ליכט חושף: הבנקים רצו להפריש עשרות מיליוני שקלים כדי לעקוף את הגבלת שכר הבכירים

המשנה ליועץ המשפטי: "ככל שהעמקנו בבדיקת התשתית העובדתית, החשבונאית והמשפטית, התברר כי המהלך מורכב מדי למתן חוות דעת על ידינו בשלב זה"

מיכאל רוכוורגר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עו"ד אבי ליכט
עו"ד אבי ליכטצילום: אמיל סלמן

במכתב ששלח היום אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ליועצת המשפטית של בנק ישראל, טידה שמיר, וליועץ המשפטי למשרד האוצר (בפועל) אסי מסינג, מסביר ליכט מדוע לפחות בשלב זה לא יגיש חוות דעת שתאפשר להחריג את הזכויות הפנסיוניות שהם צברו מהחוק החדש להגבלת שכר בכירים בתאגידים פיננסיים.

כמו כן, ליכט חושף כי האוצר ובנק ישראל פנו אליו בבקשה שיאפשר לבנקים לבצע הפרשות של עשרות מיליוני שקלים לפחות בגין תגמול עתידי של עובדים בכירים  - זאת לפני שהחוק להגבלת שכר בתאגידים פיננסיים ייכנס לתוקף.

ליכט כותב כי "התאגידים הפיננסיים פנו לקבלת חוות דעת משפטיות לגבי ההתאמות הנדרשות, בעיקר בכל הנוגע לתנאי פרישה עתידיים של עובדים קיימים. מספר חוות דעת הוצגו אף לנו. אחת הפרשנויות שעולה מחוות הדעת מכוונת להפרשות חשבונאיות שיבצעו התאגידים לפני המועד שבו יחול החוק על התקשרויות קיימות, לגבי זכויות המתייחסות לשנות העבודה שקדמו להחלת החוק. הפרשות אלה, כך נטען, יאפשרו לשלם בעקבות הפרישה את הסכומים הנובעים מאותן זכויות. זאת מבלי שיהיה צורך להביאן בחשבון לעניין המגבלה הקבועה בחוק.

"אלא שחוות הדעת אינן יוצרות ודאות משפטית מוחלטת ועלולות להתקף בערכאות, בעיקר בבתי משפט האזרחיים ובבתי הדין לעבודה. חוסר הוודאות עלול לדעת הפיקוח על הבנקים להוליך לפרישת עשרות בכירים, בעיקר בשני הבנקים הגדולים (הפועלים ולאומי). עובדים אלה אינם מוכנים ליטול את הסיכון לשלילה עתידית של התשלומים המגיעים להם לטענתם".

ליכט מוסיף כי: "המפקחת על הבנקים חוששת כי פרישה של עשרות בכירים תוביל למשבר ניהולי בבנקים הגדולים, אובדן ידע וניסיון, פגיעה בבקרות וחשיפת הבנקים לסיכונים. פרישה כזו עלולה, לדעת המפקחת, אף לפגוע למשך תקופה ארוכה בקבלת החלטות עסקיות ובקידום של מהלכים חשובים בבנקים.

"מלכתחילה מהלך זה לא היה מהלך רגיל. זאת כיוון שהיועץ המשפטי לממשלה אינו נוטה להעניק חוות דעת מראש בסוג זה של חוקים מסחריים שכל תחולתם בתחום המשפט הפרטי. עם זאת, בשל החשש מפגיעה קשה, בעיקר בהתנהלות הבנקאית, ולאור הקשיים שהעלה החוק, ביצענו בדיקה מכינה לקראת כתיבת חוות דעת".

עוד טוען ליכט כי: "מלכתחילה חשבנו כי ניתן לעגן בלשון החוק ותכליתו פרשנות המבוססת על כללי החשבונאות. לכן מיקדנו את בדיקתנו בה. אלא שככל שהעמקנו בבדיקת התשתית העובדתית, החשבונאית והמשפטית, התברר כי המהלך מורכב מדי למתן חוות דעת על ידינו בשלב זה. זאת בעיקר על רקע השונות הרבה בין סוגי התאגידים, בין התאגידים בתוך אותם סוגים, בין קבוצות וסוגי עובדים בתוך כל תאגיד ובין עובדים שונים. אף המסגרת המשפטית לעיגון הזכויות אינה אחידה. לכך יש להוסיף את השונות החשבונאית בין הסוגים השונים של התאגידים והשוני בהסדרה לגביהם".

"השונות עליה הרחבנו עתה מונחת על הוראות חוק עמומות שעיון בהליך החקיקה מסייע במידה מועטה לפרשנותן. אי לכך עמדו בפנינו שתי אפשרויות למתן חוות דעת. הראשונה, לקבוע הסדר פרטני שיהווה השלמה של הוראת המעבר שקבע המחוקק. הסדר כזה אמור היה לקחת בחשבון את כל המקרים הרלוונטיים וזאת לשם מתן הודאות המבוקשת. לטעמנו מדובר במשימה 'כבדה' מדי שאינה מתאימה לפרשנות משפטית. זאת בעיקר על רקע ההוראות העמומות של החוק. מקומן של הוראות מעבר מפורטות מעין אלה הוא בחקיקה ראשית".

האפשרות השנייה לפי ליכט היתה: "לקבוע עמדה עקרונית שתנסה להקיף את מרבית השאלות מבלי להיכנס לשונות ההסדרים. אלא שקביעה עקרונית עלולה הייתה ליצור בעצמה אי בהירות לגבי היקף תחולתה, ואף להביא לפרשנויות שונות שעשויות לחרוג מתכלית החוק שאנו לא נדע לאכוף. זאת כיוון שמערכת היחסים המלאה בין התאגידים הפיננסיים השונים לעובדים אינה בידיעתנו או בידיעת הרגולטורים, ואינה בתחום אחריותנו וסמכותנו".

בעקבות כך סבור ליכט כי: "למרות הקשיים שמעלה חוק זה בנוגע לעובדים קיימים, ולמרות החשש שהועלה מהשלכותיו של החוק, ולמרות רצוננו לסייע, לטעמנו אין מקום למעורבות ישירה שלנו בדרך של חוות דעת, בעיתוי הנוכחי. יתר על כן, איננו שוללים הבעת עמדה מטעמנו התומכת בפרשנות זו בהליך עתידי וקונקרטי, לאחר בחינת העובדות באותו מקרה".

בימים הקרובים יצטרכו הבנקים להחליט האם לעתור לבג"ץ, כשגם נבחנת אפשרות של ביצוע "פיטורים" למנהלים ולאחר מכן העסקתם מחדש, אם כי נכון להיום לא ברור האם המהלך ניתן ליישום. שכן במידה ולא יבוצע תיקון לגבי זכויות פנסיוניות שלהם זכאים הבנקאים צפויה פרישה המונית של מנהלים ועובדים במערכת הבנקאית.

במצב שכזה המנכ"ל הנבחר הטרי של הפועלים אריק פינטו עשוי שלא להכנס לתפקידו, שכן הוא עובד בהפועלים כ-36 שנה וצבר זכויות פנסיוניות של למעלה מ-10 מיליון שקל.

ועדת הכספים ולאחריה מליאת הכנסת חוקקו כזכור את החוק בסוף מארס 2016, הקובע תקרה של 2.5 מיליון שקל בשנה לעובדים בגופים הללו ופער של עד פי 35 בין השכר הגבוה לנמוך בחברה. החוק להגבלת שכר הבכירים הוגש בקדנציה הקודמת על ידי שר האוצר דאז יאיר לפיד, ולפיו תהיה תקרת שכר מוכרת למס של 3.5 מיליון שקל בשנה. הצעת החוק הוחרפהבאחרונה על ידי שר האוצר משה כחלון וועדת הכספים - כשהתקרה הופחתה ל-2.5 מיליון שקל בשנה ונקבעה פער של 35 בין המשכורת הגבוהה לנמוכה בחברה.

לאחר אישור החוק הודיעו כמה בכירים במשק על פרישתם מתפקידם, ככל הנראה בין היתר בשל חשש גם מפגיעה בתנאי הפנסיה עקב החוק החדש. בין הבכירים שהודיעו על פרישה מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן ופרופ' דני צידון משנה למנכ"לית בנק לאומי.

בדו"חות הכספיים לרבעון הראשון של 2016 שפירסמו הבנקים בשבוע שעבר הפועלים הפריש כ-167 מיליון שקל עבור פרישה אפשרית, לאומי כ-117 מיליון שקל ודיסקונט כ-50 מיליון שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker