רכש את מכבי ת"א בכדורגל - התוצאה: האוהדים נוטשים, ירידה במנויים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רכש את מכבי ת"א בכדורגל - התוצאה: האוהדים נוטשים, ירידה במנויים

הרציקוביץ קיבל או רכש מאגודת מכבי תל אביב את זכויות הניהול של קבוצת הכדורגל שלה ב-96' ■ הוא לקח על עצמו לנהל את חוב הקבוצה על סך 5 מיליון דולר ■ עד מהרה הוא גילה שלנהל קבוצת כדורגל זה עסק לא פשוט ■ 70 מיליון שקל בשמונה שנים עלה לו התענוג

תגובות

לפני שעבר לידיים פרטיות, נוהל ענף הכדורגל בידי עסקנים שמונו על ידי מרכזי הספורט הגדולים - הפועל, מכבי ובית"ר - או קיימו זיקה כלשהי אליהם. זה היה המצב עד לפני 15 שנה. אבל אז, כשהקבוצות עלו על הנתיב המוביל לפשיטת רגל, התחילו אנשי עסקים להשתלט על הענף. העסקנים שניהלו את ענף הכדורגל באופן שערורייתי, סולקו ממנו בבושת פנים.

השאלה מה יוצא לעסקנים מכך שהם משקיעים מזמנם בקבוצות הכדורגל, לא עלתה מעולם. התשובה לכך היתה ברורה: פרסום, נסיעות, חיים טובים, קונגרסים בבירות אירופה - והכל מהקופה הציבורית. לעסקנים זה היה נהדר, אבל את הכדורגל בישראל הם לא קידמו במאומה.

מצבו העלוב של הכדורגל בישראל שימש רקע לכניסתם של אנשי עסקים לענף הספורט הפופולרי במדינה בשנות ה-90. אז התחילו להסתופף סביב הכדורגל פרסונות כמו יעקב שחר (מכבי חיפה), בני משפחת לוזון (מכבי פתח תקוה), לוני הרציקוביץ (מכבי תל אביב), סמי סגול ומשה תאומים (הפועל תל אביב), מאיר שמיר (הפועל פתח תקוה), אלי זינו (הפועל באר שבע) ורובי שפירא המנוח (הפועל חיפה).

אנשי העסקים אולי שיפרו מעט את התדמית של הענף והפכו אותו ליותר "עסקי"; אבל האם הם באמת קידמו את הכדורגל בישראל? לא בטוח.

מתברר שגם לגבי ברוני הכדורגל מעולם לא עלתה השאלה, "מה יוצא להם מזה". ההנחה היתה שאם הם מתעניינים בענף ומשקיעים בו - כנראה שווה להם. איש הרי לא העלה על דעתו שמדובר בפילנטרופים שרק נותנים ונותנים, חוטפים כאב ראש, ואיש אינו אומר להם תודה.

והם אכן נותנים. התהילה, הזוהר ותמונות השער במדורי הספורט, עולים כסף. כל אחד מהמשקיעים האלה הביא מהבית עשרות מיליוני שקלים ושפך על הקבוצה שלו.

אלי זינו, הבעלים של הפועל באר שבע, הוא מרטיר. כל הנגב על הגב שלו. מאיר שמיר מפתח תקוה מפריש לנזקקים. אם רק היה יכול, היה נותן לפתח תקוה בסתר, שאיש לא ידע. מי שרוצה לבוא ולקחת את הפועל פתח תקוה - שיבוא וייקח. שמיר יקום וילך בלי לבקש גרוש.

את סמי סגול לא רואים במגרשי הכדורגל. מבחינת אוהדי הפועל תל אביב, סגול הוא שמועה. חטפו אותו לילה אחד מביתו, כיסו את ראשו בשק וכבלו אותו באזיקים להפועל תל אביב. הוא לא מדבר אל העוסקים בענף באופן ישיר, אלא באמצעות אנשי קשר. פעם תאומים, כיום ח"כ חיים רמון. הם מספרים ש"סגול אוהב את הקבוצה", "הוא ביקש למסור בשמו", "ככה הוא אמר, באלה המלים".

לוני הרציקוביץ הגיע כדי להורות, כדי להנחות. עיקר עניינו הוא לקחת את הכדורגל, לעטוף אותו ולהביאו לחברת בני האדם. זו גם הסיבה שכל שיחה שלו בענייני כדורגל נפתחת בסקירה מקיפה על המצב בשוקי המטבע בעולם. הרציקוביץ חפץ שהאבא של ראובן עובד יבין את ההקשר הרחב של הדברים.

15 שנה לאחר שאנשי עסקים השתלטו על הכדורגל, לא ברור מה משאיר אותם שם. למה כולם - להוציא את שחר והלוזונים שנראים מבסוטים - לא הולכים בעקבותיו של גד זאבי שהיה כמה חודשים בבית"ר ירושלים, הבין במה מדובר והלך.

פעם שאלו את אחד הלוזונים, מה יוצא לו מכל זה. הוא השיב בפשטות כי מעורבותו בכדורגל גרמה לכך שמתייחסים אליו אחרת במשרד הפנים כשהוא בא לבדוק מה קורה עם ענייניו. ענייניו, הוא התרשם, מטופלים בתשומת לב.

לנוכחות של הרציקוביץ בכדורגל קשה להסתגל. זה לא עניין של זמן - הוא נמצא שם מספיק זמן כדי שאפשר יהיה להתרגל אליו. מדובר בחוסר התאמה בסיסי. לא חשוב כמה שנים יפקוד הרציקוביץ את מגרשי הכדורגל, תמיד הוא ייראה שם כמו אחד שיצא בבוקר מהבית והלך לאיבוד.

הרציקוביץ עשה סיבוב קטן בענפי ספורט אחרים לפני שעצר בכדורגל. הוא היה מעורב בטניס, ובעיקר ניסה להיות מזוהה עם מכבי תל אביב בכדורסל. הוא לא התכוון להגיע לכדורגל, הוא נדחף לשם. זה מה שהיה פנוי.

בעבר סיפר הרציקוביץ כי גדל על מכבי תל אביב של שנות ה-60. אז סיפר. האופן שבו הגה את שמות השחקנים הסגיר כי הזיקה שלו לקבוצה היתה רופפת. הרציקוביץ קיבל או רכש מאגודת מכבי תל אביב את זכויות הניהול של קבוצת הכדורגל שלה ב-96'. הוא לקח על עצמו לנהל חוב של 5 מיליון דולר. מהו סכום כזה בשביל איש כמוהו, שמוכר טלוויזיות סוני לישראלים.

אבל עד מהרה הוא גילה שלנהל קבוצת כדורגל זה עסק לא פשוט; שאי אפשר לשווק את המותג "מכבי תל אביב" כמו שמוכרים טלוויזיות של סוני - ולא רק שזה לא פשוט, זה גם בכלל לא זול. 70 מיליון שקל בשמונה שנים עלה לו התענוג. אם רק היה יודע שזה המחיר.

מה לא פשוט? למשל, מינוי של מאמן. אמרו לו, "קח את אברם", אז הוא לקח את המאמן אברהם גרנט ונתקע איתו שנים. בדרך הספיק גם לדרוך, לא בכוונה, על הכבוד של דרור קשטן שהביא לו דאבל - אליפות וגביע.

מאמן אחר שהרציקוביץ מינה, שלמה שרף, הצליח לגרור אותו לביבים. הוא פיטר אותו לאחר שני מחזורים ושילם בכסף ובכבוד רמוס. הוא הובל באף על ידי אבי נמני, שאותו סילק מהקבוצה. הנינים של נמני וטל בנין יחיו על חשבונו.

וברקע האוהדים. אלה מוחים, כל הזמן מוחים. מה פתאום מוחים? מה יש להם למחות? "הקבוצה נראית חרא", אומרים לו. "רוצים את נמני. למה נתת לעובד ללכת?"

מה זה עניינם, הרציקוביץ לא מבין. "אנחנו שותפים שלך", הם אומרים לו. "איך שותפים", הוא שואל. "קח אבא עם שני ילדים, תכפיל בעונת משחקים, תכפיל בתוחלת חיים, תוסיף ארטיקים ודלק - זה נקרא שותפים". האוהדים הם שותפים. יש להם רצונות, הם מכתיבים תנאים וגם מאיימים שלא יבואו. "אז שלא יבואו", מפטיר הרציקוביץ, "אז לא תהיה להם קבוצת כדורגל".

אז הנה, הם באמת לא באים. עד לפני שנתיים הוא הצליח למכור 8,500 מנויים בעונה. השנה מכר רק 4,000. עד לפני שנתיים, גם במשחק השולי ביותר, התגודדו סביבו במגרש 8,000-7,000 צופים. כיום מגיעים 2,000, אולי 3,000 - וזה בעונה שבה הקבוצה רצה בליגת האלופות.

את באיירן מינכן הוא הביא לרמת גן, את אייאקס אמסטרדם, את יובה מטורינו. אבל האוהדים לא באים. הכיסאות ריקים. "היי חבר'ה, קבוצה שלכם. בואו לעודד", הוא אומר. "הקבוצה שלך", הם עונים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#