אם מפרידים את כרטיסי האשראי מהבנקים - צריך להפריד גם את כאל מדיסקונט

בבנק ישראל מתעקשים להפריד את חברות כרטיסי האשראי רק משני הבנקים הגדולים לאומי והפועלים ולהותיר את השליטה בכאל, חברת האשראי השנייה בגודלה, בידי דיסקונט "כדי לחזק את התחרות"

מיכאל רוכוורגר
יוסי בכר ולילך אשר טופילסקי
יו"ר דיסקונט יוסי בכר, ומנכ"לית הקבוצה לילך אשר טופילסקיצילום: עופר וקנין

בימים אלה מתקיימים בוועדת הרפורמות בכנסת בראשות ח"כ אלי כהן (כולנו) דיונים לקראת אישור החוק להגברת התחרות במערכת הבנקאות, המבוסס על המלצות ועדת שטרום. אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה מתייחסת להפרדה הצפויה של חברות כרטיסי האשראי משני הבנקים הגדולים - ישראכרט מבנק הפועלים ולאומי קארד מבנק לאומי — מהלך שצפוי לפגוע ברווחיותם של שני הבנקים.

בעקבות זאת, בשבוע שעבר הגישו לאומי והפועלים לוועדת הרפורמות את הסתייגויותם מסוגיות שונות שנקבעו בוועדת שטרום, וביקשו לקבל הקלות בנוגע למשך הזמן של המכירה, מסגרות אשראי שניתן יהיה להעניק ללקוחותיהם, קשרים עם חברות כרטיסי אשראי המופרדות בכל הקשור לנתח השוק בהנפקה, תפעול הכרטיסים ועוד.

מעבר לכך, בנייר עמדה שהגישה הנהלת בנק הפועלים ביום חמישי האחרון, בחר המנכ"ל, אריק פינטו, להביע באופן פומבי את התנגדותו לכך שוועדת שטרום החליטה להותיר את השליטה בכאל בידי בנק דיסקונט (72%) והבינלאומי (28%) לפחות לארבע שנים מאז יישום החוק — ואף לא המליצה להכניס שותף חיצוני לכאל עם החזקה של כ–20%–25%, כפי שדובר בדיוני הוועדה.

כך, במסמך שהגיש ושעליו חתום ארז יוסף, שהחליף את פינטו בתפקיד משנה למנכ"ל האחראי על תפעול, אסטרטגיה ומשאבים, מציין הפועלים כי "לא ניתן להבין מדוע לא תופרד חברת כרטיסי האשראי השלישית. כאל מהווה יותר משליש מהאשראי הקמעונאי שמספקות החברות כיום — וזו החברה השנייה בגודלה מבחינת היקף האשראי הקמעונאי.

"ככל שקיימת סברה שלפיה חברות כרטיסי האשראי יכולות לקדם תחרות בשוק האשראי הקמעונאי, אין הצדקה שלא להכניס את כלל החברות כשחקניות חדשות ועצמאיות לשוק. הותרת חברת כרטיסי אשראי אחת בבעלות הבנק השלישי בגודלו (דיסקונט) עשויה להביא ליתרון בלתי הוגן של אותה חברה על פני מתחריה — שהם השחקנים החדשים שאמורים לקום בעקבות החוק — ובכך לפגוע בהגנת הינוקא שהצעת החוק מבקשת לקדם".

בכך מתכוונים לכך שנתח השוק של כאל בתחומי הנפקה וסליקה (בעיקר באמצעות חברה הבת דיינרס) יגדלו, והיא תוכל ליהנות מנגישות גדולה יותר למקורות מימון בנקאיים זולים יותר, לעומת אלה של ישראכרט ולאומי קארד, שיצטרכו לפנות לשוק ההון ביום שלאחר ההפרדה, ולגייס כספים במחירים גבוהים יותר מאלה שהתרגלו אליהם קודם לכן.

יתרון בלתי הוגן

אי אפשר להתעלם מכך שלבנק הפועלים יש אינטרס גדול בתחום כרטיסי האשראי. גם אם יימצא קונה שיסכים לשלם עבור ישראכרט — החברה הגדולה בענף — את המחיר שמבוסס על השווי הכלכלי המלא שלה — כ–3–4 מיליארד שקל — הוא יאבד מקור הכנסה שוטף מהותי. ישראכרט תורמת כיום כ–250–300 מיליון שקל לרווח השנתי של הפועלים — כ–8% מהרווח השנתי.

חדוה בר
חדוה ברצילום: אייל טואג

יתרה מכך, לאחר מכירת שתי חברות כרטיסי האשראי, הפער לטובת בנק דיסקונט בתחום הקמעונאות מול המתחרה הגדול שלו, בנק לאומי, צפוי להצטמצם, מכיוון שלאומי קארד תורם לרווח השנתי של הבנק כ–100 מיליון שקל פחות מהתרומה של ישראכראט לבנק הפועלים.

ובכל זאת, נראה שלפחות בסוגיה זו הקשורה לכאל, יש מידה של צדק והיגיון בטענות של הפועלים, טענות הראויות להתייחסות רצינית בוועדת הרפורמות. ראוי שחברי הוועדה אף ישקלו לשנות את ההמלצות של ועדת שטרום בסעיף זה, בעיקר לאור העובדה שעדיין לא ברור אם ועד כמה הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים הגדולים תיטיב עם הצרכנים.

"לחזק את הבנקים הקטנים והבינוניים"

שלוש חברות כרטיסי האשראי הפועלות בישראל מעניקות בסך הכל כ–9% מהאשראי הצרכני למשקי הבית, כשבנקי האם שלהן מספקים את עיקר האשראי, בשיעור של כ–85%. לאור זאת, יישום המלצות ועדת שטרום צפוי להביא לשינוי רק בכ–9% מהיקף האשראי הצרכני בישראל.

יתרה מכך, אם לוקחים בחשבון את מעמדה הבולט של כאל בשוק האשראי הצרכני, שבגינו היא גובה מלקוחותיה את הריבית הגבוהה ביותר בענף (כ–11%), מדובר יהיה בסך הכל בהוצאה לתחרות של פחות מ–5% משוק האשראי הצרכני בישראל — מהלך שספק אם יביא לבשורה צרכנית.

זו בדיוק הסוגיה שעליה דיבר לפני שבועיים מנכ"ל משרד האוצר לשעבר ונציג הציבור בוועדת שטרום, אבי בן בסט, בדיון הראשון של ועדת הרפורמות. בן בסט אמר בין השאר כי "יש מהלכים שהרפורמה עושה, שמטרתם להסיר חסמים ולפתוח את הדלת לכניסת שחקנים חדשים, אבל אנחנו לא יודעים אם ייכנסו בוודאות שחקנים חדשים ומתי. לעומת זאת, הפרדת חברות כרטיסי האשראי תיצור באופן מיידי שחקנים חדשים. זה המהלך העיקרי והוודאי ליצירת שחקנים חדשים. לכן, זו סיבה טובה להפריד את שלוש החברות".

בדומה לבן בסט, ככל הידוע, גם באגף תקציבים באוצר וברשות להגבלים עסקיים סבורים שאם רוצים לחולל תחרות כלשהי בשוק האשראי הצרכני — יש להוציא גם את כאל מהבנקים דיסקונט והבינלאומי.

המפקחת על הבנקים, חדוה בר, שהשתתפה באותו דיון, השיבה לבן בסט כי "אני מתנגדת נחרצות להפרדת כאל מהבנקים הבינוניים, וגם ועדת שטרום השתכנעה בכך. המערכת הבנקאית בנויה משני בנקים גדולים ושאר הבנקים. אם רוצים לחזק את התחרות, צריך לחזק את הבינוניים והקטנים. יושבים אצלנו האנשים הכי מקצועיים, וגם התייעצנו עם גורמים נוספים בעולם, כמו קרן המטבע, וכולם חושבים כמונו".

האם זו הסיבה האמיתית לכך שבר ונגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, התעקשו ונלחמו להותיר את כאל בידי דיסקונט? או שלחלופין, הן חוששות ליציבותו הפיננסית של דיסקונט בלי כאל, שסיימה את המחצית הראשונה של 2016 עם רווח נקי של כ–100 מיליון שקל ותורמת כ–15% לרווח השנתי של דיסקונט?

רק שלא ייפול בנק

דיסקונט, המנוהל על ידי המנכ"לית לילך אשר טופילסקי והיו"ר יוסי בכר, סובל מזה תקופה ארוכה מרווחיות נמוכה מפעילות בנקאית שוטפת, ומיחס יעילות תפעולית (היחס בין הוצאות להכנסות תפעוליות) של יותר מ–75%.

בהתאם, הפרדת כאל מדיסקונט היתה מביאה לכך שתשואה שנתית להון (יחס בין רווח נקי להון עצמי) שהבנק היה מייצר היתה עשויה לרדת מתחת ל–5%, וייתכן שזה הדבר שהפחיד את ראשי בנק ישראל. זאת, מכיוון שלמרות הצהרותיהם בשנה האחרונה, וטענתם שהם דואגים לתחרות במערכת הבנקאית — הם מרכזים מאמצים רבים לכך שלא ייפול בנק בישראל בקדנציה שלהם, וכך מעניקים הטבות לבנק הכי פחות יעיל במערכת.

דיסקונט אמנם הודיע באחרונה על הרחבת תוכנית התייעלות שלו, שבמסגרתה יפרשו ממנו עד כ–1,000 איש בתוך חמש שנים. ואולם בשוק ההון לא התרשמו יתר על המידה מהתוכנית. בשוק מצפים מדיסקונט, הנסחר לפי מכפיל הון (יחס בין שווי שוק להון עצמי, המהווה מדד עיקרי לתמחור מניות הבנקים) של 0.54 — הנמוך מבין חמשת הבנקים הגדולים — יציג ואכן יבצע תוכנית גדולה יותר, שתלווה בצעדים דרמטיים נוספים, כמו הסכם שכר חדש שיקטין את ההוצאות.

בינתיים, בנק דיסקונט לא הציג צעד בכיוון, והמשקיעים מגיבים בסקפטיות. כך שאם מפקחת על הבנקים היתה גורמת לכך שדיסקונט ימכור את כאל, ייתכן שזה היה מתמרץ את דיסקונט לנתב את רווח הון שייווצר לבצע מהלכי ההתייעלות מסיביים, ולפעול להגדלה נוספת של תיק האשראי. ייתכן שבטווח הארוך יותר, דיסקונט היה יוצא נשכר מהמהלך הזה.

כמו כן, לא ברור כיצד מתיישבות הטענות של הנגידה והמפקחת לגבי הגדלת התחרות על ידי הבנקים הבינוניים וחיזוקם עם ההחלטה להותיר בידי שני בנקים בינוניים, דיסקונט והבינלאומי, את חברת כרטיסי האשראי שלהם, על סמך הטענה שהדבר עשוי לחזק אותם וליצור תחרות בין הבנקים.

מצד שני, המלצות ועדת שטרום קובעות כי בנקים הקטנים בהרבה מדיסקונט והבינלאומי — בנק ירושלים ואיגוד למשל — לא יוכלו לרכוש את חברות כרטיסי האשראי המופרדות מהבנקים, אלא לשתף פעולה עם אותן חברות בנושאי הנפקה ומסגרות אשראי, או לחלופין להקים חברות כרטיסי אשראי חדשות משלה.

בעבר נשמעו תירוצים שונים בוועדת שטרום על כך שהפרדת חברות האשראי מהבנקים אינה מתירה לרכוש אותן על ידי בנקים אחרים, וכי הראשון הוא מהלך דרקוני שיש להיזהר בו.

תירוץ אחר הוא שבוועדה היו מעדיפים שלא בנקים יהיו אלה ירכשו את חברות כרטיסי האשראי, כדי שמגבלות הפיקוח הקשות על בנקים לא יגבילו את צמיחת חברות כרטיסי האשראי המופרדות. ואולם, כל אלה נשמעים כתירוצים שאינם משכנעים.

נראה כי המפקחת והנגידה הסכימו להקריב את ישראכרט ולאומי קארד תמורת שמירה על פיקוח על חברות כרטיסי אשראי, ולהפריד את כאל מדיסקונט והבינלאומי, בתמורה להותרת האפשרות לבנקים לעסוק (עם מגבלות) בהנפקת כרטיסי אשראי בתקופה הראשונה שלאחר הפרדת החברות מהבנקים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker