פרשנות |

כמו בדיחה רעה: הפליק-פלאק של המשנה למנכ"ל בנק הפועלים, ידין ענתבי

ב-2008 ענתבי כיהן כממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר - ודחף, קידם ושיווק באגרסיביות רפורמה שנועדה להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים ■ כיום, אותו ענתבי - המכהן כמשנה למנכ"ל בנק הפועלים - מתנגד בתוקף להמלצות ועדת שטרום

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

רופוס מילס, אמריקאי שכיהן כסגן שר בממשלתם של כמה מנשיאי ארצות הברית, לרבות ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון, זכה לקבוע 'חוק' פוליטי-ארגוני שנקרא מאז על שמו. החוק של מילס קובע כך: העמדות שלך נקבעות על פי המקום שבו אתה יושב - וזה כמובן מצלצל הרבה יותר טוב באנגלית: Where you stand - depends on where you sit.

כל אחד יודע שעמדות של אנשים מושפעות מהכסא בו הם יושבים ומהתפקיד שבו הם מכהנים, אבל השבוע הצליח פקיד בכיר אחד בבנק הפועלים להדגים את חוק מילס באופן קיצוני ומעורר שילוב נדיר של בחילה וצחוק.

ידין ענתבי, משנה למנכ"ל בנק הפועלים וממונה על החטיבה הפיננסית
ידין ענתבי, משנה למנכ"ל בנק הפועלים וממונה על החטיבה הפיננסיתצילום: עופר וקנין

שמו של הפקיד הבכיר הוא ידין ענתבי, הוא משמש כמשנה למנכ"ל בנק הפועלים וממונה על החטיבה הפיננסית בבנק, והשבוע הוא ייצג אותו בשימועים לציבור שמקיימת ועדת שטרום לרפורמה בבנקים, לקראת הגשת המלצותיה הסופיות לשר האוצר, משה כחלון. באופן לחלוטין לא מפתיע, ענתבי יצא באופן חריף ובוטה נגד ההמלצה המרכזית של הוועדה - שהיא לחייב את הבנקים למכור את חברות כרטיסי האשראי שלהן על מנת ליצור תחרות נוספת בענף האשראי הצרכני והאשראי לעסקים קטנים.

לענתבי היתה שורה ארוכה של טיעונים נגד הפרדה הזו, גם מהתחום הפוליטי, גם בניתוח הרצינות של הוועדה, וגם בהשלכות של ההמלצות. במגרש הפוליטי טענו ענתבי ויועציו כי "המלצות הוועדה נכתבו מראש. הן מופיעות שחור על גבי לבן במצע מפלגת 'כולנו', בהסכם הקואליציוני שנחתם לאחר הבחירות ובכתב המינוי של הוועדה, כמו גם בהתבטאויות חבריה בתקשורת. ניתן לראות כי מדובר ב'משחק מכור מראש', וכי הוועדה שימשה רק כחותמת גומי. זו ועדה מקצועית לכאורה שנותנת הכשר לאג'נדה פוליטית".

במישור המקצועי, ענתבי זילזל ללא רחמים בעבודה של דרור שטרום. הוא אמר, למשל, כי: "עבודת הוועדה שטחית, לא כוללת ניתוחים ובדיקות עדכניות, ומבוססת על נתונים היסטוריים ולא רלוונטיים. הוועדה ביססה את המלצותיה על תשתית עובדתית מגמתית וחלקית. בדרך, התעלמה הוועדה בצורה מניפולטיבית מכל נתון שלא שירת את התזה שלה ובחרה להציג רק נתונים לא עדכניים שמועילים ליעד שסימנה מראש". 

ואילו במישור התוצאות, לדעת ענתבי המהלך כולו יגרום לנזק: "המהלך יוביל לכך שעלות האשראי תעלה, מסגרות האשראי יקטנו ויתייקרו...אין יכולת לחברות כרטיסי האשראי ללא גב בנקאי להעמיד סכומים כאלו ולכן הן ייאלצו להקטין את המסגרות, ובנוסף כדי לממן את מסגרות האשראי המוקטנות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים...חברות האשראי תידרשנה לגייס חוב בעלות גבוהה שעלותו תגולגל על הלקוחות".

לסיכום עדותו בשימוע, ענתבי צייר כמעט אפוקליפסה פיננסית אם חס ושלום יופרדו הבנקים מחברות כרטיסי האשראי שלהם: "בשל איסור ההנפקה על הבנקים ייפגעו לקוחות חלשים: צעירים, סטודנטים, אזרחים ותיקים, מגזר ערבי וחרדי, עולים חדשים". בדרך ענתבי גם לא נרתע מלתקוף חזיתית את כחלון: "אמירתו בשבוע שעבר כי 'בעוד עשר שנים הבנקים ייעלמו' היא אמירה מסוכנת היוצרת אווירה מתלהמת הפוגעת לא רק בבנקים, אלא בכלכלה הישראלית". זו לא היתה עמדה מאוזנת, מנומסת או זהירה.

ד"ר ענתבי או מיסטר ידין?

מותר לבנק הפועלים להביע איזו עמדה שהוא רוצה ושלוח לשימוע את מי שהוא רוצה, אבל היה מוטב לו מנכ"ל הבנק - ציון קינן, שלא הגיע לשימוע - היה טורח מבעוד מועד לפתוח דפדפן ולהקיש במנוע החיפוש החביב עליו את המילים: "ידין+ענתבי+כרטיסי אשראי+בנקים", ולהציץ על התוצאות.

לו היה עושה זאת, קינן היה מגלה שבמהלך 2008 ענתבי כיהן כממונה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, שהוקמה שם ועדה להגברת התחרותיות בשוק הפיננסי בראשות המנכ"ל דאז, ירום אריאב, ושענתבי היה האיש שדחף, קידם ושיווק באגרסיביות רפורמה פיננסית מהפכנית ממש: להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, כדי ליצור תחרות בשוק האשראי לציבור וחברות קטנות. וכן, זהו אותו ידין ענתבי שטען השבוע שהפרדה כזו תפגע ב"חלשים".  

הנה, למשל, רק קטע אחד שעולה במנוע החיפוש, מתוך ידיעה באתר TheMarker מאותה שנה: "ענתבי לוחם בתקיפות רבה להוצאת כרטיסי האשראי מהבנקים. עד לאחרונה התנהל מאבקו בעיקר בוועדת אריאב לרפורמה בשוק ההון. על אף שעד כה לא נערך דיון רשמי ממוקד בוועדה בנושא זה, בדיונים שהתקיימו עד כה התברר כי בעמדת ענתבי תומכים גם מנכ"ל האוצר ירום אריאב, הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן, ופרופ' אמיר ברנע".

מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן
מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינןצילום: דניאל בר און

ענתבי לא היה סתם אחד החברים בוועדה. בקריירה הקודמת שלו בסקטור הציבורי, הוא היה רפורמטור נלהב, נמרץ ומוערך, והוא עצמו עמד בראש הצוות שקידם את ההפרדה בין הבנקים לכרטיסי האשראי. ענתבי לא היסס לצאת למען הרפורמה לקרבות קשים עם אנשי בנק ישראל, לרבות המפקח על הבנקים דאז, רוני חזקיהו, המשנה לנגיד צבי אקשטיין - השניים היו חברים בוועדת אריאב - ואפילו מול הנגיד דאז, סטנלי פישר, שהיה אז בשיא כוחו ועצמתו הפוליטית.

גם הנושאים שלו בוועדה, עוד ב-2008, היו כמעט זהים לאלה שצפו בדיונים של ועדת שטרום: האם לחייב את כל הבנקים להיפרד מחברות כרטיסי האשראי שלהן, או להותיר לדיסקונט להחזיק את ויזה כ.א.ל כדי לחזקו מול הדואופול של פועלים-לאומי? והאם לאפשר לחברות ביטוח לרכוש נתח מחברות כרטיסי האשראי?

בדיעבד, ועדת אריאב לא השלימה את עבודתה, בשל המשבר הפיננסי שפרץ באותה שנה והתנגדותם של אנשי בנק ישראל ושל פישר - וההמלצה להפריד את הבנקים מחברות כרטיסי האשראי נאלצה להמתין שמונה שנים. אבל מה קרה לענתבי? כיצד הצ'מפיון הנלהב של ההפרדה המבנית החליף את עמדתו במאה ושמונים מעלות - והיום הוא צולב את המלצות ועדת שטרום באותה התלהבות שבה קידם אותן ב-2008? האם רק הכסא והכסף הגדול הם שקובעים את עמדתו של אדם, גם את מי שהיה אחד הרגולטורים החשובים של שוק ההון הישראלי?

הטיעון הלא משכנע של ענתבי

במהלך השימוע, ענתבי לא ניסה להסתיר את עמדתו מלפני שמונה שנים ואף סיפק רציונל לשינוי התפיסתי שעבר. מדבריו עולה כי הוא אכן האמין בהפרדת כרטיסי האשראי ב-2008, אך היום, במבט של חמש עד עשר שנים קדימה, הדרכים להכנסת תחרות לענף הפיננסים הינם באמצעות חדשנות טכנולוגית, חוק נתוני האשראי ושחרור מידע - בעוד שהפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים שולית ולא תשיג את המטרה. במילים אחרות: השוק השתנה, הסיפור היום הוא הטכנולוגיות והמיזמים האינטרנטיים החדשים וצריך להביט קדימה - ואילו הוועדה לא שמה את הדגשים במקום הנכון. עכשיו הקורא צריך לשאול את עצמו: האם אני מאמין לזה?

ההסבר של ענתבי לפליק-פלאק שלו מחזירה אותנו לחוק מילס שעמו פתחנו. אפשרות אחת היא שענתבי, כמו אחרון עורכי הדין, אומר את כל מה שצריך בהתאם לאינטרס של הלקוח או המעסיק שלו - ולאמת אין פה שום תפקיד. אפשרות שנייה היא שענתבי אכן שינה את דעתו, הוא באמת האמין ב-2008 שההפרדה נדרשת, והוא באמת מאמין היום שהיא מיותרת, מזיקה, וממקדת את תשומת הלב השלטונית במקום הלא נכון על חשבון מהלכים ורפורמות חשובות יותר. ענתבי מבקש שנאמץ את האפשרות השנייה.

אלא שזה לא קל - ומשתי סיבות. ראשית, קשה להאמין לענתבי שמה שבאמת מעסיק אותו הוא איך ליצור תחרות בשוק הבנקאות. כמשנה למנכ"ל, הוא הרי מייצג את בנק הפועלים החולש על שליש מהשוק, כל תחרות נוספת בענף תפגע ברווחים של הבנק ובבונוסים שלו ושל המעסיקים שלו. לכן הטיעון של "עזבו את כרטיסי האשראי ולכו על חידושים טכנולוגיים - כי רק כך תייצרו תחרות אמיתית", לא ממש משכנע. בנק הפועלים לא רוצה תחרות.

מסיבת עיתונאים ועדת שטרום: דרור שטרום, משה כחלון וקרנית פלוג
דרור שטרום, משה כחלון וקרנית פלוגצילום: אוליבייה פיטוסי

שנית, במחקר הפסיכולוגי יש תופעה ידועה ומוכרת, שבה מנהלים ואנשי מכירות - לאחר זמן מה, כאשר הם מקבלים על כך תגמול כלכלי נדיב - מאמצים לחיקם ומאמינים "באמת" במוצר ובטיעונים שאותם הם מוכרים, גם אם הם זבל טהור.

במחקרים שבוצעו בקרב בנקאים לאחר משבר משכנתאות הסאב-פריים, התברר שאלה באמת הרגישו שהם מוכרים מוצר ושירות טוב ללקוחות שלהם - כולל במקרים בהם היה ברור לכל מי שעיניו בראשו  שהסיפור יכול להסתיים אך ורק באסון פיננסי לכל הצדדים. התופעה הזו פשוטה ומתועדת לעייפה: כדי למנוע דיסוננס קוגניטיבי בין קבלת הכסף לבין טיב העבודה והמוצר הנמכר, רבים מהאנשים משכנעים את עצמם שעמדת המעסיק שלהם, המוצר או הטיעון שלהם - אמיתי, טוב ונכון.

לכן, אפשר להאמין לענתבי כאשר הוא מצהיר שהוא מחזיק היום בלב שלם בעמדה הפוכה לזו שהחזיק, ועבורה נלחם לפני שמונה שנים. אבל מאחר שהוא מקבל הרבה כסף כדי לומר את הדברים האלה והם נאמרים עמוק מתוך הכסא שבו הוא יושב - אין שום עניין לקחת אותם ברצינות או לעסוק בהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker