פרשנות |

גיל שרון מוכיח שהחברה שהוא מנהל מיותרת

מנכ"ל דסק"ש דורש שחלק מחבילת התגמול שלו יהיה במניות של החברות הבנות - סלקום ושופרסל ■ המסר הוא שקשה לסמוך על היכולת של החברה האם לשלם שכר כה גבוה

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

ׁ(פורסם במקור ב-22.12.2015) קבוצת אי.די.בי סיפקה בשנים האחרונות את כל הסיבות שבעולם לפעול נגד שורה של תחלואים בשוק ההון הישראלי: מריכוזיות בשלל ענפים כמו סלולר, ביטוח, מזון ומלט, דרך החזקה צולבת בפעילות ריאלית ופעילות פיננסית שמזמינה ניגודי אינטרסים, המשך במבנה פירמידיאלי שבו לבעלי השליטה הקודמים (נוחי דנקנר ומשפחות לבנת ומנור) היתה השפעה אדירה על חברות שבהן שיעור האחזקה שלהן היה נמוך — וכלה בממשל תאגידי רעוע ושכר מנהלים מנופח.

בדרך היו גם עסקות בעלי עניין, הימורים פיננסיים מסוכנים, עסקות מפוקפקות וסתם עסקות גרועות. דנקנר ושות' איבדו את השליטה לאחר שאי.די.בי לא יכלה לעמוד בהתחייבויות שלה לבעלי איגרות החוב, ועל החברה השתלטו אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה, שהספיקו להסתכסך ולהיפרד.

גיל שרוןצילום: עופר וקנין

בחודשים האחרונים בעל השליטה בחברה הוא אלשטיין, השולט בה באמצעות שרשור של חברות ומשקיעים מחו"ל שהציבור הישראלי אינו מכיר. היינו מצפים שבנסיבות אלה אלשטיין ילמד משהו מקודמיו באי.די.בי ויביא סטנדרטים ותרבות חדשה לקונצרן השוקע. בינתיים זה לא קורה.

אחת ההחלטות הראשונות שלו מרגע שנפרד מבן משה היתה למנות את גיל שרון למנכ"ל דיסקונט השקעות (דסק"ש) וליו"ר של החברות הבנות סלקום ושופרסל — ולהעניק לו חבילת שכר מפנקת שהורכבה משכר חודשי של 200 אלף שקל לחודש, בונוס של עד 12 משכורות בשנה, 1.8% ממניות דסק"ש, 0.6% ממניות סלקום ו–0.6% ממניות שופרסל. החלק הארי של התגמול הוא מניות בשווי 43 מיליון שקל.

מה יש בה, בדיסקונט השקעות, שמחייב תשלום שכר כזה גבוה? ובכן, מדובר בחברת החזקות ששולטת בסלקום, בשופרסל, באלרון, בנכסים ובניין וגם מחזיקה במניות אדמה (מכתשים אגן לשעבר). החברה שווה בסך הכל 717 מיליון שקל.

בעלי מניות בחברה התקוממו נוכח חבילת השכר המופקעת, ועקב כך הופחת חלקו של מרכיב המניות בחברות סלקום ושופרסל מ–0.6% ל–0.36%. במונחים כספיים, שווי התשלום במניות הופחת מ–43 מיליון שקל לכ–30 מיליון שקל.

לכאורה, בעלי השליטה הבינו שהתשלום הראשוני היה מופרז. אתמול התקיימה אסיפת בעלי המניות של דסק"ש, שהתבקשה להצביע על הסכם התגמול החדש — והיא דחתה גם אותו. זה לא אומר שבעלי השליטה ייוותרו הפעם. הם יכולים לאשר בכל זאת את ההסכם, אם כי זו תהיה התגרות מסוימת במשקיעים ואולי גם ברשות ני"ע.

אפשר להגיד הרבה דברים על חבילת שכר כה גבוהה בקונצרן מקרטע כמו אי.די.בי. ברור שהוא זקוק למנהלים טובים, וברור שהוא עדיין רחוק משיקום לאחר המשבר. אבל גם ברור שאי.די.בי המחישה לשוק ההון הישראלי עד כמה הרעיון של חברת החזקות ומבנה פירמידיאלי הוא רעוע וגרוע למשקיעים. והנה, אנחנו מקבלים הוכחה גם מהמנכ"ל החדש של דסק"ש שהמודל של חברת החזקות הוא גרוע.

מה ההוכחה? שרון דורש שחלק מחבילת התגמול שלו יהיה במניות של החברות הבנות של דסק"ש — סלקום ושופרסל; שתי חברות שאמנם מתמודדות בשווקים תחרותיים שחוו טלטלה בשנים האחרונות, אך עדיין חברות שהשווי של כל אחת מהן הוא כ–2.5 מיליארד שקל, לעומת כ–720 מיליון שקל בלבד לדסק"ש.

שרון למד כנראה מדודי ויסמן, שקיבל חלק ניכר מהתמורה שלו כמנכ"ל קבוצת אלון במניות של חברות בנות כמו אלון יו.אס, אלון גז (המחזיקה בתמר) ובאלון רבוע המחזיקה במגה. כך, בזמן שעסקי קבוצת אלון, החברה האם, הידרדרו עד שהיא נזקקה להסדר חוב, הוא הצליח ליהנות משכר גבוה ומההשבחה מוצלחת של המניות בחברות הבנות.

צילום: מוטי מילרוד

המסר של תגמול הוני בחברות הבנות הוא שקשה להתפרנס כמו שצריך מהחברה האם וקשה לסמוך על היכולת שלה לשלם שכר כה גבוה. אלשטיין מכיר בכך ולכן הוא מבקש לתגמל את שרון באמצעות מניות של חברות בנות שמתפקדות טוב יותר מדסק"ש.

זה משאיר אותנו עם השאלה למה בכלל צריך את דסק"ש, ומדוע משקיעים עדיין מוכנים להשקיע בחברות החזקה מהסוג הזה. דסק"ש רחוקה מהתאוששות ושאלת היכולת שלה לעמוד בהתחייבויות שלה לבעלי האג"ח עדיין עומדת למבחן. ההחלטה לתגמל את המנכ"ל במניות של חברות בנות מלמדת שגם המנכ"ל וגם בעל השליטה מטילים ספק ביכולת של דסק"ש להתאושש ומעדיפים לפזר את חבילת התגמול על פני החברות הבנות.

זה ודאי טוב לשרון, זה לא ממש אכפת לבעל השליטה, שמחזיק בה בשרשור ולכן פחות רגיש לכך בכיסו האישי — אבל זהו מסר גרוע למשקיעים בדסק"ש ולמי שרוצה לראותה מתאוששת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker