זה לא רק כינוס לפישמן - אורנשטיין צריך להורות על חקירה לאן נעלמו מיליארדים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

זה לא רק כינוס לפישמן - אורנשטיין צריך להורות על חקירה לאן נעלמו מיליארדים

איך צבר פישמן את החוב? מדוע נתנו הבנקים לחוב להתגלגל עשרות שנים בעוד פישמן מקבל שכר של מיליונים? ומדוע הבנקאים לקחו בונוסים למרות מחיקות של מיליארדים?

22תגובות

מחר יפתח נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, את הדיון הראשון על כינוס הנכסים של איש העסקים אליעזר פישמן. רק בשבוע שעבר העריך בנק לאומי כי החובות של פישמן למערכת הבנקאות הם יותר מ-5 מיליארד שקל. למעשה אלה חובות לציבור, שמחזיק את רוב מניות הבנקים.

ההכרעה הראשונה של אורנשטיין תהיה אולי החשובה ביותר בתיק כולו: זהותו של הכונס, או הכונסים, שיפרקו ואולי יחקרו את פרשת פישמן - שהיא כנראה פשיטת הרגל הגדולה של טייקון ישראלי מאז ומעולם. אורנשטיין - עם הציבור כולו, ששילם על ההרפתקאות של פישמן - צריכים לשאול את עצמם: מי ראוי לנהל את הכינוס הזה. שאלה חשובה עוד יותר שיש לשאול היא: מה צריכות להיות מטרותיו?

אליעזר פישמן
דודו בכר

סביב שאלת זהות הכונס התנהל בשבועיים האחרונים מאבק איתנים. רשות מס הכנסה, שהגישה בראשונה את בקשת הכינוס וגרמה לתהליך שהיה צריך להיפתח לפני שנים רבות, מבקשת למנות את עו"ד יצחק יונגר. בנק הפועלים, הטוען שפישמן חייב לו 1.8 מיליארד שקל ולכן הוא הנושה הגדול ביותר, מבקש למנות את עו"ד פנחס רובין, שהוא גם עורך הדין של בעלת השליטה בבנק שרי אריסון, יחד עם עו"ד ירון אלכאווי.

לאומי, המדווח על חוב של 1.7 מיליארד שקל, ממנו 882 מיליון שקל בחובות אישיים, מציע נוסחה משלו: שלושה כונסים שיאזנו את האינטרסים של הנושים: רובין עבור הפועלים; עורכי הדין רונן מטרי ואייל רוזובסקי עבור לאומי; ויונגר עבור מס הכנסה ושאר הנושים. הבנק גם טוען שבית המשפט כלל לא צריך להתערב בהליכים שהוא נוקט למימוש נכסי פישמן המשועבדים לו. במלים אחרות: תודה, אבל בכל הקשור לעניינים שלנו מול פישמן - לא תודה.

וקיימת הצעה נוספת המונחת בפני אורנשטיין, של החייב עצמו. פישמן, מתברר, מבקש להעביר את כל התיק להליך של גישור, שתנהל השופטת בדימוס ורדה אלשיך.

למה? בלשון הבקשה של פישמן, כי "מינוי בעל תפקיד מטעם צד זה או אחר בעת הזאת רק יחריף את הבעייתיות ואת ניגודי העניינים בין הנושים, ויסב נזקי סרק לחברות המוחזקות ולבטוחות". פישמן גם דיווח לאורנשטיין שחלק מהנושים תומכים ברעיון, ואילו הבנקים הגדולים שוקלים את עמדתם.

חשוב להדגיש כי השופט אינו חייב למנות אף אחד מהאנשים שמוצעים לו. למעשה, כל ההצעות של הנושים והחייב אינן אלא מעין ספין שנועד ליצור תדמית כאילו אלה ההצעות היחידות על הפרק.

אז מהם העקרונות שצריכים להנחות את השופט אורנשטיין בדרכו להכרעה?

מדוע איפשרו לפישמן להחזיק מטוס פרטי?

באופן טבעי, עיקרון אחד הוא הכסף. כמו בכל תיק של כינוס, השופט צריך לשקול אילו כונסים יצליחו להביא את מרב הכספים לקופה. זאת המהות של התהליך.

איתן אורנשטיין
עופר וקנין

אלא שבמקרה הזה, חלה על אורנשטיין גם חובה ציבורית חשובה יותר מהכסף, שרובו כבר נעלם ולא ישוב: לחקור, לבדוק, לברר ולחשוף כיצד נוצר החוב של 5 מיליארד שקל. אמנם לאורנשטיין אין סמכות של ממש לחקור את האירועים, אבל יש לו סמכות לדון בניהול פשיטת הרגל והוא יכול לקבוע את סמכויות כונס הנכסים. הכונס שיבחר יכול לחקור את התנהלותו של פישמן בעבר - כדי לברר מי יכול וצריך לשאת באחריות אישית לחובות שהצטברו. אורנשטיין יכול וצריך לקבוע סמכויות כאלה.

זו שאלה מהותית שיש לה השלכות ציבוריות רחבות. במערכת הבנקאות, למשל, אישרו בשבועות האחרונים שפישמן צבר חובות של מיליארדים והיה חדל פירעון ובחריגת הסכמי ההלוואות כבר לפני יותר מ-15 שנה. במערכת אישרו גם שהיו תקופות שבהן חובותיו היו גדולים אפילו מאלה שאנחנו רואים עכשיו, ושחתמו אתו הסכמים על גלגול חוב - כנראה כמה פעמים ומול כמה בנקים.

המשמעות היא ששורה ארוכה של מנכ"לים ומנהלים בכירים בבנקים היו מעורבים בגלגולי החוב הללו, ומכאן עולות עוד שאלות: מדוע נתנו לפישמן להמשיך לנהל את עסקיו כרגיל; מדוע איפשרו לו למשוך שכר של מיליונים רבים מדי שנה; מדוע נתנו לו להחזיק מטוס פרטי; מדוע נתנו לו לבצע עסקות (אולי גם עסקות בעלי עניין) ולהתנהל כטייקון עשיר - למרות הר של חובות שפירעונם מוטל בספק שנים רבות?

בבנקים ממהרים להסביר שחובות פישמן נרשמו כבר מזמן בספרים כחובות אבודים. זו הצהרה שמבהירה כי פישמן גרם לבעלי המניות של הבנקים - הציבור - נזקים של מיליארדים, שכן חוב אבוד נגרע מיד מרווחי הבנק ולכן מפחית את ההון ואת ערך המניות שלו. אלא שבכל התקופה הזאת אותם בנקאים עצמם לא היססו למשוך בונוסים של מאות מיליוני שקלים - למרות מחיקות המיליארדים לאיש אחד. האם זה תקין?

בשנים האחרונות חלה התפכחות ציבורית בכל הנוגע לבונוסים של הבנקאים ביחס לביצועים שלהם. בפרשת הונאת רשויות מס ההכנסה האמריקאי בבנק לאומי, למשל, שבגינה שילם הבנק קנסות של יותר ממיליארד שקל, נטען שהבנקאים שהובילו את קבלת ההחלטות ויצירת מנגנון להסתרת הנכסים, צריכים להחזיר לפחות חלק מהבונוסים שקיבלו. הוגשו גם תביעות בעניין לבית המשפט. האם אותו עיקרון לא תקף בשאלת הטיפול בחובות פישמן? זו ודאי שאלה שמשרדי עורכי הדין העוסקים בתביעות ייצוגיות ובתביעות נגזרות צריכים לשאול את עצמם.

כאשר מציגים לראשי מערכת הבנקאות שאלות בנושא הזה, יש להם תשובות מוכנות: כישלונות עסקיים בבנקים תמיד היו ותמיד יהיו; נהגנו תמיד על פי טובתו של הבנק, במטרה למקסם את התמורה מהחוב; כינוס חד צדדי וסילוקו של פישמן היה מניב סכומים קטנים יותר; פישמן עשה מאמצים לשרת את חובותיו, ולעתים הביא כסף מהבית; במשך השנים, גם לאחר ההסתבכות, קיבלנו מפישמן תשלומי ריבית של מאות מיליוני שקלים. בסך הכל, הם אומרים, נהגנו בסדר. אין לנו חרטה, פקפוק או מחשבות חדשות בנוגע לדרך שבה התייחסנו לפישמן.

התשובות הללו, שהן תשובות סטנדרטיות בכל הסתבכות בנקאית, אינן מספקות. מכיוון שציבור בעלי המניות בבנקים (כמעט כל אזרח בישראל, שכן כמעט כל תיק פנסיוני כולל מניות של בנקים) מחק מיליארדים רבים מנכסיו בשל טיפול הבנקים בפישמן; מכיווון שמצבו של פישמן היה ידוע לבנקאים יותר מעשר שנים; ומכיוון שברוב התקופה הזאת לא נעשה דבר כדי להגביל את הסמכויות, ההכנסות ורמת החיים של פישמן — על בית המשפט לבנות מנגנון שגם יבדוק איך כל זה קרה. הוא חייב לברר מה קרה, איך זה קרה, ומי היו האנשים האחראים למה שקרה. הרי בשורה התחתונה נעלמו כמה מיליארדים. לכיסים של מי הם זרמו?

כל השאלות הללו מחזירות אותנו להחלטה של אורנשטיין מחר. ההצעה של בנק הפועלים למנות את עו"ד רובין לא נראית הגיונית. הפועלים היה הבנק שעשה הכי פחות כדי להתמודד עם חובות פישמן, וכונס מטעמו יהיה חשוד כבעל אינטרס להסתיר את מה שקרה ב-20 השנים האחרונות. זו לא רק הדעה שלנו. שורה ארוכה של חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית הביעו התנגדות נחרצת למינוי, כמו גם עמותות ציבוריות ובהן התנועה למען איכות השלטון בישראל ועמותת צדק פיננסי.

גם הנוסחה של בנק לאומי לא משפרת את המצב. הטריאומווירט שמציע לאומי רק מחלק את מלאכת הכיסוי וההסתרה בין כמה גורמים: עו"ד רובין ידאג להסתיר את העובדות הלא נוחות לבנק הפועלים, ועוה"ד מטרי ורוזובסקי יסתירו את אלה שלא נוחות לבנק לאומי. נציג מס הכנסה והנושים הקטנים, עו"ד יונגר, ינסה להילחם על פירורים מול בנקים, שלהם יש שעבודים ישירים ואישיים, בעוד לו אין דבר.

ההצעה המביכה: החייב בוחר כונס

השופטת בדימוס ורדה אלשיך
עופר וקנין

ההצעה המביכה ביותר היא זו של פישמן. העברת התיק לגישור שתנהל אלשיך היא הצעה שבה כמעט מובטח לציבור שלא יקבל אף תשובה לשאלות שלו - הן בשל הליך הגישור והן בשל בחירתה של מועמדת מטעם פישמן עצמו.

האם מתקבל על הדעת שאדם החייב 5 מיליארד שקל ומגלגל חובות כאלה לפחות 15 שנה, יהיה זה שיבחר מי יטפל בכינוס הנכסים שלו? זו אכן הצעה שקשה לבלוע, וגם היא מותקפת על ידי גופים ציבוריים. למשל, התנועה למען איכות השלטון כתבה בסוף השבוע ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ולכונס הנכסים הרשמי, דוד האן: "הליך כזה לא יאפשר בדיקה של כלל נסיבות המקרה, ובהן גובה החובות, האופן בו נוצרו וההחלטות שהובילו ליצירתם".

הזדמנות לחדש את האמון עם הבנקים

אז מי כן? אין ספק: בפני אורנשטיין עומדת החלטה לא פשוטה, מול שורה של לחצים מכמה כיוונים. רשמית, מה שמעניין אותו הוא החובות לנושים, ובית המשפט הוא לא רשות חוקרת. אבל אורנשטיין כבר הוכיח בפרשת הסדר החוב של אי.די.בי והעברת השליטה מדי נוחי דנקנר, שהוא מוכן להביט על התמונה הגדולה. הוא היה זה שהעביר לבנק ישראל שאלות על נוהלי מתן האשראי הבנקאי לאי.די.בי ולדנקר - ואם הנושא הזה הטריד אותו באי.די.בי, הוא אמור להטריד אותו שבעתיים במקרה של פישמן. הציבור, שרוצה לדעת איך צמחו החובות של פישמן, איך הם טופלו על ידי הבנקים והבנקאים, לאן נעלם הכסף, והאם יש בישראל בנקאות למקורבים - צריך לקבל תשובות לשאלות הללו.

אורנשטיין צריך גם להתניע את הבדיקה של המפקחת על הבנקים בעניין פישמן, כפי שעשה באי.די.בי. הוא יכול לזהות את הבעיות וליזום את החקירה. העובדה שעד היום הציבור לא יודע מהם ממצאי החקירה של בנק ישראל על התנהלות הבנקים באי.די.בי, מכיוון שדו"חות הפיקוח על הבנקים חסויים - היא תקלה ציבורית. המקרה של פישמן מראה שהלקח מפרשת אי.די.בי לא נלמד. יש גורמים משפטיים החושבים שצריך להקים ועדת חקירה כדי לבדוק את התנהלות הבנקים מול הלווים החזקים ומקושרים במשק.

זו לא רק שאלה של מציצנות, של נקמה או של צדק. ידוע לכל שבנקים ובנקאים סובלים מתדמית ומרמת אמון נמוכות בקרב רבים בציבור הישראלי, ומנהלי הבנקים מלינים על כך. את התדמית הזאת הם הרוויחו ביושר.

ראוי לבצע את הבדיקה הזאת כדי להתחיל לבנות מחדש את האמון הזה, וכדי לחזק את הדמוקרטיה בישראל - במובן של התחושה שקיים שוויון אישי בין האזרחים מהשורה לבין בעלי ההון בקשרים מול המוסדות הגדולים במדינה. אם יתגלו קלקולים, זו הזדמנות לתקן אותם. אפילו מנהלי הבנקיםצריכים את זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#