סוחרת סמים או נערה במצוקה? פרשת מאסרה בפרו של בת שגריר ישראל בבריטניה טרם הסתיימה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סוחרת סמים או נערה במצוקה? פרשת מאסרה בפרו של בת שגריר ישראל בבריטניה טרם הסתיימה

חייו של שגריר ישראל בבריטניה צבי חפץ מוקדשים בשנתיים האחרונות למאמץ לחלץ את בתו מהכלא בפרו; כעת מתברר שאפילו שחרורה המוקדם בצו נשיאותי לא סיים את הפרשה: לי חפץ המפוחדת נצורה עם מאבטחיה וקומץ חברים בבית מסתור בלימה והתקשורת והאופוזיציה משתמשות בה כדי לתקוף את הנשיא אלחנדרו טולדו

תגובות

רק זה היה חסר לנשיא פרו אלחנדרו טולדו. גם בחלומותיו הפרועים לא שיער כי הקש שעשוי לשבור את גב כהונתו הרעועה יהיה קיצור עונשה של בלדרית סמים ישראלית צעירה. אפשר שטולדו, שמצבו בסקרי דעת קהל בכי רע, ישרוד את ההמולה התקשורתית שמתחוללת בימים אלה בלימה בירת פרו. אבל לעת עתה הוא נתון כבר שבוע למתקפה תקשורתית מסיווית המאיימת על המשך שלטונו המעורער ממילא. גם הצעירה הישראלית, לי חפץ, מספרים חבריה, מופתעת מההתפתחויות. היא ובני משפחתה לא בדיוק יודעים מה לעשות בכל תשומת הלב הציבורית המופנית כלפיהם. כשניסתה להבריח קוקאין בטיסה, לא עלה בדעתה שכעבור שנתיים תיהפך לידוענית פרואנית, כזאת שתמונתה מזוהה בכל בית.

לי חפץ, האסירה הישראלית ששוחררה בשבוע שעבר בפרו, היא בתו של שגריר ישראל בבריטניה צבי חפץ. לבקשתו, נמנעו במשך שנתיים כלי תקשורת בישראל ובבריטניה, כולל "הארץ", מלפרסם עובדה זו מחשש שיבולע לה. התקשורת נהגה כך גם כשנבחרה בפברואר האחרון למלכת היופי של כלא סנטה מוניקה בלימה ותמונתה הופצה בסוכנויות הידיעות ברחבי העולם. חפץ, שגדלה בסביון, נעצרה בנובמבר 2003 בחשד להברחת קוקאין. במאי 2004 גזר עליה בית משפט בלימה עונש מאסר של 6 שנים ו-8 חודשים. בינואר השנה הוגשה בקשה מיוחדת לשחררה. המלצת ועדה במשרד המשפטים ושירות בתי הסוהר בפרו, שתפקידה לקצוב עונשם של אסירים שהוטל עליהם עונש כבד מדי על ידי המערכת המשפטית, הובאה בפני הנשיא טולדו. כעבור כמה שבועות אישר את ההמלצה.

חפץ שוחררה באפריל בתנאים מגבילים בצו נשיאותי מיוחד לאחר שריצתה פחות משליש מעונשה. מאז היא מוחזקת במעין מעצר בית שיפוג בנובמבר הקרוב. זהו התאריך שבו יכולה היתה ממילא לזכות בקיצור עונשה במלאות שליש לישיבתה בכלא. הוועדה המליצה לקצר תקופה זו בכמה חודשים בעקבות התנהגות טובה. לדברי מקורות משפטיים בפרו, אף שבמערכת המשפט במדינה פושה נגע השחיתות ותופעת השחרור של עבריינים כבדים תמורת שוחד נפוצה, אין כל סימנים המעידים שבמקרה של לי חפץ הופעלו לחצים או קשרים חריגים.


התקשורת העוינת לנשיא טולדו, שנשוי לישראלית אליאן קרפ, קפצה על הסיפור כמוצאת שלל רב. הפרסומים בישראל הובילו לדיווחים, הערכות ופרשנויות שבמרכזן ניסיון לנגח את הנשיא על שכביכול ניצל את מעמדו כדי לסייע ללי חפץ. אחד העיתונים אף טען כי שחרורה המוקדם היה תנאי להסדר ביקורו בישראל, שהתקיים בשלהי מאי

היא מתגוררת בימים אלה בבית מסתור תחת אבטחה צמודה. יחד עמה נמצאים שלושה חברים. לדברי ידיד קרוב של משפחת חפץ, "כלי התקשורת בפרו עלו על כתובת הבית וצובאים על הדלתות". הוא מוסיף כי לי "נצורה בתוך הבית, לא יכולה לצאת, לא יכולה לעשות דבר, משותקת מאימה". הוריה סירבו לבקשת "הארץ" לראיין אותה.

התקשורת העוינת לנשיא טולדו, שנשוי לישראלית אליאן קרפ, קפצה על הסיפור כמוצאת שלל רב. הפרסומים בישראל הובילו לדיווחים, הערכות ופרשנויות שבמרכזן ניסיון לנגח את הנשיא על שכביכול ניצל את מעמדו כדי לסייע ללי חפץ. אחד העיתונים אף טען כי שחרורה המוקדם היה תנאי להסדר ביקורו בישראל, שהתקיים בשלהי מאי.

בת השגריר הישראלי בבריטניה היא כעת סחורה לוהטת בתקשורת בפרו. תמונתה התנוססה בעמודים ראשיים בעיתונים יומיים וסיפור שחרורה המוקדם כיכב במהדורות חדשות ובתוכניות פוליטיות בטלוויזיה הפרואנית. גורמים באופוזיציה השולטים בכלי תקשורת רבים לא נותנים לנושא לרדת מסדר היום וכותרת רודפת כותרת: "סוחרת סמים ישראלית יפהפייה סינוורה את הנשיא", "הצדק הוא עיוור", "לחקור את שחרור בת השגריר הישראלי מן הכלא על ידי טולדו"!

התביעה התקשורתית לחקור את הפרשה הובילה את הנשיא לצאת ביום שישי שעבר בהודעה כי לא הופעל עליו כל לחץ לשחרר את בתו של שגריר ישראל בבריטניה וכי החלטתו להעניק חנינה ללי חפץ לא הונעה משיקולים פוליטיים.

במשפחת חפץ מודאגים כי הפרסומים בישראל ובפרו עלולים לשבש את מהלכי השחרור המוקדם של לי חפץ, אבל מקווים שהסערה בפרו תשכך. יש גם חשש כי הפרסומים יעוררו את תיאבונם של פושעים לנסות לחטוף אותה ולתבוע כופר. חטיפות של אנשי עסקים ובני משפחותיהם הן אחד הפשעים הרווחים והמקובלים ביותר בפרו. לפיכך נשכרו בשבילה מאבטחים, שתפקידם להדוף גם את כלי התקשורת.

המשפחה מקווה כי היא תעזוב את פרו עוד לפני נובמבר בעזרת תקנות המאפשרות גם לאסיר בתנאים מגבילים לצאת לחופשה.


מה אבא שלי יגיד?

הגיהנום של משפחת חפץ החל ב-7 בנובמבר 2003. בשתיים וחצי לפנות בוקר צילצל הטלפון. צבי חפץ התעורר, הרים את השפופרת ושמע את בתו בוכה מעברו השני של הקו. הוא סיפר לחברים כי אמר לה "אל תדאגי מותק, אבא בדרך אלייך". ברבע לחמש כבר היה על טיסה ללימה. כשהגיע לשם אמרו לו חוקרי המשטרה ששום דבר לא עניין את בתו חוץ מתגובתו. שוב ושוב מיררה בבכי ואמרה "מה אבא שלי יגיד? מה אבא יגיד? מה זה יעשה לאבא שלי"?

צבי חפץ סירב להתראיין לכתבה זו. אבל חבריו אומרים שמאז פרוץ הפרשה חייו אינם חיים. "הוא נמצא כל הזמן הלוך ושוב על הקו לפרו, הוא עושה כל מה שאפשר להעלות על הדעת למען שחרורה, הוא שקוע בעניין לגמרי".

צבי חפץ אמר ל"הארץ" בינואר השנה כי לאורך כל הפרשה קיים "מגעים עם גורמים רמי דרג בפרו, במגמה להביא לשחרורה או לפחות להעברתה של לי לישראל". לפני שמונה לשגריר על ידי שר החוץ סילבן שלום שימש עורך הדין צבי חפץ בתפקיד סגן יו"ר דירקטוריון "מעריב". הוא היה יד ימינו של המו"ל עופר נמרודי וגם נציגו בארץ של איל ההון הרוסי, ולדימיר גוסינסקי, המחזיק בכשליש ממניות "מעריב".

הוריה של לי חפץ גרושים. אמה, ד"ר לימור חפץ, רופאת עיניים, כועסת מאוד על העיסוק התקשורתי במאסרה ובשחרורה מן הכלא של בתה. "המדינה הזאת יצאה מדעתה", אמרה, נסערת, בשיחה טלפונית. "כולם שכחו איך נוהגים פה בישראל, כמה אסירים שישבו על סמים שיחרר חירות לפיד ולאיזו הוקרה הוא זכה על כך? מה הרוע לב הזה? כל מה שפורסם בטלוויזיה על לי היה סילוף אחד גדול", קבעה. "היתה ועדת שחרורים והכל נעשה כמו שצריך. ודווקא פה, בארץ שלה, מזיקים לה שוב ושוב".

ד"ר חפץ סבורה שהפרסומים הם "מלאי שטנה" והיא חוששת שהם יפגעו בסיכויי בתה לצאת את פרו. "הרוע שנשפך מהידיעה בערוץ 2 זה משהו שקשה לתפוש אותו בכלל, ומיד העיתונים והאינטרנט קופצים על זה בשמחה. גועל נפש".

על השאלה מהו מעמדה של לי כעת השיבה: "היא משוחררת על תנאי. איני מעוניינת לנקוב בתקופה. אבל אסור לה בינתיים לצאת מפרו. הגשנו בקשה לשנות את מעמד השחרור כדי שהיא תוכל לצאת משם, ולו באופן זמני. יותר טוב עכשיו כשהיא מחוץ לכלא, אבל עדיין היא בסוג של הגבלת תנועה".


אמה של חפץ: "אני יודעת? לכי תדעי, עבריינים מהכלא שיודעים שהיא בת של מיליונר, שראו בכלא שיש לה הרבה כסף, ראו איך היא היתה מסודרת טוב ואת כל התנאים המיוחדים שלה, יכולים לחפש אותה, אולי אפילו חס וחלילה לחטוף אותה. זאת פרו! זה לא מקום נורמלי"

מה מצבה, איפה היא מתגוררת ומה היא עושה?

"היא בפרו. כתובת את לא מצפה שאמסור לך, נכון? אני מתה מפחד. הכל יכול לקרות שם. לכן אנחנו מבקשים מכם לרדת מהעניין. לא לפרסם עכשיו כלום. תעזרו לנו לשמור על פרופיל נמוך. בפרו מסתכלים על הכל בפינצטה. ועדת השחרורים הזאת היא ועדה תקדימית. וכל פרסום, אפילו בעיתונות מקומית נידחת, עלול להזיק. לי נמצאת בבית, יש אתה אנשים. דואגים לה, היא לא לבד בשטח. היא בסדר, אבל המצב רגיש ומסוכן. אנחנו פוחדים שמשהו ישתבש".

מה למשל?

"אני יודעת? לכי תדעי, עבריינים מהכלא שיודעים שהיא בת של מיליונר, שראו בכלא שיש לה הרבה כסף, ראו איך היא היתה מסודרת טוב ואת כל התנאים המיוחדים שלה, יכולים לחפש אותה, אולי אפילו חס וחלילה לחטוף אותה. זאת פרו! זה לא מקום נורמלי. מה אני צריכה שהיא תיתקע שם לעוד חמש שנים? לכן אני אומרת שצריך להיות מאוד מאוד זהירים. אני רוצה לראות אותה כבר בארץ".

לי חפץ עצמה לא הקפידה לשמור על פרופיל נמוך. בפברואר השנה השתתפה בתחרות יופי בכלא סנטה מוניקה וזכתה במקום הראשון. אל מול הזרקורים, שכה מפחידים את הוריה, היא דווקא נראתה עולצת וגאה בפרסום שהזכייה הסבה לה. העובדה שכתבים וצלמים של סוכנויות ידיעות בינלאומיות נכחו במקום לא העיבה על נכונותה לשתף פעולה. כך נפוצה אז תמונת הזכייה שלה גם לכלי התקשורת בישראל.


הכתובת על מצח הילדה

לי חפץ נעצרה בנובמבר 2003 בפרו כשעל גופה 4.5 ק"ג קוקאין. היא היתה אז בת 19. את המטען החורג תיכננה להעלות אתה על טיסה יוצאת מפרו לאירופה. היא הוחזקה במעצר, נשפטה במאי 2004, ואז גם נגזר דינה.

מה הביא ילדה חכמה, מוכשרת ויפה, בת לאב מיליונר, למצוא את עצמה בגיל 19 מושלכת לכלא בלימה על הברחת קוקאין? בכירים במחלק הסמים במשטרה משרטטים את פרופיל בלדרי הסמים הישראלים הפועלים בהודו ובמדינות דרום אמריקה: מדובר בצעירים טיפוסיים, בוגרי תיכון וצבא, חלקם סטודנטים, שגדלו בבתים ממעמד חברתי-כלכלי בינוני ונסעו להתפרק, לנקות את הראש. הם רוצים להמשיך בטיול ומתפתים לכסף קל.

לי חפץ לא תואמת את הפרופיל הזה. היא בת עשירים, השתמטה משירות צבאי בתואנה שהיא דתייה, לא סיימה תיכון והדבר האחרון שהיה חסר לה בחיים זה כסף. כסף קל ומהיר לא יכול היה לשמש לה פיתוי. אז מה בכל זאת ניתב אותה אל בין כותלי הכלא הפרואני?

גורם משטרתי בכיר שהיה מעורב בחקירה ובנסיבות מעצרה תיאר בזמנו את מה שקרה לה כ"הסתבכות הדרגתית על רקע משולב של רומנטיקה וסמים". לדבריו, לי חפץ היא "צעירה ידידותית, פתוחה ותקשורתית" שהגיעה לאכסניית נוער באמסטרדם, במסגרת מה שנראה בתחילה כטיול צעירים שגרתי. היא התיידדה עם צעירים מקומיים, חלקם צרכנים ועברייני סמים והתאהבה באחד מהם. בהתחלה השתמשה בעיקר בגראס ובאקסטזי, בילתה בקופי-שופס שבהם נמכרים ג'וינטים ויצאה למועדונים. שום דבר יוצא דופן. היא נהפכה לחלק אינטגרלי מהחבורה. אבל עם הזמן התרחב רפרטואר הסמים שבהם השתמשה. היא השתתפה במסיבות סמים ונסעה למסיבות "פול מון" ביוון ובספרד. כך, לדברי הגורם, "מצרכנית סמים קלה יחסית נהפכה למשתמשת כבדה". בשלב מסוים התפתתה להצעה להבריח 4.5 ק"ג קוקאין בטיסה. משלוח מוצלח כזה מזכה את הבלדר בסכום שנע, להערכת גורמי משטרה, בין 5,000 ל-15,000 דולרים.

חברים וחברות של לי חפץ יעידו בהמשך שכאשר נזקקה לכסף, טלפון אחד לאבא בדרך כלל הספיק. בכל זאת, היא נשאבה אל תוך ההרפתקה המפוקפקת הזאת, הבריחה סמים ונעצרה. על כך אמר אותו גורם בכיר: "ראיתי במהלך תפקידי מקרים דומים. לא תמיד כסף הוא המניע. לפעמים ילדים רוצים 'למשוך אש', להסתבך ולאלץ כך את הוריהם למקד בהם את תשומת לבם. זה פרופיל מוכר בקרב בני טובים. איך להגיד את זה בעדינות? הם לא תמיד נמצאים בראש סדר העדיפויות של ההורים. יש פרופילים אחרים. היה מקרה של בחורה צעירה, ממש כמו לי, עשירה מאוד, סופר-אינטלגנטית, יפהפייה, שהתמכרה לסמים והבריחה סמים, חזרה 'שרוטה' ויצאה מזה בנס, אחרי שיקום רציני. היא לא היתה מסוגלת להסביר למה עשתה את מה שעשתה. רק חזרה ואמרה כל הזמן שזה היה כמו סרט. זה ריגש אותה, הדליק אותה, היא היתה גיבורה ראשית, כוכבת. לא חשבה לרגע על מה שהיא עושה, על ההשלכות, על תוצאות אפשריות. כלום. מה שנקרא היתה בסרט".


חברים וחברות של לי חפץ יעידו בהמשך שכאשר נזקקה לכסף, טלפון אחד לאבא בדרך כלל הספיק. בכל זאת, היא נשאבה אל תוך ההרפתקה המפוקפקת הזאת, הבריחה סמים ונעצרה

הסרט של לי חפץ לא התחיל בפרו. גם לא באמסטרדם. תסריט חייה עלה על מסלול מועד לפורענות הרבה לפני לכן. על פי עדויות חבריה וחברותיה, נקודת המפנה התרחשה אי שם במעבר בין ילדות לנערות. "לי היתה ילדה רגילה, טובה, כמו כל אחד מאתנו", מעידה נטלי הלפרן, חברה שלמדה אתה בחטיבת הביניים. "כולנו שמענו על מה שקרה לה, והיינו די בהלם. אני ממש נפלתי מהכיסא. כלומר, ידענו שהיא עברה משבר גדול בבית וגם במעבר שלה לתיכון לאמנויות עירוני א', אבל אף אחד לא חלם שזה יגיע לדברים כאלה חמורים". הלפרן מתארת את לי בגיל 14-13 כ"ילדה מוכשרת, חכמה, שאהבה מאוד קולנוע ותיאטרון, עם רעיונות יצירתיים, הלכה לצופים, ילדה טובה מבית טוב, כמוני, כמו כל החברות".

על איזה משבר מדובר?

"ההורים נפרדו, לכל אחד היה בן זוג חדש, המצב בבית היה קשה ולי לקחה את זה קשה במיוחד, לדעתי".

ת', חברה אחרת מאותה תקופה, עברה יחד עם לי בכיתה י' לתיכון עירוני א' ובילתה עמה בביתה שעות רבות: "אבא שלה הוא טיפוס מחוספס, קשוח. מרוחק. לא אבא חם כזה שמרגישים את הנוכחות שלו. היה כזה לא נעים אם הוא היה בבית. אמא שלה, לימור, נחמדה, לבבית, טבעית, כשהיא היתה בבית, שזה כמעט ולא קרה, היתה מקבלת אותנו מאוד יפה. אבל הכל קרס כשהקשר בין ההורים נגמר. לי עברה משבר גדול מאוד. לאבא שלה היתה פתאום חברה צעירה, הוא התחתן אתה והקים אתה משפחה חדשה. לאמא שלה גם היה חבר ונולדה להם תינוקת. לי נפלה בין הכיסאות. המשפחה התפרקה לה פתאום והיא הרגישה שהיא לבד בעולם".

לילך ברנע, בת גילה, למדה אתה בתיכון עירוני א' והיתה חברתה הקרובה: "היא התרחקה לאט לאט, התחברה עם חבר'ה מפוקפקים לא מהתיכון וידענו שיש שם סמים. היא סבלה מחוסר תשומת לב קבוע ומתמשך של ההורים שלה, כאילו לא היתה באמת קיימת לגביהם. היא הסתובבה עם חוסר גדול מאוד. נוצר שם מין דפוס חולני כזה של 'בואו נראה מה לי תעולל הפעם'. לי כל פעם מסתבכת עם כל מיני עניינים, ואז אבא שלה בא כביכול להציל אותה".


סגנית מנהלת התיכון בו למדה חפץ: "בעיני זה מקרה קלאסי של בית שחושבים בו שהכסף יענה על הכל. קיבלנו ילדה מוזנחת. זה בפירוש סיפור של הזנחה. המלה הזאת נקשרת בדרך כלל אצל אנשים אסוציאטיווית עם שכונות מצוקה. אז הנה לך, ילדה מסביון, בת של מיליונרים, נטושה וזנוחה לנפשה"

למה כביכול?

"כי זה היה כביכול ולא יותר מזה. זה תמיד היה בקטע של להוציא אותה מהבוץ הרגעי. הסיסמה היתה: 'צביקה יסדר'. כשהמעצר שלה בפרו פורסם ושמענו על כל הפרשה טילפנו כולנו בהיסטריה לאמא שלה. מה היא אמרה? 'אל תדאגו, צביקה יטפל בזה'. כאילו, איפה האנשים האלה חיים?

"לי היא ילדה מאוד אינטלגנטית, רגישה ביותר, ילדה מיוחדת, כישרונית בטירוף, לא שגרתית. אמנית. צפו לה גדולות בכל תחום שנגעה בו. והיא רצתה את ההורים שלה. היא היתה זקוקה להם ולא היה לה אותם. ברור שזה הבסיס. מצד שני, אי אפשר רק להאשים הורים. יש ללי יצר הרס עצום שהיא הכניסה לתוך כל הסיפור הזה. בכיתה י' היא כבר לקחה סמים ואני לא מדברת אתך על גראס או אקסטה, אלא על קוקאין. כולם ידעו את זה. כל בית הספר ידע. המורים, המנהלת, כולם".

איך ידעו?

"איך ידעו? איך יכלו שלא לדעת? היא היתה אאוט לגמרי. יושבת להם מול הפרצוף בשיעור, נרדמת על השולחן, ונוזל לה ריר מהפה. דיברו אתה, נתנו לה עוד ועוד צ'אנס, עד שבסוף העיפו אותה, כרגיל. לא ידעו איך להתמודד עם ילדה כזאת, אז העלימו עין, ולקראת סוף השנה פשוט מחקו אותה. כולם העדיפו לא להתמודד אתה - בית הספר, המורים שלה, ההורים שלה. כולם".

המורה רות לרמן, רכזת אמנויות בעירוני א', שלימדה את לי בתיכון, מדברת על "ילדה מבריקה, מהסוג שעליו אנחנו אומרים - 'השמים הם הגבול'. עם ראש מצוין על הכתפיים. מוכשרת כמו שדה. עם יכולת להצליח בכל תחום שרק תיגע בו". לרמן לא נפלה מהכיסא כששמעה באיזה תחום לי בחרה לגעת. "היה לי מאוד עצוב לשמוע, אבל אני מוכרחה להודות שלא נורא הופתעתי. היא כבר היתה בכיוון הזה כשהיתה אצלנו. כל פעם היתה נעלמת לכמה ימים. היינו מזעיקים את ההורים. את האמא לא זכור לי שאי פעם ראיתי כאן. האב צבי היה מתייצב מיד, תמיד בהול, ממהר, כאילו זו הפעם הראשונה. זורק את ה'יהיה בסדר' שלו, והולך. אבל שום דבר לא היה בסדר. ושום דבר לא נהיה בסדר. המצב שלה רק הלך והידרדר, והאמת היא שלא ממש היה לנו מול מי לטפל".

מאלי כהן, סגנית מנהל עירוני א', היתה מרכזת השכבה של לי בעת שלמדה שם. "ברוכת כישרונות, נבונה, ילדה מדהימה" - הסופרלטיווים חוזרים על עצמם. עם זאת, היא אומרת: "הבית שם היה נורא עסוק, לא הצלחנו להשיג שיתוף פעולה, לא עם הילדה, לא עם ההורים. את אמא שלה לא ראיתי מעולם. היה ברור שהיא חיה בעולמות אחרים. האבא עבר להתגורר ביפו העתיקה ולי גרה אתו. מצד אחד, כשהיינו קוראים לו תמיד היה מתייצב, כמו אב מסור ונאמן. מצד שני, אי אפשר היה לייצר אתו תקשורת אמיתית.

האם ידעתם שהיא צורכת סמים?

"לא היתה אפשרות שלא לדעת שהיא צורכת סמים קשים. זה היה ברור וגלוי וידוע לכל. העליתי את זה בפני צבי שוב ושוב. כמו שאמרתי, יש בו משהו מתעתע. כאילו נורא אכפתי, אבל בעצם הוא התעלם. הכחיש. הדחיק. במפגשים הוא לא איפשר לי וליועצת להשחיל מלה. לא שאל. לא התעניין. לא רצה לדעת כלום. דיקלם תשובה קבועה: 'אל תדאגי. יהיה בסדר'. זה היה כמו לדבר אל הקיר. דיברנו עם האם טלפונית. מה אפשר להגיד, הם היו לגמרי שקועים וטרודים בחיים שלהם. לצערי, כשהנושא הגיע לידיעתי, זה כבר היה מאוחר מדי. היא כבר היתה אבודה".

למה לא פניתם למשטרה, לרשויות הרלוונטיות, למה לא עשית משהו דרסטי?

"זאת חוכמה בדיעבד. לי כל הזמן הכחישה כל קשר לסמים. סיפרה אלף ספורים. שיקרה. תיחמנה. התחמקה. החברים והחברות שלה עכשיו הם בוגרים יותר ומבינים כמה זה נורא, והם מתראיינים ומדברים על מה שהיה. אבל אז הם שמרו על קשר שתיקה של ברזל. אף אחד לא היה מוכן להגיד מלה. הם חשבו שבכך הם מגינים עליה. ההכחשה היתה מקיר לקיר. פלוס הורים שקיימים באופן וירטואלי. זה נורא, ואני אומרת לך שזאת האמת הפשוטה: כשיש מולך ילד שמשקר ומכחיש, וכשאין הורים שמשתפים פעולה, המערכת חסרת אונים. לצערי, יש מעט מאוד שאנו יכולים לעשות במקרה כזה. מקרה מאוד עצוב. אפילו לא היה צורך להחליט על סילוקה מבית הספר, היא פשוט התפוגגה לה, באה פחות ופחות, עד שנעלמה".

ומאלי כהן הולכת עם זה עד הסוף: "הכתובת היתה לא רק על הקיר, אלא על מצח הילדה. בעיני זה מקרה קלאסי של בית שחושבים בו שהכסף יענה על הכל. קיבלנו ילדה מוזנחת. זה בפירוש סיפור של הזנחה. המלה הזאת נקשרת בדרך כלל אצל אנשים אסוציאטיווית עם שכונות מצוקה. אז הנה לך, ילדה מסביון, בת של מיליונרים, נטושה וזנוחה לנפשה. ילדים מוכנים ללכת רחוק מאוד בשביל לזכות בתשומת לב של ההורים שלהם. לפעמים עד כדי התאבדות. וגם זה סוג של התאבדות. נעצבתי כששמעתי מה שקרה ללי. אבל לא הייתי מופתעת. זאת ילדה שזעקה לעזרה, בעטה בעזרה שהוצעה לה, ומי שהיא הכי רצתה שיישמע - לא שמע אותה. היא השתמטה מלימודים. השתמטה משיעורי בית. השתמטה משירות צבאי. השתמטה מהחיים שלה. ואז החיים שמטו אותה".

אילנה מינקין, שהיתה מנהלת תיכון עירוני א' בתקופה הרלוונטית, סירבה להתייחס לנושא. הוריה של לי חפץ סירבו להגיב על הביקורת המושמעת כלפי תפקודם כהורים.


חיים ומוות בכלא בפרו

עם היוודע דבר המעצר מיהר צבי חפץ, אז מועמד לתפקיד שגריר ישראל בבריטניה, לטוס ללימה. במשך כמה חודשים, בנסיעות חוזרות ונשנות, עשה מאמצים כבירים לשחרר את בתו, "לפחות להעביר אותה לכלא בישראל" כלשונו. לרשותו עמדו קשריו חובקי העולם והונו, אבל הוא רשם הצלחות חלקיות בלבד.

אחרי שעבר עם לי את כל שלבי המעצר ושהה לצדה בבית המעצר ימים כלילות היא שוכנה בכלא סנטה מוניקה, שם הוא הצליח לשפר מאוד את תנאיה. הוא שכר את שירותיה של אשה שבישלה והביאה לה יום-יום אוכל טעים לכלא. הוא שכר למענה את שירותיו של אחד מעורכי הדין הבכירים והידועים בפרו, חוליו סילבה סנטיסטבן. לי קיבלה אישור מיוחד להחזיק טלפון סלולרי ולנהל שיחות כאוות נפשה. חפץ גם הצליח לארגן אישור לכך שחברות שלה מן הארץ יוכלו להגיע לבקר אותה. החברות אישרו את דבר הביקור, אבל סירבו להתראיין כי "זה עלול להזיק ללי" וכי "ההורים ביקשו שנתרחק מהתקשורת בארץ".


בעת שהיה מועמד לשגריר חפץ בעצמו ציין כי הוא "מקיים מגעים עם גורמים רמי דרג בישראל ובפרו במטרה לשחרר את בתי או להעבירה לכלא בישראל"

צבי חפץ, בן 49, נולד בריגה בירת לטוויה ועלה עם הוריו לישראל כשהיה בן 13. הוא שירת בחיל המודיעין, למד משפטים והקים משרד עצמאי. לאחר נפילת ברית המועצות החל לייצג שם אנשי עסקים ישראלים. כך פגש את איש העסקים ולדימיר גוסינסקי והיה לנציגו בארץ. חפץ התעשר ורכש בית מפואר בסביון. הוא מצוי בקשרי ידידות חמים עם עמרי שרון והשניים נהגו לצאת יחד לטיולי אופנועים. הוא כיהן כסגן יו"ר דירקטוריון "מעריב" וכיו"ר חברת הד ארצי, והיה מבעלי מועדון הכדורסל הפועל תל אביב. מעיסוקים אלה פרש כמובן עם מינויו לשגריר. ב-15 ביולי 2004 הגיש את כתב אמנתו למלכת בריטניה.

צבי ולימור חפץ היו נשואים עשרים שנה ולהם שלושה ילדים משותפים - לי הבכורה, כיום בת 21, נוי בת 14.5 ועמרי בן 13. הוא נישא בשנית, לסיגליה אבנר, אשת עסקים ותקשורת, שלה ארבעה ילדים בני 19-13 מנישואיה הקודמים. חמישה משבעת הילדים המשותפים שלהם מתגוררים עמם בלונדון.

בינואר השנה אמר חפץ ל"הארץ" כי בתו היא "ילדה טובה, בסך הכל צעירה ישראלית שנסעה לתור עולם, לטייל, כמו כל צעיר ישראלי אחר בגילה. לרוע מזלה, היא יצרה קשר רומנטי לא מוצלח ונפלה שלא באשמתה קרבן לעבריין סמים שהתלבש עליה, ניצל את תמימותה ופגע בה". האב סיפר כי לי עצמה הוכתה ונשדדה. "הפרסום המיותר בישראל סיבך אותה מעל לראש, על לא עוול בכפה", אמר. "אני משוכנע לגמרי שאם עניינה היה נדון בבית משפט בארץ היא היתה ללא ספק יוצאת זכאית".

כאמור, מקורות משפטיים בפרו טענו כי אין סימנים המעידים שהופעלו קשרים חריגים או לחצים מכל סוג שהוא לשחרורה. אבל בעת שהיה מועמד לשגריר חפץ בעצמו ציין כי הוא "מקיים מגעים עם גורמים רמי דרג בישראל ובפרו במטרה לשחרר את בתי או להעבירה לכלא בישראל". הוא פנה אל עורכי "הארץ" והפציר בהם לבל יפרסמו דבר על אודות מעצרה של בתו. הוא ביקש שתינתן לו שהות "להציל את הבת" מידי רשויות החוק הפרואניות, בטרם ייגזר דינה. גם לפני זמן מה, כשהתבקש למסור פרטים על מצבה, אמר חפץ לעורכי "הארץ" כי "מי שיודע מהו הכלא במדינות כמו פרו, וחייה של ילדה מישראל יקרים ללבו, מבין שמוכרחים לשמור על פרופיל נמוך, הרחק מאור הזרקורים של התקשורת. אסור בשום אופן שהסיפור שלה יתפרסם. כל פרסום סביב עובדת היותה בכלא בפרו יגרום ללי נזק בלתי הפיך, ומדובר בחיים ומוות".

אימי הכלא הפרואני הידוע לשמצה ותחינותיו של האב החרד לשלום בתו עשו את שלהם. השהות ניתנה. הפרסום אכן הוקפא במשך חודשים רבים. במהלך הזמן הזה קרו שני דברים: בית משפט בלימה גזר את דינה של לי חפץ וצבי חפץ הצליח לדלג מעל המהמורות שליוו את תהליך מינויו ומונה לשגריר בלונדון, למרות הסוד המשפחתי שעלול היה לשמש לסחיטתו. על השאלה, האם הוא מנסה להביא את בתו לארץ בצינורות המקובלים, באמצעות משרד החוץ הישראלי, ענה אז חפץ שהוא "פועל במישורים ובצינורות המקובלים, הקיימים", אבל לא מעוניין להרחיב בנושא כי זה עלול להזיק לבתו.

מי שכיהן באותה עת כדובר משרד החוץ, דוד סרנגה, נשאל על כך ומסר אז בתגובה: "משרד החוץ פועל בעניינים כגון אלה רק לאחר שמתקבלת פנייה מן הפרקליטות". על השאלה על ניסיון להעביר את לי חפץ לארץ אמר כי "לא הגיעה אל משרד החוץ פנייה כזאת". גם מן הפרקליטות נמסר אז כי "לא התקבלה בפרקליטות כל פנייה בעניינה של לי חפץ".

עם פרסום דבר שחרורה של לי חפץ מן הכלא, ביום רביעי שעבר, הוציאה משטרת ישראל הודעה לתקשורת בה נאמר כי לא עודכנה בנוגע לתהליך השחרור וממילא גם לא ידעה עליו. עוד פורסם מפי גורמים משטרתיים בכירים במטה הארצי כי "לי חפץ שוחררה בטרם סיימה לרצות שליש מתקופת מאסרה, שחרור שאינו עומד בשום אמת מידה בינלאומית". השגריר בלונדון הביע בתקשורת זעם על הפרסומים האלה. הוא אמר שמשטרת ישראל "עושה טעות גדולה בהתייחסותה לפרשה".

במשפחת חפץ לא רואים את הבת לי כעבריינית או סוחרת סמים. חברים של צבי חפץ מספרים כי הוא טוען בתוקף שבתו מעולם לא השתמשה בסמים כבדים, לא בתקופת התיכון ולא כששהתה בחוץ לארץ. הוא משוכנע שלא היתה מכורה לסמים, אלא בסך הכל עישנה מריחואנה כמו רבים מבני גילה בישראל. האב גם סבור שזרע הפורענות נטמן בבית הספר לאמנויות תיכון עירוני א'. "בית הספר הארור", הוא מכנה את המוסד.

על פי גרסת המשפחה, לי היא בכלל קורבן תמים של נסיבות מצערות. היא היתה בעיר אחרת בפרו ובדרכה לשדה התעופה הותקפה על ידי עבריינים, הוכתה ונשדדה. היא הגיעה לקונסוליה ודיווחה על מה שאירע לה. כאשר יצאה משם, המתינו לה אותם עבריינים. בכוח ובאיומים הם כפו עליה את ניסיון הברחת הסמים. פשוט לא היתה לה ברירה.

הגרסה הזאת לא שיכנעה את בית המשפט בפרו והוא הרשיע אותה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#