הסופה ההרסנית שתשנה את העולם

גלי הטרור, מלחמות האזרחים, ההגירה ההמונית לאירופה, הפגיעה בסביבה ומהפכת המידע - כך עומדת להשתנות המערכת הכלכלית העולמית

דפנה מאור
דפנה מאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דפנה מאור
דפנה מאור

סופות אבק וחול נוראיות היכו בישראל בשבוע השני של ספטמבר ושוב בתחילת נובמבר. הן הביאו על כנפיהן, כך נראה, חצי מהמדבר העיראקי והסורי אל ריאותינו, וחסמו את אור השמש. המחזות האפוקליפטיים של שמים כתומים ומגדלי משרדים שראשיהם נעלמים במרק הקדמוני הזה עוררו שלל בדיחות, ושלחו מאות אנשים לחדרי מיון עם התקפי אסתמה ומיחושים אחרים. באמצע נובמבר הגיעה סופת הטרור שמשתוללת זה שנים ומחסלת חפים מפשע באפריקה, סוריה, טורקיה ורחבי העולם לליבה של אירופה הנאורה, המקום שבו נטבע המשולש הנאור המודרני של התרבות המערבית: חירות, שוויון, אחווה. פריז הזדעזעה בלילה אחד של פיגועים מתואמים שביצע דאעש, והאבק טרם שכך עד עתה.

עונות המעבר בחבל הארץ שלנו ידועות בהפכפכותן. ישראל נמצאת במעבר שבין שלוש יבשות ומשיקה לכמה מערכות אקלים אקזוטיות כמו אפיק ים סוף, שהוא שלוחה של המונסון ההודי, שקעים שרביים שמגיעים מהסהרה ומדי פעם גם רמה סיבירית מקפיאה ויבשה להחריד, אך האירוע המאובק הזה היה חריג בעוצמתו, לדברי מדעני האקלים.

סופה
צילום: מתוך הסרט "מקס הזועם"

אחת הסברות שהועלו לגבי כמות האבק צריכה לעניין כל מי שלא פרש מעניינים ארציים כמו חיסכון והשקעה לעתיד. הסברה אומרת שהחול הרב נוצר בגלל תהליכי מדבור (הפיכת אדמות למדבר) בסוריה, בעקבות מלחמת האזרחים שעקרה מיליוני חקלאים סורים מאדמותיהם.

למעשה, חקלאי סוריה נעקרו מאדמותיהם כבר לפני שנים בגלל בצורת ממושכת. דו"ח האו"ם מ–2010 טען כי מחסור במים (בין היתר בשל ניהול גרוע של משק המים) גרם ל–800 אלף איש לאבד כליל את מקור מחייתם. נדידה של אוכלוסיות חקלאיות התחילה עוד לפני מלחמת האזרחים.

גם אם הקשר בין מלחמת האזרחים לסופת החול אינו ישיר, ראוי להעמיק בקשרים המשניים, מאחר שהם מלמדים המון על המתרחש בעולם: לחופי אירופה ולגבולותיה המזרחיים מגיעים מאות אלפי פליטים מאותה סוריה. מספרם נמוך ממספר הפליטים שכבר ברחו למחנות האו"ם בטורקיה ובלבנון, אך הם זכו לתהודה תקשורתית גדולה יותר.

התערערות המערכת הפיננסית

הגלובליזציה היא תולדה, בין היתר, של שינויים בתודעה האנושית, של עוצמת הרישות ומהפכת המידע והמדיה החברתית. אחד הכוחות הגדולים שסייע לבסס את מהפכת המידע מבחינה רגולטורית, חוקית וצרכנית היה המגזר התאגידי: תאגידים רב לאומיים שרצו עוד מדינות ועוד קהלים למכור להם את שירותיהם ומוצריהם, כדי להגדיל רווחים.

שני שוטרים צרפתים עומדים מחוץ לזירת הפיגוע באולם הקוצרטים בפריז, מאחוריהם חונות שתי ניידות משטרת גדולות.
שוטרים מחוץ לזירת הפיגוע בפריזצילום: בלומברג

עד כאן הכל הגיוני. מה שלא הגיוני הוא שהגלובליזציה הרבה פחות נאורה ממה שהיא מתיימרת ואמורה להיות. התאגידים מכרו את מרכולתם, הקימו משרדים במקלטי מס, השתמשו בכל צורה אפשרית של ארביטראז' מיסויי, חוקי וטכנולוגי, כדי למקסם את הרווחים, ובה בעת פעלו יד ביד עם ממשלות לבלימת התחרות דווקא כלפי אלה שפירות הגלובליזציה היו יכולים לשפר את מצבם יותר מכל.

חקלאים עניים בסוריה, כפריים במרכז אפריקה, מגדלי יבולים בדרום אמריקה — אלה האנשים שעומדים בפני מחסומים בדמות הגנות שמספקות ממשלות האיחוד האירופי וארה"ב לחקלאים שלהן. אוכלוסיות עניות במקומות שבהם תאגידים כורים מחצבים סבלו מפגיעה בסביבה ובמקורות המחיה, לעתים עד מוות. התפתחותו של ענף חקלאי משגשג אולי נשמעת כמו הצלחה נחשלת נוסח המאה ה–18, אך היא היתה יכולה להיות בסיס להתעשרות ורווחה שהיו מביאים עמם התפתחות לכיוונים תעשייתיים יותר, וליצור כלכלות דינמיות ובריאות יותר במקום אלה העניות והנחשלות.

אי אפשר לתלות את מצבם המחריד של אזרחי סוריה במכסים אירופיים או בסובסידיות בארה"ב. ואולם גם למצב הגיאופוליטי יש שורשים כלכליים — וערכיים — הקשורים לדרך שבה התנהלה הכלכלה העולמית. הראיה המובהקת לכך נמצאת דווקא במצבם של בני המעמד הבינוני במערב, שדעכו והתרחקו מהסולם שמאפשר להם לטפס לפסגה.

הגלובליזציה היתה אמורה — והצליחה במידה רבה — לסייע בהפצת הדמוקרטיה בעולם, או לפחות להעצים את כוחם של האזרחים במדינות הנחשלות, המושחתות והמדוכאות ביותר, ולהתנער ממשטרים אפלים. בפועל, בד בבד להתחזקותו של הסחר העולמי בראשית המאה הנוכחית, מה שקרה הוא התערערות של המערכת הפיננסית, גידול בתנודתיות בשווקים ובכלכלה, היווצרות סדרה של משברים כלכליים — והתחזקותם של גורמים אנטי־דמוקרטיים ואנטי־מערביים כמו דאעש, שמתחזקים גם בתוך המערב עצמו.

הבון־טון כיום הוא להאשים את הקולוניאליזם הצבאי של המאה ה–19 ותחילת המאה ה–20 בכל הרעות החולות באפריקה, בדרום אמריקה ובחלקים מאסיה. אלא שהגלובליזציה, טוענים בשמאל הקשת הכלכלית והפוליטית, היא מעין קולוניאליזם כלכלי. הסכם סייקס־פיקו, שחילק את המזרח התיכון בתחילת המאה ה–20, השחיתות שהשאירו אחריהן המעצמות בקולוניות לשעבר, והמשך הגזל של משאבים — הפעם לא על ידי מלכים, אלא על ידי תאגידים רב לאומיים — כולם מצוטטים כגורמים להתעוררות כוחות הרסניים.

פליטים סורים אחרי שחצו את הגבול להונגריהצילום: רויטרס

שאלת המוסריות, האשמה והאחריות היא, לעניות דעתי, מורכבת מכדי למצות אותה ב"לבנים רעים, שחורים מסכנים". אין עוול שיכול להצדיק התנהגות רצחנית כמו זו של הטליבאן באפגניסטאן, בוקו חראם ואל שבאב באפריקה, בשאר אסד בסוריה ודאעש בכל מקום. לבני האדם ניתנה התבונה להבדיל בין טוב לרע ולהתעלות על דחפים שפלים ונסיבות קשות. ביטול האחריות הזאת — האישית והחברתית — גורם לתופעות פרברטיות, שבהן ייסורי המצפון של הקולוניאליסטים לשעבר מייצרים עריצות פוליטית וחברתית מהסוג שתופש את ישראל כמדינה מרושעת לצד צפון קוריאה, וגורמת לרשויות בבריטניה, למשל, להתעלם במשך שנים מרשתות פדופילים מתעללים רק מפני שהם מוסלמים, שמא ייתפשו המאשימים כבעלי דעות קדומות.

לא יודעים מה זה ביקורת גבולות

גם אם נתמוך בתזה הקולוניאליסטית, וגם אם ניאחז בקרנות המזבח של עליונות התרבות המערבית, התוצאות הניכרות לעין — בין אם ענן חול מדברי ובין אם אנשים הטובעים בסירות רעועות בדרכם לחופי אירופה — מצדיקות מחשבה מחודשת על המערכת הכלכלית העולמית.

הראשונה בעובדות שצריך להכיר בהן היא שגם אם לא נרצה בכך, בשורשי ההגירה האדירה כיום נמצאת בדיוק אותה שאיפה של תאגידים למכור את הסחורה במדינות עניות. לא צריך להקצין עד כדי מכירת בקבוקי קוקה קולה בעולם השלישי לאוכלוסיות שאין להן מים נקיים. מספיק להסתכל על יוון: הגרמנים לחצו לקבל אותה לגוש היורו, כי רצו להרחיב את שוק המטבע האחיד, שמאפשר להם למכור את מוצריהם המופלאים במחיר תחרותי. כלכלת יוון, המפגרת בשנות אור אחרי זו הגרמנית, ספגה ייסוף מטבע שהחמיר את קשייה, וכשנקלעה למשבר גילתה שאיבדה את ריבונותה הכלכלית, ואולי גם הפוליטית. עם זאת, ליוונים לפחות ניתנה האפשרות למצוא עבודה בגרמניה, בשוודיה ובשאר מדינות האיחוד.

כך נולד באיחוד דור שלא יודע ביקורת גבולות מהי, כפי שדיווח "אקונומיסט" בספטמבר. לאנשים אלה נראה טבעי לקלוט זרם פליטים, והם מקבלים בזרועות פתוחות וללא אבחנה הגירה מכל מקום. הם עדיין רוב לעומת המיעוט הגדל שמתנגד להגירה למערב אירופה, לפחות לעת עתה.

פליטים סורים שסירתם טבעה
פליטים סורים שסירתם טבעהצילום: אי–פי

מי שמשוטט בבירות אירופה יכול להבחין בשינוי. לונדון, שתמיד היתה עיר קוסמופוליטית, נראית ונשמעת כיום כמו תחנת מעבר רב תרבותית, ולא רק בגלל התיירים. המהגרים מכל קצוות תבל תופסים חלק גדול יותר ויותר במעמד הנמוך, הבינוני, ולמעשה גם בקרב העשירים ביותר, אם להתבסס על רשימת עשירי בריטניה, למשל.

העולם נהיה הטרוגני יותר ויותר. הוא צפוף יותר, כי האוכלוסייה מתרבה, גם אם בקצב אטי מבעבר. הוא נהפך למקוטב יותר, גם בגלל המנגנונים הכלכליים שמרחיבים את הפערים, וגם מכיוון שאנשים עניים מאוד ולא משכילים נוהרים למקומות שבהם אנשים עשירים ומשכילים בהרבה. הייחוד התרבותי מיטשטש במקומות רבים. האליטות האינטלקטואליות במדינות העשירות דוברות בזכותה של הרב תרבותיות, אך במקרים רבים מתבטלות בפני "התרבות האחרת".

התוצרים של התהליכים האלה כוללים אירועים בלתי נתפשים כמעט כמו בחירתו של איש השוליים השמאליים ג'רמי קורבין לראשות מפלגת הלייבור בבריטניה. אפילו הסיכוי הקלוש שמכחיש שואה וריאקציונר סוציאליסט, שמציע הלאמת רכבות כפתרון לחוליי הכלכלה הבריטית, יהיה ראש הממשלה של אחת המעצמות המערביות — מעורר חלחלה.

הצעד שנקטה הקנצלרית אנגלה מרקל, שהכריזה על קבלת מאות אלפי פליטים ותקצוב של מיליארדים לקליטתם, הוא נועז, אך מייצג השקפת עולם אירופית שנבנתה במשך שנים רבות. בקצוות המזרחיים של אירופה אולי יש מאחזי התנגדות, אבל היא נובעת גם מכך שהמדינות האלה עניות יותר מגרמניה ואוסטריה, למשל, ובהתעלם מכך שתושבי אותן מדינות עצמם הם צאצאי פולשים קדומים ממזרח וגלי הגירה אינסופיים. פחות משבוע לאחר הכרזתה הנדיבה נאלצה מרקל לבצע פניית פרסה, תוך שהיא סוגרת את גבולותיה כדי למנוע כניסה של פליטים שאינם סורים לגרמניה, לצהלות השמחה של מנהיגי הימין בצרפת ובבריטניה.

עם ההתחממות הגלובלית, ההקצנה הפוליטית והצבאית ועם ההצצה המפתה כל כך לעולמות טובים יותר, ינהרו יותר אנשים אל מחוץ לצור מחצבתם. מספיק לחשוב על הישראלים המקנאים במחירים בגרמניה כדי להבין מדוע תושב חומס ירצה לעבור לגדות המיין. בניגוד למה שהיה לפני 30 שנה, לסורי מוכה ההפגזות יש הזדמנות לברוח מערבה בקלות יותר.התהליך הזה עשוי לגרור תגובות נגד, כמו עליית הימין הקסנופובי באירופה והפופולריות של דונלד "כל המקסיקאים אנסים" טראמפ בארה"ב. ואולם ההנחה הסבירה יותר היא שהתהליך יימשך. השפעותיו יהיו עצומות — במוצרי צריכה, בהתפלגות הכנסות, בהצבעה בקלפי, במאזן הגיאו־פוליטי.

זירת פיגוע שביצע בוקו חראם באבוג'ה, בירת ניגריה
זירת פיגוע שביצע בוקו חראם באבוג'ה, בירת ניגריהצילום: אי–פי

דוגמה טובה לכך היא מעמדה של ישראל באירופה. האם הוא צפוי להשתנות כשדור ראשון ושני של הגירה לאירופה ממדינות עוינות לישראל יקבל שם זכות בחירה? איננו מבקשים להצטרף למהלכים פחד נוסח, "הם משתלטים על אירופה", אלא לקרוא לראייה מפוכחת של המציאות ולהסתגלות הגיונית אליה במישור הפוליטי, העסקי והאישי כאחד.

אי אפשר להפריד את התהליכים הללו מאלה המתוארים בניתוחים הסטטיסטיים של תומא פיקטי, החוקר את האי־שוויון הכלכלי בעולם; או התיאוריה שמציע פול מייסון בספרו "פוסט־קפיטליזם", המבוססת על השינויים הטכנולוגיים, כלכלת השיתוף ועלייתו של המידע החינמי כבסיס לשיטה כלכלית חדשה. גם אם לא מסכימים להגדרות ולפתרונות שהם מציעים לתיקון העיוותים בכלכלת העולם, השינוי כבר קורה בשטח, וצריך לשמש אותנו כמידע רלוונטי בהחלטות ההשקעה ובציפיות שלנו מהעתיד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker