אל על תיקח הלוואה של 750 מיליון דולר להחלפת הצי הישן

רכישת 15 מטוסי דרימליינר עשויה לחסוך 20% מהוצאות הדלק, ולאפשר להפעיל את המטוסים במשך חודש נוסף בשנה - בשווי עשרות מיליוני דולרים

יורם גביזון

מחיר הדלק ספג חבטה נוספת ביום שישי האחרון כשנחת לרמה של 44.1 דולר לחבית נפט גולמי - והשלים בכך קריסה של 68% מהשיא ביוני 2008. נפילת מחיר הדלק היא החדשות הטובות ביותר שיכלו בעליה ועובדיה של אל על לחלום עליו.

רק לפני שנתיים וחצי ניהלה משפחת בורוביץ' מו"מ להעברת השליטה בחברה לידי קרן פימי לפי שווי של 62.5 אגורות למניה, ואילו בסוף השבוע, גם לאחר אכזבה קלה מהדו"חות לרבעון השני, נסחרה מניית אל על במחיר של 1.4 שקלים. הגורם העיקרי לקפיצה בשווייה של אל על הוא הקריסה במחיר הנפט מרמות של 90–98 דולר לחבית במהלך המו"מ עם פימי.

קריסה זו היא הסיבה העיקרית לכך שאל על הרוויחה 17 מיליון דולר ברבעון השני של 2015, בהשוואה ל–16 מיליון דולר ברבעון המקביל ב–2014, למרות ירידה של 10.7% בהכנסות ל–571 מיליון דולר - כתוצאה מהתחזקות הדולר, וירידה בתיירות הנכנסת, שגרמה לירידה בתמורה הממוצעת לכרטיס.

העלייה ברווח הנקי היתה גדולה יותר אלמלא זקפה אל על ברבעון החולף הוצאות של 11.8 מיליון דולר על גידור הדלק הסילוני, לעומת הכנסות של 2.6 מיליון דולר מעסקות גידור ברבעון המקביל ב–2014. הגורם השני שמיתן את השיפור ברווח הנקי היו הוצאות חד־פעמיות ברובן של 11 מיליון דולר, בגין הסכם העבודה הקיבוצי החדש שנחתם עם עובדי החברה ביוני 2014. סכום זה היה המחיר ששילם המנכ"ל דוד מימון לעובדים בתמורה לשקט תעשייתי בשלושת החודשים שבהם מפיקה אל על את מרבית רווחיה. ההוצאות של גידור הדלק הסילוני של אל על צפויות להמשיך את מגמת הנסיגה, בהשוואה להוצאות גידור של 24 מיליון דולר ברבעון הראשון, והוצאות גידור של 43 מיליון דולר ב–2014, ככל שיפקעו עסקות גידור שבוצעו כשמחירי הדלק היו גבוהים משמעותית.

אל על והבנקים שמממנים אותה מעריכים, כך נראה, שמחירי הדלק הנמוכים צפויים להישאר עוד זמן מה, שכן במקביל לפרסום הדו"חות לרבעון השני דיווחה חברת התעופה על שני אירועים חריגים, בעיקר בהתייחס לעבר הקרוב. אל על תחלק דיווידנד של 19 אגורות למניה, כלומר 94 מיליון שקל. זהו הדיווידנד הראשון שאל על מחלקת זה כמעט שמונה שנים, והיקפו כפול כמעט מהדיווידנד המצטבר שחולק עד כה לבעלי מניותיה של החברה מאז נרכשה בה השליטה בידי משפחת בורוביץ' ביוני 2003.

1,160 עובדי תחזוקה

האירוע השני הוא ההחלטה על ניהול מו"מ עם חברת בואינג לרכישת 15 מטוסים מדגמי בואינג 787-9 ו–8–787 (דרימליינר), שיחליפו מטוסים מדגמי 747-400 ו–767-300 ER בהתאמה, וקבלת אופציה לרכישה של 13 מטוסים נוספים. העלות הכוללת של חלקה הראשון של התוכנית, בהנחה שאל על תרכוש מחצית מהמטוסים ותחכור את המחצית האחרת, מוערכת ב–800–900 מיליון דולר.

אל על מנצלת בכך את יכולתה להציג רווחים ותזרימי מזומנים חזקים כדי לטפל באחת מנקודות התורפה העיקריות שלה: צי ישן של מטוסים (12.7 שנים בממוצע) שמתאפיינים בצריכת דלק גבוהה והוצאות תחזוקה גדולות בשל גילם. מעבר לשיפור השירות וכתוצאה מכך היכולת לשמר את לקוחותיה בפלח השוק העסקי, היתרון העיקרי של עסקת הרכש הוא שמטוסי 787-9 ו 787-8 יחסכו 20%–22% בהוצאות הדלק בהשוואה למטוסי 747-400; חיסכון של עשרות מיליוני דולרים לשנה, שמשמעותו היתה גדולה הרבה יותר כאשר אל על החלה לבחון את העסקה.

יתרון אחר הוא שהזמן שהם מבלים בבדיקה כוללת (C Check) הוא שלושה ימים בשנה בממוצע, לעומת 30 יום בשנה שמבלים מטוסיה המיושנים של אל על בבדיקה זו. הפרש זה מאפשר לאל על ניצול נוסף של המטוסים במשך כמעט חודש בשנה. אל על היתה יכולה לנצל את הירידה במספר ימי התחזוקה להקטין את מספר עובדי התחזוקה והשיפוץ (1,164 מתוך 3,788 העובדים הקבועים בחברה) אבל במקום זאת היא תנסה להגדיל את הכנסותיה מביצוע עבודות התחזוקה שהיא מבצעת עבור חברות תעופה אחרות. יתרון זה מתקזז כמעט במלואו עם הוצאות הפחת הלא תזרימיות הגדולות יותר על המטוסים החדשים והריבית על ההלוואות שיממנו את רכישתם.

רכישת המטוסים מגדילה, לכאורה, את רמת הסיכון של אל על. ואולם, כתוצאה ממדיניות הממשל האמריקאי לסבסד את יצרנית המטוסים האמריקאית, עשויה אל על לקבל מ–Exim Bank הלוואות נוחות ל–12 שנים בערבות ממשלת ארה"ב לרכישת המטוסים, בהיקף של 750 מיליון דולר, בריבית שתנוע סביב 2.7%. זאת, כשהביטחון העיקרי לפירעון ההלוואה יהיה המטוסים עצמם בלבד, למעט הון עצמי שמוערך ב–15% משווי העסקה שאל על תידרש להציג לצורך מימונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker