כסף מהר - ועכשיו: למה באמת התפטר מנכ"ל כיל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כסף מהר - ועכשיו: למה באמת התפטר מנכ"ל כיל

סיפור ההטרדה המינית לכאורה, שירכז את מרב תשומת הלב סביב עזיבת בורגס, הוא מסך עשן שמסתיר את הוויכוח על אופן ניהול המאבק לחידוש הזיכיון בים המלח, ואת הלחץ הגובר של עידן עופר למזומנים

19תגובות

סטפן בורגס, מנכ"ל כיל, התפטר ביום חמישי - על רקע כוונת הדירקטוריון לאמץ ממצאי דו"ח שבחן טענות של עובדת לשעבר על הטרדה מינית מצדו. סיפור ההטרדה המינית לכאורה ירכז ככל הנראה את מרב העניין סביב עזיבתו, ארבע שנים בדיוק לאחר שנכנס לתפקיד מנכ"ל החברה. רוב האנשים מתעניינים יותר במה שהתרחש או לא התרחש בין המנכ"ל לעובדת בכירה בביתה, ובשאלה אם מדובר בנשיקת פרידה תמימה או בהטרדה; ופחות במחיר של חומצה לבנה, החלטות אסטרטגיות שנויות במחלוקת או תסכול ממושך של בעל השליטה בחברת כימיקלים.

מבחינה זאת, פרסום הפרשה לא יכול היה להגיע ברגע מתאים יותר עבור עידן עופר, בעל השליטה בכיל. הרצון לזהות את הדמויות בפרשה ולרדת לפרטי פרטיה ידחק הצדה את הסיבות המהותיות יותר לעזיבתו של בורגס. חלק מהסיבות הללו הן באשמת בורגס - אך חלקן, ולאו דווקא הזניחות שבהן, נובע מכישלונות אישיים של עופר ומדפוס ההתנהגות הבעייתי שלו בבואו להתמודד עמם.

סטפן בורגס
עופר וקנין

על פני הדברים, לא קשה למצוא סיבות לסיום תפקידו של בורגס. מאז שמונה למנכ"ל בספטמבר 2012 איבדה כיל 58% משווייה, והיא נסחרת כיום בשווי של 5.2 מיליארד דולר, כששווי האחזקה של עופר בחברה ירד ב-1.3 מיליארד דולר. בורגס קיבל חברה שדיווחה על רווח נקי של 696 מיליון דולר במחזור של 3.5 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2012, והוא מוסר למחליפו חברה שהרוויחה 186 מיליון דולר במחזור של 2.6 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2016. ירידות כה חדות ברווח ובמחיר המניה הביאו רבים וטובים מבורגס לסיים את תפקידם.

אלא שקשה לתלות בבורגס את האחריות לנפילת המניה, נוכח הנפילה במניות של מרבית החברות בענף הדשנים בתקופה זו - כמו פוטאש (שירדה ב-53%), מוזאיק (ירדה ב-50%), יצרנית האשלג הגדולה באירופה K+S (52%-) ו-SQM מצ'ילה (49%-). רק אורלקלי הרוסית ואגריום מציגות תשואות סבירות יותר - ירידה של 20% ועלייה של 7.5%, בהתאמה.

ביצועיו העלובים של ענף הדשנים נובעים מעודף כושר ייצור לאשלג לעומת הביקוש, ברמה של 30% - ומציפיות שכיל עצמה פירסמה במסגרת הדו"חות לרבעון השני של 2016, שלפיהן עודף כושר הייצור בענף רק יגדל וילך עד סוף העשור. העודף הזה, והציפיות לגידול נוסף בו, היו הגורמים העיקריים לקריסת מחירי האשלג, דשני האשלג והפוספט - ולפגיעה הדרמטית ברווחי החברות בענף, כולל כיל.

תוכנית ההתייעלות דווקא השתלמה לכיל

עידן עופר
רויטרס

מעבר לכך, אף אחת מהמתחרות של כיל בענף לא ספגה מכות כה קשות מהרגולטור. בין אלה ניתן למנות את מסקנות ועדת ששינסקי מ-2015 (הטלת מס של 42% על הרווח העודף של כיל מעל לתשואה של 14% על הכנסים), שייכנסו לתוקף ב-2017; הבוררות ממאי 2014 שחייבה את החברה בתשלום של 5% גם על המוצרים מבוססי הברום, ולא רק על הברום שהיא מפיקה; הסכם הקציר מקיץ 2012, שהטיל על כיל את עלות ההגנה על מלונות ים המלח מפני הצפות בשל עליית המפלס בבריכות האשלג - בסך 7 מיליארד שקל; והסירוב המתמשך של שרי הבריאות יעל גרמן (יש עתיד) ויעקב ליצמן (יהדות התורה) לאשר הקמת מכרה פוספט חדש בשדה בריר שליד ערד, שיחליף את המכרות הקיימים כשהעתודות בהם ימוצו.

האפשרות שתנחת על כיל המכה הרגולטורית שמהווה את האיום הגדול ביותר עליה - החלטת ממשלה שלא לחדש את זיכיון החברה להפיק אשלג וברום מים המלח, עם פקיעתו ב-2030 - גרמה לנטישה המונית של משקיעים זרים ולנפילת ערך המניה.

גם בכל הקשור לתוצאות הכספיות של כיל, קשה לזהות כישלון של בורגס. הוא נערך מבעוד מועד למשבר הגדול בשוק הדשנים, והביא לפרישתם של 10% מעובדי החברה בישראל בשלוש היחידות העיקריות שלה - תוך ניהול מאבק קשה עם עובדי החברה, שקודמו העדיף לא לנהל בשנות הגאות במחירי הדשנים. פירות ההתייעלות ניכרו בתוצאות החברה, שהיו טובות משמעותית במחצית הראשונה של 2016 מאלה של מתחרותיה בענף.

לא בטוח שבורגס היה עוזב חברה בשל תלונה על הטרדה מינית ברמה הנמוכה ביותר - אך זמנו היה קצוב ממילא מהרגע שניר גלעד, יו"ר כיל מ-2007 ומנכ"ל בעלת השליטה, החברה לישראל, מצא את דרכו מחוץ לקבוצה במארס.

ירידת מחירי האשלג זיעזעה את ענף הדשנים — והסבה לכיל נזקים גדולים
מניית כיל ירדה ממחיר של כ-35 דולר בספטמבר 2012 למחיר של כ-15 דולר בספטמבר 2016
מחיר האשלג ירד מכ-480 דולר לטון ב-2012 לכ-300 דולר ב-2016

לא לחינם פירסמה כיל עם פרישתו הודעה שבה מביע דירקטוריון החברה הערכה למנכ"ל ומחויבות לאסטרטגיית "הצעד הבא קדימה", שהוביל מאוגוסט 2013 - שכן עזיבתו של גלעד, שגייס את בורגס והתווה יחד עמו את האסטרטגיה, עוררה ספקות בנוגע לשאלה אם האסטרטגיה תמשיך להוביל את כיל גם לאחר עזיבת גלעד.

יישום אסטרטגיית "הצעד הבא קדימה", שהוכנה בסיוע חברת הייעוץ מקינזי, הוביל לעימות הגדול בין עופר, בעל השליטה, לבין גלעד ובורגס, שיזמו אותה. העקרונות המרכזיים של האסטרטגיה היו בניית תיק נכסים בתחום האשלג והברום שיהיה מפוזר גיאוגרפית, כך שיקטין את תלותה של החברה בישראל ובזיכיון ים המלח; וייצור תמהיל מאוזן יותר בין מוצרים שמתומחרים כסחורות ללא ערך מוסף ליצרן (בעיקר דשנים כמו אשלג ופוספט) למוצרי המשך בעלי ערך מוסף (בתחום המזון והחומרים המהונדסים והמרוכבים).

האסטרטגיה של הכנת חלופות לפעילות בישראל היא מקור העימות הקשה ביותר בין עופר לגלעד ובורגס. עופר סבר שאסטרטגיה זו מחלישה את כיל בניסיונה לחדש את הזיכיון, בעיקר לאור העובדה ששמורה לה זכות סירוב ראשונה להשוות כל הצעה שתתקבל המדינה ממתמודד אחר. עופר, כמו רבים אחרים שנולדו לכסף גדול, מסרב להכיר במה שנראה כקונצנזוס: הבעיה העיקרית של כיל במגעיה עם המדינה היא האנטגוניזם שמעורר עופר עצמו בדעת הקהל ובקרב רגולטורים.

אחת החולשות העיקריות באסטרטגיה זאת היתה העיתוי. כניסה לתוכנית השקעות שאפתנית בהיקף של 3-2.5 מיליארד דולר - בעוד שוק הדשנים נמצא ממילא בעודף כושר ייצור, ומרבית יצרניות האשלג סוגרות מכרות ומתייעלות - היתה כרוכה בהגדלת הסיכון. מגרעה חשובה לא פחות היא העובדה שבעוד מנכ"ל כיל מוביל השקעות ענק שיחזירו את עצמן, אם בכלל, בטווח של 10-5 שנים - החברה לישראל, בעלת השליטה, זקוקה נואשות למזומנים, בעיקר עקב השקעות כושלות שהוביל גלעד, באישורו ולעתים בעידודו הנמרץ של עופר.

החברה לישראל, שעופר מחזיק 52% ממניותיה, אמורה לפרוע בארבע השנים הקרובות תשלומי קרן וריבית בסך 1.7 מיליארד דולר - מצבת חובות שנוצרה בימים שבהם קברה 1.25 מיליארד דולר במצולות יחד עם החברה הבת צים, ושרפה 300 מיליון דולר בבטר פלייס ו-800 מיליון דולר נוספים ביצרנית המכוניות הסינית קורוס (שעברה בינתיים לבעלות קנון הולדינגס, שגם היא בשליטת עופר). כיל, שסיפקה בעבר דיווידנדים של 1.1 מיליארד דולר לשנה, כבר לא היתה מסוגלת לעשות זאת. החלטת הדירקטוריון במחצית הראשונה של 2016 להקטין את שיעור הדיווידנד המקסימלי מ-70% ל-50% הוסיפה שמן למדורת הטינה שטיפח עופר כלפי בורגס.

200 מיליון ד' נעולים במדבר באתיופיה

אם ניגוד אינטרסים מובנה זה לא היה מספיק, בורגס ביצע כמה טעויות ביישום האסטרטגיה, שקירבו את קצו בארגון. כיל בהובלתו השקיעה 135 מיליון דולר ברכישת החברה הקנדית אלנה (Allana), שהחזיקה בזיכיון לכרות אשלג במדבר דנקהיל שבאתיופיה, ועוד 65 מיליון דולר בפרויקט עצמו.

מטרת הרכישה היתה להכין עתודה נוספת למקרה שכיל לא תוכל להפיק אשלג בים המלח החל ב-2030, אולם היה זה מלכתחילה פרויקט מסוכן. זאת, מכיוון שמדובר בהפקה בטכנולוגיה שלכיל אין ניסיון בה; יצוא האשלג תלוי בשיתוף פעולה, שאינו יציב, עם רפובליקת ג'יבוטי; וזו הפעם הראשונה שבה כיל עוסקת בהקמת מכרה אשלג מבראשית, בניגוד לרכישתו או הרחבתו - מה שהתבטא בנסיקת הערכת עלויותיו ממיליארד דולר בעת רכישת אלנה לכ-1.5 מיליארד דולר כיום.

בנוסף, כיל גילתה כי ממשלת אתיופיה אינה מקדמת את הפרויקט בכל הנוגע לרגולציה, מחירי המים והחשמל הנדרשים להפעלתו והמס שיחול עליו. נעילת 200 מיליון דולר בפרויקט במדבר אתיופי, שנקלע למבוי סתום בימים שבהם בעל השליטה בחברה צמא למזומנים - אינו מתכון לטיפוח יחסים חיוביים.

פרויקט אחר שנראה כבעל סיכון גבוה וסיכויי הצלחה מעורפלים הוא השקעה של 500 מיליון דולר, שנעשתה בדצמבר 2014, ב-15% ממניותיה של חברת הדשנים הסינית Yunnan Yuntianhua ובמיזם משותף עמה. ההשקעה נועדה להבטיח עתודות פוספט בסין נוכח הסיכוי הגובר שכיל לא תורשה להקים מכרה חדש בשדה בריר, אבל בשלב זה הניבה הפסדים לא קטנים. בנוסף, כחלק מהפרויקט כיל העבירה את הטכנולוגיה של ייצור חומצה זרחתית ברמת ניקיון גבוהה (חומצה לבנה) למיזם המשותף - מהלך שעשוי לסכן את ההובלה הטכנולוגית של כיל בתחום זה בעתיד.

בורגס טעה גם כשניסה להוביל יותר מדי מהלכים ארגוניים בזמן קצר - כמו פרויקט איחוד מערכות המחשוב של כיל והמהלך להגדלת ההרמוניה בין היחידות העסקיות השונות, שכלל הקמת מרכז שירותים משותף לכל היחידות באמסטרדם, בעלות של 70 מיליון דולר. מעבר לעלותו, המהלך היה מנוגד לתרבות הארגונית המושרשת של כיל, שמבוססת על יחידות עסקיות בלתי־קשורות, והוא בעל פוטציאל התייעלות מוגבל עקב הסינרגיה הקטנה בין היחידות השונות.

במקביל, בורגס החליף את שדרת הניהול הישראלית של כיל במנהלים זרים שגייס - תוך הרחקת מנהלים ותיקים שצמחו בכיל כמו אבי דויטשמן, שהיה סמנכ"ל הכספים; דני חן, שהיה סמנכ"ל קשרי חוץ; אלי עמית, שהיה סמנכ"ל בכיר לכלכלה; ואבנר מימון, שהיה מנכ"ל כיל ישראל.

תהליך המינוי וזהות המנכ"ל הבא של כיל יגלמו את הפקת הלקחים של עופר מתקופת בורגס. נראה שזה לא מקרי שכיל לא ציינה בהודעתה לבורסה כי הקימה ועדת איתור לצורך החלפת המנכ"ל. הדירקטוריון גם לא צפוי לבחור בהליך יקר וממושך של השמה דרך חברת כוח אדם בינלאומית, כמו אגון זנדר, שהמליצה על בורגס. רוב הסיכויים הם שייבחר מנכ"ל ישראלי, שיסתפק בשכר צנוע משמעותית מזה של בורגס ובחבילת אופציות ומניות רזה יותר.

עופר ינסה להדק את שליטתו בכיל - מהלך שהחל עם מינויו של לוקר כיו"ר פעיל, וימשיך כנראה עם מינוי מנכ"ל שמקורב לעופר, ומסוגל להתיישר עם התפישה ארוכת הטווח שלו בנוגע לעתיד החברה וגם, ואולי אף בעיקר, עם הצורך קצר הטווח של עופר בחידוש זרימת הדיווידנדים לחברה לישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#