הפטרונית החדשה של חברות הביטוח

המפקחת על הבנקים הוסיפה בשבוע שעבר מערך הפצה משומן לחברות הביטוח

אסא ששון

בתחילת השבוע שעבר הפתיעה המפקחת הנכנסת על הבנקים, חדווה בר, כשהודיעה שבכוונתה להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. הפצצה השנייה היתה כי הבנקים יוכלו לייעץ ולשווק ללקוחותיהם מוצרי ביטוח, ובעיקר ביטוחי חיים ואובדן כושר עבודה. הבנקים לא יוכלו לייצר מוצרי ביטוח עצמאיים ולמכור אותם. בשלבים מתקדמים יותר, הבנקים יוכלו לשווק מוצרי ביטוח כנגד אשראי, כפי שכיום הם מוכרים הלוואה לדיור, ביטוח חיים וביטוח נכס.

למעשה, מה שבר מציעה הוא להפוך את הבנקים לזרוע הפצה של חברות הביטוח בתחום הביטוח האלמנטרי. חברות הביטוח ייצרו את המוצרים, ואילו הבנקים יפיצו אותם. על פי דו"ח הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר ל–2014, סך ההכנסות של חברות הביטוח ב–2014 מתחום הביטוח האלמנטרי (הכולל את הביטוחים שאינם פנסיה ובריאות) הסתכם ב–19.3 מיליארד שקל. עיקר ההכנסות היה מביטוחי רכב, 11.4 מיליארד שקל.

חדוה ברצילום: דניאל בר און

מאחר שעיקר הביטוח האלמנטרי משווק דרך סוכנים, נהנו הסוכנים מעמלות נכבדות. ב–2014 שילמו חברות הביטוח 6.7 מיליארד שקל עמלות לסוכני הביטוח, מתוחם התחום האלמנטרי הוא בעל העמלות הגבוהות ביותר, 2.4 מיליארד שקל, העמלות בתחום הביטוח ביטוח החיים (כולל ריסק) הסתכמו ב–2.3 מיליארד שקל, ביטוח הבריאות הניב עמלות של 1.6 מיליארד שקל, והעמלות בתחום הגמל והפנסיה הסתכמו ב–440 מיליון שקל. שיעור העמלות מתוך הפרמיות ששילמו חברות הביטוח לסוכנים היה 16%.

בנוסף, נתוני ה–OECD מצביעים כי יש לאן לצמוח בתחום הביטוח הכללי. ההוצאה השנתית לנפש הממוצעת בישראל על ביטוח כללי היא 815 דולר, בעוד הממוצע ב–OECD הוא 1,399 דולר לנפש; ושיעור הפרמיות מביטוח כללי הוא 2.3% מהתוצר, והממוצע ב–OECD הוא 4.2%. כלומר, מדובר בשוק שיש לו לאן לצמוח, ומבחינת הבנקים זה שוק חדש שהוא מכרה זהב.

סביר להניח שבר מכירה את הנתונים, ולא בכדי היא מוכנה לאפשר לבנקים למכור ביטוח כללי. מדובר במוצר פשוט, שלא מחייב מהמוכר כל מומחיות, בניגוד, למשל, למכירת מוצרים פנסיוניים.

מי שייהנה מאוד מכך מלבד הבנקים אלו הן חברות הביטוח. כבר כיום חברות הביטוח הן מפלצות פיננסיות שיש להן שליטה כמעט בכל היבט של חיינו - החל בביטוח הרכוש וכלה בתשלום גמלה חודשית לפנסיונרים. עכשיו יצטרף לעוצמה זו מערך הפצה משומן, בפריסה ארצית של הבנקים וסניפיהם. כל זאת מבלי להביא בחשבון שיתופי פעולה אפשריים בין הבנקים לחברות הביטוח. ניתן לדמות, למשל, את בנק הפועלים משתף פעולה עם חברת הביטוח הגדולה בישראל, מגדל. כל שנותר לבנק הפועלים הוא לבקש ממגדל בשם יחסי העבודה לא לפעול בתחום האשראי הצרכני. תחום האשראי הצרכני הוא אחד ממנועי הצמיחה העתידיים של חברות הביטוח. חלקן אף החלו לפעול בתחום, ולרכוש מיומנויות הקשורות בניהול סיכוני אשראי צרכני.

מאחר שמגדל שמה לה למטרה להגדיל את הכנסותיה בתחום הביטוח האלמנטרי, שיתוף פעולה כזה מסתדר לה היטב. מגדל, בנוסף לאלפי הסוכנים שלה תיהנה מפריסה שיווקית ארצית של בנק הפועלים, ומה שעתיד היה להיות תחרות בתחום האשראי ייעלם תמורת אינטרסים עסקיים של הבנקים וחברות הביטוח.

חברות הביטוח נמצאות ביחסי אהבה־שנאה עם סוכני הביטוח. מצד אחד, הן מכירות בחשיבות סוכני הביטוח כזרוע הפצה, ומצד שני, במשך השנים ניסו חברות הביטוח לפתח ערוצי הפצה ישירים, כאלו שיעקפו את הסוכנים ויותירו רווח גדול יותר לחברות הביטוח.

הצטרפות הבנקים כמפיצים של מוצרי ביטוח תאפשר לחברות לעקוף את סוכני הביטוח, להגדיל את כוחם של הבנקים וחברות הביטוח, וכן את רווחיות חברות הביטוח בתחום הביטוח הכללי. מי שכרגיל יסבול יהיה הצרכן, שימצא את עצמו לכוד בין שתי מפלצות - הבנקים מזה וחברות הביטוח מזה. חבל שהמפקחת על הבנקים אינה רואה את התמונה הכוללת והשפעותיה על כלל המשק, ומסתפקת בדאגה לרווחיות הבנקים וחברות הביטוח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker