המסכה נתלשת: אלה האנשים שלא רוצים שמחירי הדירות יירדו

הצעתו של שר האוצר משה כחלון למסות דירה שלישית ומעלה מעוררת התנגדות - לא בגלל המס עצמו אלא בשל החשש שעליית מחירי הדירות תיעצר ■ מיהם האזרחים המודאגים?

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
צילום: אסף עברון

איזו סערה ציבורית. איזה שיגעון של תגובות. איזו התפרצות של רגשות. כל מי שעקב בשבועות האחרונים אחר הדיון הציבורי סביב הצעת הממשלה בהובלת שר האוצר, משה כחלון, להטיל מס על מי שמחזיקים בשלוש דירות ויותר - בוודאי שם לב להתרגשות הגדולה בתקשורת וברשתות החברתיות.

מרבית העמדות שהובלטו באמצעי התקשורת היו נגד המס המוצע. בוועדת הכספים של הכנסת, על פי מקורות בירושלים, אין כרגע רוב להצעת החוק, בשל פעילות של בעלי עניין מול חברי הכנסת.

כולם, כך נראה, מתנגדים למס החדש: חברי כנסת, עורכי דין, בעלי הון, בנקים, פרשנים, כלי תקשורת - וזו רשימה חלקית. זרם הפרסומים, המכתבים והבלוגים נגד החוק עצום. אם מישהו, פרשן או בלוגר, כותב או מצייץ משהו בעד החוק, הוא מותקף מיד בשטף של תגובות קטלניות, לצד רשימת טענות והסברים שחוזרים על עצמם: המס יעלה את שכר הדירה לשוכרים (למעשה, טוענים המבקרים, הוא כבר העלה אותו); המס לא חוקי ונוגד את עקרונות הקניין; הוא מפלה בין הפריפריה למרכז; הוא מפלה פנסיונרים שאין להם מקור פרנסה אחר; הוא מהווה "מס על מס"; וכמובן, כמקובל בדיון המתקיים ברשתות החברתיות, מי שתומך במס הזה "אינו מבין על מה הוא שח".

האם המס החדש יוריד את מחירי הדירות?

נתניהו וכחלון
נתניהו וכחלוןצילום: יונתן זינדל / פלאש

ממה נובעת הרגישות הגדולה דווקא למס הזה - מכל המסים, הגזירות והשינויים שמוטלים על הציבור מדי שנה ומדי תקציב? מדוע המס הזה מעורר התנגדות כה גדולה?

הנתונים של משרד האוצר מראים שכ-50 אלף משפחות בישראל מחזיקות יותר משתי דירות. לכאורה הן, ורק הן, יושפעו מהמס. האם חברי קבוצת אינטרס זו מעורבים בכל התגובות נגד המס? קשה להאמין.

לעומת זאת, יש מאות אלפים שמחזיקים דירות ל"השקעה" מכל מיני סוגים: אנשים שיש להם "רק" שתי דירות; בעלי דירות הרשומות על שמות ילדיהם ובני משפחה אחרים; בעלי דירות הרשומות בחברות או תאגידים; אנשים החיים לרוב בחו"ל ומחזיקים בדירה אחת; ואלה שמחזיקים בדירה המפוצלת לכמה שוכרים.

בעבור כל מאות אלפי המשקיעים האלה, הדבר החשוב באמת הוא שמחירי הדיור — הערך של הנכס שלהם — ימשיכו לעלות. הם אינם באמת משקיעי "תשואה", משום שהתשואות על דירה בישראל אינן גבוהות במיוחד — כ–2%–4% בדרך כלל — אלא משקיעי ערך המצפים לרווח הון. אלה משקיעים שהתרגלו לעליית מחירים של כ–10% בשנה בממוצע בשבע השנים האחרונות — וחשוב להם שמציאות זו תימשך. במיוחד חשוב להם שהמגמה לא תתהפך, חלילה, ולפתע תירשם ירידה בער­כי הנכסים שלהם.

אפשר כמעט להוכיח את זה. ראשית, השינוי ב"תשואה" שבעלי דירה שלישית ויותר יראו כתוצאה מהמס החדש אינו כזה שאמור לגרום לכעס ולתסכול בעוצמה שבה אנו צופים. אלה 1%–2% לכל היותר במונחים של תשואה שנתית.

שנית, ממילא רבים מבעלי דירה שלישית ויותר טוענים, כאיש אחד, שלא יתקשו להעלות את שכר הדירה לשוכרים שלהם, וכך יפצו עצמם על אובדן התשואה הנובע מהמס החדש, קטן ככל שיהיה.

לכן, אם כל אלה נכונים, שוב עולה השאלה: מהיכן התסכול והכעס? מנין האנרגיות לחסל ולבטל את החוק? הרי אם נאמין לרגע להפחדות ולטיעונים, משקיעי הדירות לא יפסידו אגורה — וקצת קשה להאמין שהכעסים של בעלי "דירה 3" נובעים מאמפתיה כלפי השוכרים המסכנים.

החשד שלנו הוא שהתסכול האמיתי מהצעת המס של כחלון נובע ממקור אחר: החשש שדווקא המס הזה יצליח לעשות את מה ששום מדיניות אחרת לא הצליחה - להוריד את מחירי הדיור. אז הכל פתאום מסתדר: רבים ימצאו את עצמם מתוסכלים מההשקעה שלפתע הפסיקה להניב פירות ואולי נשחקה (כי בכל זאת, יש לדירות בלאי לא זניח בכלל), עם משכנתא שחלקה מערך הנכס עולה, ועם חרדות ממשבר תזרימי. עכשיו אפשר להבין את המוטיווציה למאבק בחוק.

המסכה נתלשה מפניהם של המתנגדים

אם זהו בעצם הסיפור האמיתי, יש לנו הזדמנות יוצאת דופן לחשוף את האנשים שניתן לתאר כ"אלה שלא רוצים שמחירי הדירות יירדו ומעדיפים שהם ימשיכו לעלות" — וזו רשימה ארוכה מאוד.

ראש הממשלה לא טרח לגבות את שר האוצר ביוזמת המס שלו. חברי כנסת רבים מתנגדים לחוק, בקולניות רבה, לרבות קריאות התפטרות המופנות לכחלון. בנקים וגופים פיננסיים שהעמידו אשראי לדיור לא אוהבים אותו. בעלי דירות ודאי מתנגדים לחוק. פרשנים קוטלים אותו. מי שרכש או מתכנן לרכוש נכס נדל"ן להשקעה חושש ממנו — וכל הרשימה הארוכה הזאת הם אנשים שלא רוצים שמחירי הנדל"ן והדיור יירדו.

התובנה הזאת אינה מהווה חותמת איכות לחוק של כחלון בגר­ס­תו הנוכחית. בחוק יש כנראה כמה חורים גדולים: הוא עשוי לגרום לעלייה מסוימת בשכר הדירה באזורי ביקוש, יש בו פוטנציאל ליצירת מצבי אי־צדק מיסויי, ובעיקר לא ברור אם הוא ישיג את מטרתו — הורדת המחירים.

מנגד, החוק שם על השולחן את המאבק האמיתי של שוק הדיור: כחלון מעוניין להוריד את המחירים, אבל קבוצה גדולה של בעלי נכסים, מחוקקים, קבלנים — שמעוניינים להמשיך למכור דירות למשקיעים — ובעלי אינטרסים, אינם רוצים בזה.

כולם מצהירים ומסבירים שמחירי הדיור הגבוהים הם הבעיה הכלכלית־חברתית מספר אחת בישראל. כולם מפרטים מדוע לא מתקבל על הדעת שזוג צעיר לא יוכל להרשות לעצמו דירה או קורת גג סבירה. כולם מזהירים שמחירי הדיור הם פצצת זמן חברתית. את הנרטיב הזה אימצו גם פוליטיקאים, גם פקידים בכירים, גם אנשי עסקים אמידים — ולמעשה כל מי שמבקש להציג סולידריות כלפי צעירים ואוכלוסיות מוחלשות.

אבל מרגע שאותם אנשים התחילו לא רק להתנגד לחוק מיסוי דירה שלישית, אלא גם לתקוף אותו באלימות, מסכת הסולידריות הזאת נתלשה בבת מעל פרצופם האמיתי: אלה אנשים שיש להם דירות להשקעה, הם רוצים שהמחירים שלהן ימשיכו לעלות, הם בטח לא רוצים שהמחירים יירדו — והם יעשו הכל כדי שזה לא יקרה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker