החיסול הממוקד של אולמרט - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החיסול הממוקד של אולמרט

שר התמ"ת, גאון יחסי הציבור שקבר את הקמתה של רשות תקשורת עצמאית, שהתעלם מעצות מומחים ושהפך לפתע ליונה פוליטית, ייזכר בעיקר בזכות דבר אחד - חיסול המועצה לצרכנות והפיכתה לגוף רצוץ ועלוב

כיצד נזכור את כהונתו של אהוד אולמרט?

האם נזכור אותו בתור שר התקשורת שקבר את הקמתה של רשות תקשורת עצמאית - מהלך לו חיכה השוק זה 10 שנים? או שמא נזכור אותו בתור השר שהתקפל בפני החברות הסלולריות במהלך להורדת דמי הקישוריות?

האם נזכור אותו בתור שר התמ"ת שהתעלם שוב ושוב מעצות מומחים וניסה לסדר מענקים לאילי הון בניגוד לחוות דעת מקצועיות? או בתור מי שכל אילי ההון במשק העריצו, שיחרו לפתחו ורקדו סביבו בכל נסיעותיו ברחבי הכדור?

ואולי נזכור אותו בתור גאון יחסי הציבור שנהפך לפתע ליונה פוליטית, תמך בהתנתקות, ובן לילה הפך לחביבן של האליטות השמאלניות?

לא, אם צריך לבחור מהלך אחד שמבטא בקליפת אגוז יותר מכל את הקדנציה של אולמרט כמגה-שר עם סמכויות עצומות בכל תחומי הכלכלה - יהיה זה כנראה החיסול הממוקד שהוא ביצע למועצה לצרכנות.

ארבעה חודשים לאחר שהתפטרה גלית אבישי מתפקיד מנכ"ל המועצה, תוך שהיא מטיחה בשר טענות ולפיהן הוא קשוב לבעלי החברות ולא לצרכנים, הצטרף אליה שלשום היועץ המשפטי יוסי ברג. בפיו סיפור זהה: המועצה הוחלשה, האינטרסים של אלה שהיא אמורה להיאבק בהם קודמים והיא נהפכה לגוף רצוץ ועלוב.

האם מעז יוכל לצאת מתוק? אולי צריך לסגור את המועצה לצרכנות שבמשרד התמ"ת באופן סופי, לפזר את הדירקטוריון החלוש שלה אליו צירף אולמרט חברי מרכז ליכוד, ולהעביר את כל עובדיה למחלקות אחרות.

כי הכפפת גוף חשוב כמו מועצה לצרכנות למשרד ממשלתי כמו התמ"ת היא טעות מלכתחילה: המשרד הזה ידוע משכבר הימים כמשרד התעשיינים, כמשרד אילי ההון, כמשרד לסידור כסף, הטבות ופטורים לגופים החזקים במשק.

לכן, לנסות ולהצמיח דווקא שם רשות להגנת צרכן זו טעות. מה שצריך לעשות הוא ליזום חקיקה להקמת רשות להגנת הצרכן עצמאית לחלוטין, עם מועצה ציבורית, בלי שום זיקה לפוליטיקאים ולאנשי עסקים; רשות שבראשה עומד רגולטור-על, אמיץ ונחוש שייתן לצרכן הישראלי החלוש, הפאסיווי והבור כלים להילחם נגד המונופולים, הדואופולים וכל שאר בעלי עמדות הכוח במשק שמתעללים בו, מרמים אותו ועושקים אותו.

רגולטור-על? זה כמובן הרגע בו יקפצו כל בעלי החברות הגדולות במשק והמנכ"לים של חברות הענק ויזהירו שיש בישראל עודף רגולציה ושצריך ללמוד מהאמריקאים/ אירופאים/ יפאנים/ סקנדינווים/ אנגלים ולתת לכוחות השוק לפעול.

הטענות האלה נובעות במקרה הטוב מבורות כלכלית ובמקרה השכיח מציניות וניסיון להטעות את הציבור ולהפחיד את אלה שאמורים להגן עליו.

כלכלת השוק בישראל זועקת לרגולציה, מתחננת למעורבת של ממונים חסרי פניות על הגבלים עסקיים, תחרות, הגנה על הצרכנים ומפקחים שיובילו רפורמות שישברו מונופולים ויקטינו את הריכוזיות בענפי המשק.

מי שחושב כי רגולציה סותרת כלכלת שוק, מוזמן לקרוא את כתביו של אחד ממניחי היסודות של תיאוריית השוק החופשי, האיש אשר טבע במאה ה-18 את הביטוי הידוע ביותר בעולם הכלכלי - "היד הנעלמה" - הכלכלן הסקוטי אדם סמית'.

סמית' מוכר כמי שאמר כי צריך לתת לשווקים לפעול לבדם - וכאשר כל אדם ישאף למקסם את תועלתו האישית, תגדל גם התועלת לכל המשק. אבל בספרו "עושר האומות" אפשר למצוא ציטוטים רבים מאירי עיניים לא פחות השונים מאוד מהדימוי המקובל של סמית': "מעבידיו של הפועל הם בני המעמד השלישי, מעמד האנשים החיים על הרווח (...) לפיכך, האינטרס של מעמד שלישי זה אינו קשור באינטרס הכללי של הציבור כמו האינטרס של שני המעמדות האחרים. במעמד זה, הסוחרים והתעשיינים הם שתי הקבוצות המשתמשות בדרך כלל בהון הרב ביותר, ובזכות עושרם ניתנת להם רוב תשומת הלב של הציבור.

"הואיל והם עוסקים כל ימיהם בתוכניות ומפעלים, לא אחת הבנתם חריפה יותר מהבנתם של רוב האצילים בעלי האחוזות. אבל הואיל ומעייניהם נתונים בדרך כלל לאינטרס של הענף המסוים של עסקיהם, ולא לאינטרס של הציבור, אפילו שהם מחווים דעה בגילוי לב גמור (ולא תמיד הם נוהגים כך), אפשר לסמוך על שיפוטם בקשר לאינטרס שלהם הרבה יותר מעל שיפוטם בקשר לאינטרס של הציבור (...).

"לפיכך, יש לנהוג בזהירות רבה בכל הצעת חוק או תקנה מסחרית שמעלה המעמד הזה, ולעולם אין לקבלה אלא לאחר בדיקה ממושכת וקפדנית, שתיעשה לא רק בזהירות רבה, אלא גם בחשד רב. מקורה במעמד שהאינטרס שלו לעולם אינו שווה לגמרי לאינטרס של הציבור, שבדרך כלל יש לו עניין להונות את הציבור ואפילו לעושקו, ופעמים רבות אף עשה כן (אדם סמית', "עושר העמים", עמודים 265-265)".

ובמלים פשוטות: סמית' מזכיר לנו כי בעלי החברות רוצים בדרך כלל להונות את הציבור או לעושקו, ולפיכך כאשר צריך לקבל החלטות כלכליות - אין להסתמך על השיפוט של בעלי ההון והחברות; חכמים ומתוחכמים ככל שיהיו - הם רואים תמיד את האינטרס שלהם ולא את זה של הציבור.

כדאי שכל שר, חבר כנסת, פקיד ציבור, רגולטור ואולי גם עיתונאי יזכור את דברי סמית', בשעה שאנשי הכסף הגדול מנסים להשפיע עליו כדי שיתמוך בהצעת חקיקה או רגולציה הקשורה בעסקיו, או יתנגד לה. צריך לשמוע, להקשיב, להתעניין וללמוד - אבל בסוף היום לזכור מה שהבין כבר לפני 250 שנה האיש שהמציא את כלכלת השוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#