"אל תצפו למהפכת סלולר בבנקים - לבנק אסור להפסיד 4 שנים ברציפות"

מנכ"ל בנק ירושלים, אורי פז, שיפרוש מתפקידו בסוף החודש, מסביר למה לא כדאי לכם לבנות על תחרות ומדוע הוא גובה מלקוחותיו ריבית גבוהה מהמקובל בבנקים

סיון איזסקו
סיון איזסקו

בנק ירושלים - הבנק הקטן בישראל, עם נתח של כ-1% משוק האשראי הבנקאי - עסק בעבר בפעילות משכנתאות ובמימון בנייה. ואולם הרווחיות מהפעילות המסורתית נשחקה והלכה בעקבות התגברות התחרות בשוק המשכנתאות, ואילצה את דירקטוריון הבנק להחליט לפני שש שנים על אימוץ אסטרטגיה עסקית חדשה - הרחבת תחומי הפעילות גם לפעילות קמעונית.

כדי ליישם את האסטרטגיה החדשה מינה דירקטוריון הבנק לפני חמש שנים וחצי את אורי פז, ששימש בעבר ראש החטיבה הקמעונית בבנק הפועלים, לתפקיד מנכ"ל הבנק. פז הגיע לבנק ירושלים עם הצהרות גדולות בדבר שבירת השוק ומינוף קוטנו של הבנק לטובת הצרכן. הוא אכן יזם כמה מהלכים ייחודיים, אבל בדיעבד אפשר לומר שלא חולל מהפכות גדולות - בוודאי לא כאלה שהובילו את הבנקים הגדולים להגיב למהלכים, וגם לא כאלה שהובילו את הציבור הרחב לשנות את מנהגו.

אורי פז צילום: תומר אפלבאום

כך, בנק ירושלים ביטל את עמלות העו"ש, אבל במהרה הוא הפסיק לפרסם את המוצר הזה, נוכח עלויות גיוס הלקוחות שלא מצדיקות את עצמן בטווח הקצר. מהלך בולט נוסף שהוביל פז הוא התחייבות הבנק לשלם על פיקדונות הציבור 80% מריבית בנק ישראל. כשהבנק הציג את המהלך, מדובר היה בריבית הגבוהה פי ארבעה מהמקובל בשוק.

גיוס הפיקדונות הקצרים איפשר לבנק ירושלים לקצר את המח"מ (משך החיים הממוצע) של הפיקדונות שהוא גייס מהציבור, ובכך להפחית משמעותית את עלויות המימון של הבנק. ואולם מנקודת המבט של הצרכן, מאז השקת המהלך ירדה ריבית בנק ישראל לשפל של 0.1%, ובהתאם לכך הפער בין הצעת בנק ירושלים ליתר הבנקים נהפך לחסר משמעות.

המוצר המוביל שבנק ירושלים מוכר כיום הוא אשראי צרכני למי שאינם לקוחות הבנק. פעילות חדשה זו מהווה כיום 8% מתיק האשראי של הבנק, והיא מספקת תרומה משמעותית להכנסות הבנק, היות שהבנק גובה בגין האשראי הצרכני ריבית גבוהה משמעותית מהמקובל במערכת הבנקאית.

אחד המהלכים החשובים שהוביל פז היה רכישתה של חברת כלל ברוקראז' מידי כלל פיננסים - מהלך שאפשר לבנק להגדיל את היקפי פעילותו בשוק ההון, וכפועל יוצא להגדיל את הכנסותיו מעמלות מסחר. למהלך זה היתה תרומה חשובה לתשואה על ההון, שכן מדובר בפעילות שמגדילה את ההכנסות מבלי שהיא צורכת את הון הבנק.

בסוף אוקטובר יפרוש פז מתפקידו בבנק ירושלים. "בחמש שנים הבנק הכפיל את ההכנסות. זו היתה תקופה מרתקת, שבה עשינו 
טרנאראונד מבנק מוגבל ביכולת ההתפתחות ובתשתיות שלו, לבנק צומח מאוד", אומר פז בראיון 
ל-TheMarker. "השקענו בתשתיות מחשוב יותר מ–200 מיליון שקל בארבע שנים. זה בערך שליש מההון העצמי, שהסתכם ב–600 מיליון שקל. הקמנו Call Center, ארכיב דיגיטלי ואתר פעולות באינטרנט ותשתיות, ושידרגנו את מערך הגנת הסייבר. הגענו למצב שבו 70%–80% ממה שיש בבנק רגיל, קיים כיום בתשתיות המחשוב בבנק ירושלים. הייחודיות של בנק ירושלים הוא שכל מערכות הליבה שלו הן במיקור חוץ. כשזה מנוהל נכון, זה מוזיל עלויות. הקמנו תשתיות לפרישת כספומטים, וכיום אנחנו עוד סולק פוטנציאלי של כרטיסי אשראי".

הבנק ייכנס לפעילות סליקה בכרטיסי אשראי?

"בגדול, אנו יכולים לעשות זאת".

מה עצר אתכם מלהיכנס עד כה לפעילות הרווחית הזו?

"אנחנו בוחנים כל מיני דברים גם בתחום הזה. יש הרבה משמעויות בכניסה לפעילות סליקה. זאת אופרציה גדולה, שמצריכה הקמת תשתיות מול בתי העסק. זה לא מתג שמפעילים ומתחילים לסלוק. כרגע זה בגדר חלופה אסטרטגית לעתיד, ויש התעניינות מצד שחקנים בינלאומיים, אבל בסוף לבנק יש הרבה אפשרויות צמיחה והוא צריך לבחור במה הוא מתמקד. צריך גם לראות לאן שוק כרטיסי האשראי הולך עכשיו, עם הכיוון של המכירה".

הפעילות הצומחת שלכם היא האשראי הצרכני, שבו אתם גובים ריבית ממוצעת של 10%. זאת ריבית גבוהה בהתחשב בסביבת הריבית האפסית במשק.

"הקמנו מערך אשראי צרכני ללא צורך בהעברת חשבון בנק. כיום היקף האשראי הוא כמיליארד שקל, ויש עשרות אלפי לקוחות. הריבית הממוצעת היא בשיעור חד־ספרתי גבוה, והיא יחסית בטווח הגבוה. אנחנו מתמחים בלקוחות שבחרו לעשות זאת לא בחשבון העו"ש שלהם - או מפני שהם צריכים הליך מהיר, או שיש להם שיקולים שבגללם הם לא רוצים ליטול את ההלוואה מהבנק שלהם, או שהבנק שלהם לא רוצה לבצע את העסקה אתם".

כלומר, הנחת העבודה שלך היא שלקוח שמבקש הלוואה מבנק ירושלים, עושה זאת כי הוא סורב במקום אחר?

"רמת הסיכון ורמת ההפרשות אצלנו גבוהה יותר - חד-משמעית. שיעור ההפרשה להפסדי אשראי אצלנו בגין ההלוואות הצרכניות הוא יותר מ–2%. בבנקים הגדולים זה פחות מ–1%. אגב, גם במימון ישיר שיעור ההפרשות אצלו גבוה מזה שבמערכת הבנקאית".

פער של 1% בהפרשות להפסדי אשראי מצדיק פער של כמעט פי שניים בריבית הנגבית מהלקוחות?

"אני לא חושב שיש פער של פי שניים בריבית שאנו גובים - אבל כל פער של 1% בהפרשה מצריך הרבה יותר מ–1% בריבית, כי סטיות התקן עולות. רמת הסיכון לא עולה באופן ליניארי. מעבר לכך, מכיוון שמדובר בסכומים נמוכים יחסית, בין 15 אלף שקל ל-40 אלף שקל לכל הלוואה, הלקוחות פחות רגישים לריבית. הפער בריבית מסתכם בעשרות שקלים ללקוח, בשעה שהוא נהנה מנוחות, מגמישות וממהירות בהעמדת ההלוואה. זה לא כמו משכנתא במיליון שקל ל-20 שנה, שבה כל אחוז של ריבית משמעותי ללקוח".

"בנק לא יכול להיות ארבע שנים בהפסדים"

לפני חמש שנים, נשמעת אחרת לגמרי. בשיחות אתך תיארת את הכוונות של בנק ירושלים להפוך ל"גולן טלקום של הבנקאות". טענת שהבנקים הם גופים לא יעילים, ושאתה, כגוף קטן שאין לו הוצאות על מערך סניפים והוצאות שכר של כ–12 אלך עובדים, תוכל להעניק ללקוחות הצעה אחרת, ששוברת את השוק. מה השתנה מאז?

"לפני חמש שנים אמרתי שאנחנו רוצים לתת ערך. ערך יכול להיות מחיר, מהירות או נגישות. אנחנו בנק שהוא מונו־ליין, שעובד בנישות. בנישה הזו של האשראי הצרכני, בחרנו להתמקד בלקוחות האלה - והבעיה שלהם היא לא במחיר, אלא בנגישות ובמהירות, יחסית למה שקורה בחו"ל. תראה את הזירות P2P (הלוואות עמית לעמית; ס"א). בחו"ל מציעים ריבית בשיעור דו־ספרתי, ובישראל מציעים שיעור חד־ספרתי גבוה. הבשורה שלהם היא לא המחיר. אולי זה לא נעים לשמוע, אבל המחיר בישראל הוא בטח לא גבוה במונחים של מדינות מפותחות, והרבה פעמים הוא אפילו נמוך.

"אולי תחושת התסכול של הרבה לקוחות זה שבחו"ל קל יותר, והמערכות יעילות הרבה יותר ומערימות פחות קשיים, כדי לתת לך אשראי נגיש. בישראל זה לא המצב. לכן, ערך לא נמדד רק במחיר, אלא גם בתועלת. התועלת יכולה להיות שאם אני צריך עכשיו 30 אלף שקל בתוך יומיים, אני יכול לקבל את זה בצורה הגונה וקלה, ואני לא צריך עכשיו ללכת ולחזור ולהביא ערבים, ובסוף גם לא ייתנו לי את הסכום שאני זקוק לו.

"השחקנים המובילים בארה"ב בתחום של P2P, החברות לנדינג קלאב ופרוספר, גובים ריבית ממוצעת דו־ספרתית, גבוהה יותר מכל השחקנים בישראל. וזה בשוק שנחשב להכי תחרותי בעולם".

במלים אחרות, אתה אומר שאין הרבה מה לתקן אצלנו?

"אני חושב שבתחום האשראי הצרכני הבעיה היא נגישות. יש אוכלוסיות שמודרות, יש אוכלוסיות שיחסית לא מקבלות את מה שהן יכולות לקבל, ויש גם בשוליים אלמנט של מחיר לשני הכיוונים - אלה שמקבלים מחיר גבוה ממה שהם צריכים, ואלה שמקבלים מחיר נמוך.

"הבעיה בתחום האשראי הצרכני היא לא כצעקתה. העניין הוא שלקוח בחו"ל יכול להשיג מהבנק שלו אשראי באינטרנט בזריזות ובמהירות. בישראל, עד לפני שנה, בכלל אי־אפשר היה לעבור בנק ולפתוח חשבון באינטרנט. גם כיום המעבר הוא מסורבל יחסית ומקשה על התחרות. יכול להיות שהרוחות החדשות כיום בפיקוח על הבנקים יקדמו גם את האלמנט הזה".

מה הסיכוי שתקום מקבילה לגולן טלקום במערכת הבנקאות?

"בנק לא יכול להרשות לעצמו להיות שלוש או ארבע שנים בהפסדים. בנק הוא גוף שהנתונים הכספיים שלו שקופים לציבור. יש לו פיקוח הדוק, ולכן גם בפונקצית המטרה שלו, יש לו צורך לשמור על רווחיות - וזה גם מכתיב את יכולת הצמיחה. יש לנו כיום עשרות אלפי לקוחות עו"ש, והיינו יכולים להיות עם 300 אלף לקוחות עו"ש, אם היינו עובדים על זה חזק. אבל הייתי צריך לשלם על זה מחיר, שהיה משתלם רק בטווח הארוך. בטווח הקצר, הייתי סופג ירידה ברווחיות - וזאת מגבלה שאסור לעבור אותה בבנקאות.

"זה מודל עסקי שבנק לא יכול להרשות לעצמו. בנק צריך לתקשר עם הציבור. יש לנו יותר מ-100 אלף מפקידים - והם חשופים למידע. חברות P2P הן לא בנק, ולכן הן יכולות להרשות לעצמן להיות בהספדים הרבה שנים. בנק הוא בלם הזעזועים בפני המפקיד, ולכן אינהרנטית, הוא לא יכול להיות בהפסד. לכן הצמיחה מוגבלת".

אם כך, על מה מסתמך שר האוצר, משה כחלון, בהכרזות שלו על ייצור תחרות במערכת הבנקאות? לפי ההסבר שלך, המהפכות של כחלון לא יקרו, כי המודל הבנקאי לא מאפשר זאת.

"אני לא אומר שזה לא יקרה, אבל אני חושש שיש פה ציפיות מוגזמות. מצד אחד, יש הפרזה בעוצמת הבעיה - ומצד שני, הפרזה בעוצמת הפתרון. כנראה שלא כצעקתה מבחינת הבעיה ולא כצעקתה מבחינת הפתרון. מצד שני, אם כחלון באמת הולך להפריד את חברות כרטיסי האשראי, הוא יוצר שלושה שחקנים עצמאיים, שיש להם בסיס לקוחות גדול מאוד. נוסף על כך, יש גם פונקציה של רגולציה. ככל שהרגולציה תהיה פשוטה יותר, תגדל בהתאם היכולת של גופים לגייס הרבה לקוחות בזריזות.

"אם כדי לעבור לבנק אחר התהליך יהיה דומה לזה שבחברות הסלולר, וניתן יהיה לעשות את זה ברבע שעה באינטרנט, לעומת תהליך ארוך שקיים כיום, עם הזדהות, ניירת וכדומה, אז ההסתברות שהלקוחות יעשו זאת - עולה. הכל תלוי בכללי המשחק".

יהיו בהמלצות של ועדת שטרום נושאים שיגבירו את יכולת התחרות של בנק ירושלים?

"מוקדם לומר. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. דבר אחד אני יכול לומר בביטחון - והוא שאם מישהו מצפה שיהיה פה סיפור הסלולר השני, הוא צפוי להתבדות. לא נראה בתוך שנתיים־שלוש תנועה של עשרות אחוזים בנתחי השוק וירידה של 80% במחיר, בגלל שאופי השוק, המוצר ותנאי ההתחלה הם שונים משמעותית.

"זה לא אומר שאין מקום לתחרות ואין מקום לשיפור, אבל אם מישהו חושב שנראה חזרה על אותו סרט ובאותן עוצמות והרמטיות, הוא עשוי להתבדות".

החלטת פתאום להפסיק לפרסם את חשבונות העו"ש של הבנק, שבהם אתם הבנק היחיד שלא גובה עמלות. מה גרם להחלטה?

"לחשבונות עו"ש אנחנו מגייסים אלפי לקוחות בלי פרסום בכלל. עד כה גייסנו עשרות אלפי לקוחות שהעבירו אלינו את הפעילות. אנחנו רואים בזה לא את מנוע הגידול העיקרי של הבנק לטווח קצר, אלא את המנוע לטווח ארוך. ללא ספק, אם היינו משקיעים בזה את כל יהבנו, היינו יכולים לגייס הרבה יותר - אבל זאת החלטה מודעת. רוב הזמן השקענו מאמצים בגיוס פיקדונות ובמכירת אשראי, כי בזה ראינו את מנוע הצמיחה האמיתי. זה הרעיון של להיות מונו־ליין: אתה בוחר מה הכי נכון לאסטרטגיה שלך, וזה לא הכל, כל הזמן לכולם.

"היכולת שלנו כבנק לבחור נישה, לבחון אותה ולהתלבש עליה - אני רואה זאת כאבולוציה חיובית של התחרות. העובדה שכל הבנקים פעלו בדיוק באותו מודל, היתה אינדיקציה שמדובר בשוק שהוא לא מספיק מפותח מבחינה תחרותית. ברגע שאתה רואה אסטרטגיות שונות של שחקנים שונים באותו שוק, אתה אומר לעצמך שיש פה תחרות ויש כאן יצירת יתרונות יחסיים.

"בנק ירושלים הוא הבנק היחיד בישראל שפועל בדומה לזירות P2P, במובן הזה שאתה יכול להיכנס לאתר הבנק, לבצע את כל התהליך ולקבל אשראי צרכני, למעט עניין הרגולציה שאין בזירות P2P. יש כאן ארביטראז' רגולטורי, שהופך את החוויה של לקוח בנקאי לחוויה מסרבלת, לעומת הזירות החוץ־בנקאיות או לעומת חברות הביטוח".

אתה מזהה מגמה של לקוחות שמעדיפים ליטול אשראי חוץ־בנקאי בגלל הביורוקרטיה הבנקאית?

"כרגע השחקן הכי משמעותי בתחום האשראי החוץ־בנקאי הוא דווקא חברת מימון ישיר. זירות P2P נמצאות עדיין בתהליך התפתחות. הן עדיין צעירות, אבל בהחלט מהוות איום עבור המערכת הבנקאית. היתרון הגדול של הגופים האלה הוא המהירות. זה הערך הגדול שהם נותנים ללקוח. מי שיידע לספק את צורכי הלקוח מהר ובזמן, ישיג את הלקוח.

"אני מקווה שיהיו התאמות של רגולציה, כדי שנוכל להעמיד אשראי במהירות. כיום הרגולציה מקשה על גופים בנקאיים יחסית לגופים חוץ־בנקאיים, שפטורים ממנה. הרגולציה מכבידה מאוד על הבנקים, וזה בא על חשבון היכולת של המנהלים להקדיש זמן ומשאבים לפיתוח עסקי, חדשנות ועוד. גם מבחינת המחשוב, הבנקים משקיעים את רוב המשאבים בפיתוח מערכות למילוי אחר דרישות הרגולציה. אני חושב שיש כיום רוחות חדשות בפיקוח על הבנקים, והבנה של הצורך בשיווי משקל בין רגולציה קפדנית לבין האפשרות של השוק לשחק את המשחק שלו - כי זה, בסופו של דבר, מה שמוביל לתחרות".

"הזדמנות בקרנות אשראי לצמיחה"

מה גרם לך להחליט לעזוב את בנק ירושלים?

"אחרי חמש שנים וחצי הרגשתי תחושה של מיצוי, וכמנכ"ל בנק זאת תקופה טובה, שבה ביצעתי שינוי מלא. אני רואה את הפירות. אני מרגיש אחריות כלפי הצוות, העובדים ובעלי המניות. הבנק נמצא בנקודת זינוק מצוינת להמשיך הלאה. רציתי לעסוק בדברים חדשים. הרגשתי צורך בשינוי, ורציתי לעשות משהו אחר".

לאן אתה הולך?

"המדינה הוציאה מכרז לקרנות אשראי לצמיחה, וחשבתי שיש פה הזדמנות מעניינת מאוד להיכנס לתחום שאין לו כיום מענה פיננסי. הקרנות יעמידו לעסקים משהו שהוא באמצע בין אשראי להון - פעילות שהבנקים לא יודעים להתמודד אתה.

"הכוונה היא שהקרן שתעניק אשראי לעסקים בינוניים - בעיקר חברות משפחתיות, ותיקות ורווחיות. כשחברה כזו רוצה לפרוץ, היא לא מקבלת מענה מהבנקים. הבנקים רוצים ביטחונות, ולא יודעים לבחון תוכנית עסקית. ההבדל הוא שהבנק מסתכל על העבר, ובצדק. הקרן, לעומת זאת, מסתכלת על העתיד. בנקאי רואה תוכנית עסקית, ואומר 'אחלה, אבל אני לא מבין בזה כלום. תביא ביטחונות'.

"הרכבנו קבוצה, צבי זיו (לשעבר מנכ"ל בנק הפועלים), אני וחברת פניסנולה, ואנחנו מתמודדים במכרז. עברנו את השלב הראשון, והשלב הנוסף מתוכנן לדצמבר. המדינה מקימה שתי קרנות בהיקף של 450 מיליון שקל כל אחת. היא משקיעה 25% מהכסף, והמוסדיים את היתר. המדינה תעביר את התשואה העודפת שמעל 2% למוסדיים בתור צ'ופר. זה סבסוד קל. המדינה תעניק גם הגנה חלקית במקרה של הפסדים לקרן".

מהו החלק של פנינסולה בהקמת הקרן?

"פנינסולה מתמחה באשראי למידל מרקט, אבל לטווח קצר. הקרן תספק אשראי לטווח של שש־עשר שנים. פנינסולה תספק לנו את הפלטפורמה של מערכות אשראי, מערכות גבייה - והכי חשוב בסיס לקוחות. יש להם יותר מ–500 לקוחות באוכלוסיית המטרה הספציפית הזו, ועוד 1,000 לקוחות מזדמנים. הם מכירים חצי מאוכלוסיית המטרה. זה אומר טלפונים, פגישות, דו"חות ומידע רך.

ח"כ אלי כהן
ח''כ אלי כהן צילום: אוליבייה פיטוסי

"בניגוד לקרן פרייבט אקוויטי, אנחנו לא מתכוונים להיכנס לניהול של החברות או לדרוש נתח מהבעלים. העסק יישאר בידי בעל הבית. לתחושתי, זאת תהיה העשייה הציונית ביותר שעשיתי עד היום. במשק שבו אין מידל מרקט, אתה מקבל מדינה כמו מצרים, שבה יש רק טייקונים או קיוסקים. במדינה שבה המידל מרקט חזק, אתה מקבל כלכלה כמו הכלכלה הגרמנית".

יו"ר ועדת הרפורמות: "המוסדיים חייבים לתת אשראי גם לעסקים קטנים" / מיכאל רוכוורגר

יום רביעי הבא צפויה הוועדה בראשות דרור שטרום, שמונתה על ידי שר האוצר, משה כחלון, לפרסם את מסקנותיה בנוגע להגברת התחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים - כך הודיע אתמול ח"כ אלי כהן (כולנו).

כהן, המשמש יו"ר ועדת הרפורמות בכנסת, נאם אתמול בכנס בנקאות שערכה חברת מעלות במלון דן בתל אביב, ובנאומו סקר את הרפורמות הצפויות בבנקאות והתייחס גם למצב בשוק ההון. "אנחנו רוצים לא רק טיפול ביוקר המחיה, אלא יצירה של מנועי צמיחה", אמר כהן. "שלושת הבנקים הגדולים מחזיקים ביותר מ–70% מהאשראי, וזה מוביל להקצאת אשראי ריכוזי. כיום לעסקים קטנים בלתי אפשרי לקבל אשראי מלבד בבנקים, בעוד שלעסקים גדולים יש חלופות כמו בנקים זרים, שוק ההון והלוואות פרטיות. יש כ–500 אלף עסקים קטנים, ומספיק ש–10% מהם יקלטו עובד אחד, כבר נשנה את המפה — וכך הריכוזיות במשק תקטן. לכן, המפתח לצמיחת המשק הוא במתן נגישות לאשראי לעסקים קטנים ובינוניים. אנחנו נפעל בנחישות לשינוי הקצאת אשראי, אך נעשה זאת בזהירות, כי בנקים זה לא חברות סלולר, והרגולטורים יפעלו לשמור על יציבותם".

כהן הוסיף כי "לגופים מוסדיים יש חובה ציבורית לתת אשראי לא רק ב–50 מיליון שקל ויותר, אלא גם לעסקים קטנים יותר. זה יאפשר להם לבנות תיק מפוזר ולהרוויח בתקופה של ריביות נמוכות".

לדברי כהן, "מרווחי הריבית הגבוהים במשקי הבית, בשיעור של כ–7.5%, וגובה העמלות בכרטיסי האשראי לעסקים קטנים ובינוניים, מדברים בעד עצמם. במרווחים של 9% שגובות חברות כרטיסי אשראי, לא מצפים שהרגולטור יישב בחיבוק ידיים. חברות כרטיסי אשראי גובות עמלות על כל דבר אפשרי.

"באחרונה הייתי בחופשה משפחתית בברצלונה, וכשהייתי צריך לבצע המרות מטבע, חברת כרטיסי האשראי הישראלית דאגה שקודם תהיה המרה מיורו לדולר ואחרי כן לשקל" סיפר כהן. "לא היה לי זמן לטפל בזה, אך מן הראוי היה לעשות זאת. יש כאן בהחלט חוסר תחרות משמעותית. מיזמים כמו הלוואות P2P (הלוואות עמית לעמית), שגובות ריביות של 5%–6%, יכולות בהחלט להביא להגדלת התחרות. אם הבנקים יהיו יעילים יותר, הם גם יתחרו על אותו אשראי".

כהן גם התייחס לשני חוקים שמקודמים בימים אלה בכנסת בתחום האשראי. הראשון הוא תיקון 21 לחוק הבנקאות, שמדבר על הסרת מגבלות רגולטוריות כך שחברות ציבוריות, כמו למשל, האחים נאווי, העוסקות במתן אשראי, יוכלו לגייס אג"ח בשוק ההון, ולא רק באמצעות מערכת הבנקאות. "גורמים שונים בבנק ישראל ניסו להזהיר אותנו שאם יאפשרו לחברות האלה לגייס אג"ח, זה יביא למשבר כמו משבר הסאב־פריים שהיה בארה"ב, אבל הבהרנו לבנק ישראל שאם חס וחלילה זה יקרה, זה יהיה בשוק ההון ולא בבנקים. כך שאנחנו מתקדמים, וב–19 בנובמבר החוק אמור לעבור בכנסת, ובסופו של דבר, גם החוק של מאגר נתוני אשראי יעבור".

כהן התייחס גם למצב הבורסה בתל אביב, ואמר: "הבורסה לא מתפקדת. אם ב–2008 היו 700 חברות בבורסה, כיום נשארו פחות מ–500 - וגם אלה שנשארו לא באמת קיימות ומתפקדות. בעוד שחברות היי־טק יכולות לגייס בחו"ל, חברות תעשייה לא יכולות לעשות זאת בלונדון או בניו יורק. זה לא שחברות ישראליות לא מנפיקות, פשוט בשנה שעברה מתוך כ–50 חברות שהנפיקו - כשמונה עשו זאת בישראל. גיוס מקורות למימון בשוק ההון זה אלטרנטיבה חשובה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ