"ראיתי כמה כסף אני עושה לבוס שלי - וחשבתי שאני יכולה לעשות את זה עבור עצמי" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ראיתי כמה כסף אני עושה לבוס שלי - וחשבתי שאני יכולה לעשות את זה עבור עצמי"

בתי ההשקעות הם מועדון סגור שנשלט 
בידי גברים. למה נשים מודרות ממנו, האם
 הן שונאות סיכון? שאלנו ארבע נשים שהצליחו להתקבל למועדון איך להיכנס לפוזיציה

21תגובות

במהלך השיחות עם נשים בכירות בבתי ההשקעות עולה שוב ושוב המילה "היחידה": הכלכלנית הראשית היחידה, האישה היחידה שהקימה בית השקעות. עד היום קשה למצוא נשים בכירות שמנהלות כסף גדול. בבנקים זה כבר קורה. שלושה מתוך חמשת הבנקים הגדולים מנוהלים על ידי נשים. גם שני הבכירים בבנק ישראל הן בכירות. אז למה דווקא בבתי ההשקעות הנשים משתרכות מאחור – כפי שמעידה בדיקה שערכה עבור TheMarker פירמת רואי החשבון BDO.

אופיר בן נון, מנכ"לית, מייסדת ובעלת בית ההשקעות די.בי.אם, היא האישה היחידה שעומדת בראש בית השקעות ותיק יחסית (אותו יסדה עם שני שותפים בשנת 2000). לדבריה יש הבדל מבני בין הבנקים לבתי ההשקעות. "הבנקים נותנים פלטפורמה נוחה יותר לצמיחה. עד לתפקידים די בכירים נשים וגברים יכולים לעבוד בשעות הגיוניות שמאפשרות לשלב קריירה עם משפחה. כשמגיעים לפסגה צריך לעבוד הרבה יותר שעות, אבל הדרך לשם נוחה יחסית. בתי השקעות מתנהלים יותר כמו חברות הייטק, ובתחומי הליבה נדרשת השקעה גדולה של זמן ואנרגיה כבר בדרגים נמוכים. נשים רבות מתחילות ועוזבות בשל האופי התובעני של העבודה".

"המצב בבתי השקעות לא מזהיר", מסכימה אלה אלקלעי, סמנכ"לית פיתוח עסקי בבית ההשקעות אי.בי.אי, שם החלה לעבוד ב-1991. "יש מעט נשים ואלה שמגיעות לעמדות בכירות הן בדרך כלל מתחומי המעטפת: יועצת משפטית, משאבי אנוש, ביקורת. בתפקידים האלה יש לא מעט נשים, כמו גם בתפקידי הבק אופיס והאדמיניסטרציה.

"בתחומי הליבה יש נשות מקצוע מעולות אבל הן מעטות יחסית, ומעטות עוד יותר מגיעות להנהלת החברה. הסיבה היא שיש מעט בתי השקעות, מספר המנהלים קטן, וראש הפירמידה צר. כדי להגיע לשם את צריכה להיות בתחומי הליבה, בכסף, ושם יש באופן מסורתי יותר גברים".

אייל טואג

תחומי הליבה בבתי ההשקעות מציעים שלושה סוגי תפקידים מרכזיים: סוחרים בחדר מסחר, מנהלי השקעות ואנליסטים. אלה האחרונים מתחלקים למי שעוסק באנליזה כשירות פנימי עבור בית ההשקעות עצמו, ואנליסטים שעובדים עם לקוחות חיצוניים.

באופן מסורתי, חדר המסחר נחשב למקום שממנו מתחילים, ושם אפשר למצוא מעט מאוד נשים. "את מתיישבת על הכסא בתחילת המסחר בתשע בבוקר וקמה כשהוא מסתיים, בחמש, ואחר כך נדרשת עוד שעה-שעתיים עד לסיום העבודה", אומרת אלקלעי, "את לא יכולה לצאת בארבע לקחת ילד מהגן. זה תפקיד שיש בו אפס גמישות והתובענות גדולה, ולכן קשה לנשים שרוצות משפחה למלא אותו. להערכתי, זו הסיבה שפחות מ-10% מעובדי חדר המסחר הם נשים. זה לא בגלל הגברים, אלא בגלל שאנחנו מוותרות מראש".

תיקי חדד, מנטורית ויועצת למנכ"לים בכירים בשוק ההון, ולשעבר מנכ"לית אי.בי.אי שירותי בורסה, אומרת שיש כיום קצת יותר גמישות בהשוואה לתקופה שבה היא נכנסה לתחום לפני כ-35 שנים. "כשאתה משקיע מעבר לים אפשר לעשות זאת בשעות שונות במשך היום, אבל המסחר המקומי עדיין אינומאפשר שילוב בין בית ועבודה". עם זאת, לדברי חדד, מה שמקל על נשים במערכת, היא העובדה שכיום אפשר להיות מנהל השקעות טוב בלי להיות סוחר.

ואכן, בשני התחומים האחרים הנחשבים תחומי ליבה ניתן למצוא מעט יותר נשים. בתחום ניהול התיקים מעריכה אלקלעי שכ-40% מהמנהלים הן מנהלות. התחום הנחשב "נשי" ביותר הוא האנליזה. אלקלעי, במקורה אנליסטית, מתנדבת להסביר את הנהירה של נשים דווקא לשם: "הד-נ-א הנשי לא מאפשר לנו להרגיש לגמרי נוח בתחום המסחר", היא אומרת, "נשים פונות לתחום ההשקעות רק כשהן בטוחות לחלוטין שיש להן את סט הכישורים הדרוש, גם אם סיימו ללמוד מינהל עסקים בהצטיינות, נשים לא יפנו ויציעו את עצמן עד שהן לא בטוחות ביכולתן, בעוד שגברים עושים זאת בטבעיות גם אם הם לא היו תלמידי כלכלה מצטיינים. לעומת זאת, נשים מרגישות מתאימות לעבוד כאנליסטיות. אנחנו יודעות לשבת וללמוד ולחקור, אינטואיטיבית זה אנחנו, ולכן בין האנליסטים יש הרבה יותר נשים מאשר בקרב הסוחרים ומנהלות התיקים".

איילת ניר, יועצת עצמאית, ובעבר הכלכלנית הראשית של בית ההשקעות פסגות ואי.בי.אי, מסבירה שגם בתוך תחום האנליזה ניכרים הבדלים. "אנליזה פנימית עבור בית ההשקעות כוללת הרבה עבודה משרדית. לא יוצאים כמעט מהמשרד, לא עובדים מול לקוחות או מול התקשורת. בתחום הזה יש יחסית הרבה נשים. האנליסטים שעובדים עם לקוחות, נדרשים גם לעבוד מול התקשורת, לעמוד על במות בכנסים, לדבר בוועדות השקעה - אופי העבודה יותר מוחצן ויש שם הרבה יותר גברים. נשים מופנמות יותר ומתנהלות אחרת גם כשמדובר באותו תחום".

לניר יש הסבר פשוט לעובדה שהיתה הכלכלנית הראשית היחידה בבית השקעות: "אני לא פוחדת לדבר בפני קהל, ואין לי בעיה לשבת בפאנלים בכנסים — בהם הייתי בדרך כלל אשה יחידה. כלכלנית ראשית זה אומר להיות הפנים של החברה, ולגברים נוח יותר לקחת את האחריות הזאת. נשים מעדיפות להישאר מאחורי הקלעים".

לבחירה הזו יש כמובן מחיר מבחינת הקריירה. ניר: "אני כותבת עבודות שמתפרסמות, אני עומדת על במות ורואים ושומעים אותי. המתחרים מכירים אותי, ואני משווקת את עצמי. באופן טבעי האפשרויות שלי לצמוח הן הרבה יותר גדולות מאשר של אנליסטיות שפועלות כלפי פנים". ניר מספרת על עוד עניין שמבדיל בין נשים לגברים. "בתפקיד שמילאתי ראיינתי לא מעט אנשים. כשהייתי שואלת גבר איפה הוא רואה את עצמו בעוד שנתיים הוא היה אומר לפעמים – בכסא שלך, בלי להתבייש. נשים בדרך כלל היו אומרות שהן לא יודעות, או שבאותו כסא בדיוק. לגברים יש יותר דחף להתקדם, והם לא מתביישים להגיד את זה. זה משתקף גם בדרישות השכר שלהם. מעולם לא קרה לי שהעליתי שכר לגבר שלא ביקש, כי הם תמיד מבקשים. כן העליתי שכר לנשים למרות שהן לא ביקשו כי חששתי שבגלל שהן כל כך טובות מחר המתחרים יציעו להן שכר יותר גבוה. ידוע הרי שגברים גם יותר מוכווני קריירה בעוד נשים מדברות על 'עבודה'".

נשים לא מקימות בתי השקעות

היכולת להיות מוחצן, אסרטיבי ובעל ביטחון עצמי אינה משפיעה רק על סוג התפקיד ועל הקידום בתוך בית ההשקעות, אלא גם על הנכונות לצאת לעצמאות. אופיר בן נון שהקימה בית השקעות מתארת תהליך קשה במיוחד. "הייתי בתפקיד בכיר בהראל, וראיתי כמה כסף אני עושה לבוס שלי. חשבתי שאני יכולה לעשות את זה עבור עצמי. הקמתי בית השקעות עם עוד שני שותפים. אלו היו ימי בועת הדוט.קום בשנת 2000, ותוך זמן קצר היא התפוצצה והגיעו שלוש שנים קשות. אחד השותפים עזב, נשארנו שניים".

בן נון שרדה, והיא מנהלת בית השקעות בגודל בינוני. לדבריה, היא לא מכירה נשים נוספות שהלכו בעקבותיה. "הסיבה לכך פשוטה: מי שכבר שרדה את הדרישות התובעניות של השוק, והגיעה לדרגת שכר וניהול גבוהה, תעדיף לא לקחת סיכון. גברים יותר נועזים גם בהשקעות, וגם לגבי עתידם. נשים נוטות לחשוש מכישלון, והן שואלות את עצמן מדוע לעזוב דרגת ניהול שאליה הגיעו בעמל רב, רק כדי לצאת להרפתקה שאולי תיכשל. כללית נשים לוקחות פחות סיכונים מגברים, ושנאת הסיכון הזו לא מקדמת אותן. מי שמאמינה בעצמה צריכה לעשות את הצעד וללכת בדרכה. זה דורש ביטחון עצמי, ובעיקר נכונות לשלם מחירים".

המחיר שאותו נדרשות לשלם נשים מצליחות מתבטא בדרך כלל בחיים האישיים. "נשים שמגיעות לתפקידים בכירים בבתי השקעות מתחלקות לשניים: כאלה שיש להן בן זוג תומך בבית ומי שוויתרו על זוגיות וילדים. אני ייסדתי את בית ההשקעות כשהייתי אמא לשתי בנות, ואחר כך ילדתי עוד שני בנים . ללא בן זוגי לא הייתי יכולה לעשות את זה. או שאת מוותרת על משפחה בגיל צעיר, או שיש לך בן זוג שנותן לך כנפיים לעוף".

אייל טואג

במציאות שבה האישה עדיין אחראית גם על הבית והילדים, והבעל על הפרנסה, וגם מטפל בניהול ההון המשפחתי, האם יש סימנים לשינוי? תלוי את מי שואלים ועל אילו פרמטרים מסתכלים. לדברי בן נון השינוי כבר מתחולל. "אני רואה סביבי בתפקידים הזוטרים בבתי ההשקעות ייצוג של 50% לנשים. חלקן לא עומדות בשעות הארוכות, אבל אלה שמצליחות לעמוד בלחץ כשהילדים קטנים — מרוויחות כשהם גדולים".

אלקלעי לעומתה פחות אופטימית. "כשאיילת ניר עזבה את תפקידה ככלכלנית ראשית היה בלתי אפשרי להחליף אותה באישה", היא אומרת. "אני מאמינה שנשים מוכשרות שיכולות לעבוד בשעות הרבות הנדרשות לא תיתקל בתקרת זכוכית, אבל בגלל שהגמישות הכללית של המערכת מאוד נמוכה, צריך למצוא גלגלי עזר. מי שלא מוצאת אותם נושרת".

ניר רואה מגמה מסוימת של שינוי. "בקורסי השקעות יש כיום יותר קהל נשי שלא ראינו בעבר המתייחס להשקעות כאל קריירה. הפערים קיימים, אבל הם ילכו ויצטמצמו. מתי זה יקרה? אני לא יודעת".

תיקי חדד — שהחלה את דרכה כמזכירה והתקדמה עד לתפקיד המנכ"לית — היא האופטימית מכולם. "נשים הפכו להיות יותר אסרטיביות, הן דורשות שוויון. הקושי לשלב בין משפחה וקריירה קיים גם אצל גברים ותורם לשוויון כי העבודה סביב השעון הפכה לבעיה של כולם. אני גם רואה שמעסיקים מחפשים להעסיק נשים כדי לגוון את הסביבה הגברית. לא מעט מחקרים הוכיחו שנשים הן משקיעות טובות כי הן מקשיבות ולא מוטות אגו. יש סוג של ענווה נשית שגורמת לסוחרות לתת שירות יותר טוב. גם הנשים עצמן פחות חוששות להיכנס לתחום – כסף כבר לא נחשב למילה גסה ו'לא נשי'. במקביל מנהלים גברים מבינים שכדאי לאמץ דפוסי התנהגות שפעם אפיינו נשים. זהו תהליך כולל שיוצר סוג של מכנה משותף וסגירת פערים, וסיבה טובה לאופטימיות".

53 גברים, רק 4 נשים

רק 8% מבין מהבכירים בענפי הביטוח והפיננסים הם נשים — כך עולה מבדיקה שערכה עבור TheMarker מחלקת התגמול ב-BDO Consulting Group. הבדיקה כללה את 57 המנהלים המתוגמלים ביותר בכ-11 חברות ציבוריות בענפי הביטוח והשירותים הפיננסים. בין מקבלי חבילות התגמול הנדיבות ביותר היו 53 גברים ו-4 נשים.

לדברי רו"ח קרן קיבוביץ, שותפה ומנהלת מחלקת תגמול ב-BDO Consulting Group לקומץ הנשים שהצליחו להגיע לצמרת מגזר הפיננסים מוענק שכר נמוך משמעותית בהשוואה לנשים בכירות המכהנות בחברות אחרות הנסחרות במדד ת"א 100 - 1.9 מיליון שקל בשנה לעומת 2.4 מיליון שקל בהתאמה. קיבוביץ מציינת כי המדגם היה קטן, ולא ניתן להסיק ממנו על מגמה גורפת בענפים שנבדקו.

ואולם ניכר שנוכחות הנשים במדגם הזה נמוכה גם בהשוואה ליתר הענפים במדד ת"א 100, שם עומד שיעור הנשים על 12%. מהנתונים עולה כי  סיכוייה של אישה לתפוס עמדת מפתח בכירה בענף הביטוח או השירותים הפיננסים קלושים. כאמור, רק ארבע נשים הצליחו להיכנס לרשימת המנהלים המתוגמלים, והן לא היו בעמדות הבכירות ביותר בארגון, אלא בתפקיד סמנכ"לית או מנהלת. עוד נמצא כי פערי השכר הממוצעים עומדים על 63% לטובת גברים. "יש סיבה לדאגה", מסכמת קיבוביץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#