקעה של 10% ויותר מכך, ובתקופה של ריביות נמוכות מדובר בהשקעה לא רעה בכלל".

סלייטר מציין גם כי "כשהכלכלה טובה, משקיעים מצפים מהבנקים שינצלו זאת ולא תמיד מעדיפים להשקיע בבנק סולידי, אלא בבנקים רעבים יותר כמו הפועלים, מזרחי ולאומי, ומוכנים לקחת סיכונים ולא רק למדוד אותם. זה פוגע בתשואה השוטפת, אבל כשמצב הכלכלה יורע ויהיו משברים — התוצאות של הבינלאומי יבלטו לטובה".

"באמצע שנות ה–90 הבינלאומי היה אחד היהלומים שבכתר", אומר מיכה גולדברג מנהל מחקר באקסלנס ברוקראז'. "הוא לא עבר את ועדת בייסקי שחקרה את נסיבות משבר ויסות מניות הבנקים, הוא היה היחיד שלא הולאם, היו לו הפרשות נמוכות — ומלא משקיעים זרים היו משקיעים בו. כל זאת השתנה בעקבות תיאבון הסיכון המוגבר של פיוטרקובסקי. בינו החזיר את הבינלאומי לאיפה שהוא היה, אבל הוא לא השלים את המהפכה שהחל כי העולם העסקי השתנה וזה כבר לא מספיק. להבינלאומי יש פוטנציאל אדיר לצמיחה, ובכדי לעשות צעד נוסף צריך להתייעל ולגדול יותר", הוא מוסיף.

ההתייעלות בדרך?

בשל החיסרון לגודל בתחום הטכנולוגיה, שמהווה את האיום הגדול ביותר על מערכת הבנקאות, הבינלאומי לא מתכנן לבצע השקעות גדולות מאוד, אלא החליט לרכז את פעילות החדשנות בפינטק בתחומי ליבת הפעילות שלו, שוק ההון והשקעות, בעיקר באמצעות שיתופי פעולה עם סטארט־אפים וגופים חיצוניים בתחום.

בהתאם להמלצות ועדת שטרום, הבינלאומי יוכל להמשיך ולהחזיק לפחות בארבע השנים הבאות בכ–28% מחברת כרטיסי האשראי כאל, המייצרת רווח שנתי של כ–150–200 מיליון שקל. בהבינלאומי מתכננים לבצע מהלכי התייעלות נוספים, אך לא תוכניות גדולות ויחסית יקרות (לפחות לא בטווח הקצר), כמו אלה של לאומי, במטרה לשמר את העובדים הטובים יותר. בהבינלאומי מתכננים גם להמשיך ולגדול בתיק האשראי הקמעוני, תוך ניצול אתגרי ההון של הבנקים הגדולים.

בבנק הבינלאומי גם מקווים כי בעקבות מיזוג הבנקים יובנק ופאג"י, שממשיכים לשמור על המותגים שלהם אך כבנקים עצמאיים הגיעו לקצה גבול יכולתם להעניק אשראי — יוכלו לשוב ולגדול בתחומי הבנקאות הפרטית, שוק ההון ומתן האשראי למגזר החרדי, בעיקר בענף הנדל"ן, ובכך לסייע בשיפור התשואה להון. אולי כעת, כשלבינו יהיה יותר זמן להתמקד בבנק שבאמתחתו, הוא יוכל לבצע בו שדרוג נוסף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#