ציון קינן מציג: 7 שנים, כ-100 מיליון שקל, הסתבכויות - וחזרה למובילות - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ציון קינן מציג: 7 שנים, כ-100 מיליון שקל, הסתבכויות - וחזרה למובילות

קינן, שמונה למנכ"ל הפועלים על ידי דני דנקנר ובתמיכת נוחי דנקנר, החזיר את הבנק לעמדת המוביל במערכת הבנקאות ■ לצד ההישגים העסקיים, שורת אירועים בשנים האחרונות העלתה שאלות באשר לממשל התאגידי ששרר בבנק

5תגובות

מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן, 60, הודיע ביום חמישי על פרישתו מהתפקיד בעוד כחצי שנה, לאחר קדנציה מגוונת של שבע שנים. קינן מסיים קריירה ארוכה של כ–38 שנה בבנק ועוזב אותו כאיש אמיד מאוד, עם קרוב ל–100 מיליון שקל, הכוללים שכר שקיבל מאז שמונה למנכ"ל, ב–27 באוגוסט 2009, תגמולים ופיצויי פרישה בגובה של כ–17 מיליון שקל.

קינן מונה למנכ"ל על ידי יו"ר הבנק דאז, דני דנקנר (המרצה בימים אלה עונש מאסר שני בכלא), לאחר שקיבל תמיכה וגיבוי מבן דודו נוחי דנקנר, לשעבר יו"ר הקונצרן אי.די.בי ומי שהיה אז אחד האנשים החזקים במשק.

ציון קינן נוחי דנקנר
מוטי קמחי

ההודעה על המינוי של קינן, שלא זכתה להתלהבות גדולה מצדו של בנק ישראל, התקבלה בתקופה שבה הפועלים היה מצוי במורל עסקי ונפשי ירוד במיוחד — זאת, לאחר שרשם הפסדים כבדים של כ–900 מיליון דולר בעקבות השקעות כושלות במכשירים פיננסיים מורכבים ואחרי שנגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר והמפקח על הבנקים לשעבר רוני חזקיהו הדיחו את דני דנקנר מתפקידו.

באותם ימים המתחרה הגדול של הפועלים, בנק לאומי, שנוהל אז על ידי גליה מאור, היה הבנק המוביל במערכת מבחינת שווי שוק. לקינן לקח בערך שנתיים לייצב את המערכת, להחזיר את המוטיבציה לעובדים ולבנות הנהלה חדשה. בעזרת התבססות על הבנקאות המקומית, היתרון לגודל מבחינת הלקוחות והיקף הפעילות של חברת כרטיסי האשראי ישראכרט — הפועלים חזר ב–2011 להיות הבנק הרווחי (מבחינה אבסולוטית) במערכת ולהוביל מבחינת שווי שוק.

בארבע השנים הבאות קינן צימצם את כוח האדם של הבנק בכ–2,000 איש — זאת, במסגרת המשך תוכנית ההתייעלות שהחלה עוד לפני כניסתו לתפקיד. כמו כן, קינן ניצל היטב את "האדמה החרוכה" שהשאירה מאור בלאומי למחליפתה רקפת רוסק עמינח, הכוללת התמודדות עם ההשלכות החשבונאיות של התחייבויות פנסיוניות של העובדים (בעיקר עובדים מדור א'), חקירה של רשויות המס האמריקאיות וריבוי עובדים לא יעילים. האירועים האלה איפשרו לבנק הפועלים לפתוח פערים מול לאומי (ומול יתר הבנקים) מבחינת שווי שוק, רווחיות, תשואה להון, היקף תיק האשראי ויחסי יעילות.

קינן פורש מבחינתו בנקודת שיא של בנק הפועלים, שממנה הוא יכול רק לרדת. מי שצפוי להיכנס לנעליו של קינן ולהחליפו בתפקיד הוא סגנו ומקורבו, אריק פינטו.

קינן בחר לפרוש מתפקידו שלושה ימים בלבד לאחר שהכנסת אישרה את חוק שכר הבכירים בתאגידים פיננסיים, שלפיה שכר או תגמולים של יותר מ–2.5 מיליון שקל בשנה לא יוכרו לצורכי מס, וייאסר תשלום הגדול יותר מפי 35 מהשכר הנמוך ביותר בחברה — דבר שיאפשר לו לקבל חבילת פיצויים מוגדלת.

כמו כן, ייתכן שבשל עיתוי פרישתו יצליח קינן לחמוק מהשלבים המכריעים של החקירה שמנהלות הרשויות האמריקאיות נגד הבנק בכל הנוגע למעורבותו לכאורה בסיוע ללקוחות אמריקאים בהעלמות מס. בראיון שהעניקה לפני כמה ימים ל"מגזין המשפט בניו יורק" ("New York Law Journal") מי שמנהלת את פרקליטות מיסוי וכלכלה במשרד משפטים האמריקאי, קארולין סיראלו, היא סיפרה כי הבנקים הישראליים נמצאים על הכוונת של הרגולטורים האמריקאיים והסבירה כי העונשים והקנסות של מי שיפעל לדחיית התהליכים בסוגיה יגדלו. לתוצאות החקירה ומועד סיומה יהיו השלכות לא מבוטלות על רווחיות בנק הפועלים בטווח הקצר ועל האסטרטגיה העסקית הבינלאומית שלו בטווח הארוך יותר.

סיום החקירה בארה"ב מעכבת מבחינת הפועלים גם את קבלת האישור מהמפקחת על הבנקים להגדלת הדיווידנד מ–20% מהרווח הנקי ל–30%–50%. אישור המהלך יאפשר לבעלת השליטה בבנק, שרי אריסון, לפרוע חובות של כמה מיליארדי שקלים לבנקים ולבעלי האג"ח ולהכשיר את התוכנית לרכוש בנק מסחרי בארה"ב, שישמש פלטורמה להגדלת הפעילות בתחום האשראי המסחרי שהפועלים מבצע בה בשנים אחרונות.

טיפול רך בחובות 
של הטייקונים

אליעזר פישמן, שרי אריסון וציון קינן
מוטי מילרוד

לצד ההישגים העסקיים, כמנכ"ל הבנק קינן יכול לזקוף לעצמו הישג נוסף: כל פרשה והסתבכות אפשרית שאליהן נקלע הבנק, והיו לא מעטות כאלה, עברה לידו. כך, הכינוי שבו זכתה מאור, "הטפלון של מערכת הבנקאות", עבר לקינן.

רשימת האירועים שיכלו לסבך את קינן ארוכה ולא מוסיפה כבוד לא לו ולא לממשל התאגידי הבעייתי ששרר בהפועלים במשך שנים. כך למשל, בעת ששימש מנהל החטיבה העסקית בבנק ב–2008, אישר קינן להעניק אשראי בסך כ–3.4 מיליון דולר ליו"ר הבנק לשעבר, דני דנקנר. החקירה שנפתחה בעקבות זאת בחשד לביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה והפרת אמונים בתאגיד — הסתיימה ללא כלום, לאחר שבינואר 2012 החליט המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, שי ניצן, לסגור את התיק בשל חוסר ראיות.

גם הפרשה בעניינו של שמעון גל הסתיימה ללא הסתבכויות מצדו של קינן. גל, שכיהן כראש החטיבה העסקית־מסחרית בבנק מ–2009, נחשד בביצוע עבירות של הטרדה מינית ובעילה אסורה בהסכמה כלפי עובדת הבנק. על פי החשד, אף שידעו על כך, בכירים בבנק ובהם קינן לא טיפלו בכך בהתאם לחוק, בין היתר, בניסיון לכאורה להסתירה מעיני הממסד הפיננסי והציבור.

הפרשה התפוצצה כאשר ב–2014 נאלץ גל לעזוב במפתיע את הבנק, והפועלים הודיע על מינויה של השופטת בדימוס דינה אפרתי לחקור את הפרשה. השופטת חיברה דו"ח, אך הוא לא פורסם בציבור.

המידע לגבי הרומן בין גל לעובדת היה ידוע עוד קודם לכן, בין היתר בעקבות תלונות אנונימיות שנשלחו להנהלת בנק הפועלים ולמפקח על הבנקים דאז, דודו זקן. קינן, שבאותה תקופה היה מקורב לגל, טען בתגובה לפניות TheMarker כי הרומן מבוסס על שמועות בלבד. לטענתו, הוא שמע על כך ממכתבים אנונימיים שקיבל ומעיתונאים שפנו אליו, אך הודיע כי מדובר ברכילות מרושעת.

מתחבקים - יצחק תשובה וציון קינן
מוטי קמחי

הפרשה עלתה שוב לכותרות בשנה שעברה, בעקבות דיון בבקשה לפשיטת רגל שהגיש הבנק נגד מוטי זיסר, לשעבר בעל השליטה בחברת אלביט הדמיה, שחייב באופן אישי לבנק הפועלים כ–1.4 מיליארד שקל — חוב שאותו הוא עדיין לא החזיר, אף שהעניק ערבויות אישיות לפירעון של חוב זה. באוגוסט 2015 זיסר, מתוך רצון לנקום בבנק הקליט בסתר את אילן אמיר, סגנו של גל. אמיר פנה אז לקינן והתריע בפניו על מערכת היחסים הזאת, וטען כי היא פוגעת בבנק. למרות זאת, אמיר לא זכה לגיבוי ועזב את הבנק.

פחות משנה בלבד לאחר שהוגשה תלונה בעניין במשטרה, לא התגבשה תשתית ראייתית מספקת לביצוע העבירות שיוחסו לגל ולא התגבשה כל תשתית ראייתית לכך שמי מגורמי הבנק פעל בעת הטיפול בפרשה ובהקשר לה בניגוד לחוק או פעל לטיוחה בניגוד לחוק.

סוגיה נוספת שקינן לא יכול להתגאות בה היא האי־נקיטת צעדים בכל הנוגע ללווים הגדולים במשק, שהסתבכו עם חובות בהיקף מצטבר של מיליארדי שקלים, ובהם אליעזר פישמן, בעל השליטה ב"גלובס" ובעל מניות ב"ידיעות אחרונות", ונוחי דנקנר. כך, בשנה האחרונה היתה זו רוסק עמינח שעמדה בחזית וחטפה את כל האש בעיקר הציבורית בפרשת החובות העצומים של פישמן, שחייב לבנקים באופן אישי יותר מ–4 מיליארד שקל — כ–2 מיליארד שקל ללאומי ו–2 מיליארד שקל להפועלים. רוסק עמינח הצליחה להדיח באיחור יחסית את פישמן מניהול ושליטה באחד הנכסים המשמעותיים שלו, חברת הנדל"ן כלכלית ירושלים.

גם במקרה של נוחי דנקנר בחר קינן לעמוד מהצד ולא לנקוט עמדה, כאשר רוסק עמינח היתה היחידה שניסתה לעשות הסדר מול דנקנר — שכלל מחיקה של כ–150 מיליון שקל מתוך ה–450 מיליון שקל, אך בעקבות לחץ ציבורי רוסק עמינח חזרה בה.

בכל הקשור לפישמן, בבנק הפועלים טוענים כי הם מודעים למצב ובשלב זה לא מבצע מהלכים נועזים מ"הבטן". כך, כבר שנתיים שהפועלים לא מצליח למכור את חברת דלקים, המונה כ–50 תחנות דלק ו–70% ממנה משועבדות לבנק — ובוחר להפגין אופטימיות כלפי הביצועים העתידיים של הרשת הקמעונית הום־סנטר, ש–90% ממנה משועבדים להפועלים ובאחרונה פרסה חובות לבנקים ובעלי האג"ח בסך כ–400 מיליון שקל.

חלק לא מבוטל מהחוב של פישמן נובע מרכישה יקרה לפני כ–18 שנה של מניות של "ידיעות אחרונות" (כ–34%) המשועבדות לבנק וששוויין נמוך כיום משמעותית מהשווי בעת הרכישה.

בדומה לפישמן, גם עם דנקנר היו להפועלים קשרים עסקיים ענפיים. הפועלים העניק לדנקנר ואי.די.בי שתי הלוואות מהותיות: אחת של כ–750 מיליון שקל לאי.די.בי פיתוח, שהוענקה ללא ביטחונות (באותה תקופה לאי.די.בי פיתוח היו לאי.די.בי תיירות חוב של כ–150 מיליון שקל להפועלים); ואחרת של כ–150 מיליון שקל לטומהוק (החברה האם של גנדן, שדרכה שלט דנקנר באי.די.בי אחזקות). בעקבות הידרדרותה של אי.די.בי אחזקות, אחת מהחברות הבנות של טומהוק, היא נהפכה לחדלת פירעון ובימים אלה, במסגרת הסדר חוב שמגבש דנקנר עם הבנקים, הפועלים צפוי לקבל כשליש מהחוב. בינתיים, הבנק לא חושף את המסמכים הנוגעים לאופן הטיפול באשראי שהוענק לטומהוק.

בסוף דצמבר 2010 הסכים הפועלים, מסיבות השמורות לו, לדחות את פירעונה של ההלוואה לאי.די.בי פיתוח ל–2014–2018 — זאת, בתמורה לשיפור מסוים בתנאי הריבית ובתנאים נוספים. למזלו של הפועלים, ב–2014 דנקנר איבד את השליטה באי.די.בי פיתוח לטובת אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה, שהזרימו עד כה יותר מ–2 מיליארד שקל לקונצרן — הזרמות שסייעו להפועלים להקטין את היקף החוב מכ–900 מיליון שקל לכ–450 מיליון שקל ולרשום בעקבות כך ריקוברי (הכנסות בגין חובות שהופרשו בעבר) של כמה מאות מיליוני שקלים.

ואולם באותה תקופה קינן סמך מאוד על דנקנר ובאפריל 2011 רכש דנקנר באמצעות דיסקונט השקעות את העיתון "מעריב". הפועלים לא הביע התנגדות להרפתקה הזאת, ואף סייע לה. בסמוך לאותה עסקה הסכים קינן למחוק כ–64 מיליון שקל מהלוואה שנתן הפועלים לעיתון "מעריב". בבנק טענו אז שהמחיקה סוכמה עוד קודם לכן עם בעל השליטה הקודם בעיתון, זכי רכיב.

מי קיבל אשראי נוח

בשנים האחרונות התברר כי לא רק טייקונים זכו לקבל אשראי בבנק הפועלים, אלא גם מקרובים להנהלה. כך, ב–2013 חשפו גידי וייץ ויורם גביזון במוסף "הארץ" טיוטת דו"ח של המפקח על הבנקים, שלפיה בזמן שדני דנקנר היה יו"ר הבנק וקינן היה מנהל החטיבה העסקית, חילק הבנק אשראי בתנאים מיטיבים למקורבים של השניים ושל בעלת השליטה. עם המקורבים שקיבלו אשראי נמנים עופר גלזר, בעלה לשעבר של אריסון; עופר נמרודי והחברות שבבעלותו, מעריב והכשרת היישוב; ואיריס דרור ואירית איזקסון, חברותיה של אריסון ובעלות תפקידים בכירים בהפועלים. בנק ישראל סירב לחשוף את דו"ח הביקורת הסופי שכתב בעניין.

האם בנק הפועלים וקינן באמת מפחדים להתעמת עם לווים גדולים שחייבים לו סכומי עתק? התשובה לכך תלויה במי שעומד מול הבנק ומה האינטרסים הסמויים שחבויים בין הצדדים. על כך יכולים להעיד שרגא בירן, בעל השליטה בקבוצת אלון וברשת הקמעונות המדממת מגה, וזיסר. מקרים האלה וכן מקרים אחרים כמו של בני שטיינמץ ויהודה ויהודית ברוניצקי (לשעבר בעלי שליטה באורמת) ממחישים כי כשהפועלים רוצה, הוא מסוגל לפעול בנחישות רבה מול הלווים הגדולים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#