25 מיליארד שקל על המדף. התעלומה: מי יקנה? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

25 מיליארד שקל על המדף. התעלומה: מי יקנה?

נתחים מהבנקים הגדולים מוצעים למכירה, בנקים קטנים עתידים להתמזג עם בנקים בינוניים, חברות האשראי יימכרו לידיים חדשות, וגם בעליהם של חברות ביטוח ובית ההשקעות פסגות מחפשים רוכשים

5תגובות
שרי אריסון
ניר קידר

"אצלי במשרד היו באחרונה משקיעים שהתעניינו ברכישת בנקים, והם לא נעלמו", אמרה בשבוע שעבר המפקחת על הבנקים, חדוה בר, במסיבת עיתונאים, כשנשאלה מי ירצה להקים בנקים חדשים בישראל - לפי המתווה החדש להקמת בנקים שהציגה - אם בינתיים כמה בנקים ישראליים מוצעים למכירה, ואין קונים.

בר, שסירבה לנקוב בשמות המשקיעים שביקרו אצלה, אמרה גם כי בנק אינו חייב להיות מוחזק בידי גרעין שליטה, ויכול להימכר לציבור - וכך גם חברות כרטיסי האשראי שיופרדו מהבנקים בעקבות המלצות ועדת שטרום. "מבחינתנו זה בסדר גמור", אמרה. "כבר קיבלנו פניות ספציפיות מגופים זרים שהתעניינו להשתלב במערכת הבנקאות וכרטיסי האשראי".

האחזקות שמוצעות למכירה בענף הפיננסים, במיליארדי שקלים

>> להגדלת התרשים לחצו כאן

לא ידוע אם דבריה של בר אכן ימשכו קונים רציניים - אבל מה שבטוח הוא שהסחורה מצויה, ובשפע. בימים אלה מונחות על המדף למכירה מניות של בנקים וחברות כרטיסי אשראי בשווי שוק מצטבר של עד 21 מיליארד שקל (תלוי איזה שיעור מהמניות של חברות כרטיסי האשראי יימכר). אם מוסיפים לכך את המניות של חברות הביטוח ובתי ההשקעות שמחפשים בעלים חדשים, בסך הכל נמצאות כיום על המדף מניות של גופים מענף הפיננסים בשווי מצטבר של עד 26 מיליארד שקל, לא כולל פרמיית שליטה בחלק מהמקרים.

במרבית המקרים, עסקות המכירה הפוטנציאליות אינן כאלה שייערכו מרצונם של המוכרים, אלא בשל התערבות רגולטורית. ההתערבות הזאת עלולה לפגוע בגובה התמורה שיקבלו המוכרים, שבמקרים רבים יתחלקו בה עם בעלי מניות נוספים מהחברות המוכרות. בחלק לא מבוטל מהמקרים, בעלי המניות הם מן הציבור, באמצעות כספי הפנסיה שלהם.

במקרה של חברות כרטיסי האשראי, הפועלים ולאומי יצטרכו למכור את ישראכרט ולאומי קארד, בהתאמה — ודיסקונט והבינלאומי יצטרכו להכניס שותף שיחזיק ב–20% מכאל — לא מפני שהבנקים המחזיקים בחברות חפצים בכך, אלא בשל המלצות ועדת שטרום להגברת התחרות בשוק האשראי הצרכני.

מוטי קמחי

לגבי התמחור של חברות כרטיסי האשראי, עדיין לא ברורות ההשפעות של המלצות שטרום, שלפיהן הבנקים יצטרכו לצמצם את מסגרות האשראי הפנויות בכרטיסים ב–50%, כדי לסייע לחברות כרטיסי אשראי להתחרות בהן. כמו כן עדיין לא ברורות ההשלכות של המלצות שטרום שלפיהן כל הבנקים יחויבו לעבוד עם שלוש חברות כרטיסי אשראי, ונתח השוק של כל חברה בהנפקת כרטיסים יוגבל ל–40%. ייתכן שפרק הזמן שיינתן לבנקים למכור את מניות השליטה (51%), שנתיים, לא יספיק — והם יבקשו הארכה.

לא רק חברות כרטיסי אשראי עומדות על המדף, אלא גם בנקים. צדיק בינו ושותפיו האוסטרלים, המשפחות ליברמן ואבלס, עשויים להיאלץ למכור את הבנק הבינלאומי, שבו הם מחזיקים. כך גם המשפחות ורטהיים ועופר המחזיקות בבנק מזרחי טפחות. בשני המקרים הסיבה היא החוק לצמצום הריכוזיות במשק, המחייב את הבעלים להיפרד עד סוף 2019 מאחזקות ריאליות או פיננסיות מהותיות — כך שיישארו רק עם אחזקות מסוג אחד.

חוק הריכוזיות יחייב גם מכירה של חברות הביטוח שבידי יצחק תשובה, השולט באמצעות קבוצת דלק בקבוצת הביטוח והפיננסים הפניקס; ואדוארדו אלשטיין, בעל השליטה באי.די.בי, השולטת בכלל ביטוח, שמוחזקת בידי נאמן. במקרה זה לא רק חוק הריכוזיות הוא הסיבה, אלא גם הדרישה של המפקחת מאלשטיין להתחיל במכירה של מניות כלל ביטוח בפעימות של 5%.

לפני יותר מעשר שנים, לאחר יישום ההמלצות של ועדת בכר, הועמדו על המדף קופות הגמל וקרנות הנאמנות של הבנקים בשווי מצטבר של עשרות מיליארדי שקלים. באותם ימים, הבנקים לא התקשו למכור את הסחורה שלהם במחירים נאים לגופים המוסדיים, והתגברו ללא בעיה על אובדן הנכסים האלה. כיום תמונת הרוכשים הפוטנציאליים שונה לחלוטין — ודלה בהרבה.

מוטי מילרוד

גופים מוסדיים גדולים אינם יכולים לרכוש שליטה בחברות כרטיסי אשראי ובבנקים בגלל חוק הריכוזיות. כמוהם גם בעלי שליטה נזילים שמחזיקים בגופים ריאליים. גם משקיעים זרים אינם קופצים בינתיים על הנכסים הישראליים. משקיעים מסין דווקא הביעו עניין בענף הפיננסים הישראלי, אבל המפקחת על הביטוח ושוק ההון במשרד האוצר, דורית סלינגר, דאגה להבהיר לרובם — במישרין או בעקיפין — כי הסיכויים שהם יקבלו היתר שליטה בחברות ביטוח ישראליות קלושים.

בעקבות זאת, בפני המוכרים עומדת משימה לא פשוטה בכלל: למצוא קונים שיסכימו לשלם להם את המחירים הכלכליים המלאים שהנכסים שבידיהם שווים, ויכללו פרמיית שליטה — ולא מחירים המשקפים עסקות שנעשות בתנאי לחץ.

אז אילו נכסים פיננסיים עומדים על המדף, ומי יכול לרכוש אותם?

1. הבנקים: 
הכסף הגדול

ליאורה עופר
׳•׳¨׳“׳™ ׳›׳”׳

המניות בשווי השוק הגבוה ביותר שנמצאות כיום על המדף — בסך 5.5 מיליארד שקל — הן מניותיה של שרי אריסון בבנק הפועלים. אריסון מחזיקה באמצעות אריסון החזקות (קבוצת אריסון) בכ–20% מהבנק הגדול ביותר במערכת הבנקאות הישראלית.

אריסון, אחת הנשים העשירות בעולם, אמנם אינה מחויבת לפי חוק הריכוזיות למכור את הפועלים, ולחלופין נכס ריאלי כמו חברת התשתיות, הנדל"ן והאנרגיה שיכון ובינוי שבידיה (אם כי בשל מגבלת חוק הריכוזיות, שיכון ובינוי אינה יכולה להתרחב בחופשיות בחו"ל). אריסון גם אינה לחוצה למכור את הפועלים בכל מחיר. ובכל זאת, היא מחפשת כבר יותר משנה בחו"ל (בעיקר בארה"ב) קונה נדיב — קרנות השקעה פרטיות או משקיעים פרטיים — למחצית האחזקות שלה בבנק או למלואן. מאחורי רצונה למכור את המניות עומדת הערכה כי הפועלים, שמניב כיום תשואה להון שנתית של כ–9%–10%, נמצא בשיאו, ומכאן תוצאותיו עלולות רק להידרדר.

על הבנק מאיימות בין השאר הריבית הנמוכה השוררת זה תקופה ארוכה בשווקים, ופוגעת בהכנסות המימון; הרגולציה הגוברת, המקשה על בעלי המניות למשוך דיווידנדים (הפועלים מחלק כיום כ–20% מהרווח הנקי כדיווידנד, ומתקשה לקבל אישור מהפיקוח על הבנקים להגדיל את שיעור החלוקה ל–50%) ולהתערב בניהול הבנק; והפגיעה הצפויה בהכנסות בעקבות המכירה של ישראכרט.

אריסון מבקשת בעבור הפועלים מחיר המגלם לבנק מכפיל הון (יחס בין שווי השוק להון העצמי) של 1, בעוד שבבורסה הוא נסחר לפי מכפיל הון של כ–0.79. לכן יש פער של כ–1.5 מיליארד שקל בין שווי השוק של האחזקה של אריסון בהפועלים לבין המחיר שהיא מבקשת. אם אריסון תסכים להתפשר על המחיר, הסיכוי שלה לפזר את המניות בשוק גדל מאוד בעקבות ההחלטה שפירסמה ביום חמישי האחרון בר — לאפשר לגופים מוסדיים להגדיל את אחזקתם בבנקים מ–5% ל–7.5%.

יו"ר דלק, יצחק תשובה
גדעון לוין

החלטה זו היא חדשות טובות גם לחלק מבעלי המניות שאינם מהציבור בבנק לאומי, שהוא בנק ללא גרעין שליטה ושנסחר כיום לפי מכפיל הון של כ–0.72. מדובר במניות בשווי שוק של 4 מיליארד שקל, שאותן מחזיקים מדינת ישראל, קבוצת עזריאלי, אלפרד אקירוב וחברת אוצר התיישבות היהודים (אוה"ה).

מדינת ישראל מחזיקה באמצעות החברה הממשלתית נכסים מ.י ב–5.83% ממניות לאומי, בשווי שוק של 1.24 מיליארד שקל. היא תיכננה כבר ב–2015 לממש אחזקה זו, אבל לא עשתה זאת עד כה. גם קבוצת עזריאלי, המחזיקה ב–4.9% ממניות לאומי בשווי שוק של 1.02 מיליארד שקל, שנרכשו לפני כשבע שנים והניבו עד כה תשואה שנתית נמוכה של 6.5%, ממתינה להשבחה בביצועי הבנק, שאותה מנסה לבצע ההנהלה נוכחית בראשות המנכ"לית רקפת רוסק עמינח. מכיוון שעזריאלי אינה לחוצה להכניס לקופתה מזומנים, סביר להניח שהיא תחכה עד לעלייה נוספת בשווי לאומי — שעשוי בשנה הבאה לחזור ולחלק דיווידנדים.

אקירוב, בעל השליטה בקבוצת הנדל"ן והמלונאות אלרוב, המחזיק זה שנים ארוכות באופן פרטי ובאמצעות אלרוב בכ–3.5% מלאומי בשווי של כ–745 מיליון שקל, עשוי לממש את אחזקתו, וכך גם אוה"ה, המחזיקה בכ–4.9% מלאומי בשווי שוק של כ–1.04 מיליארד שקל ונתונה ללחץ מתמיד מצד בעלי המניות שלה, הגופים המוסדיים והחברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה (חברה ממשלתית), לחלק את מניות לאומי כדיווידנד בעין.

בעל שליטה שיהיה מעוניין להרכיב גרעין שליטה בבנק לאומי אינו נראה באופק. זהו המצב גם בבנק דיסקונט, שקבוצת ברונפמן־שראן מכרה את מניותיה בו לפני כשנתיים בשוק, אחרי שלא מצאה קונה למניות השליטה.

בבנק הבינלאומי שולט בינו ביד רמה, לאחר שרכש אותו ב–2003 לפי מכפיל הון של 0.5. בינו אמנם מורווח יפה על ההשקעה, אך הבנק שבשליטתו לא הצליח לעמוד בכל הציפיות של המשקיעים, והוא נסחר לפי מכפיל הון של כ–0.68, ואף שהוא נהנה מהלימות ההון הגבוהה ביותר במערכת הבנקאות, הוא ממשיך להיות שמרן בכל הקשור לגידול בתיק האשראי.

בינו ושותפיו האוסטרליים מכרו באמצעות חברת פיבי (המחזיקה ב–48% מהבינלאומי) את כל המניות החופשיות של הבנק שאינן חלק מגרעין השליטה, וכעת השותפים מחזיקים בשרשור ב–33% מהבינלאומי (מהם 18% מחזיק בינו) בשווי שוק של 1.6 מיליארד שקל. בינתיים בינו שומר את הקלפים קרוב לחזה, ובוחן אפשרויות מכירה גם של הבינלאומי וגם של חברת האנרגיה והקמעונות פז, הנסחרת לפי שווי גבוה של כ–6.1 מיליארד שקל, ומחלקת מדי שנה דיווידנדים במאות מיליוני שקלים.

בבנק מזרחי טפחות מחזיקים מוזי ורטהיים ובני משפחתו ב–21% מהמניות. זהו הבנק הרווחי ביותר במערכת הבנקאות הישראלית, והוא מניב — בזכות הגאות המתמשכת בשוק המשכנתאות (למזרחי נתח שוק של כ–40% במשכנתאות) — תשואה להון שנתית של 10%–11%. שווי השוק של המניות שבידי משפחת ורטהיים הוא 2.3 מיליארד שקל. נראה כי המשפחה, שנדרשת לבחור בין אחזקות ריאליות לפיננסיות, תעדיף להישאר עם האחזקות הריאליות המניבות יותר שלה — בחברה המרכזית למשקאות קלים (קוקה קולה ישראל) וחברת הנדל"ן אלוני חץ.

נראה שכך יהיה גם במקרה של ליאורה עופר, בעלת השליטה בעופר השקעות, המחזיקה יחד עם אחיה דורון עופר ובן דודה אייל עופר ב–22% ממזרחי טפחות בשווי שוק של 2.38 מיליארד שקל. ככל הנראה עופר תעדיף למכור את מניות הבנק ולהישאר עם השליטה בחברת הקניונים המצליחה מליסרון, ששווייה טיפס לכ–6.8 מיליארד שקל בזכות הריביות הנמוכות בשווקים, שאיפשרו למחזר את החוב היקר, ובזכות השבחת הנכסים. כנגזר מכך, שווי השוק של האחזקה של עופר השקעות (61%) הגיע ל–4.1 מיליארד שקל.

בנוסף, בשבועות אחרונים התברר כי בנק ישראל מצפה גם שהבנקים הקטנים אגוד (ששווי השוק שלו 984 מיליון שקל), דקסיה ישראל (685 מיליון שקל) ובנק ירושלים (כ–540 מיליון שקל) יתמזגו לתוך הבנקים הבינוניים — מזרחי טפחות, דיסקונט והבינלאומי. לפיכך, בשנים הקרובות עשויות להיות עסקות נוספות במניות הבנקים. מעבר לכך, שלמה אליהו מחויב למכור את אחזקותיו באיגוד (22.92%), ודקסיה העולמית מצויה כבר זמן מה במגעים כאלה או אחרים למכירת 
דקסיה ישראל.

2. חברות האשראי:
 הבנקים החדשים

לעומת הבנקים הקיימים, חברות כרטיסי האשראי, שעשויות עם יישום המלצות ועדת שטרום להיהפך לבנקים — הן אטרקטיביות יותר לרכישה. אלה חברות יעילות, יציבות ותזרימיות. הן מסוגלות לעסוק בתפעול של מערכת העברת תשלומים (למשל של כספי חיסכון לטווח הארוך). הן נהנות מעודפי הון שמאפשרים להן לחלק דיווידנדים לבעלי מניותיהם, והן מניבות רווחים שנתיים שנעים בין 150 ל–300 מיליון שקל לחברה.

אולם גם אם אותן החברות אכן יקבלו הגנות ינוקא מול הבנקים, השווי שלהן כשהן חלק ממערכת בנקאית חזקה כמו זו של הבעלים הנוכחיים, הפועלים ולאומי — כשהן נהנות ממערכי שיווק והפצה חזקים וממסגרות אשראי אדירות — אינו אותו שווי שיהיה להן כשיהיו חברות עצמאיות, במיוחד היות שהפועלים ולאומי ימשיכו להנפיק כרטיסי אשראי. אם לשפוט לפי ניסיון העבר, סביר להניח שהבנקים הקיימים ימצאו דרך לנגוס ברווחיות של חברות כרטיסי אשראי המופרדות.

הסעיפים הקטנים בהמלצות ועדת שטרום, כמו מה יהיה גובה העמלה הצולבת, עדיין אינם ברורים, כך שאי־אפשר להעריך באופן מלא את המחירים שיבקשו הפועלים ולאומי תמורת השליטה בישראכרט ובלאומי קארד. אמנם הרוכשים הפוטנציאליים לא יהיו מחויבים לרכוש את מלוא המניות בחברות כרטיסי האשראי, שכן כדי להרכיב גרעין שליטה מספיקה אחזקה של 20%, ובכל זאת, מציאת קונים שישלמו על המניות לפי שווי של כ–2.5–3.5 מיליארד שקל לכל חברה, כפי ששואפים בבנקים, תהיה מאתגרת במיוחד. בשוק אומרים כי הקונים הפוטנציאליים מוכנים בשלב זה לשלם מחירים נמוכים יותר. גם אם יוחלט על הנפקה בבורסה של החברות האלה וגם של כאל, זו תהיה משימה לא פשוטה לבנקים לקבל בעבורן שווי כה גבוה.

3. חברות הביטוח: 
נאלצות למכור

חברת כלל ביטוח המוחזקת 
בכ–55% בידי אי.די.בי פיתוח (שווי האחזקה הוא 1.2 מיליארד שקל) נמצאת על המדף כבר כחמש שנים, עוד מהתקופה שבה נשלטה בידי נוחי דנקנר, אך עד עכשיו, מסיבות כאלה או אחרות, אף אחד מאותם הגופים שהתעניינו ושחלקם (בעיקר גופים סיניים — כמו קבוצות מקרולינק, ג'יי.טי קפיטל, טיינאן וקבוצה שייצג הראל לוקר) אף הציעו בעבור כלל 5 מיליארד שקל — פי יותר משניים משווי שוק הנוכחי שלה, לא השלימו את העסקות. בינתיים חלה ברבעון הראשון של 2016 הרעה בתוצאות הכספיות של כלל, בשל מגבלות רגולטוריות שונות, ומנייתה איבדה מתחילת השנה כ–15% גם בעקבות ההחלטה של סלינגר להגביל את הדיווידנדים שיוכלו לחלק חברות הביטוח. זאת, בשל הצורך בעמידה בדרישות רגולטוריות של סולבנסי, תקנות הדומות לתקנות באזל בבנקים, כך שכלל נסחרת לפי שווי שוק של 2.23 מיליארד שקל, המגלם לה מכפיל הון של 0.52 בלבד.

בימים אלה אי.די.בי פיתוח מנסה להתחמק מההחלטה של סלינגר כי הנאמן על מניות כלל מטעם האוצר, משה טרי, ימכור את המנה הראשונה של 5% ממניית כלל בבורסה, ובכך יקבע מחיר נמוך שלפיו המניות יימכרו. במקביל, אלשטיין מנהל מגעים עם איש העסקים היהודי אמריקאי בן אשכנזי, מבעלי השליטה במכבי תל אביב בכדורסל, למכירת 25%–30% מכלל לפי שווי שוק של 2.85 מיליארד שקל — שווי הגבוה בכ–25% משווי שוק של כלל, אך נמוך בכ–33% מהונה העצמי המיוחס לבעלי המניות נכון לסוף מארס 2016.

אמנם המזל האיר פנים לתשובה בעסקי הגז שלו, אך בתחום הביטוח והפיננסים זה בינתיים לא קורה. אחרים שהמגעים עם משפחת קושנר היהודית־אמריקאית לא צלחו ב–2014, דלק כבר היתה קרובה מאוד בשנה שעברה להשלים את העסקה למכירת הפניקס (52.3%) לידי ענקית ההשקעות הסינית פוסון תמורת 1.8 מיליארד שקל, בפרמיה של עשרות אחוזים לעומת שווי השוק שלה, שבינתיים ירד ל–2.3 מיליארד שקל.

אלא שלרוע מזלה של דלק, רגע לפני שסלינגר כבר היתה אמורה להעניק לפוסון היתר שליטה בהפניקס, בתחילת דצמבר 2016 יו"ר פוסון, ג'ואו גואנצ'אנג, נעצר בסין. אף ששוחרר לאחר כמה ימים, ושראשי פוסון הגיעו לישראל כדי לשכנע את סלינגר שהעסקים בפוסון חזרו לפסים הרגילים, סלינגר נתנה לסינים להבין כי הם לא יקבלו את מפתח השליטה בהפניקס. בהמשך, דלק ניהלה מגעים למכירת הפניקס לקבוצת הביטוח והפיננסים האמריקאית אם טראסט תמורת 1.8 מיליארד שקל, אך גם המגעים האלה הופסקו במהרה, ונכון לעכשיו לדלק אין שום קונה להפניקס, ולא מן הנמנע כי לפחות חלק מהמניות שהיא מחזיקה יימכרו בבורסה, וכך אולי יהיה קל יותר למצוא קונה למניות של גרעין השליטה.

4. פסגות: עשוי
 להתחרות בבנקים

נכס פיננסי גדול נוסף שאמנם עדיין לא נמצא באופן רשמי על המדף, אך הוא צפוי להגיע לשם אולי כבר בתקופה הקרובה, הוא בית ההשקעות הגדול בענף — פסגות. בית ההשקעות מנהל נכסים בסך 200 מיליארד שקל, ונמצא בבעלות קרן ההשקעות הפרטית (פרייווט אקוויטי) איפקס, המנוהלת בישראל על ידי זהבית כהן.

בסוף 2010 רכשה איפקס מקרן יורק, המיוצגת בישראל על ידי ג'רמי בלנק, 76.8% מפסגות לפי שווי גבוה של 2.76 מיליארד שקל. באותה העת הציעה איפקס לקרן ההשקעות הפרטית מרקסטון לרכוש את אחזקות המיעוט בפסגות (23.2%) לפי השווי שעל פיו נרכשו מניות השליטה מיורק. ראשי מרקסטון דאז, אמיר קס המנוח ורון לובש, סירבו להצעה, מכיוון שהאמינו כי כהן תוכל להשביח בעבורם את האחזקה בפסגות, שאותה קיבלו בתמורה למכירת השאריות מבית ההשקעות פריזמה, שקרס.

במציאות, מרקסטון נקלעה למצוקת נזילות בשנים האחרונות — מצוקה שאותה ניצלה כהן בשנה שעברה ורכשה את אחזקתה של מרקסטון בפסגות תמורת 450 מיליון שקל, לפי מחיר המשקף לפסגות שווי של כ–1.9 מיליארד שקל, כך שבסך הכל שילמה איפקס בעבור פסגות כ–2.6 מיליארד שקל. פסגות, הנמצא תחת ניהולו של המנכ"ל היוצא חגי בדש, הפגין ב–2015 — שהיתה שנה חזקה בשוק ההון — תוצאות טובות, שבאו לידי ביטוי ב–EBITDA (רווח בניכוי הוצאות מימון, מסים, פחת והפחתות) ברמת שיא של כ–400 מיליון שקל, כשהוא סוחב חוב של כ–1.1 מיליארד שקל. פסגות מציג ביצועים חיוביים בקרנות הנאמנות, בגמל, בפנסיה ובניהול תיקים. פסגות גם נכנס בשנים האחרונות לתחומים הרווחיים של ביטוחי בריאות ומנהלים ופוליסות חיסכון, המגייסות מאות מיליוני שקלים בשנה, בשעה שהוא נהנה ממאגר של מיליון לקוחות שניתן למכור להם מוצרים משלימים, כך שבפסגות מעריכים כי אם לא יחולו הפתעות מיוחדות בשווקים, בית ההשקעות יסיים את 2016 עם EBITDA של 420 מיליון שקל.

פסגות גם עשוי להתחרות בבנקים בתחום שירותי המסחר בבורסה באמצעים דיגיטליים (ללא צורך בסניפים), נכנס לתחום האשראי הצרכני על רקע המלצות ועדת שטרום (רכש 20% ממיזם הלוואות עמית לעמית בשם בלנדר), ועשוי להמשיך לגדול בסך הנכסים המנוהלים.

אולם למרות התנופה העסקית שבה נמצא פסגות, המצב התנודתי בשווקים, הרגולציה הגבוהה על בתי ההשקעות ומיעוט הגופים — בין אם פרטיים ובין אם קרנות בינלאומיות — שמוכנים לשלם את המחיר המבוקש על ידי כהן, וגורמים מעיבים נוספים, צפויים לגרום לכהן להתאמץ הרבה יותר לעומת האקזיט החלומי שעשתה בתנובה (רווח מצטבר ופטור ממס של 1.05 מיליארד דולר) כדי למצוא משקיע אמריקאי, אירופאי, סיני או ישראלי שיסכים לשלם לאיפקס מחיר שיאפשר לה לצאת מההשקעה הזאת ברווח.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#