חגי עמית
חגי עמית

"אני שמח שהוא שם. ייתכן שבינתיים הוא לא הוכיח את עצמו ברמת הניהול - לא ברור למה הוא שם, ומה הוא רואה שם שאף אחד אחר אינו רואה, אבל בינתיים הוא כמו סוג של בנקט. אחד כזה שכל פעם שצריך להזרים קצת כסף כדי לשלם את האג"ח, מביא את מה שצריך" - כך אמר השבוע אחד מבעלי האג"ח של אי.די.בי, כשנשאל מה דעתו על כוונתו של בעל השליטה באי.די.בי, אדוארדו אלשטיין, לבצע גיוס של 500 מיליון שקל במניות לקבוצה.

תוכנית גיוס ההון של אלשטיין העלתה את בעלי מניות המיעוט של החברה על הגדרות. המשמעות של הגיוס מבחינתם היא דילול משמעותי של הנכס שבו הם מחזיקים והפרה של הסדר החוב. בניסיון לעצור את ההנפקה שכרו נאמני הסדר החוב של החברה את עורכי הדין אופיר נאור ורנן גרשט.

אדוארדו אלשטייןצילום: עופר וקנין

עם זאת, עולה השאלה מי בכלל עשוי לרצות לרכוש מניות של אי.די.בי פיתוח - מניות שאיבדו 20% משוויין בשנה האחרונה בעוד איגרות החוב של הקבוצה נסחרות בתשואות דו־ספרתיות.

לשאלה הזאת יכולות להיות שתי תשובות. האחת היא שאלשטיין עצמו יהיה מעוניין ברכישה, וינצל גיוס הון כזה באמצעות מניות כדי להגדיל את חלקו בחברה.

אפשרות שנייה, סבירה יותר, היא שאלשטיין יודע כי יהיו די ספקולנטים בשוק ההון שיראו בהנפקה כזאת הזדמנות. השקעה בהנפקה תאפשר להם ליהנות מהתשלומים שאמורים להגיע לבעלי מניות המיעוט בסוף מארס ובסוף השנה, בהתאם לתנאי הסדר החוב שנחתם עמם בעבר, ובמקביל ליהנות ממחיר המניה.

ספק אם אלשטיין מכוון בהנפקה למשקיעים רגילים. הסיבה לכך היא שלמשקיעים מן השורה אין עדיין סיבה אמיתית להשקיע באי.די.בי פיתוח. איש העסקים היהודי מארגנטינה אולי הוכיח שיש לו כיסים עמוקים, אבל שלוש שנים וארבע חודשים מאז חתם על הסכם ראשוני להזרמת כספים לחברת גנדן - אלשטיין לא הראה רצון או יכולת לבצע מהפכים תפעוליים בשרשרת החברות הבנות שמהן מורכבת אי.די.בי.

יש באי.די.בי נקודות אור. חברת ישראייר נמצאת בתקופה מצוינת ורשת השיווק שופרסל רשמה התאוששות. ואולם, בשני המקרים מדובר בתהליכים שהחלו הרבה לפני תקופתו של אלשטיין, על ידי מנהלים שמונו לתפקידם בתקופת נוחי דנקנר.

כדי להציף ערך אמיתי לבעלי המניות של החברה יהיה צורך בסופו של דבר בשינוי מהותי בחברות שלמטה - באבני הלגו שמהן בנויה אי.די.בי. לא רק הבראה דרושה כאן, אלא יציאה אמיתית לדרך חדשה.

תחת ניהולו של מוטי בן משה, שותפו לשעבר של אלשטיין, היתה אפשרות לשינוי כזה. בן משה, סוג של רמי לוי ישראלי־אירופי, היה איש עסקים ישראלי שבנה אימפריית קמעונות באירופה, ורגיל לפעול בבסיס העסק - בנעשה בקופות ובמהלכים השיווקיים. אלשטיין, לעומתו, מעולם לא התיימר להיות איש שטח. מי שעשה את צעדיו הראשונים כחניכו של מהמר המט"ח ג'ורג' סורוס, תמיד הציג עצמו כאדם שיודע להתנהל היטב בקומות העליונות של חברת האחזקה שלו תוך ניווט פיננסי יצירתי. הוא ובן משה - שלא נהנה מאותו עומק של כיסים אבל שאף לבצע מהלכים חדים יותר בחברות הבנות - לא הגיעו לעמק השווה.

בעל שליטה שהוא בנקט אולי טוב לבעלי האג"ח, וספק אם יש בנמצא איש עסקים שהיה מזרים את הכספים שאלשטיין הזרים לאי.די.בי עד היום. ספק גם אם יש מישהו שהיה מנהל טוב יותר את משחק הפוקר הפיננסי שאלשטיין מנהל מול בעלי האג"ח ובעלי מניות המיעוט. ואולם כדי שהמניות של אי.די.בי יהיו שוות משהו - צריך יותר מזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker