האם חברות הביטוח מפלות את הנשים לרעה בביטוחי המנהלים

ח"כ זהבה גלאון טוענת לפגיעה בביטוחי המנהלים של נשים בשל מקדם גמלה נמוך מדי וגביית פרמיית סיכון גבוהה שאינה תואמת את תוחלת החיים. גלאון פנתה לאוצר לתיקון העיוות, שלטענתה מזרים לחברות הביטוח 750 מיליון שקל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים

"אני פונה אליך בבקשה לתת את דעתך על הסוגיה שנוגעת לקיפוח נשים בתוכניות ביטוח מנהלים ישנות. אבקש להבין מה עמדתך בנושא, וכיצד את פועלת למיתון הפגיעה בנשים כתוצאה מהאפליה בקצבאות נשים בביטוחי מנהלים" - כך כתבה ח"כ זהבה גלאון (מרצ) לממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, דורית סלינגר.

במכתב שהגיע ל–TheMarker מוסיפה גלאון: "מקדמי גמלה שנקבעו לנשים בפוליסות ביטוח מנהלים נמוכים יותר מאלו שנקבעו לגברים, אך בפוליסות שהוצאו עד ראשית שנות ה–2000 מקופחות הנשים במיוחד — מקדמי ההמרה לגמלה נמוכים יותר, אבל פרמיית הריסק (ביטוח החיים למקרה מוות של המבוטחת לפני גיל הפרישה) זהה לפרמיה הנגבית מגברים אף על פי ששיעורי התמותה של נשים נמוכים יותר. התוצאה היא שסכום החיסכון הנצבר שממנו נגזרת הגמלה בשנות הפרישה נמוך יותר מהסכום שהיה נצבר אילו ההבחנה המגדרית היתה הוגנת, כלומר דו־כיוונית, ופרמיית הריסק לנשים היתה נמוכה יותר מזו הנגבית מגברים".

למרות שיעורי תמותה שונים בין גברים לנשים — הפרמיה הביטוחית זהה
מספר נפטרים מתוך 1,000 תושבים

ביטוחי המנהלים מעניקים למבוטח שהגיע לגיל פרישה גמלה חודשית עד יום מותו. כך, למעשה, אם תוחלת החיים של המבוטח עולה, חברת הביטוח נאלצת להכניס את היד לכיס שלה ולממן את הגמלה החודשית של המבוטח. לכן, בעת תחשיבי הפרמיות שגובות חברות הביטוח הן מביאות בחשבון את תוחלת החיים של המבוטח. בנוסף, הביטוח מכיל רכיב של ריסק בפרמיה של 20%–28%.

לפי התוכנית, מקדם הגמלה, כלומר סכום הגמלה לכל 10,000 שקל שנצברו בחיסכון, הוא קטן יותר למבוטחת לעומת מבוטח הפורשים באותו גיל. לדוגמה, בפוליסה של מגדל גבר בן 65 יקבל גמלה של 69.35 שקל לכל 10,000 שקל שנצברו בפוליסה, ואשה בגיל זהה תקבל רק 63.90 שקל.

טענת חברות הביטוח לאפליה בתשלום היא שהשיעור הקטן יותר של הגמלה לאשה נובע מכך שתוחלת החיים של הנשים גבוהה יותר. הדבר כמובן נכון (תוחלת החיים הצפויה ב–2014 הצפויה לגבר בן 65 היא 19 שנה, ולאשה בגיל זה — 21 שנה). ואולם, מנגד, שיעורי התמותה של נשים בגילאי העבודה, בשנים בהן משולמות הפרמיות, נמוכים בהרבה מאלה של הגברים. שיעורי התמותה של נשים הם בין חצי לשני שלישים משיעורי התמותה של הגברים. ואולם, חרף נתון זה, חברות הביטוח גובות מהנשים תעריף ביטוח זהה לתעריף "הגברי".

על פי התחשיב של הצוות של גלאון עולה כי האפליה של נשים גורעת מגמלתן בגיל הפרישה כ–200 שקל בחודש, ומשאירה בידי חברות הביטוח מאות מיליוני שקלים — סכום שנגזל מהנשים המבוטחות. הצוות של גלאון הניח כי בביטוחי מנהלים יש כ–50 אלף מבוטחות, ולכן הסכום המגיע לנשים ונשאר בקופותיהן של חברות הביטוח הוא 750 מיליון שקל (לפי 15 אלף שקל בממוצע למבוטחת).

כך עובד החישוב

בתוכנית ביטוח סטנדרטית ממוצעת מופרשים 75% מסכום הפרמיה לחיסכון לעת פרישה, 13% לדמי ניהול ועמלות לחברת הביטוח ו–12% לביטוח החיים. כן הונח כי שיעור התשואה הוא 3% בשנה (בפוליסות מהשנים ההן יש לרוב תשואה קבועה ומובטחת של 3%–4%), ושיעור ההפחתה שיוענק לנשים במרכיב ביטוח החיים הוא 20%. כלומר, אם תתוקן האפליה, החישוב לגבי נשים צריך להיות 77.5% מהפרמיה שיועברו לחיסכון, 13% יועברו לעמלות ורווחים ו–9.5% (במקום 12%) יועברו לביטוח ריסק. כפי שעולה מהדוגמאות לעיל, אם יתוקן העיוות, סכום הצבירה הכולל למבוטחת יגדל בכ–20 שקל, ותוספת הגמלה לאישה תהיה כ–200 שקל בחודש (תלוי במספר השנים שבהן היתה מבוטחת ובגובה השכר).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום