פישמן הפך את בנק אגוד לאלוף התשואה על ההון

הרווח הנקי של אגוד ברבעון השני הוכפל לעומת הרבעון המקביל ל–72 מיליון שקל

מיכאל רוכוורגר

אתמול הסתיימה עונת הדו"חות הכספיים של הבנקים לרבעון השני של 2015. הבנק שהציג ברבעון זה את התשואה להון (יחס בין רווח נקי להון עצמי, הנחשב אחד הפרמטרים החשובים בבדיקת כדאיות ההשקעה בבנקים) הגבוהה במערכת לא היה מזרחי טפחות, שבדרך כלל מוביל בנתון זה, וגם לא בנק הפועלים, שהציג ברבעון את הדו"חות החזקים בענף - אלא בנק קטן, אגוד, המנוהל בידי ישראל טראו.

הרווח הנקי של אגוד ברבעון השני הוכפל לעומת הרבעון המקביל ל–72 מיליון שקל. רווח זה מגלם תשואה להון חריגה של 12.8%. האחראי העיקרי לתוצאות החזקות והחד־פעמיות של אגוד הוא אליעזר פישמן, המתמודד בימים אלה עם נטל פירעונות של חובות אישיים לבנקים בהיקף של כ–4 מיליארד שקל.

אליעזר פישמן

פישמן השלים לפני פחות משלושה חודשים את המכירה של חברת תשתיות הסלולר הברזילית טי.פור.יו לקרן בלקסטון תמורת תזרים נטו של כ–700 מיליון שקל. המכירה איפשרה לפישמן לפרוע נתח מהחוב האישי (שהיקפו הכולל הסתכם בכ–300 מיליון שקל) לאגוד, שנאלץ - בעקבות דרישת המפקח על הבנקים היוצא, דודו זקן - להפריש ברבעון הרביעי של 2014 כ–130 מיליון שקל בגין החשיפה לחובותיו של פישמן. בעקבות ההפרשה אז הציג אגוד הפסד חריג של 42 מיליון שקל, שכעת הופך לרווח גבוה.

הבנק הנתון במצב הקשה ביותר מבחינת החשיפה לחובותיו האישיים של פישמן הוא הפועלים, שחשוף בכ–1.5 מיליארד שקל. אמנם הפועלים, המנוהל בידי ציון קינן, הפריש כבר כמיליארד שקל בגין החובות האלו, אך נכון להיום נראה שהוא לא יראה בחזרה נתח גדול מסכום זה. זאת בדומה להסתבכותו של הפועלים עם חוב אישי של כמיליארד שקל, שהעניק למוטי זיסר, לשעבר בעל השליטה באלביט הדמיה, שנגדו פתח הפועלים רק לאחרונה בהליכים להכרזתו כפושט רגל.

הפועלים מחזיק בערבות אישית של פישמן על מרבית החוב, המאפשרת לבנק לנסות ולהיפרע מכל נכסיו האישיים. האם קינן יפעל במקרה של פישמן - שחלק ניכר מחובותיו להפועלים ניתן עוד לפני שהוא נכנס לתפקיד ראש החטיבה העסקית או המנכ"ל - בנחישות, כפי שפעל מול שרגא בירן במשבר מגה, או שיבחר בדרך הרופסת, כמו במקרה של טיפול בלווה בעייתי אחר, כמו נוחי דנקנר?

לפי שעה, הפועלים מנסה להיפרע מהביטחונות שבידיו, אך בהתחשב באיכותם - סיכוייו לראות סכומים מהותיים אינם גבוהים במיוחד. הפועלים מחזיק בשעבוד על מניות השליטה (כ–70%) בחברת הדלק טן. כבר יותר משנה שהפועלים לא מצליח למכור את טן גם במחיר מופחת של כ–200 מיליון שקל. כעת, בעקבות העובדה שכל חברות הדלק (הגדולות והאיכותיות מטן) נמצאות על המדף - פחתו עוד יותר סיכוייו של הפועלים למצוא קונה לטן. לפיכך, לא נראה שהפועלים יקבל עבור המניות האלה (70%) יותר מ–100 מיליון שקל. גם מניות השליטה ברשת הקמעונות הום סנטר (משועבדות לבנק הפועלים), שנאלצה לפרוס את חובותיה לבעלי האג"ח והבנקים, אינן שוות הרבה, אם בכלל.

גם לא ברור האם וכמה כסף הפועלים יוכל לקבל בגין אחזקה בשעבוד על מניות המיעוט (34%) בקבוצת ידיעות אחרונות, שבדומה לעיתונים אחרים סובל מירידה ברווחיות ואינו מחלק דיווידנדים. הפועלים מחזיק גם בשעבוד על כ–7% מהנכס המהותי ביותר שנותר לפישמן - חברת הנדל"ן כלכלית ירושלים - הנסחרת לפי שווי שוק של מיליארד שקל. אלא שבמקרה של כלכלית, הפועלים - לצד מזרחי טפחות, אגוד ובעלי מניות מקרב הציבור של כלכלית ובעלי האג"ח שלה - עשוי ליהנות מהמהלכים שמובילים בימים אלה מנכ"לית לאומי, רקפת רוסק עמינח, וירון בלוך, מנכ"ל לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של לאומי.

לאומי נמצא בישורת האחרונה של העסקה למכירת שליטה בכלכלית (כ–40% שמוחזקות בידי פישמן, ומשועבדות ללאומי כנגד חוב אישי של כ–1.5 מיליארד שקל) לבני שטיינמץ תמורת כ–350–400 מיליון שקל.

המהלך שמוביל בנק לאומי, שבכל מקרה עלול להפסיד כמה מאות מיליוני שקלים בגין ההלוואות לפישמן, אמנם מגיע באיחור מסוים, אך עדיין מדובר במהלך נדיר ודרמטי.

בראשונה בנק גדול בישראל משתלט על נכס מהותי של מי שהיה עד לא מזמן אחד הטייקונים הגדולים והמשפיעים במשק.

אם העסקה למכירת כלכלית תושלם, הרי שמלבד העובדה שלאומי ייהנה מריקוברי (הכנסות בגין חובות שהופרשו), יגדלו הסיכויים שהבעיה התזרימית של כלכלית תשתפר. כך, גם הבנקים האחרים יוכלו לקבל עבור מניות של כלכלית לפחות את המחיר ששטיינמץ משלם ללאומי.

באפריל 2013, אף על פי שגיבשה עסקה שהיתה כדאית מבחינה כלכלית ללאומי, רוסק עמינח נבהלה מלחץ תקשורתי, ונסוגה מהעסקה שהיתה אמורה לכלול מלבד החזר של כ–300 מיליון שקל, גם מחיקה של כ–150 מיליון שקל לדנקנר ואדוארדו אלשטיין מחוב של כ–450 מיליון שקל של גנדן (החברה שדרכה דנקנר שלט באי.די.בי אחזקות).

מאז לאומי לא היה דומיננטי בגיבוש הסדר חוב חדש של נוחי דנקנר מול הבנקים בהיקף של כ–50 מיליון שקל, שמבוסס בעיקר על הזרמה של אביו, יצחק דנקנר, אך הוא עדיין לא הושלם.

ואולם מול לווים אחרים - כמו פישמן, יוסף גרינפלד (מבעלי שליטה בקרדן), אילן בן דב, זיסר - מוביל בנק לאומי קו נוקשה הרבה יותר לעומת הבנקים האחרים.

בימים אלה מנסים הבנקים למזער את הנזקים של טיפול בעייתי במתן הלוואות לפישמן, לדנקנר, לזיסר ולגרינפלד בהיקף מצטבר של מיליארדי שקלים.

עקב התפרקות מרבית חברות האחזקה, סביר להניח שהמודל של מימון אמצעי שליטה כבר לא יהיה שכיח - ויש לקוות כי הבנקים יפיקו את הלקחים מהתנהלותם בתחום זה.

אגוד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker