האיום הסיני: "3 טריליון דולר שהתאדו - מכיסיהם של אנשים פרטיים"

"סין מאטה, ארה"ב מעלה ריבית, הצמיחה בברזיל אפסית, אירופה בבעיה מבנית" - סגן יו"ר בנק אוף אמריקה לבנקאות השקעות ולבנקאות תאגידית בינלאומית, ג'יימס קוויגלי, לא אופטימי לגבי 
עתיד הכלכלה העולמית

דפנה מאור
אסא ששון
דפנה מאור
אסא ששון

בעניבה ורודה וסיכה זהובה, חיוך שובב ומניירות ידידותיות להפליא, קשה לנחש שג'יימס קוויגלי הוא אחד הבנקאים הבכירים בארה"ב — הוא שופע הומור וסיפורים מפתיעים, ודעותיו על נושאים פוליטיים וכלכליים נחרצות להפליא. כסגן יו"ר בנק אוף אמריקה לבנקאות השקעות ולבנקאות תאגידית בינלאומית, הוא נמצא בנסיעות עבודה 200 יום בשנה, שבהם הוא פוגש יותר מ–500 לקוחות, ראשי מדינות, שרי אוצר ונגידי בנקים מרכזיים. מה שיש לקוויגלי לספר על המתחולל בענף הפיננסים הגלובלי יכול לפרנס ספרי מתח רבים, אבל למרבה הצער הוא ממהר להבהיר שחלק גדול מדבריו אינו לציטוט.

"יש לי שלושה ילדים — בני 27, 20 ו–18", הוא אומר כשאנחנו מתחילים בשאלה על הרקע שלו בבנקאות ובחיים האישיים. "אשתי, ג'קלין, היא יועצת חינוך לשעבר לבתי ספר פרטיים. אתם נשמעים כמוה כשאתם שואלים אותי אם קשה לנסוע בעולם הרבה כל כך", הוא צוחק.

מישהו מהילדים שלך עוסק בבנקאות?

"הילדים שלי ראו איך אני עובד כל החיים שלהם. זה סיפק להם תמריץ חזק לא לרצות להיות בנקאים", שוב הוא מחייך חיוך רחב. קוויגלי עובד במריל לינץ' מאז 1993, ועם רכישתו של בנק ההשקעות על ידי בנק אוף אמריקה בימי המשבר הפיננסי של 2008, עבר לעבוד שם.

קוויגלי פוגש אותנו בישראל יום לאחר שיוון ונושיה הסכימו לחתום על הסכם חילוץ חדש, שרוב הפרשנים ראו כדרקוני עבור יוון. עתידו של גוש היורו כולו נותר מעורפל, ועל השווקים הפיננסיים מעיבה בו זמנית הטלטלה בשוק המניות של סין, שנפל בעשרות אחוזים בשבועות האחרונים.

אתה ממשיך מישראל לדרום אמריקה — פרגוואי וארגנטינה. מהיכרותך את משבר החוב של ארגנטינה, האם אפשר להפיק ממנו לקחים לסיפור היווני?

"אני מכיר את ארגנטינה היטב. הייתי שם לראשונה ב–1992, ובנובמבר 1993 השתתפתי בתמחור של הנפקת האג"ח הגלובלית הראשונה של כלכלה מתעוררת שהיא ביצעה, בהיקף של מיליארד דולר. מריל לינץ' ו–UBS עבדו על הסדר החובות של ארגנטינה. היו למדינה הזדמנויות מצוינות מבחינה כלכלית, מבחינת משאבים, חקלאות".

האם ללא מטבע נפרד ליוון יש סיכוי להתאושש כמו ארגנטינה?

"ארגנטינה קיבעה את המטבע שלה לדולר במשך שנים רבות. כשהקיבוע בוטל (בעקבות חדלות הפירעון) המטבע נפל לשליש מערכו", אומר קוויגלי. ואולם הוא ממהר לרמוז כי אין קשר בין ארגנטינה ליוון.

ג'יימס קוויגליצילום: אייל טואג

"המטרה של אמנת רומא ב–1957 היתה לבלום את עליית הלאומנות ולהביא שלום לאירופה. עד כה היו ליוון שלושה חילוצים, ואין ערובה שזה יעבוד. אמנם קרן ההפרטה שהוקמה (שנכסים של יוון ישועבדו לה בתמורה להלוואה שתקבל יוון) היא חיובית והנכסים בה ינוהלו יותר ביעילות, אבל מה שהם (האירופאים) צריכים לעשות זה לטפל באי היעילות שבליבה של אירופה, כולל בצרפת. הם צריכים לטפל בפנסיות ובשוק העבודה. הנוקשות של המערכת שם והמציאות הקיימת יביאו ליותר בעיות בעתיד.

"הצרפתים הם המפתח לפתרון הבעיה של אירופה. הם צריכים לשנות את מערכת הרווחה שלהם למערכת אחרת. ללא שינוי כזה, שאר הדברים (שנעשים לטובת פתרון משבר החובות והדריכה הכלכלית באירופה) לא יעבדו".

ממזרח תיפתח הרעה

האיום מכיוון יוון, כך טענו פרשנים רבים בשבועות שלפני חתימת הסכם החילוץ, הוא זניח בהשוואה לזה המסתמן באופק במזרח — בסין. ביום שלמחרת פגישתנו עם קוויגלי התפרסמו נתוני צמיחה טריים בסין, שהצביעו על צמיחה שנתית של 7%. ואולם כלכלנים בעולם טענו כי הנתונים מזויפים, והצמיחה הרשמית כנראה נמוכה יותר ב–1%–2%.

"קשה לשער מה יהיה העתיד של סין. קשה לסמוך על הנתונים שהם מפרסמים", אומר קוויגלי עוד לפני פרסום הנתון החדש. לדבריו, לסין יש נקודת שיווי משקל של צמיחה מסוימת, שמתחתיה הכלכלה מתקשה לספק עבודה. מה שמאזן את כניסת העובדים החדשים הוא הזדקנות האוכלוסייה, שכתוצאה ממנה נקודת שיווי המשקל הזאת יורדת; כלומר סין זקוקה למעט פחות צמיחה כדי לפרנס את עובדיה.

"מהי נקודת שיווי המשקל?" שואל קוויגלי, שהיכרותו המקצועית עם סין ארוכת ימים — הוא השתתף בהנפקת האג"ח הראשונה של סין ב–1990. והוא גם עונה: "אי אפשר למצוא שום סיני שיענה על השאלה הזו. אני חושב ששיווי המשקל הוא 5.5%. מתחת לשיעור צמיחה כזה יתעורר אי שקט חברתי. מנכ"לי הבנקים הגדולים בסין מספרים על האטה חדה בביקוש להלוואות מקומיות. דבר כזה לא קורה כשמדינה צומחת ב–7%. שר האוצר של סין אמר שבהיעדר רפורמה כלכלית רצינית בסין, היא לא תצמח אפילו ב–5%".

קוויגלי מסביר שסין צמחה במשך 25 שנה בקצב גבוה יותר מנקודת שיווי המשקל. כששיווי המשקל היה 7%, סין צמיחה ביותר מ–9%, וכשהוא ירד מתחת לכך, הכלכלה עדיין צמחה מהר יותר. עם זאת, "הפער כיום הוא 0.5%–1% ומצטמצם, והסינים דואגים שלא יוכלו לנהל את המרווח הזה".

מחאה נגד ועידת G7 , ביוני 2014צילום: רויטרס

יתר על כן, לסינים יש דאגות מכיוון שנראה מפתיע עבור מתבוננים מחוץ — אחת מהן היא הין היפני. אם המטבע היפני ימשיך להיחלש, החברות היפניות יהיו תחרותיות יותר, והראשונים להיפגע מכך יהיו היצואנים הסינים.

איום נוסף על סין מגיע מכיוונה של הודו. הדמוגרפיה של הודו טובה יותר מבחינה כלכלית, מאחר שהאוכלוסייה מתרבה מהר יותר והיא צעירה יותר. בשל כך, הודו נהפכת לשותפה אסטרטגית של הברית הלא רשמית בין ארה"ב ליפן. הבנקים לפיתוח של אסיה התחילו להפנות עשרות מיליארדי דולרים להשקעה בהודו. היפנים לא נהגו בעבר להשקיע כלל בהודו, וכעת חברות רבות ביפן מעוניינות להשקיע בתת היבשת, לאחר שבעבר השקיעו המון בסין.

אחת המטרות היא שארה"ב, יפן ונרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו, יצליחו לשנות את הודו מכלכלת שירותים לכלכלת ייצור. גודלה של הודו לכשעצמו עשוי להוות שיבוש מהותי למודל של סין. כל מנכ"ל בסין מתעניין בהודו. ממשלת סין חוששת מעלייתה של הודו כמעצמת ייצור שתגזול השקעות זרות ישירות מסין. כמה חברות יפניות יגלו שהשקיעו יותר מדי בסין, ויעבירו השקעות קבועות להודו. היפנים רוצים להשקיע בווייטנאם, בבורמה ובמלזיה.

אילו נכסים?

"משאבי טבע, סחורות. הם עושים זאת בחוכמה".

קוויגלי ממשיך ומרחיב בנוגע לשוק המניות הסיני. לאחר עלייה של 150%, הוא קרס בכמעט 30%, וממשלת סין החליטה להתערב בשוק באופן אגרסיבי, ויש אומרים, גסה ולא יעילה, כדי לתמוך בו.

המכפיל של שוק המניות בשנזן הוא 140 — יותר משהיה לנאסד"ק. השוק הסיני מונע על ידי משקיעים פרטיים קטנים. רק תבדקו כמה חשבונות ברוקראז' אינדיבידואליים נפתחו בסין בשנה האחרונה — היה זינוק אדיר בזה וגם בהשקעה באמצעות אשראי מברוקרים.

עיר רפאים בסיןצילום: בלומברג

ואכן, במשך שבועיים באפריל נפתחו 2.8 מיליון חשבונות כאלה בסין, בזמן שהבורסה גאתה ללא הרף. במארס נפתחו 4 מיליון חשבונות. יותר משני שלישים מפותחי החשבונות החדשים לא למדו בתיכון, או שלא סיימו את לימודיהם שם, לפי נתוני האוניברסיטה הדרום מערבית בסין למימון.

לדברי קוויגלי, "3 טריליון דולר שהתאדו בתיקון השווקים לא הגיעו מכספי פנסיה וביטוח, אלא מכיסיהם של אנשים פרטיים".

הצירוף של הורדת הריבית המתקרבת בסין ותפוקת היתר בבתי החרושת, כמו של כורי האלומיניום שעובדים במלוא התפוקה אף שהביקוש העולמי צונח — גורם לכך שסין מייצאת דיסאינפלציה לסביבה שבה הכוחות המוניטריים כבר פועלים באופן שבולם אינפלציה. לפיכך, מעריך קוויגלי, רמות המחירים יירדו. הוא חוזה שמחיר הנפט, למשל, יירד ל–40 דולר לחבית (נפט מסוג WTI).

מה תהיה התגובה בעולם להעלאת ריבית בארה"ב?

"שאר המדינות יעלו ריבית כדי להגן על המטבעות שלהן. זה עלול להפיל את מחירי הסחורות ב–5%–10% בשנה הקרובה. מנקודות השקפה של השקעה ל-10 שנים, אגב, זו הזדמנות השקעה".

קוויגלי מצייר תמונה שאינה מעוררת אופטימיות: "סין מאטה, ארה"ב מעלה ריבית, ברזיל עם צמיחה אפסית, אירופה בבעיה מבנית. חובות משקי בית בדרום קוריאה עברו את רף 140% מהתמ"ג — יותר משהיה במשבר במדינה ב–97'. נוסיף לזה רגולציה שמשפיעה על השווקים הפיננסיים והנזילות, מערכת בנקאות עם פחות נכסים מבעבר, ושנאה לסיכונים".

קוויגלי טוען שתפקידו של הבנק הפדרלי נבחן כיום בעיניים אחרות. "האם הבנק הפדרלי הוא הבנק של ארה"ב, או של העולם כולו? של ארה"ב, כמובן, אבל כל דבר שהוא עושה משפיע על זרימת ההון בכל מקום בעולם. הבנק הפדרלי התקרב להעלאת ריבית שלוש פעמים בשנה האחרונה, ונסוג. כל פעם שהוא הצהיר על כוונה כזאת המניות ירדו, האג"ח ירדו, הסחורות ירדו, השווקים המתעוררים ירדו — אז בבנק הפדרלי נסוגו. יכול להיות שהם מקווים שכשהם יעלו את הריבית לאף אחד כבר לא יהיה אכפת, כמו בסיפור על הילד שצעק 'זאב זאב'. אבל זה לא סיפור אגדה, לאנשים כן יהיה אכפת".

לא שהעלאת ריבית של 0.25% לכשעצמה היא דבר חמור. "בסביבה נורמלית זה לא צריך להיות משמעותי, אבל לאחר חמש שנים של הרחבה כמותית וריבית שלילית ברוב העולם, לשינוי כזה יש משמעות סמלית חשובה. הבנק הפדרלי לא יכול להרשות לעצמו להעלות ריבית ואחר כך להוריד אותה, כי זה יפגע באמינות שלו, ולכן זה מאותת על מגמה. אנשים יחשבו שזה אומר שהדולר יעלה, כלומר דיכוי האינפלציה. בגלל זה יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, כריסטין לגארד, מזהירה את הבנק הפדרלי מהעלאת ריבית פזיזה".

קוויגלי אומר שהוא לא שותף לדעה כי הבנק הפדרלי נהפך למעורב פוליטית. עם זאת, הוא מציין כי מאז שהנשיא בוש האב הפסיד בבחירות לביל קלינטון בשנה שבה יו"ר הבנק הפדרלי דאז אלן גרינספאן העלה את הריבית — יש לחץ על הבנק לא להעלות ריבית בשנת בחירות. "הבחירות יהיו ב–2016, אז הבנק הפדרלי ממולכד, הוא יצטרך לעשות משהו בספטמבר, בזמן שיפן ואירופה ממשיכות בהרחבה כמותית, וסין מורידה את דרישת יתרות המט"ח שלה.

"נגיד של בנק מרכזי אמר לי, 'כשיו"ר הבנק הפדרלי, ג'נט ילן, מדברת בטלוויזיה על העלאת ריבית, אני חייב להעלות ריבית עוד לפני שהיא גומרת לדבר'".

סביר כי המטרה האמיתית של הסינים, כאשר הם רוכשים מכל הבא ליד, למצב את עצמה כמעצמה גלובלית, שכן מי שמנסה לקנות את רשת החשמל, את יצרני הספינות והנמלים, האדמות והחקלאות — אלה הסינים. הם יהיו ביוון, ואז הם יחכו למדינה הבאה.

הדוגלים בתיאוריות קונסיפרציה מציינים כי ברק אובמה הפעיל לחץ עצום על אנגלה מרקל ופרנסואה הולנד לחשוב על יוון במונחים גיאופוליטיים. נקודה למחשבה: מי שמאיים על רוסיה זה סין, לא ארה"ב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ