מדריך: כך תכופפו גם את המנכ"ל החזק ביותר

אחרי שהכנסת החליטה להגביל את שכר הבכירים בחברות הפיננסיות - כלומר במוסדיים שמנהלים את כספי הציבור - הציבור צריך לדרוש ממנהלי החיסכון הפנסיוני שלו להכריע: מתי שכר המנכ"ל סביר, ומתי הופך השכר לחזירי?

איתן אבריאל

דבר אחד ברור מעבר לכל ספק: לאחר שנחקק החוק המגביל את שכר הבכירים בחברות הפיננסיות, לראשונה בישראל וכנראה לראשונה גם בעולם, תחולת החוק לא תורחב לשאר החברות הציבוריות - אף שברבות מהן המנהלים נהנים משכר של מיליוני שקלים בשנה, שבמקרים רבים אינו קשור ליכולותיהם או לביצועי החברות שבניהולם.

את זה הבהירו כבר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושרת המשפטים איילת שקד. שניהם התנגדו להגבלת שכר הבכירים גם בחברות הפיננסיות - אבל נאלצו לקבל את הכרעתם של שר האוצר, משה כחלון, וחברי כנסת מהאופוזיציה.

>> לחצו כאן לנוסח המלא של המכתב

נתניהו אף ניסה לטרפד את חקיקתו של החוק להגבלת שכר הבכירים בחברות הפיננסיות בכמה דרכים - למשל, כפי שפורסם ב-TheMarker, באמצעות גיוסם של פרופ' יוג'ין קנדל ומומחי מימון ישראלים באוניברסיטאות אמריקאיות, כדי שיכתבו עצומה נגד הצעת החוק במטרה לרפות את ידי חברי הכנסת בוועדת הכספים.

נתניהו מאוד לא מרוצה מהחוק הזה. ההערכה שלנו היא שראש הממשלה יחפש הזדמנות לבטל אותו או להכניס בו פרצות, ובכל מקרה - הוא לא ייכשל פעמיים: נתניהו לא יאפשר הגבלה של שכר הבכירים בחברות שאינן פיננסיות. התוצאה היא ששכר המנהלים הוגבל בכ–30 חברות ציבוריות פיננסיות, אבל לא בעוד כ-550 חברות ציבוריות לא פיננסיות שנסחרות בבורסה של תל אביב.

שליחי הציבור 
בשוק ההון

רונן אגסי מנכ"ל הראל
רונן אגסי מנכ"ל הראל צילום: מיה כרמי-דרור

זה לא אומר שהציבור אינו יכול בכל זאת להגביל את השכר בשאר החברות הציבוריות; זה רק אומר שעליו לשנות את שיטת הפעולה, ובמקום לחוקק חוק באמצעות שליחיו בכנסת — הציבור צריך לכוון לעבר אותה תוצאה באמצעות השליחים שלו בשוק ההון.

איך? בדרך הבאה: כל הציבור בישראל חוסך כסף לפנסיה, וכולם מחויבים לעשות זאת באמצעות מנהלי ההשקעות המורשים בישראל, "הגופים המוסדיים" — קרנות הפנסיה, חברות הביטוח ובתי ההשקעות.

הגופים המוסדיים הללו לוקחים את הכסף שלנו ומשקיעים אותו במניות ובאג"ח של חברות ציבוריות, בדיוק אותן חברות שנתניהו אינו מוכן להגביל את שכר מנהליהן. אלא שמתוקף היותם משקיעים בחברות, ומתוקף תיקונים שהוכנסו באחרונה בחוק החברות, למוסדיים — כלומר לציבור - יש יכולת השפעה רבה על קבלת החלטות בחברות, ובמיוחד בעניינים של שכר המנכ"ל והמנהלים.

למעשה, הציבור - באמצעות המוסדיים שמנהלים את כספו - יכול לשים סוף לחגיגת שכר המנהלים. איך? בחלק מהמקרים המוסדיים יכולים לאשר או לא לאשר את השכר באופן ישיר - תלוי במבנה השליטה בחברה. במקרים אחרים, כשאין למוסדי יכולת כזאת כי אין לו מספיק מניות, המוסדיים יכולים להעביר מסר חריף לחברה ולהודיע לה שהם מוכרים את כל ניירות הערך שלה.

ענת כנפו תבור
ענת כנפו תבור

שיהיה ברור: ביום שבו כמה משקיעים מוסדיים גדולים — גופים כמו עמיתים (הגוף המנהל את קרנות הפנסיה המולאמות), פסגות, מיטב וחברות הביטוח הגדולות — יודיעו שהם מושכים את השקעותיהם מחברה כלשהי משום שלדעתם שכר המנהלים בה מוגזם, כמעט בטוח שהשכר יופחת.

סיבה אחת פחות לברוח מאחריות

אם הגבלת שכר הבכירים בחברות הציבוריות כה פשוטה, מדוע זה לא קרה עד היום? התשובה היא שהמוסדיים לא רצו בכך. הם לא רצו להתערב בשכר המנהלים של החברות הנסחרות בבורסה, וגם כאשר עשו זאת — זה היה בעיקר מפני שהחוק חייב אותם, או שהם קיבלו המלצה של יועצים שנשכרו לשם כך, כמו חברת אנטרופי.

ולמה הגופים המוסדיים מעדיפים לא לעסוק בשכר הבכירים בחברות שבהן הם משקיעים את כספו של הציבור? יש לכך כמה סיבות.

רונן טוב
רונן טובצילום: עופר וקנין

ראשית, למנהלי הגופים המוסדיים לא נוח לעסוק בשכר של בכירי החברות הציבוריות. כמה מהבכירים האלה מקורבים אליהם, חלקם מנהלים את כספם ואת כספי העובדים שלהם, ואחרים מבצעים באמצעותם את ההנפקות. מבחינת המוסדיים, מנהלי החברות הם לעתים קרובות לקוחות, ואף אחד לא אוהב לפגוע בלקוחות. זאת מערכת יחסים שנוחה לכולם, ולמוסדיים אין עניין להיות האיש הרע או השוטר של מנהלי החברות.

שנית, רבים מהמוסדיים טוענים שהמשימה היחידה שלהם היא להשיא את התשואות עבור הלקוחות, ואין להם סמכות להפעיל שיקולי השקעה "מוסריים" על חשבון אותן תשואות. במלים אחרות, החלטה לא להשקיע בחברה שמניבה תשואה גבוהה רק מפני שהמנכ"ל שלה מושך שכר חזירי, נתפשת בעיניהם הפרה של חובת האמון היסודית כלפי הלקוחות שלהם.

יש גם מי שטוען כי על פי פרשנות משפטית אחת, מנהל השקעות שיפעיל שיקול מוסרי על חשבון התשואה, עלול למצוא עצמו נתבע על ידי הלקוחות. אותו עיקרון תקף לא רק לעניין שכר המנהלים, כי אם לכל שיקול מוסרי - וכך רוב המשקיעים המוסדיים אינם מהססים להשקיע בחברות מזהמות, בלתי־שקופות, כאלה העוסקות בהימורים וגם בכאלה שעושקות את לקוחותיהן.

האם הטיעון הזה מחזיק מים? לא בטוח. רוב תעשיית ניהול הכספים, הן בישראל והן בעולם, אכן מתעלמת משיקולים מוסריים הקשורים בחברות ומתמקדת בתשואה עבור המשקיעים, אבל תפישת העולם הזאת משתנה - גם אם לאט. בחו"ל, כמה קרנות וגופי השקעה שהחליטו לקבוע כללי השקעה מוסריים ונמנעו להשקיע בחברות מסוימות, דווקא הציגו תשואות גבוהות מהממוצע.

יואב בן אור, מנכ"ל עמיתים
יואב בן אור, מנכ"ל עמיתים צילום: תומר אפלבאום

וממילא, בעידן שבו חלק גדל והולך מההשקעות מופנה לתעודות סל פסיביות, ללא התערבות של מנהלים בשר ודם, אין מניעה לבנות מדד שיכלול את "כל המניות, למעט אלה של חברות עם הנהלה בלתי־מוסרית" (בדומה למדד החברות המוסריות ב–S&P 500ׂ).

שלישית, עד היום היתה למשקיעים המוסדיים עוד סיבה לא להגביל את שכר המנהלים בחברות הציבוריות: הגבלה כזאת היתה גוררת מטה את כל שכר המנהלים בישראל - וכך גם הם היו נפגעים. החוק החדש להגבלת שכר הבכירים בגופים הפיננסיים - והמוסדיים הם כמובן גופים פיננסיים - ממילא קבע תקרה לשכרם.

הציבור הוא הלקוח והלקוח תמיד צודק

בכל מקרה, בלי קשר לעמדת המנהלים המוסדיים בנוגע לשכר המנהלים, הציבור יכול פשוט לדרוש מהם להתערב. זה קל ופשוט: המוסדיים מספקים שירות לציבור, הציבור הוא הלקוח, ואם מספיק לקוחות יבואו אליהם בדרישה מתקבלת על הדעת - המוסדיים ייאלצו למלא את דרישתם.

איזי כהן, מנכ"ל כלל ביטוח
איזי כהן, מנכ"ל כלל ביטוחצילום: דניאל בר און

לכל בר־דעת ברור שאם אלפי חוסכים לפנסיה ישלחו מכתב למנהלי ההשקעות שלהם, וידרשו מהם לקבוע מדיניות בנוגע לשכר המנהלים ולפרסם אותה רבים - כולל איום מפורש להעביר את כספם למנהל אחר, אם לא תיקבע מדיניות כזאת - לא תהיה למוסדיים ברירה אלא להיענות לדרישה.

הכסף הוא הרי של הציבור, ושום מנהל של גוף מוסדי לא יסתכן בנטישה המונית של הלקוחות שלו רק כדי להימנע מאימוץ מדיניות בכל הנוגע לשכר המנהלים.

יוחנן דנינו
יו"ר מגדל יוחנן דנינוצילום: דודו בכר

האם הציבור יעשה זאת? האם החוסכים לפנסיה יקדישו זמן ומאמץ לעשות משהו שאינו מניב להם הכנסה או חיסכון מיידי ומדיד? יש שיאמרו שהציבור אדיש וציני, ולכן אין סיכוי שישקיע בסוגיה מוסרית כמו שכר המנהלים - בדיוק כפי שרוב הציבור אינו מטריח עצמו להשתתף במחאות, ואינו משקיע זמן כדי ללמוד כיצד מוסדות, קבוצות ריכוז וקבוצות אינטרסים דופקים אותו. אולי, אבל זה יכול להיות אחרת.

כדי לסייע לציבור לפנות אל הגופים המוסדיים שמנהלים את כספו, אנחנו מצרפים כאן שני מסמכים: נוסח של מכתב פנייה (שיופיע גם באתר האינטרנט של TheMarker) ורשימה של הגופים המוסדיים הגדולים, כולל כתובות האי־מייל של שירות הלקוחות שלהם. כל שצריך לעשות הוא להעתיק את המכתב, למלא כמה פרטים בסיסיים, לחתום עליו ולשלוח מייל למנהל ההשקעות המתאים.

אנחנו מבהירים: הפנייה למנהל ההשקעות של הגוף המוסדי שבו מנוהל החיסכון הפנסיוני שלכם אינה דורשת מאיש לקבל החלטה על שכר המנהלים, להגדיר מהו שכר סביר או להחליט מאילו חברות צריך לדרוש ריסון בשכר ומאילו לא. כל מה שהמכתב דורש מהמוסדיים הוא לקיים דיון על שכר המנהלים, לגבש מדיניות בעניין - ולפרסם אותה.

האם לא הגיע הזמן שמנהלי החסכונות והכספים של הציבור יקחו על עצמם את האחריות הבסיסית הזאת?

מכתב להגבלת שכר הבכירים
מכתב להגבלת שכר הבכירים צילום: TheMarker

>> לחצו כאן לנוסח המלא של המכתב

שירות הלקוחות של הגופים המוסדיים הגדולים 

פסגות — psagot@psagot.co.il

מגדל — mokedbi@migdal.co.il

הראל - wecare@harel-ins.co.il

הפניקס - infom@fnx.co.il

כלל ביטוח - TlunotHatz@clal-ins.co.il

מיטב דש — Gemel@meitavdash.co.il

עמיתים - amitimmail@amitim.com

sherut@altshul.co.il – אלטושר שחם

info@yl-invest.co.il – ילין לפידות

service@gemel.co.il – הלמן אלדובי

Moked@ayalon-ins.co.il – איילון ביטוח

service@xnes.co.il - אקסלנס
שירות הלקוחות של הגופים המוסדיים הגדולים צילום: TheMarker

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום