דע מה תשיב לבנקאי, המדריך לחבר הכנסת (2) - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דע מה תשיב לבנקאי, המדריך לחבר הכנסת (2)

הבנק הוא מרכז החיים הכלכליים שלנו. שם מקבלים את המשכורת, המשכנתא, האוברדראפט, כרטיס האשראי והערבויות, דרכו מבצעים את כל הפעולות. מערכת היחסים המיוחדת הזאת קיימת רק עם הבנק. לכן הטענה שוועדת בכר מניידת את הריכוזיות מהבנקים היא מופרכת מיסודה

אחרי שהסברנו בשבוע שעבר מדוע הבנקים זורים חול בעיני חברי הכנסת כאשר הם מציעים ל"התייעץ" או "לקבל אישור" מלקוחות הבנקים על הרפורמה במערכת הבנקאות - הגיע הרגע לגשת אל הטיעון המרכזי של הבנקאים: "הרפורמה בסך הכל מניידת את הריכוזיות מהבנקים אל חברות הביטוח", כפי שהסביר יו"ר בנק לאומי, איתן רף, בוועדת הכספים.

שתי הערות מקדימות:

ראשית, בעוד שהטענה על הצורך להתייעץ בלקוחות היא דמגוגיה שמשעשעת את מרבית אנשי הפיננסים, הרי טענת ניוד הריכוזיות היא ניסיון ראשון של הבנקאים להתמודד עם הרפורמה בצורה מקצועית.

שנית, אנחנו שמחים שאיתן רף מודה שיש בעיית ריכוזיות במערכת הבנקאות ושהוא רק מוטרד שהיא "מנויידת" לחברות הביטוח.

אולי רף בעצם מצטרף לדעתו של מנכ"ל הבנק הבינלאומי, דוד גרנות, שהיה חבר הנהלת בנק לאומי בעבר, ושאמר בראיון ל-TheMarker בשבוע שעבר כי הריכוזיות במערכת הבנקאות, הנגזרת מנתחי השוק של פועלים ולאומי (60% עד 70%), מונעת תחרות במגזר של משקי הבית ובלי התערבות של הרגולטור לא ניתן יהיה לשנות אותה.


רף צודק בדבר אחד: עדיף היה שאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות היו רוכשים חברות ברוקרים והשקעות עצמאיות - ישראליות וזרות
ועכשיו לגופה של טענה: רף והבנקאים טוענים שמתן אפשרות לחברות הביטוח לרכוש את קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים רק תעביר את הריכוזיות וניגודי האינטרסים מהבנקים לביטוח.

רף צודק בדבר אחד: עדיף היה שאת קופות הגמל וקרנות הנאמנות היו רוכשים חברות ברוקרים והשקעות עצמאיות - ישראליות וזרות. לחברות הביטוח הישראליות יש תרבות ארגונית דומה מאוד לבנקים: זלזול בלקוחות, שירות גרוע, גילוי נאות אפסי ורווחיות עתק המבוססת על רגולטורים רופסים ומתחנפים במקרה הגרוע, ובורות הלקוחות במקרה השכיח.

טוב היה אם רוב קרנות הנאמנות וקופות הגמל היו עוברות לידי חברות השקעות חדשות - מישראל ומחו"ל - וראוי שמשרד האוצר ייצור תמריצים כדי לעודד את זה.

עם זאת, טענת "ניוד" הבעיה מהבנקים לביטוח לוקה ביסודה משני טעמים:

פעם ראשונה היא מטעה משום שלנתחי השוק של פועלים ולאומי בשוק ההון, הבנקאות והכספים הישראלי אין אח ורע. החוק המוצע קובע בפירוש כי חברות ביטוח לא יוכלו להחזיק יותר מ-15% מענף קופות הגמל וקרנות הנאמנות - כך שהריכוזיות תרד בכל מקרה ובצורה משמעותית.

אבל ההטעיה הגדולה ביותר היא לגזור גזירה שווה על חברות הביטוח, הברוקרים הפרטיים והבנקים. לשום גורם במשק הישראלי אין שליטה וכוח שוק מול הלקוחות - כשם שיש לבנק פועלים ובנק לאומי בישראל.

השפה העברית עצמה מסגירה את כל הסיפור. היש מי מבין קוראינו שאינו מכיר את הביטויים "אני רוצה, אבל מנהל הבנק שלי לא ישמח", או "אני לא רוצה, אבל מנהל הבנק שלי מאוד ישמח". כמה פעמים בחודש משלב הישראלי הממוצע בשיחה את הביטוי "מנהל הבנק שלי" או "מנהל הסניף שלי". כמה פעמים בחודש או בשבוע אתם מדברים עם "מלכה", "חדווה", "חיים" או "משה מהבנק"? כמה פעמים בשנה הם גם מתקשרים אליכם במקרה הגרוע לשאול מתי אתם סוגרים את האוברדראפט ובמקרה הטוב לדחוף איזה מבצע או מכשיר פיננסי חדש.

הבנק הוא מרכז החיים הכלכליים של רוב אזרחי ישראל, בעיקר אלה מהמעמד הבינוני והנמוך. שם הם מקבלים את המשכורת, המשכנתא, האוברדראפט, כרטיס האשראי והערבויות, דרכו הם מבצעים את כל הפעולות, הוראות הקבע וההשקעות וממנו הם בדרך כלל מקבלים את הייעוץ הפיננסי: דולר, שקל, יורו, מניות, קרנות, קופות, פיצויים, פיקדונות, ניירות ערך - הכל עובר דרך הבנק ולעתים קרובות ביוזמת הבנק.

מערכת היחסים המיוחדת הזאת קיימת רק עם הבנק, היא לא קיימת עם שום חברת ביטוח או חברת ברוקרים וספק אם תהיה קיימת בעתיד הקרוב והרחוק. לכן הטענה על "ניוד" הריכוזיות היא מופרכת מיסודה. לחברת הביטוח או לברוקרים לעולם לא תהיה יכולת לנווט, לשלוט או לכפות משהו על הלקוחות כפי שהבנק יכול.

אם רף והבנקאים אכן חרדים לגורל הלקוחות שיקבלו בעתיד שירותים מחברות הביטוח - כדאי שיציעו לחברי ועדת בכר להוסיף לחקיקה שלהם רכיב משמעותי שחסר במסקנות: IRA - חשבונות פנסיה פרטיים לניהול עצמי.

תחת משטר המס הנוכחי מחייבת הממשלה את החוסך לנהל את כספי הפנסיה שלו באמצעות קרנות פנסיה (שרשאיות לשנות את תנאיהן רטרואקטיווית כי הן מבוססות על תקנות) או חברות ביטוח (שיש להן ביצועים כספיים עלובים, דמי ניהול גבוהים ואי אפשר לצאת מהן).

הפיתרון הוא חקיקה שתאפשר לכל לקוח להוציא בכל רגע את כספו מחברת הביטוח או קרן הפנסיה שלו ולנהל אותו בעצמו.

כמובן שהוא לא צריך להיות מומחה להשקעות: הכסף יכול להיות מושקע בקרנות נאמנות או בכל אפיק אחר. מה שחשוב הוא שההשקעות, שיעור הסיכון הטמון בהן והעמלות הם בשליטה טוטאלית של החוסך - ולא כבולים על ידי תקנות המס למנהלים שמנצלים את הניידות הנמוכה של הכספים כדי לתת ללקוחות שלהם שירות גרוע ויקר.

ובמלים אחרות: גם אחרי יישום מסקנות ועדת בכר יהיה עוד הרבה מה לעשות כדי לשפר את מצבו של המשקיע והלקוח הישראלי - אבל בלי מכת הגרזן הראשונה של בכר - שום דבר לא יקרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#