פישמן נפרד מהבורסה של תל אביב, למשקיעים אין סיבה להצטער

25 שנה לאחר שרכש את כלכלית ירושלים, יעזוב בקרוב אליעזר פישמן את תפקידיו בחברה - וייפרד משוק ההון הישראלי ■ החברה, שבשיאה נסחרה בשווי של 5.7 מיליארד שקל ב-2007, איבדה מאז 80% משווייה ■ לפישמן אמנם נותרו 
לא מעט נכסים פרטיים, אבל גם הם אינם מכסים את מלוא חובותיו לבנקים

מיכאל רוכוורגר

ב-15 בנובמבר אמורים אליעזר פישמן ומשפחתו להיפרד מהשליטה באחת מחברות הנדל"ן הגדולות והבולטות בישראל - כלכלית ירושלים. החברה מחזיקה בעצמה ובאמצעות החברות הבנות והנכדות שלה - מבני תעשייה, דרבן, מירלנד, סוויטלנד ומונדון - נכסים בישראל ובעולם בהיקף של 20 מיליארד שקל, ונחשבה לספינת הדגל באימפריה של פישמן. הפרידה מכלכלית תתרחש בעקבות העברת השליטה בה למשפחת נקש הישראלית־אמריקאית - כאשר את המכירה יזם לאומי, במטרה להקטין מעט מהחוב האישי העצום של פישמן לבנק.

לפישמן יש רומן ארוך עם המשקיעים בתל אביב. עד לפני כשנה הוא נהנה ממוניטין טוב, השמור לאנשי עסקים ממונפים שמקפידים לשלם את חובם בזמן. אלא שבשנה האחרונה המשקיעים גילו - כמו הבנקים לפניהם - שמוניטין מהעבר אינו מספיק: הסדר החוב שאליו הידרדרה מירלנד, הפעילה ברוסיה; הקשיים הפיננסיים של הום סנטר; המצוקה שאליה נקלעה כלכלית שמנעה ממנה יכולת לגייס הון ולמחזר חובות; וההידרדרות המהירה בשווי נכסיה. כל אלה הפכו את פישמן מחדל פירעון בפוטנציה - לחדל פירעון בפועל.

פישמן תקוע עם חובות אישיים של כ-3 מיליארד שקל לבנקים, ונאלץ לוותר על השליטה בחברת האחזקה הגדולה ביותר שלו, שעליה ביסס את האימפריה העסקית. אחרי עידן כלכלית, לפישמן עדיין נשארו חובות רבים וכמה נכסים פרטיים - שבעזרתם הבנקים ינסו לצמצם קצת את הנזקים שנגרמו להם בגין החשיפה הנדיבה אליו.

המשקיעים מהציבור יסבלו מהנזק שנגרם להם עקב הירידה החדה בשוויין של מניות כלכלית - שבשיא הצלחתה ב-2007 נסחרה בשווי של 5.7 מיליארד שקל, וכיום שווייה נחתך למיליארד שקל בלבד. בעלי האג"ח של כלכלית צריכים לקוות כי תחת בעלי השליטה החדשים, החברה תצליח לפחות לעמוד בתשלומי החוב שלה.

לציבור הנפגעים של פישמן אפשר לצרף גם את בעלי האג"ח של מירלנד, שמצויה בהסדר חוב. האג"ח נסחרות בתל אביב ב–35–45 אגורות, ובעלי המניות של מירלנד שנסחרת באנגליה איבדו מההנפקה (שבוצעה ב–2006) 90% מההשקעה.

תמנון חובק עולם

פישמן רכש את השליטה בכלכלית יחד עם עוזי צוקר ובנק ההשקעות האמריקאי בר סטרנס ב–1989. הרכישה נעשתה במסגרת מכרז סגור שערכה המדינה במחיר של כמה עשרות מיליוני דולרים בלבד. זו היתה עסקה נהדרת לפישמן, שסימנה את מסלול המראתו כשהחזיר את ההשקעה במהרה.

לאורך השנים פישמן ניווט את כלכלית בהתאם לשאיפותיו, הבנתו וגחמותיו. תהליך הצמיחה של החברה נבנה על גיוסי אג"ח חוזרים ונשנים בבורסה, תוך שהוא נהנה מאמון ציבורי רב. בסוף 2001 נפרד פישמן משותפיו ורכש מצוקר את יתרת המניות שלו - ומאז הוא בעל הבית היחיד בחברה.

תחת הנהגתו של פישמן הפכה כלכלית מחברה ישראלית בסדר גודל בינוני לתמנון חובק עולם שצובר עוד ועוד נכסים במערב אירופה וצפון אמריקה. באמצע שנות ה–2000 החברה החלה להיחשף לשווקים מסוכנים יותר והשקיעה הון רב בפרויקטי נדל"ן ברוסיה, אוקראינה, בלארוס והודו. ההימורים במזרח אירופה ובהודו גבו מהחברה הון רב ודירדרו את שווייה ואת חוסנה של כלכלית - עד שפישמן נאלץ להיפרד ממנה.

עד כה, בעלי האג"ח של כלכלית יצאו בזול מההסתבכויות של החברה מאחר שהיא שילמה את חובותיה בזמן. בשוק מצפים לכך שכניסתה של משפחת נקש תסייע לחברה לגייס הון טרי, שיאפשר לה לעמוד בחובותיה גם בעתיד.

למשקיעים שרכשו את מניית כלכלית ירושלים בתחילת 2000 ומחזיקים בה עד היום - היה פחות מזל. מתחילת 2000 הניבה מניית כלכלית ירושלים תשואה שלילית של 28%, גם בשקלול הדיווידנדים שהיא חילקה. זאת בשעה שמדד ת"א 100 זינק מאז בכ-200%. הידרדרות השווי של כלכלית התרחשה למרות הגיאות שידע שוק הנדל"ן בישראל, והירידה החדה בריבית שנרשמה ב-15 השנים האחרונות. מתברר שלמרות תנאי הרקע והסביבה המצויינים שמהם נהנה שוק הנדל"ן בישראל (וחלק לא מבוטל משוקי העולם), פישמן לא הצליח להעביר זאת למשקיעים שהצטרפו אליו למסע.

תחת ההגה של פישמן, מאז 2000 כלכלית חילקה דיווידנדים בסכום של 800 מיליון שקל. חלקו של פישמן בהם מוערך ב-550 מיליון שקל, בהתאם לשיעור החזקותיו. רוב הסכומים שהוא קיבל שימשו לתשלום חובותיו העצומים לבנקים. ב-2014 עוד חילקה כלכלית 100 מיליון שקל כדיווידנד, אבל ההסתבכות ברוסיה עצרה את יכולתה לשמש כמקור לשירות החוב של פישמן. התייבשות מעיין הדיווידנדים אילץ את הבנקים לפעול למימוש נכסיו של פישמן - ומכירת השליטה בכלכלית נעשתה, גם אם באיחור רב, ביוזמת לאומי.

מלבד דיווידנדים, הפרידה מכלכלית תנתק את פישמן ממקור הכנסה נוסף - חבילת השכר הנדיבה שקיבל בגין תפקידיו כיו"ר כלכלית, מבני תעשיה ודרבן. מ–2006, עלות שכרו של פישמן הסתכמה בכ-75 מיליון שקל (כולל 2015). גם ילדיו של פישמן, אייל פישמן וענת מניפז, זכו לשכר ותגמול שמוערך בכמה מיליוני שקלים בגין תפקידיהם בדירקטוריונים של החברות.

זה מה שנשאר

אחרי מכירת מניות השליטה למשפחת נקש, פישמן עדיין יחזיק ב–28% ממניות כלכלית ששווי השוק שלהן עומד על 300 מיליון שקל. אחרי שייפרד סופית גם ממניות אלה, שמשועבדות לבנקים בישראל, פישמן יישאר רק עם נוכחות עקיפה בשוק ההון הישראלי דרך החברות טן והום סנטר. פישמן מחזיק ב–82% ממניות חברת הדלקים טן, שהנפיקה אג"ח לציבור בהיקף של 200 מיליון שקל. בהום סנטר פישמן מחזיק ב–90% מהמניות. להום סנטר יש חוב של כ–100 מיליון שקל באג"ח פרטיות שמוחזקות על ידי גופים מוסדיים, וכן חוב של כ–270 מיליון שקל לבנקים (כולל ערבויות). מניות השליטה של פישמן בשתי החברות משועבדות לבנק הפועלים - שכבר לפני שנה התחיל במהלך למימוש המניות של פישמן בטן.

אחזקה אחרת של פישמן היתה חברת תשתיות הסלולר הברזילאית טי פור יו. האחזקה נמכרה על ידיו לקרן בלקסטון בתחילת 2015, ובתמורה פישמן קיבל תזרים נטו של 700 מיליון שקל. מתוך סכום זה, פישמן שילם 70 מיליון דולר כנגד חוב אישי לקרן מונרך - חוב שנרכש על ידה מחברת הביטוח מגדל.

לפישמן היה מימוש גדול אחר לפני כשלוש שנים, כאשר מכר את מניותיו בחברת הכבלים הוט לפטריק דרהי תמורת כ–400 מיליון שקל. גם התקבולים ממכירה זו שימשו אותו כדי לפרוע חובות אישיים לבנקים.

לפישמן יש עוד כמה נכסים פרטיים שערכם ושוויים אינו ידוע: בתחום הנדל"ן — מגרשים ריקים, ובתי קירור בפריפריה שנותרו לפישמן מפעילותו בתחומים אלה בשנות ה–70; נכסיו בתחומי הקמעונות כוללים את אחזקתו ברשת חנויות האופנה סליו, רשת הצעצועים טויס אר אס, רשת חנויות הפרחים זר פור יו וכן רשת האביזרים לבית אי די דיזיין; בתחום התקשורת יש לפישמן שליטה בעיתון כלכלי גלובס ואחזקת מיעוט (כ–34%) בקבוצת ידיעות אחרונות.

הנכסים שעל המדף

שווי נכסיו הפרטיים של פישמן, כולל הבית בסביון המוערך ב-28 מיליון שקל, אינו מכסה את חובותיו האישיים. לפני כשנה הוערכו חובותיו לבנקים ביותר מ-4 מיליארד שקל. מאז הוא פרע כ-700 מיליון שקל בעקבות מימוש החברה בברזיל, וכעת עוד כ-450 מיליון שקל בעקבות מכירת השליטה בכלכלית. החובות שנותרו לו לבנקים מתחלקים בערך באופן הבא: 1.5 מיליארד שקל להפועלים, מיליארד שקל ללאומי, 250 מיליון שקל למזרחי טפחות ולדיסקונט ו-150–200 מיליון שקל לאגוד.

לאומי, שכבר הפריש כמיליארד שקל בגין החוב של פישמן, ינסה למזער נזקים באמצעות מימוש נכסים נוספים שמשועבדים לו. הנכס העיקרי שמשועבד לבנק הוא אחזקותיו של פישמן (65%) במגרש באזור, על הקרקע שבה ניצב המפעל של חברת אופיס טקסטיל. אם יתקבלו אישורי תב"ע ויטופל נושא הזיהום של המפעל ניתן יהיה להקים על הקרקע פרויקט מגורים ונדל"ן מניב. אך השבחה של קרקע כזאת היא תהליך ארוך ולא ברור כמה ניתן לקבל תמורתה כיום.

נכסים נוספים שמשועבדים הם נדל"ן של תנופורט, קרקע בעכו, קומה במגדל שלום ומניות השליטה בעיתון גלובס. קשה להאמין ששוויים של הנכסים האלה גבוה מ–400–500 מיליון שקל. ההפסד של לאומי מעסקיו עם פישמן מוערך ב–500 מיליון שקל לפחות.

מצבו של הפועלים מול פישמן יותר מסובך בשל איכות ביטחונות. לפועלים יש שעבוד על כ–70% מטן שאותה הוא מנסה למכור כבר יותר משנה. הרוכשים הפוטנציאליים לא מוכנים לשלם על טן יותר מ–200 מיליון שקל. גם שוויין של מניות הום סנטר אינו גבוה במיוחד. החברה סובלת מירידה ברווחיות ולאחרונה גיבשה הסדר לפריסת חובותיה לבעלי האג"ח והבנקים, בהיקף של 400 מיליון שקל.

בנוסף, פועלים מחזיק שעבוד על 34% ממניות ידיעות אחרונות של פישמן. האשראי בגין המניות ניתן לפישמן לפני כ–18 שנה עם רכישתן. פישמן קנה אותן לפי שווי של 700 מיליון דולר לעיתון כולו. ואולם שוויין הידרדר מאז בעשרות אחוזים עקב המשבר בענף העיתונות והירידה החדה ברווחיות העיתון. מדובר במניות מיעוט, שלבנק יהיה קשה מאוד למכור. הפועלים גם מחזיק בשעבוד על כ-7% מכלכלית, על מניות אופיס טקסטיל.

פישמן נתפס כאיש שתמיד ידע לקום מכישלונותיו. זה החל עם קרן רונית שקרסה בשנות ה–80, והמשיך עם הפסד שהוערך בחצי מיליארד דולר בגין הימור כושל על הלירה הטורקית לפני כעשור. לפישמן תמיד היו בקנה עוד נכסים לממש, כגון חברת הצמיגים אליאנס, ואחזקותיו בחברת האשראי ויזה כאל וברשת המאפים בונז'ור. פרידתו מהנכס החשוב ביותר שלו, כלכלית ירושלים, מהווה אקורד סיום צורם ליחסיו הארוכים עם שוק ההון הישראלי.

בנובמבר, קבוצת פישמן תיפרד מהדירקטוריונים של קבוצת כלכלית, אף שהיא עדיין תחזיק ב-28% מהמניות המשועבדות להפועלים, מזרחי טפחות, אגוד ודיסקונט.

למשקיעים במניות כלכלית אין יותר מדי על מה להצטער מהפרידה מפישמן. ייקח כמה שנים עד שהבנקים, המחזיקים בערבות אישית, יפסיקו להיות חשופים לעסקיו, שגרמו להם הפסדים של מאות מיליוני שקלים. למרות ההפסדים, קשה לראות את ראשי הבנקים - ציון קינן, מנכ"ל בנק הפועלים, ורקפת רוסק־עמינח, מנכ"לית בנק לאומי - הולכים עד הסוף עם פישמן כפי שעשו באחרונה עם אנשי עסקים אחרים שפשטו את הרגל, כמו מוטי זיסר או יוסי גרינפלד.

סביר להניח שהם ימשיכו להתנהל עם פישמן מאחורי הקלעים בניסיון לממש את מה שנותר מנכסיו העיסקיים, רחוק מעיני הציבור. זה מאוד לא סביר שהבנקים ינסו להתכתש עם פישמן בבית המשפט, בניסיון לפנות אותו מביתו בסביון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker