ההודעה השערורייתית של בנק הפועלים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

ההודעה השערורייתית של בנק הפועלים

למרות חובות של מיליארדים, הפועלים מבקש להשאיר את פישמן על ההגה

80תגובות
מוטי מילרוד

במבט ראשון, ההודעה של בנק הפועלים מהשבוע שעבר בעניינו של איש העסקים הכושל אליעזר פישמן נראית הגיונית: הבנק מצטרף לבקשת כינוס הנכסים שהגישה רשות המסים, שכן איש העסקים חייב לו כסף רב. אלא שבמבט נוסף עולה שהודעת בנק הפועלים לבית המשפט היא לא פחות ממדהימה — אפילו שערורייתית — והיא מעלה סימני שאלה מטרידים על מערכת היחסים של הבנק עם כמה מהטייקונים גדולים, ועם פישמן בפרט.

על פי הודעת הבנק, פישמן חייב לו סכום חסר תקדים של 1.8 מיליארד שקל. אולם לטענת הבנק, לפישמן אין נכסים או ביטחונות שיאפשרו לו לגבות אלא חלק קטן מהסכום הזה. בבנק מדגישים שאפילו החייב אינו מערער על כך, ושיש בידיהם גם ערבויות אישיות.

הנה הנוסח של הבנק: "הבנק הוא קרוב לוודאי הנושה הגדול ביותר של פישמן, ואולי גם גדול מכל יתר הנושים יחד". בבנק מסבירים כי "החוב נוצר רובו ככולו בגין דרישה למילוי ערבויות אישיות שניתנו על ידי פישמן לטובת הבנק, להבטחת חובות של חברות שונות בקבוצת פישמן לבנק, אשר לא נפרעו במועדם".

הקורא התמים עשוי לחבר את סיפור החובות של פישמן לנכס הגדול שאליו נקשר שמו — חברת כלכלית ירושלים (שכוללת גם את חברת מבני תעשייה), ולהסתבכות שלה בעסקי נדל"ן ברוסיה. אלא שהקורא התמים טועה: מי שהלווה כספים לכלכלית ירושלים ומבני תעשייה אינו בנק הפועלים, אלא בנק אחר — בנק לאומי. מלוא החוב בן ה–1.8 מיליארד שקל של פישמן לבנק הפועלים נובע מפעילויות עסקיות אחרות.

מה בדיוק? ככל הידוע, הפועלים מחזיק בשעבודים על מניות של קבוצת ידיעות אחרונות, שפישמן רכש לפני כ–20 שנה, על חברת הקמעונות והדלק טן, על רשת הקמעונות הום סנטר, על נדל"ן פרטי ועל דברים נוספים. זו רק הערכה, מפני שבנק הפועלים הגיש את רשימת הביטחונות במעטפה סגורה מטעמים של "סודיות בנקאית בקשר ללקוחותיו ושמירה על צנעת הפרט".

אבל משמעות ההודעה של בנק הפועלים עמוקה הרבה יותר. אם החוב לא נצבר בשל הסתבכות פתאומית או מפתיעה של חברת נדל"ן או משבר בחו"ל, אז איך הוא נוצר? מה קרה ל"ידיעות אחרונות"? מה קרה לרשתות הקמעוניות? האמת היא שלא קרה שום דבר פתאומי, החברות פשוט לא שילמו לפישמן מספיק דיווידנדים, והחובות תפחו והלכו — עד שנהפכו לחוב עצום של 1.8 מיליארד שקל.

אליעזר פישמן
עופר וקנין

איך דבר כזה יכול לקרות? איך הפועלים, הבנק הגדול במדינה, נותן לפישמן לנהל עסקים במשך 5–10 שנים בצורה שגורמת להצטברות חוב של 1.8 מיליארד שקל, מבלי שיתרחש משבר או אירוע מפתיע? האם אין בבנק קציני אשראי? האם הם לא יודעים לומר לעתים "די", ולקחת מידי החייב את הניהול כדי לעצור את הנסיקה של החוב? מה בדיוק היתה מערכת היחסים בין פישמן לבנק הפועלים, שבגינה הבנק העמיד לו עוד ועוד אשראי, כאשר כבר ברור היה לחלוטין שרוב הכסף לעולם לא יוחזר?

אחרי כל כך הרבה שנים שעברו, ולאור כל השאלות שהועלו — גם בעיתון זה — קשה להימנע מהמחשבה שהנוהל הזה עשוי היה להימשך גם בעתיד, והוא הופסק רק בגלל ההחלטה של רשויות המס לבקש כינוס לנכסי פישמן — הליך שלא הותיר לבנק ברירה אלא להצטרף למהלך מחשש להעדפת נושים.

העיקר שהבנק ימנה משקיפים מטעמו

אך אלה רק המתאבנים לעומת החלק האחרון בהודעה של בנק הפועלים: אף שפישמן צבר חוב של 1.8 מיליארד שקל במשך שנים רבות בלי שהפריעו לו, אף שהחוב נוצר ללא הפתעות או משברים, ואף שבנק הפועלים מודה שמרבית הכסף ירד לטמיון — הבנק דורש שאותו פישמן ימשיך לנהל את עסקיו ואת חברותיו.

לא מאמינים? הנה נוסח הפנייה של בנק הפועלים לבית המשפט: "תכליתה של הבקשה למינוי בעל תפקיד, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שעד למועד צו הכינוס, אינה הפקעת נכסיו של פישמן או נטילת סמכויותיו כנושא משרה בחברות השונות. תכליתה של הבקשה היא מחד גיסא לאפשר בשלב זה לפישמן להמשיך ולנהל את עסקיו, אך מאידך גיסא לוודא כי יהיה גורם מפקח ומשקיף מטעם בית המשפט, אשר יראה לנגד עיניו את האינטרסים הנשייתיים הגדולים (מאוד) של הבנק".

בנק הפועלים מבהיר כי אפילו כיום — הבנק אינו מעוניין להחליף את פישמן בניהול עסקיו. למעשה, הוא רק רוצה לוודא שנושים אחרים לא ידפקו אותו, והוא רוצה למנות משקיפים מטעמו על תהליך הכינוס — את עורכי הדין פיני רובין וירון אלכאוי. אפשרות נוספת: הבנק רוצה שעורכי דינו יוודאו שתפקודו בכל הנוגע לטיפול בחובות של פישמן לא ייראה, חס וחלילה, תמוה או מוזר בעיניהם של בית המשפט והציבור.

זה רק הכסף של הציבור

הבקשה של בנק הפועלים אינה באמת מפתיעה. הרי בישראל היתה, ואולי עדיין קיימת, מעין "בנקאות למקורבים": אנשי עסקים השייכים למועדון ההון־שלטון־עיתון, שמקבלים מהבנקים וממנהלי חברות הפנסיה אשראי והלוואות זמינות ונוחות בהיקפים ובתנאים שאין לאזרחים אחרים, וכשההשקעה נקלעת לקשיים — המלווים אינם מתאמצים לגבות אותה חזרה. ולמה שיתאמצו? הרי מדובר בכסף של הציבור.

נוחי דנקנר ואי.די.בי היו דוגמה מובהקת של הבנקאות למקורבים. דנקנר פעל למנות את מנכ"ל בנק הפועלים הפורש, ציון קינן. יו"ר הבנק היה בן דודו, דני דנקנר. איכשהו הועמדו לנוחי דנקנר ולחברות הפרטיות שלו הלוואות של מאות מיליוני שקלים, שבדיעבד לא הוחזרו.

ציון קינן נוחי דנקנר
מוטי קמחי

בעת הדיונים על הסדר החובות באי.די.בי שאל שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב איתן אורנשטיין (כיום הנשיא) בתמיהה רבה את אנשי בנק הפועלים, כיצד ניתנו לאי.די.בי הלוואות במיליארדי שקלים, ללא ביטחונות. זה אינו רק הסיפור של בנק הפועלים: גם בנק לאומי והבנקים הנוספים — כולם העמידו הלוואות גדולות לדנקנר, בחברות האחזקה הפרטיות וגם בחברות התפעוליות. זה יכול היה להיראות סביר אילו הבנקים ניסו למזער את הנזקים ולהחזיר את הכספים מהרגע שבו התחילו הבעיות לצוף — אבל זה לא מה שקרה.

בשנה האחרונה מתחוור סיפור דומה אצל פישמן. צבירת החובות, הניהול הכושל של פישמן וחוסר היכולת לפרוע את ההלוואות ידועים היטב לבנקים זה שנים, ללא קשר לטעויות עסקיות כמו ההשקעה ברוסיה והימורי המט"ח בטורקיה. איך אנחנו יודעים את זה? מפני שבמאבק המשפטי שנוהל בתחילת השנה בין בנק לאומי לפישמן על השליטה בכלכלית ירושלים, הסבירו עורכי הדין של הבנק כי פישמן נהג ונוהג להטעות אותם, שהוא מבטיח פעם אחר פעם שיממש נכסים אך אינו מקיים את הבטחותיו, ושלא סביר שימשיך לנהל את החברות ולשבת בדירקטוריונים שלהן על רקע ניגודי האינטרסים בינו לבין הבנק. למרות כל אלה, עד שהגיעה רשות המסים — הפועלים, לאומי והבנקים האחרים לא הגישו נגד פישמן בקשה לכינוס נכסים או פשיטת רגל. רשות המסים, שלה חייב פישמן קרוב ל–200 מיליון שקל, היתה צריכה לבוא ולהתחיל את התהליך.

מהי בנקאות למקורבים?

את התשובה לשאלה צריך כמובן לחפש בעולם הפיננסים — אבל גם בעולם הכלכלה הפוליטית והסוציולוגיה. הנה כמה אפשרויות והסברים.

אולי מפני שהטייקונים ומנהלי הבנקים רוקדים בחתונות ובמסיבות אחד של השני, כמובן יחד עם פוליטיקאים ועיתונאים? אולי מפני שכולם מעסיקים את אותם יועצים, לרבות רואי חשבון, עורכי דין, יח"צנים ומנהלים? אולי מפני שהילדים של ראשי המועדון עובדים אחד אצל השני? אולי מפני שלחלק מהטייקונים יש עיתונים משלהם, ובבנקים נזהרים בכבודם? פישמן מחזיק ב"גלובס", ודנקנר החזיק ב"מעריב". אולי מפני שלאף אחד מהצדדים אין תמריץ להוציא לאור את הבריתות שנכרתו ולשתף את הציבור בפרטי ה"שיטה"?

אם וכאשר חברי המועדון — בנקאים וטייקונים — יתחילו לזרוק בוץ אחד על השני בבתי המשפט, סביר להניח שאף אחד כבר לא ייצא נקי. ואולי מפני שבסיפור הזה הכסף, רובו ככולו, הוא רק כסף ציבורי של מיליוני חוסכים שמחזיקים בחשבונות בבנקים — וכל חברי המועדון חוגגים עליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#