האינפלציה שלילית, אבל לא באשמת בנק ישראל

יעד האינפלציה הנוכחי של 1%–3% נקבע בהתאם לתפישה שרואה בעליית מחירים מתונה מצב יציב ■ אלא שעליית מחירים כזו יכולה להתרחש רק אם יש עלייה מקבילה גם בשכר העובדים

עמי גינזבורג

בסוף השבוע שעבר התברר שמדד המחירים לצרכן של ספטמבר ירד ב–0.4%, והצטרף בכך למדד אוגוסט שירד ב–0.2%. אם לא יקרה משהו לא צפוי, 2015 תסתיים בישראל עם אינפלציה שלילית שמוערכת כעת בכ–1.1%. זו תהיה השנה השנייה ברציפות שבה נרשמת בישראל אינפלציה שלילית, לאחר שב–2014 ירד מדד המחירים לצרכן ב–0.2%. התחזיות ל–2016 הן לאינפלציה ברמה נמוכה מאוד של 0.8%.

אינפלציה שלילית נחשבת אצל כלכלנים ופרשנים כלכליים גורם שלילי, שעלול לדחוף את המשק למיתון ודפלציה (ירידת מחירים מתמשכת). במצב הנוכחי של המשק הישראלי, שנהנה מתעסוקה ברמה גבוהה יחסית, לא בטוח שהחשש הזה במקום. חשוב לזכור גם שירידת האינפלציה בישראל מתרחשת בגלל סיבות שחלקן נחשבות מבורכות - עלייה ברמת התחרות בענפי משק שונים (קמעונות, תקשורת), ירידת מחירים של מוצרים מיובאים, וירידת מחירי חמרי גלם: סחורות ודלקים.

קרנית פלוג
קרנית פלוגצילום: אוליבייה פיטוסי

יעד האינפלציה של הממשלה בישראל הוא 1%-3%. תחום זה מוגדר בישראל כ"יציבות מחירים". מי שאמון על שמירת יציבות המחירים הוא בנק ישראל, כשהכלי המרכזי שלו לשם כך הוא הריבית.

מכיוון שהאינפלציה בישראל היא שלילית, ותוסיף לשהות כנראה מתחת ל-1% גם בשנה הבאה, יש כלכלנים ופרשנים שרואים בכך כישלון של בנק ישראל. זה נשמע הגיוני, שהרי הבנק אחראי לשמור על האינפלציה בתוך היעד. ואולם, הפרשנות הזו לוקה בחסר, ונובעת מחשיבה מקובעת שמתאימה לתקופות כלכליות אחרות. בנק ישראל אכן מחייב לשמור על יציבות מחירים, אבל ההגדרה מהי יציבות מחירים היא שרירותית למדי.

הכלי המרכזי שבאמצעותו משפיע בנק ישראל על האינפלציה הוא הריבית שהוא קובע לטווח הקצר. כדי להוריד אותה הוא צריך להעלות ריבית, וכדי להעלות אותה עליו להוריד ריבית. הבעיה היא שהבנק מיצה את הכלי הזה עד תום. ריבית בנק ישראל נמצאת כיום בשפל של 0.1% בלבד. יש כלכלנים שסבורים שהבנק יכול להוריד אותה גם ל–0%, או ואף לקבוע ריבית שלילית. אבל זו דרישה שנראית די הזויה, והיא עלולה לחולל יותר נזק מתועלת.

האם מישהו - צרכן, מעסיק או משקיע - ישנה את התנהגותו אם הריבית תרד מ–0.1% ל–0%? האם זה יגרום למישהו לצרוך יותר? להשקיע יותר? להעסיק יותר עובדים? כנראה שלא. ריבית שלילית (וגם נמוכה מדי) רק מעודדת אנשים לקחת הלוואות שלא לצורך, ולהשתמש בהן בקלות דעת. יעדי האינפלציה החלו להיקבע בישראל כשהאינפלציה היתה גבוהה יחסית למדינות המערב, ברמות של 8%–10%. אבל מאז שנת 2000, להוציא את 2002 שהיתה חריגה בגלל הזינוק בדולר, האינפלציה בישראל אינה יותר מ–4% בשנה. בשלוש שנים מתוך תקופה זו האינפלציה בישראל היתה שלילית (2003, 2006, 2014), וקרוב לוודאי היא תהיה כזו גם ב–2015.

ב–15 השנים האחרונות נשברו רבים ממנגנוני ההצמדה במשק הישראלי. בעיקר אמורים הדברים להסכמי תוספת היוקר לעובדים, ולהצמדת המחירים של מוצרים ושירותים רבים לדולר. שבירת מנגנוני ההצמדה התרחשה בהדרגה ככל שהאמון של הציבור במדיניות הממשלתית ובבנק ישראל גבר. במקביל לכך צימצמה הממשלה את הנפקת האג"ח הממשלתיות הצמודות למדד, שהביקוש להן הלך ופחת.

יעד האינפלציה הנוכחי של 1%–3% (המכונה גם "אינפלציה אירופית") נקבע בהתאם לתפישה שרואה בעליית מחירים מתונה מצב יציב. אלא שעליית מחירים כזו יכולה להתרחש רק אם יש עלייה מקבילה גם בשכר העובדים. ללא עלייה בשכר העובדים, הציבור לא יכול לעמוד בעליית מחירים של מוצרים ושירותים, ורמת החיים שלו נפגעת עקב כך. ואכן, בשנים האחרונות שכר העובדים בישראל כמעט שאינו עולה, ובענפים שונים הוא אף נשחק. במצב דברים כזה ייתכן שהגדרת יציבות המחירים צריכה להשתנות. ייתכן שיש מקום לקבוע אותה לרמה של 0%–2%, ואולי אפילו לתת לה אפשרות להיות שלילית במקצת.

כך או כך, הניסיון להפיל את האחריות לאינפלציה השלילית על בנק ישראל במיוחד כשהריבית ממילא נושקת ל–0% - רמה שבה עלולים להיווצר עיוותים מסוכנים אחרים - אינו במקום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker