יקי ירושלמי מוטרד. לא רק הוא - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יקי ירושלמי מוטרד. לא רק הוא

נוחי דנקנר קנה את קלאבמרקט מכיוון שהממונה על ההגבלים העסקיים איפשר לו לקנות את הרשת. יצחק תשובה קנה מניות גם בחברת הביטוח מנורה וגם בהפניקס - משום שהממונה על הביטוח אישר לו את זה. חיים סבן קיבל מהרגולטורים אישור להחזיק מניות גם בקשת וגם בחברת הלוויין

יקי ירושלמי מבקש לתקן.

יו"ר חברת מפעלי נייר אמריקאים מקבוצת אי.די.בי כתב לנו השבוע שהוא "נדהם לקרוא" את הפרומו שנתנו לראיון עמו במוסף המיוחד "הדרך שלי לפסגה", שבו ציטטנו אותו אומר כי הוא מוטרד מהריכוזיות במשק ומכך שנוחי דנקנר, בעל השליטה בקבוצת אי.די.בי והבוס שלו - קונה כל דבר שזז.

ירושלמי אמר כי הוא נשאל בראיון מה דעתו על כך ש"אי.די.בי קונה כל דבר שזז", ולכך הוא ענה תשובה בשני חלקים: הראשון, ברמה הכללית, הוא שאי.די.בי משקמת בצורה מרשימה את כלל תעשיות ומצעידה אותה קדימה, "וכמו כן הבעתי את הערכתי לכל מה שנעשה על ידי נוחי דנקנר באי.די.בי... ובמישור האישי, האידיאולוגי הפרטי שלי, אני בהחלט לא מרוצה ממידת הריכוזיות במשק".

אוקיי, לא נתווכח מי אמר את זה קודם. אנחנו שאלנו ואילו יקי ענה; הוא לא יזם מתקפה על הבוס הגדול, הוא פשוט אמר את מה שהוא חושב.

אבל יש תיקון לא פחות חשוב: נוחי לא קונה כל דבר שזז. הוא קונה רק דברים מאוד גדולים שזזים.

המדינה רוצה למכור את גרעין השליטה בבזק תמורת כמיליארד דולר? נוחי מארגן קבוצה; בל-סאות' וספרא רוצים למכור את סלקום? נוחי קונה; המדינה רוצה למכור את בנק לאומי - נוחי מנסה להפתיע ומגיש הצעה גבוהה מאוד; בנק דיסקונט למכירה - נוחי מגשש בבנק ישראל אם הוא יכול להשתתף; הבנקים מוכרים קופות גמל וקרנות נאמנות - נוחי רושם צ'ק של 1.3 מיליארד שקל.

רשת קלאבמרקט נופלת להקפאת הליכים - נוחי רושם צ'ק של כמעט מיליארד שקל ומסלק את כל המתחרים; המשקיעים הבריטים מוכרים 10% מקונצרן כור ב-100 מיליון דולר - נוחי לוקח את הסחורה ומכניס רגל בקונצרן הענק, שאולי תיתן לו בעתיד גם שותפות בשליטה.

בקיצור, הטענה שנוחי קונה כל דבר שזז שגויה: הוא קונה או מנסה לקנות רק דברים ענקיים שזזים, רצוי שיהיו בכפולות של מיליארד שקל ומעלה, וכדאי שיהיו עסקים מקומיים.

וכמובן שלא רק יקי ירושלמי מוטרד; בשנה האחרונה גבר השיח הציבורי על השתלטותם של כמה טייקונים על המשק הישראלי - נוחי דנקנר הוא הסמל של התופעה, אבל הוא רק אחד מהמסדר.

בעבר הסברנו כאן שהריכוזיות במשק דווקא יורדת לאורך זמן: אם כיום כמחצית מהחברות הגדולות והבינוניות במשק מוחזקות על ידי 20 או 30 אנשי עסקים, משפחות וקבוצות עסקיות גדולות - הרי שלפני עשור הן הוחזקו בידי חמישה גורמים: משפחת רקנאטי, הממשלה, ההסתדרות, בנק הפועלים ובנק לאומי - שהוחזקו בעצמם על ידי הממשלה וההסתדרות.

אז מדוע כיום יש תחושה שהמשק כל כך ריכוזי? ראשית, משום שכיום החברות הגדולות נשלטות על ידי פרצופים ברורים: נוחי, תשובה, לבייב או עופר. שנית, כיום יש יותר תקשורת וחשיפה - והשמות של האנשים האלה מופיעים כל בוקר בעיתון.

האם לפני 25 שנה שמותיהם של יעקב לוינסון, ארנסט יפת או רפאל רקנאטי היו שגורים ומדוברים בפי כל כמו אלה של הטייקונים מודל 2005? כנראה שלא.

האם הם היו טיפוסים פחות כוחניים? האם הם ריכזו פחות עוצמה משקית? האם הם לא סגרו אז בינם לבין עצמם חצי מענייני המשק בחדרים סגורים, כפי שתשובה ונוחי ועידן עושים זאת היום? שוב, כנראה שלא.

זאת ועוד: לפני 25-20 שנה שוק ההון הישראלי היה רדוד וצר, ושלושת הבנקים הגדולים היו המקור העיקרי לגיוסי הון: לא היתה אז תעשיית היי-טק והון סיכון ענקית, שוקי ההון הבינלאומיים היו סגורים ליזמים ישראלים, ולא היו כאן עשרות חברות ענק בינלאומיות שמבזרות את מוקדי הכוח.

אבל העובדה שמצבנו השתפר דרמטית ביחס למה שהיה כאן לפני 20 שנה וגם לפני 10 שנים - לא אומרת שאנחנו צריכים להיות מרוצים מהמצב הנוכחי, וצודק ירושלמי כשהוא אומר שהמצב מטריד.

הפתרון לריכוזיות במשק וליכולת של מעטים להשפיע על רבים כל כך הוא "רגולציה אלימה", כפי שכינה זאת העיתון הבינלאומי "הראלד טריביון".

נוחי דנקנר קנה את קלאבמרקט מכיוון שהממונה על ההגבלים העסקיים איפשר לו לקנות את הרשת; יצחק תשובה קנה מניות גם בחברת הביטוח מנורה וגם בהפניקס - משום שהממונה על הביטוח אישר לו את זה; חיים סבן קיבל מהרגולטורים אישור להחזיק מניות גם בקשת וגם בחברת הלוויין; וחברות הביטוח קנו את רוב קרנות הנאמנות וקופות הגמל משום שהאוצר לא השכיל להגביל עוד יותר את נתחי השוק שלהן, ולא יצר מנגנוני תמרוץ טובים למשיכת משקיעים זרים להיכנס לישראל.

כל אחד מהטייקונים האלה יודע להסביר לעיתונאים הכלכליים בשיחות רקע מדוע אין שום בעיית ריכוזיות במשק, למה הרכישה שלו רק מגבירה את התחרות במשק ומדוע אי אפשר למנוע ממנו לפתח את עסקיו. אלה אנשי עסקים והרעב שלהם לקנות, לצמוח ולשלוט לגיטימי.

חיים סבן, למשל, יצא לפני שלושה חודשים במתקפה פומבית נגד הרגולציה בישראל - אבל כאשר הוא נתקל ברגולציה דומה בעסקיו הבינלאומיים - הוא נוהג מידה גדולה יותר של איפוק וכבוד; לא שמענו אותו יוצא במתקפה דומה בגרמניה, כאשר רשות המדיה הגרמנית הודיעה החודש שהיא מתנגדת - משיקולים של ריכוזיות יתר בענף העיתונות ואיום על חופש המידע - לעסקה בה הוא אמור למכור ברווח ענק את מניותיו בחברת הטלוויזיה פרוזיבן לחברת המדיה אקסל שפרינגר.

הבעיה היא לא הטייקונים הרעבים לכוח, השפעה ורווחים אלא האנשים שאמורים לקבוע כאן כללים, להסתכל על התמונה הרחבה ולהחליט איזה סוג של מבנה אנחנו צריכים למשק.

אבל אלה סובלים משרשרת בעיות מבניות; או שהם ממונים על ידי פוליטיקאים פחדנים שהאסטרטגיה היחידה שלהם היא עד למהדורת החדשות הבאה או הפריימריז הקרובים, או שהם אינם מצליחים או לא מנסים לגבש אסטרטגיה ברורה ובהירה למבנה המשק, או שהם פשוט רוצים רק לגמור את הג'וב בשלום ולרוץ לעבוד אצל המפוקחים.

כל עוד לא יתמקד הדיון הציבורי בתפקידם של המפקחים והרגולטורים; כל עוד לא יהיו כאן פוליטיקאים ואנשי ציבור שיציבו את הגברת התחרות והקטנת הריכוזיות המשקית גבוה בסדר העדיפויות שלהם - נמשיך רק לרטון, להגיד שזה "מטריד" ולמהר לשלוח מכתבים למערכת עם בקשה לתקן ו"להבהיר" כל אימת שטייקון זה או אחר לא אהב את מה שהוא קרא בבוקר בעיתון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#