איש העסקים מוטי זיסר מת בגיל 60 לאחר מחלה קשה

בשנים האחרונות נקלע זיסר לקשיים כספיים ולחובות של מיליארדים לבנקים

TheMarker Online
מוטי זיסר
מוטי זיסרצילום: עופר וקנין
TheMarker Online

איש העסקים מוטי זיסר, לשעבר בעל שליטה בחברת אלביט הדמיה, מת בגיל 60, לאחר שבשנים האחרונות סבל ממחלת הסרטן.

זיסר היה יזם הנדל”ן שבא מבית פשוט בבני ברק, עבד כמה שנים כמורה בבית ספר תיכון והפך לאיש עסקים שעלה לגדולה. בשנים האחרונות נקלע זיסר לקשיים כספיים, ולחובות של 1.4 מיליארד שקל לבנק הפועלים, שניסה להכריז עליו פושט רגל. בשיחה עם ערוץ 2 האשים את הבנק, שלטענתו "החליט לחסל את מוטי זיסר, כי הוא פשוט שונא אותו". זיסר אף טען כי היחס אליו שונה מזה שהבנקים מפגינים כלפי לווים גדולים אחרים שנקלעו לקשיים, כמו פישמן ונוחי דנקנר.

לפני כשנה פונה זיסר מהווילה המפוארת בכפר גנים שבפתח תקווה בידי לאומי, שיש לו שעבוד על הבית. ביתו של זיסר נמכר לבסוף למקורביו תמורת 28 מיליון שקל. התשלום על הבית החזיר ללאומי חוב משכנתא של 17 מיליון שקל, שהעניק לבני הזוג מוטי וברכה זיסר. יתרת סכום המכירה הועברה להפועלים.

זיסר גם העיד במשטרה בפרשת המין בבנק הפועלים. במסגרת פרשה זו ניהל בכיר בבנק, שמעון גל ראש החטיבה העסקית, מערכת יחסים עם עובדת כפופה לו ואף קידם אותה בתוך כך. טיבה של מערכת היחסים אינו ברור והגרסאות בנוגע אליה שונות.

הבית של זיסרצילום: תומר אפלבאום

הפרשה התפוצצה כאשר ב-2014 נאלץ גל במפתיע לעזוב את הבנק, ובנק הפועלים הודיע על מינוי שופטת בדימוס לחקור את הפרשה. השופטת חיברה דו"ח - אשר הבנק לא פירסם לציבור. בעקבות הדו"ח הזה ניהלה העובדת מו"מ עם הבנק באמצעות עורך דינה הפלילי, אביגדור פלדמן, ועורך דין נוסף. בסיומו של המו"מ קודמה לתפקיד מנהלת בחברה מקבוצת הפועלים.

לאחרונה, חשף ערוץ 10 קלטת שבה נשמע אילן אמיר, סגנו של שמעון גל, שעזב אף הוא את הבנק על רקע מערכת היחסים הבעייתית בין גל לעובדת הכפופה לו. בקלטת נשמע אמיר מספר על הפרשה המינית שבנק הפועלים ניסה להשתיק בשנתיים האחרונות. אמיר מספר כי לטענת העובדת שעומדת במרכז הפרשה, גל איים עליה, ומנכ"ל הבנק ציון קינן גיבה אותו.

מי שחשף את הקלטת הוא זיסר, הטייקון שקרס, אשר הקליט את אמיר ואף שכר חוקרים פרטיים שיאספו חומר על קינן וגל. זיסר אשר כעס על בכירי בנק הפועלים אשר נקטו בהליכים משפטיים נגדו היה מעוניין, כך נראה, לגרום בשלב הראשון להשעייתו של קינן מתפקיד מנכ"ל בנק הפועלים, ולפתיחת חקירה פלילית בעניין פרשת המין בבנק. נראה כי זיסר קיווה לטעון כי בנק הפועלים לא פעל משיקולים ענייניים ומקצועיים כשהחליט לפעול לגביית החובות הענקיים שזיסר התקשה לעמוד בהחזרם; וכשהבנק פנה לבית המשפט בעניינו.

העלייה - וההתרסקות

זיסר, בן לניצולי שואה, גדל בבני ברק. בצבא שירת כקצין בשריון ולאחר השחרור פנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת בר אילן. במקביל עבד כמורה בישיבת תיכונית בגבעת שמואל. בתקופה ההיא החל להתעניין במה שהלהיב אז את בני דורו בציונות הדתית: ההתיישבות בשטחים. אלא שבמקרה שלו השתלבה האידיאולוגיה עם הרצון לעשות כסף. הוא ושלושה חברים נוספים החליטו להקים בשטחים עיר חדשה לציבור הדתי, ופנו לזלמן מרגוליס, מיליונר בריטי מחסידות גור. כך הוקמה חברת כוכב השומרון, שהקימה את העיר עמנואל.

שנה לאחר מכן פרצה מחלוקת בין זיסר וחבריו לבין מרגוליס והשותף הנוסף, איש העסקים החרדי פנחס ארנרייך, בנוגע לאופי היישוב המתהווה - דתי־לאומי או חרדי, ויכוח שהוכרע כאשר זיסר וחבריו עזבו את החברה. עם זאת, הפרשה רדפה אותו עוד כעשור לאחר מכן: תחילה נטען כלפיו שתרם להתמוטטותה של החברה מכיוון ש–6 מיליון הדולר שקיבלו הוא וחבריו הוצאו מקופת החברה ונרשמו כתשלום עבור אי תחרות בכוכב השומרון. מפרק החברה, עו"ד יעקב נאמן, דרש והצליח לקבל 3 מיליון דולר מתוך סכום זה, שהושבו לקופת החברה.

קניון טורון פלאזה בעיר טורון שבפולין. הקניונים הם ההצלחה העיקרית של זיסר

לאחר מכן הגיש מס הכנסה כתב אישום נגד זיסר, בטענה שדיווח רק על 150 אלף דולר מתוך 1.3 מיליון דולר שקיבל על מכירת חלקו. התיק נסגר רק באוגוסט 1993, לאחר שזיסר שילם כופר של 150 אלף שקל. היה זה שלוש שנים לאחר שזיסר חזר משהות בת חמש שנים בדרום אפריקה, שם עבד כמנהל פרויקטי בנייה בעיר ההימורים סאן סיטי. זה המקום שבו הוא צבר ידע רב וגם קצת הון בפרויקטים של מגורים, מלונות, קזינו ומתחמי מסחר. כשחזר לישראל, התחיל לעבוד כיזם: בין היתר, בנה את המרינה בהרצליה ואת פרויקט סי אנד סאן בצפון תל אביב, מיזמים שעוררו ביקורת חריפה מצד הירוקים שזעמו על הפגיעה בחוף הים.

המרינה בהרצליה הביאה את זיסר כנאשם אל בית המשפט: זיסר נחשד שחברת מרכזי שליטה שבבעלותו היתה מעורבת בהכנת המכרז שפירסמה העירייה ושבו זכתה. בין השאר, נטען שהחברה התערבה כדי שהפרויקט ייבנה באבן זולה יותר, כדי לחסוך בעלויות. גם ידידו הוותיק של זיסר, ראש עיריית הרצליה אלי לנדאו, הואשם, אך שניהם זוכו מחמת הספק.

פרשה לא נעימה זו, לא גרמה לו לנתק את הקשרים האישיים עם פוליטיקאים. דרך לנדאו, הוא נהפך קרוב גם לשרון, שבכהונותיו כשר במשרדי ממשלה שונים היה מעורב בנושאי בנייה. זיסר גם נחשב לבעל קשרים טובים עם אביגדור ליברמן, בעיקר דרך איש אמונו, רו"ח משה ליאון. במפד"ל היה זיסר קרוב במיוחד לזבולון המר המנוח, והמשיך את הידידות עם זבולון אורלב, שהיה עוזרו של המר. עם הדור החדש במפד"ל ‏(שמוזגה לתוך הבית היהודי‏), זיסר מזוהה פחות.

החבר הטוב ביותר של זיסר בפוליטיקה היה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. החברות עם אולמרט התחילה ב–1981 כאשר הח"כ הצעיר אולמרט סייע לזיסר בהשגת פרויקט לבניית סניף של אחת מקופות החולים בעמנואל. הקשר עם אולמרט גרם לשרבוב שמו של זיסר לפרשת הולילנד. בעקבות מותו של עד המדינה שמואל דכנר, הותרה השבוע לפרסום עדותו של זיסר בבית המשפט. זיסר זומן להעיד משום שאחד מנאשמי הולילנד, מהנדס עיריית ירושלים לשעבר אורי שטרית, הועסק כאדריכל באלביט הדמיה. לפי החשד, אולמרט ביקש מזיסר להעסיק את שטרית בחברה כחלק מיחסי השוחד שהיו לו עם דכנר, כדי שיוכל להפנות פרויקטים לשטרית.

זיסר הפנה את מבטו לאירופה כבר באמצע שנות ה–90. במערב היבשת הוא הקים כמה מלונות עם המלונאי אלי פפושדו, אבל מיד לאחר מכן פנה מזרחה. הוא הקים ארבעה קניונים בהונגריה, חלקם עם יולי עופר שאותו הכיר בפרויקט המרינה, שותפות שחיזקה את מעמדו בבנקים, שרק התחילו להכיר אותו אז.

המהלך המשמעותי התרחש ב–1998, כאשר זיסר לווה באמצעות חברת אירופה ישראל הפרטית 150 מיליון דולר מבנק הפועלים, כדי לממן את רכישת אלביט הדמיה הציבורית. החוב הזה מעולם לא הוחזר - הוא רק גולגל שוב ושוב, ובמארס 2008 הגיע לשיא חדש - הלוואה של מיליארד שקל, שהערבויות לה היו 48% ממניות אלביט הדמיה, חודשים ספורים לפני פרוץ המשבר העולמי.

בסוף שנות ה-90 היתה אלביט הדמיה חברה בת של אלרון, אחת מהחברות של קונצרן אי.די.בי, אז בשליטת משפחת רקנאטי. מה שקסם לזיסר בחברה היה קופת המזומנים הגדולה שלה - כ-370 מיליון דולר, שבאמצעותם היא היתה יכולה להמשיך בפיתוח הנדל"ן במזרח אירופה.

אלא שהעסקה עוררה זעם רב בשוק ההון ובקרב בעלי מניות המיעוט בחברה, שלא אהבו קנייה של חברה כדי להשתמש בקופת המזומנים שלה לצורכי נדל"ן ולא לצורכי הפעילות המקורית בתחום ההיי־טק, תוך התעלמות מכך שאולי גם אנשי המיעוט רוצים חלק במזומן.

למרות המיקוד בנדל"ן, בפורטפוליו חברות הבת נשארו כמה חברות עם טכנולוגיות מעניינות, שמבחינת זיסר היו השקעה שתממש את עצמה בטווח ארוך. מדובר בעיקר בגמידה־סל, המפתחת תרופה חלופית להשתלת מוח עצם בחולים בסרטן דם; ובאינסייטק, המפתחת טכנלוגיה של גלי קול שבאמצעותם אפשר לבצע ניתוחים מבלי לחדור לגוף.

תחילה הבורסה לא האירה פנים לזיסר: בתחילת שנות ה–2000 פרץ משבר כלכלי בעולם בעקבות פיצוץ בועת הדוט.קום, וזיסר מצא את עצמו עם חובות מעיקים ופרויקטים מדשדשים. בנק לאומי, שבתחילת הדרך היה שותף של זיסר באלביט הדמיה, מכר את האחזקות בהפסד גדול, ובנק הפועלים לחץ להחזיר את החוב.

אבל לאט לאט זיסר התרומם. תחזיותיו משנות ה–90, על עשרות מיליוני אנשים בשווקים הצומחים של מזרח אירופה המאמצים את תרבות הצריכה המערבית, התבררו כנכונות, והקניונים הרבים שהקים במדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר שיגשגו. גם תחזיתו על ירידת ריביות במדינות אלה התגשמה, דבר שהעלה עוד יותר את שווי נכסים.

צלחתו העיקרית של זיסר היתה בתחום הקניונים, שאותם הוא בנה בכמויות ובמהירות גבוהה יחסית. ב–2005 חתם זיסר על העסקה הראשונה למכירת 25 קניונים לחברת קלפר הצרפתית ברווח של 400 מיליון דולר, ולאחר מכן זרמו עוד מאות מיליוני דולרים משתי עסקות נוספות של מכירת קניונים. ב–2006 הונפקה החברת הבת פלאזה סנטרס בבורסה של לונדון לפי שווי של מיליארד דולר, דבר שהעשיר עוד יותר את קופת אלביט הדמיה.

ב–2007 החליט זיסר להיכנס להרפתקה נוספת - השוק ההודי. מבחינתו, שוק זה היה מקביל לשוק המזרח־אירופי: שוק צומח שעתיד לחקות אף הוא את הרגלי הצריכה במערב באמצעות הקניונים. הוא סימן לעצמו תשע ערים ברחבי הודו, שבהן צפוי המעמד הבינוני לצמוח. במקביל הרחיב את חזונו העסקי, והחליט להקים פרויקט גדול של רפתות ומחלבות ענק, וכן בתי חולים.

כך, בחודשים שלפני פרוץ המשבר הגלובלי, השקיע זיסר בהודו ובמזרח אירופה כחצי מיליארד דולר. בשנתיים הראשונות שלאחר המשבר מצבו נראה טוב יחסית, אך לאט לאט התברר שהמדינות ששיגשגו בעבר מתקשות לצאת מהמשבר. המשבר במזרח אירופה השפיע גם על הפעילות בהודו, והוא נאלץ לסגת מפעילות הרפתות ובתי החולים. הקרקעות שנרכשו לנדל"ן עדיין בבעלותו, אך לא ברור מתי הפרויקטים הרבים שתיכנן ייצאו לדרך. כמה מהקניונים צפויים להיבנות בשנתיים הקרובות.

ב–2010 וב–2011 הלך מצבה של אלביט הדמיה והידרדר - תשואות האג"ח עלו, דבר ששיקף את האמון המועט של המשקיעים ביכולתו להחזיר את החוב, בנק הפועלים לחץ על החזר ההלוואה, דבר שקיבל כותרות בעיתונים ופגע בשווי המניה עוד יותר. במקביל התברר שהישועה לא תגיע מחברות הטכנולוגיה הרפואית שהפיתוחים הטובים שלהן עדיין לא הגיעו לידי בשלות מסחרית משמעותית.

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ