המסר הבעייתי 
של חאלד כבוב - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המסר הבעייתי 
של חאלד כבוב

אם ביקש השופט חאלד כבוב לקבוע נורמות ראויות יותר של ממשל תאגידי, ספק רב אם פסק דינו בתביעה נגד החברה לישראל ישיג את המטרה

9תגובות

"היסוד הדומיננטי העומד בתכליתה של התביעה הנגזרת הוא היסוד ההרתעתי שבה, מאחר שפעמים רבות הנזק לבעל המניות היחיד קטן עד מאוד... לאור זאת יש שהדגישו את הייחוד שבתביעה הנגזרת דווקא ביכולת המוגברת לשקול בגדרה את שיקול האינטרס הציבורי ההרתעתי" — כך כתב חאלד כבוב, שופט המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בפסק הדין שבו דחה את התביעה והבקשה להכיר בה כתביעה נגזרת נגד החברה לישראל וארבעה דירקטורים בה.

כבוב ניסה להסביר במלים אלה מדוע הוא מחייב את החברה לישראל לשלם לתובע הוצאות של 250 אלף שקל, למרות החלטתו לדחות את התביעה. אם ביקש כבוב לקבוע נורמות ראויות יותר של ממשל תאגידי, ולחזק את מוסד התביעה הייצוגית — ספק רב אם פסק דינו בעניין החברה לישראל ישיג את המטרה. התובע, דב קראוסקופף, טען שאישור הסדר החוב בחברת צים — שהיתה בבעלותה המלאה של החברה לישראל, בידי ועדה מיוחדת ובלתי תלויה שהוקמה לשם כך בידי דירקטוריון החברה לישראל — נעשה תוך חריגה מהרשאה שניתנה לדירקטוריון בידי אסיפת בעלי המניות. זאת משום שהתנאי המתלה לאישור ההסכם — ביטול מניית הזהב שמדינת ישראל מחזיקה בצים, והסרת המגבלות על המסחר במניות צים, כפי שהוצגה לאסיפת בעלי המניות בידי הוועדה המיוחדת, ושאושרה בידי האסיפה — לא התקיים.

עופר וקנין

קראוסקופף תבע לכנס בדיעבד את האסיפה, שתדון מחדש באישור הסדר החוב, או לקבל פיצוי כספי בגין הפער בין שווי מניות צים, כשאין כל מגבלה על הסחר בהן, לבין שוויין. זאת כשעל מכירתן חלות המגבלות הקבועות בתנאי מניית הזהב שבידי המדינה. כבוב דחה את התביעה בנימוק כי התובע לא הוכיח שאלמלא חרגה הוועדה המיוחדת מסמכותה, ואלמלא הפגמים שנפלו בהתנהלותה, ניתן היה להגיע לעסקה טובה יותר עבור החברה לישראל. ראשית, כלל לא ברור שיש צורך להוכיח כי שווי מניה לא סחירה נמוך משווייה של מניה סחירה, אבל מעבר לכך, כבוב קובע שהסדר החוב טוב בהרבה מהיעדרו של הסדר חוב ופירוקה של צים, ושהצדדים אינם חלוקים בעניין זה. טענת כבוב לא זו בלבד שהיא צריכה הוכחה, אלא גם כוללת סתירה פנימית ותיאור חסר ולא מדויק של אפשרויות הפעולה שעמדו בפני חברי הוועדה המיוחדת.

הטענה שהסדר חוב כולל השקעה של 200 מיליון דולר בתמורה למניות לא סחירות של צים עדיף על פירוק צריכה להתבסס על ניתוח כלכלי. ואולם, כבוב קובע, בלי שיבסס את הקביעה על מספר אחד, כי "ברור שהנזק שהיה נגרם לחברה לישראל מפירוק צים מבחינה כלכלית־משפטית ומפגיעה במוניטין היה חמור בהרבה מהמחיר ששולם בידי החברה במסגרת הסדר החוב שהיטיב עם החברה לישראל". כבוב לא מסביר למי "ברור שהסדר החוב עדיף על פירוק".

שאלה זו רלוונטית במיוחד, שהרי הן הוועדה המיוחדת והן בעלי המניות קבעו את ההיפך הגמור, כלומר שאופציית הפירוק עדיפה על קבלת מניות לא סחירות של צים, שכן זו משמעות התנאי המתלה. כבוב עצמו מצטט את דני מרקוביץ', עורך הדין של הוועדה המיוחדת, שאמר באסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה לישראל: "בהנחה שהאסיפה תאשר את העסקה, אז ממשיכים הלאה לשלב הבא, והוא ביטול המגבלה על סחירות מניות החברה בצים. אם וככל שהדבר לא יתקיים אז לא יהיה הסדר". אם הוועדה ובעלי המניות לא חשבו כך, מדוע טרחו מלכתחילה שתנאי מתלה לביצוע הסדר החוב הוא לקבוע את הסרת המגבלות על המסחר במניות צים שתקבל החברה לישראל.

אם בעלי מניותיה של החברה לישראל והוועדה המיוחדת של דירקטוריון החברה לישראל קבעו שמוטב להביא את צים לפירוק מאשר לקבל מניות לא סחירות של צים, לא ברור מי שם את כבוב לומר את ההפך. מעבר לכך, כבוב מציג מרחב אפשרויות בינארי: קבלת הסדר החוב כמות שהוא, כולל השקעה של 200 מיליון דולר תמורת הקצאה של 32% מניות לא סחירות של צים, בניגוד לתנאי המתלה שנקבע באסיפת בעלי המניות - או פירוקה של צים.

רמי שלוש

ואולם אפשר לחשוב על אופציה נוספת אחת לפחות שעמדה בפני הוועדה המיוחדת, והיתה מקטינה את הנזק לבעלי המניות. בהינתן שעלו בתוהו כל מאמציה של החברה לישראל לבטל את מניית הזהב, ונגזר עליה לקבל נכס לא סחיר - חברי הוועדה יכלו לדרוש להוריד את הסכום שתשקיע החברה בצים, או לדרוש את הגדלת מספר המניות שיוקצה לה. ואולם, דבר זה לא נעשה.

מעבר לנימוקים הפגומים שעמדו בבסיס החלטת כבוב לדחות את התביעה הנגזרת, עולים ממנה מסרים מטרידים נוספים. כבוב מקבל חלק חשוב מטענותיו של התובע בנוגע לפגמים חמורים שנפלו בעבודת הוועדה המיוחדת ובהתנהלות של חבריה, ומבקר אותם במלים קשות. ואולם לאחר שהוא מצביע על כשלי הממשל התאגידי, הוא פוטר את האחראים לו מכל אחריות ועונש.

כבוב מקבל את טענת קראוסקופף, ולפיה התנאי המתלה לביצוע הסדר החוב לא התקיים, וקובע בהתאם לסעיף 56 בחוק החברות שאישור האסיפה הכללית לחלקה של החברה לישראל בהסדר החוב של צים מתבטל. כנגזרת מקבלת טענתו זו של התובע כבוב גם מקבל את הטענה שהנהלת החברה לישראל, הדירקטוריון והוועדה המיוחדת פעלו בחוסר סמכות כשאישרו את הסדר החוב. הוא קובע שהניסיון של חברי הוועדה לטעון שהיתה בידם סמכות שלא ניתנה להם "אינו הולם ואינו ראוי".

כבוב מתאר כיצד הפכו הדירקטורים של החברה לישראל את הוועדה המיוחדת של הדירקטוריון לחוכא ואיטלולא. באופן אירוני השופט כבוב היה הראשון שמיסד את הוועדה הבלתי תלויה שאמורה לנהל מו"מ עם בעל השליטה, ותדמה מו"מ בין צדדים לא קשורים - כאשר דן בבקשה לתביעה נגזרת נגד חברת הביטוח איילון ובעלי השליטה בה.

כבוב ציין שהיועצים הכלכליים ששכרה הוועדה הבלתי תלויה, שלי תשובה וחברת טריגר פורסייט מקבוצת דלויט ברייטמן אלמגור זהר ושות', הבהירו בכתב לוועדה שהם מעניקים שירותי ייעוץ לחברה לישראל ולבעל השליטה בה, ובכך אינם עומדים בתנאי של אי תלות בבעל השליטה. ואולם, כאשר יו"ר הוועדה, גדעון לנגהולץ, נשאל על ניגודי העניינים הפוטנציאליים שבהם נגועים תשובה וטריגר פורסייט, הוא הודה שהוועדה לא ידעה על קשרי היועצים עם החברה לישראל ובעל השליטה, והודה שהוועדה כלל לא בדקה את שאלת האי־תלות של היועצים. עוד התברר כי משרד גורניצקי ושות', יועציה המשפטיים של החברה לישראל ובעלי השליטה בה לא רק שנכחו ברבות מישיבות הוועדה המיוחדת, אלא גם היו, לתפישת הוועדה, חלק מהצוות המייעץ שלה, והשתתפו בתהליך קבלת ההחלטות שלה בישיבותיה הקריטיות.

כבוב כותב כי מצא שנפל פגם בהתנהגות הוועדה המיוחדת בעניין הייעוץ הכלכלי והמשפטי שקיבלה, ועולים ספקות לא קלים ביחס לנאותות ההליך שקיימה בכל הנוגע למו"מ בעניין מניית הזהב. כפי שכותב כבוב עצמו בפסק הדין, החברה לישראל אינה חברה זניחה, אלא חברה ציבורית גדולה שמעסיקה אלפי עובדים. בעל השליטה בה, עידן עופר, הוא אחד האנשים העשירים במשק, והיא זכתה לייעוץ ממשרדי רואי החשבון ועורכי הדין המובילים בישראל.

העובדה שכבוב מצא פגמים כה חמורים בממשל התאגידי של החברה לישראל בהליך כה קריטי, כמו אישור הסדר החוב הגדול בתולדות המשק, ומצד שני יו"ר הוועדה לנגהולץ וחברי הוועדה, עודד דגני, זהבית כהן ומיכאל בריקר, יוצאים פטורים בלא כלום - כל אלה מעידים עד כמה ריקה מתוכן היא היומרה של כבוב לקבוע נורמות בתחום הממשל התאגידי. היא גם מעוררת את החשש שכאשר מגיע רגע האמת, יעשה כבוב מאמץ רב, ובלבד שלא יצטרך לבעוט בישבנם של חתולים שמנים גם כשהם הרוויחו זאת ביושר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#