מנהלי החברות הציבוריות בארה"ב תחת מתקפה: כמה קרנות גידור גדולות התחילו ליישם בשנים האחרונות אסטרטגיית השקעה חדשה — "אקטיביזם" — שמאיימת לפגוע במעמדם, ביוקרתם ובשכרם, ואף עלולה לעלות להם במשרתם. בשונה ממשקיעים מסורתיים, שנסמכים על בעלי התפקידים הקיימים ליצירת ערך, מנהלי קרנות הגידור האקטיביסטיות (Activist funds) מעדיפים לעשות זאת בעצמם: לא עוד אחזקה פאסיבית בניירות ערך, אלא ייזום פעולות בחברות במטרה ליצור ערך עודף למשקיעים.

בשנים האחרונות בלט מקרה יוצא דופן של אקטיביזם, שהשאיר גם את ותיקי וול סטריט נדהמים. בשלהי 2013 החליט ביל אקמן, מנהל קרן פרשינג סקור קפיטל, לפתוח פוזיציית "שורט" (מכירה בחסר — פעולה המאפשרת למשקיע להרוויח מירידה במחירו של נייר ערך) בסכום של כמיליארד דולר על המניה של חברת תוספי התזונה הרבלייף. אקמן טען כי המודל העסקי של הרבלייף מבוסס על פירמידת רמייה, שהיא מפרסמת נתוני מכירות לא אמינים, מטעה את המפיצים ומוכרת את מוצריה במחירים מנופחים. הקרן אף העסיקה לוביסטים בוושינגטון בעלות של מאות אלפי דולרים, כדי שישכנעו את הרגולטורים והמחוקק לפתוח בחקירה.

הפעולות של אקמן, שנועדו להפחית את שוויה של הרבלייף ולגרוף רווחים של מאות מיליוני דולרים, היו קיצוניות ויוצאות דופן בעוצמתן, אך הן הדגימו את מעורבותם הגוברת של מנהלי קרנות גידור בניהול השוטף של חברות ציבוריות בארה"ב. מעורבות זו באה לידי ביטוי גם בגידול מסיבי בהיקף נכסי הקרנות, שצמח מאז 2009 בקצב שנתי של כ–27% — כך שנכון לסוף 2014 הקרנות מנהלות כ–120 מיליארד דולר.

כיום בשוק האמריקאי פועלות כעשר קרנות אקטיביסטיות משמעותיות. לצדה של פרשינג סקור קפיטל, פועלות, בין היתר, קרן אייקן אנטרפרייז של קרל אייקן, ת'ירד פוינט של דן לואב, סאות'איסטרן של מייסון הוקינס, ואליו אקט של ג'פרי אובן (נוסף על קרנות אחרות).

עד לא מכבר, העדיפו מנהלי קרנות גידור להשקיע בצורה פסיבית — כלומר, לנצל תנועות בשוק ההון כדי ליצור רווחים מבלי ליזום מהלכים בתוך החברות. כדי להבין את מקור השינוי צריך לחזור מעט לאחור. קרנות גידור (Hedge Fund) הוקמו כמכשיר השקעה, שאמור לייצר תשואה עודפת (אלפא) מעבר לתשואת המדדים (בטא). זאת, גם בזמנים מאתגרים של השווקים הפיננסיים, תוך סיכון מינימלי — ומכאן השימוש במלה "גידור", המכוונת לגידור סיכונים.

לאורך השנים גיבשו מנהלי הקרנות אסטרטגיות השקעה שונות שנועדו "להכות את המדדים" — כלומר, להשיג תשואה עודפת. האסטרטגיה הבסיסית היתה פתיחת פוזציות של החזקה בניירות ערך לטווח ארוך ("לונג"), ולחילופין מכירה בחסר של ניירות ערך ("שורט"), לעתים גם באמצעות מינוף. בהמשך גובשו אסטרטגיות מורכבות יותר, כמו זיהוי וניצול פערי תמחור — ארביטראז'ים — בין מדינות או שווקים בעולם (אסטרטגיית "גלובל־מקרו"); מסחר מבוסס נוסחאות מתמטיות, באמצעות מחשבים ובתדירות גבוהה (אסטרטגיה "כמותית"); ניצול אירועים בחיי חברות, בהם פשיטות רגל, מכירת נכסים, מיזוגים ורכישות, מאבקי שליטה או פיצול, במטרה לייצר ערך נקודתי (אסטרטגיית "Event Driven"); ושילוב של כמה אסטרטגיות יחדיו ("Multiple Strategies").

הקטגוריה Event Driven עברה אבולוציה בשנים האחרונות, כך שבמקום להמתין לאירועים, מנהלי קרנות הגידור התחילו ליזום מהלכים שחתרו תחת ההנהלה הקיימת — הגורם הדומיננטי בחברות הציבוריות בארה"ב. השיטה החדשה זכתה לשם Event Driven Active, או בשמה המוכר יותר, "אקטיביזם". בשיטה זו, מנהלי הקרנות בחברות ציבוריות רוכשים יותר מ–5% מחברות — נתח משמעותי המספיק כדי לקבל השפעה מהותית הודות למבנה האחזקה המבוזר בארה"ב. לאחר רכישת המניות, הקרנות ממנות דירקטורים מטעמם, ויוזמות שינויים באסטרטגיה העסקית של החברה, במדיניות חלוקת הדיווידנד, באופן תגמול המנהלים או בהחלטה על מיזוג ורכישות. הפעולות האלה נשענות על ההנחה שאותן חברות אינן מנוהלות נכון — כך שלאחר יישום השינויים הנדרשים, הן יוכלו להציג תוצאות טובות בהרבה ולייצר ערך נוסף.

הקרנות בוחנות אם שכר המנהל תואם את הערך שהוא יוצר

אחד הנושאים העומדים במוקד האקטיביזם של קרנות הגידור בשנה האחרונה הוא תגמול המנהלים. העיתון "וול סטריט ג'ורנל" דיווח באחרונה כי קרנות גידור התחילו לבחון את תוכניות השכר, תוך התמקדות במתאם שבין שכר המנהל לבין הערך שהוא מייצר עבור החברה ובעלי מניותיה. לפי ה"ג'ורנל", הקרנות האקטיביסטיות גילו תוכניות תגמול שמעודדות ניפוח הכנסות על חשבון רווחיות, תוכניות תגמול מסובכות שאינן ניתנות להבנה, ונוסחאות שכר שמתגמלות מנהלים גם כשביצועי החברה ירודים.

ההתערבות של הקרנות בעניין עוררה, וממשיכה לעורר, תסיסה ואי־נחת בקרב מנהלי החברות הציבוריות בארה"ב. המנהלים חוששים כי קרנות הגידור מכרסמות בשליטתם, פוגעות בתנאיהם ומסכנות את משרתם. החשש שלהם כה גדול, עד שבתחילת 2015 פירסם בנק ההשקעות ג'י.פי. מורגן דו"ח מיוחד, שיועד ל"מנהלים בכירים שעלולים להתמודד עם פעולות אקטיביסטיות במהלך כהונתם".

בדו"ח, שנשא את הכותרת "המהפכה האקטיביסטית", טענו הכלכלנים כי האקטיביזם ימשיך לצמוח בשנים הבאות — ולכן נדרשת היערכות. הדו"ח סקר את הטקטיקות האקטיביסטיות והתגובות הנדרשות מצד החברות ומנהליהן, והציג שורה של המלצות ניהוליות "כיצד לאזן בין לחצים אקטיביסטיים בטווח הקצר, לבין הרצון ליצור ערך לבעלי המניות בטווח הארוך".

רועי ורמוס
רועי ורמוסצילום: עופר וקנין

האם האקטיביזם בריא?

אופנת ההשקעה החדשה הציפה שאלה מורכבת: האם האקטיביזם הוא אירוע בריא לחברה, שיכול לתרום לצמיחתה, או שמא נועד בעיקר להתפיח את הכיסים והאגו של מנהלי הקרנות — ודווקא פוגע בחברות בטווח הארוך? מנהלי החברות טענו בנחרצות כי התשובה היא בהכרח האופציה השנייה.

על רקע זה, מנהלי החברות, עורכי דין מטעמם, חברי קונגרס ואנשי אקדמיה התחילו לקדם באחרונה חקיקה שנועדה להגביל את האקטיביזם, או כפי שהציגו זאת, "בידוד מועצת המנהלים כדי לשרת את החברות בטווח הארוך". הרעיון היה להגביל את כוחם של בעלי מניות מיעוט (קרנות הגידור), כדי לשמור לכאורה על ערך החברה בטווח הארוך.

מי שביקש לסתור את טענותיהם של מנהלי החברות היה פרופ' לוסיאן (אריה) בבצ'וק, מהמומחים העולמיים בתחום המימון והממשל התאגידי מאוניברסיטת הרווארד. בבצ'וק, יחד עם וויי ג'יאנג ואלון ברב, ערך מחקר שבחן 2,000 מקרים ‏(בין 1994 ל–2007‏) שבהם קרן גידור רכשה יותר מ–5% מחברה וביצעה פעולות אקטיביסטיות.

המחקר מצא כי מניות החברות אכן זינקו בטווח הקצר. ואולם, ממצא נוסף היה שמחירי המניות לא נפגעו בטווח הארוך — בתקופה שבה קרנות הגידור כבר אינן מעורבות. להפך, נמצא כי ההתערבות האקטיביסטית שיפרה את הביצועים התפעוליים של החברות בטווח הארוך — ומחירי מניותיהן טיפסו. נוסף על כך, לא נמצאו ראיות לפיגור בערך המניות של החברות האלה בהשוואה לחברות שלא נעשו בהן פעולות אקטיביסטיות; לא נמצאו השפעות שליליות בגין העובדה שקרנות גידור נכנסות ויוצאות מההשקעות האלה במהירות; לא נמצאו הוכחות לפגיעה של קרנות הגידור בחברה גם לפני "ההתערבות" הרשמית; וגם לא נמצאו ראיות לטענה שחברות שהותקפו על ידי קרן גידור אקטיביסטית, היו מוכנות פחות למשבר הפיננסי של השנים האחרונות ביחס לחברות אחרות.

הביצה הישראלית קטנה 
וריכוזית מדי

בעוד שבארה"ב מנהלי החברות הציבוריות בלחץ, בישראל הם יכולים עדיין להיות רגועים. בשוק המקומי לא קיימת תעשייה של קרנות גידור אקטיסביסטיות שפועלת באופן הדומה לזה של הקרנות האמריקאיות. יש לכך סיבות רבות, אך כנראה שהעיקרית היא העובדה שתעשיית קרנות הגידור בישראל צעירה מאוד. אף שהענף נהנה בשנים האחרונות משגשוג יחסי, היקף הנכסים המנוהל בו מסתכם בכ–10 מיליארד שקל בלבד — כשליש מהסכום מרוכז בידי חברה אחת, ספרה קרנות גידור. לשם השוואה, ענף קרנות הנאמנות מנהל כ–250 מיליארד שקל, ובתעודות הסל כ–125 מיליארד שקל.

ישי דוידי, בעלי קרן פימי
ישי דוידי, בעלי קרן פימיצילום: יונתן בלום

סיבה שנייה שמקשה על אקטיביזם — מהלך אלים ביסודו — היא גודל השוק בישראל וההיכרות שיש לשחקנים זה עם זה. בעוד שבארה"ב השוק רחב והיצע החברות והמנהלים גדול, הביצה הישראלית מצומצמת וריכוזית מאוד. "השוק הישראלי קטן מאוד, ולכן לא ניתן להסתכסך עם יותר מדי אנשים. בסוף חברות לא ירצו לפגוש קרנות גידור אקטיביסטיות", אמר מקור בשוק ההון המקומי.

סיבה שלישית שמקשה על האקטיביזם היא מבנה השליטה בחברות הציבוריות בישראל, ששונה מזה הנפוץ בארה"ב. בישראל, רוב החברות הציבוריות מאופיינות במבנה שליטה ריכוזי — כלומר, בבעל שליטה שמחזיק ברוב מניות החברה ומרכז בידיו כוח משמעותי. מי שנותרים עם נתח מניות קטן של מניות הם הציבור הרחב והגופים המוסדיים. כתוצאה מכך, בעוד שבארה"ב יכול משקיע אקטיביסט לרכוש 5%–10% ממניות החברה ולהשפיע על הכיוון העסקי שלה, בישראל קשה מאוד לעשות זאת.

מנהל השקעות בכיר באחד הגופים המוסדיים בישראל, הדגיש כי למרות הבעיה שיוצר מבנה השליטה הריכוזי, גורמים חיצוניים יכולים עדיין להשפיע על מהלכים בחברות. "זה תלוי מי אתה, איך תופשים אותך בשוק ההון ומה צופים שאתה יכול לעשות. אפשר לחבור לגופים נוספים וליצור קבוצת לחץ. באחרונה, למשל, אחת החברות קיבלה הצעת רכש, ומשקיעים אקטיביסטיים ניסו להפציר בדירקטוריון לקבל אותה, תוך פירוט למה אי קבלת ההצעה פוגע בבעלי המניות. במקרים אחרים, המשקיעים פועלים, למשל, לחלוקת דיווידנדים".

אחד הדברים שמיטיבים עם בעלי מניות המיעוט, ויכול לסייע לקרנות להשפיע על חברות גם באחזקה נמוכה, הוא תיקון 16 לחוק החברות. התיקון קובע כי אישור של עסקות עם בעלי שליטה נדרש לרוב מקרב בעלי מניות המיעוט. במצב שבו בעלי השליטה מחזיקים בחלק גדול ממניות החברה, קרן גידור יכולה להסתפק גם באחזקה ב–15% ממניות החברה כדי להשיג רוב. ואולם הקרנות בישראל לא מנהלות סכומים גבוהים, כך שהן לא יכולות להחזיק בנתח כזה במספר רב של חברות במקביל.

מלבד הצבעה באסיפות כלליות, יש כלים נוספים שעומדים לרשות הגורם האקטיביסט — החל בשליחת מכתב לדירקטוריון ועד לאמצעים משפטיים. נוסף על כך, מי שמחזיק מניות של יותר מ–1%, יכול להעלות נושאים על סדר היום באסיפה ולדרוש הסברים מהחברה — למשל, לגבי הוצאות גבוהות או החלטות פיננסיות אחרות. בעלי עניין בחברה אף יכולים לדרוש כינוס אסיפה במיוחד, ולא צריכים לחכות לכינוס אסיפה.

מתמקדים בחוב - ולא במניות

למרות התמונה שתוארה לעיל, גם בשוק הישראלי בוצעו מהלכים אקטיביים של קרנות גידור. לפני כשנה פנתה קרן ION לחברת אורבוטק שנסחרת בנאסד"ק, בדרישה למנות בה ארבעה דירקטורים מטעמה, במקום הדירקטורים שסיימו את תפקידם אז, בהם היו"ר הוותיק יוחאי ריכטר ואחיו קובי ריכטר. ION, שאספה 6.1% ממניות אורבוטק, העלתה גם שאלות לגבי שימוש בקופת המזומנים של החברה, שבה היו אז 240 מיליון דולר. לאחר תכתובת בין הצדדים, הם סיכמו כי ייבחן המנגנון שלפיו נבחר הדירקטוריון ותיבחן מדיניות מבנה ההון של החברה.

לוסיאן בבצ'וקצילום: בלומברג

למרות הפעולה באורבוטק, מנהלי ION מדגישים כי הם לא רואים את עצמם כמשקיעים אקטיביסטיים. "יש מניות שאנחנו רוכשים, כי אנחנו חושבים שאנחנו יכולים להשפיע על החברות, אבל באורבוטק החזקנו במשך הרבה זמן וחשבנו שאפשר לעשות דברים אחרת", מספר יונתן האלף, שייסד את ION יחד עם סטיבן לוי. האלף מדגיש כי הקרן משקיעה לטווח ארוך, ולא מעוניינת "לעשות סיבוב" קצר בחברות, כשם שפועלות לא פעם קרנות אקטיביסטיות בארה"ב.

ואולם החלפת דירקטורים היא פעולה נדירה. קרנות הגידור בישראל מעדיפות להתמקד בדרך כלל בשוק האג"ח ובהסדי חוב. את אחת הדוגמאות המוכרות והמוצלחות למהלך שכזה סיפקה קרן יורק האמריקאית, שהיתה מעורבת בהסדר החוב של אי.די.בי — חברת האחזקות הכושלת שנשלטה בעבר על ידי נוחי דנקנר. ביורק קיוו כי באמצעות אחזקה משמעותית באג"ח של אי.די.בי, שנקלעה לקשיים חמורים, יוכלו להשתלט על הקבוצה. לחילופין, ביורק העריכו כי במקרה שיושג הסדר חוב עם בעלי השליטה, הם ייהנו מההתאוששות במחירי האג"ח ויקצרו רווחים בטווח הקצר.

יורק, שאספה אג"ח של אי.די.בי פיתוח בשווי של 400 מיליון שקל (20% מהחוב), לא הצליחה להשתלט בסופו של דבר על אי.די.בי, אך השיגה הסדר שכלל הזרמה של יותר ממיליארד שקל. ההסדר אושש את האג"ח בשוק ואיפשר ליורק להרוויח כ–500 מיליון שקל בתוך שנתיים — רווח נאה של 125% על ההשקעה.

לפעמים האקטיביזם של קרן הגידור אינו מכוון להסדר חוב, אלא נועד לנצל אירוע נקודתי בחיי חברה. הפעם מי שסיפקה דוגמה לכך היא נוקד קפיטל — קרן גידור צעירה שהקימו רועי ורמוס ושלומי ברכה, בכירים לשעבר בבית ההשקעות פסגות. לפני כשנתיים, רמי שביט, בעל השליטה בקבוצת הקמעונות המשביר לצרכן, היה מעוניין למזג את החברה הבת מועדון 365 עם החברה האם, המשביר אחזקות. להשלמת המהלך הוא נדרש לבצע פירעון מוקדם לחוב של מועדון 365, ולשם כך הוא נזקק להסכמה של בעלי האג"ח.

ואולם אז הגיעה נוקד קפיטל. הקרן רכשה נתח קטן מהחוב של מועדון 365, אך כזה שהספיק כדי למנוע אישור של המיזוג. בתגובה לקשיים שהערימה הקרן, שיגר שביט מכתב זועם ובו כתב כי "המרצע יצא מן השק. עצוב שוורמוס מתעסק בדברים כאלה, אחרי שניהל חברה של מיליארדים. הוא דיבר על שקיפות, אמינות והתנהלות ריכוזית, אבל בכובע החדש שלו הוא שינה את הפרצוף".

בסופו של דבר, ורמוס הצליח לכפות על שביט שיפור בתנאי הפירעון של האג"ח, ובכך הצליח להגדיל את התמורה לטובת משקיעי קרן הגידור שלו ושאר המחזיקים.

קרנות הפרייווט אקוויטי - 
הגורם הדומיננטי

קארל אייקן
קארל אייקןצילום: BLOOMBERG NEWS

בעוד האקטיביזם של קרנות הגידור הישראליות נותר ברמה נמוכה, מי שכן פועלות בשוק ומשפיעות בצורה משמעותית על חייהן של חברות ציבוריות הן קרנות ההשקעה הפרטיות (פרייווט אקוויטי), בהן פימי, פורטיסימו, ויולה וטנא.

לקרנות פרייווט אקוויטי שיטת עבודה ייחודית: בשלב הראשון, הן מגייסות הון ממשקיעים פרטיים או מוסדיים ומבצעות השקעה שמאפשרת להן להשיג שליטה או בעלות מלאה על חברות. ההשקעה יכולה להיעשות בחברות פרטיות או ציבוריות. בשלב השני, הקרנות משביחות את החברות הנרכשות באמצעות ניהול אקטיבי על ידי מנהלי הקרן. בשלב השלישי, החברות נמכרות לגורם פרטי, מונפקות בבורסה או ששוויין הסחיר עולה. במקרים אחרים הקרנות מוחקות את החברה מהמסחר, משביחות אותה ומנפיקות אותה מאוחר יותר.

קיימות דוגמאות רבות של אקטיביזם מצד קרנות פרייווט אקוויטי בבורסה הישראלית, ואחת מהן סיפקה קרן פימי, שמנוהלת על ידי ישי דוידי. ביוני רכשה הקרן את השליטה בנייר חדרה מידי כלל תעשיות, תמורת כ–355 מיליון דולר. פימי נערכת כעת ליישם תהליכי התייעלות במפעל ולייצר תוכנית עסקית חדשה, שבסופו של דבר אמורה להעלות את שוויה של נייר חדרה בבורסה ולייצר ערך למשקיעים בשנים הבאות. פימי מחזיקה כיום בשליטה בכעשר חברות ציבוריות בישראל ובחברה נוספת בנאסד"ק, וכן במניות מיעוט בחברות נוספות.

אקטיביזם מוסדי: 
אירוע חד–פעמי

מלבד פעילותן הענפה של קרנות פרייווט אקוויטי או מעורבות בהסדרי חוב, גורם אקטיביסטי שלישי בשוק הם הגופים המוסדיים – כלומר, קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות נאמנות וכו', שמנוהלים על ידי בתי ההשקעות וחברות הביטוח. בשנים האחרונות מעורבותם של הגופים המוסדיים, שמחזיקים במניות מיעוט בחברות ציבוריות, עולה בהתמדה. המעורבות הגוברת משקפת את השינוי שעברו הגופים המוסדיים, במסגרתו החלו לקחת חלק מרכזי יותר בהצבעות על ענייניה השוטפים של החברה או אירועים מרכזיים בחייה. עם זאת, האקטיביזם עדיין מצומצם, ושמור בדרך לכלל לגופים נבחרים, בהם פסגות, אלטשולר שחם וילין לפידות.

רוב הפעמים שבהם גילו מוסדיים בישראל אקטיביזם היו בהסדרי חוב, כאירוע יוצא דופן וחד־פעמי. "התפקיד של גופים מוסדיים זה לא לנהל את החברה. התערבות בפעילות החברה היא לא ההתמחות שלנו. אנחנו מעדיפים להסתכל על ניירות ערך, ולהחליט אם לקנות מניות של החברה או למכור. זה המקום שלנו להיות אקטיביים", אמר יותם עירוני, אנליסט בכיר באלטושלר שחם. "ההתערבות של המוסדיים היא לא בניהול שוטף, אלא כשההנהלה לא מתפקדת — דבר שעלול להביא לפגיעה באיתנות הפיננסית ובזכויות של בעלי המניות או מחזיקי האג"ח", הוסיפה לילך גבע־הראל, היועצת המשפטית של פסגות.

עיקר האקטיביזם של גופים מוסדיים קשור בנושאים שלהם נדרש אישור של בעלי מניות המיעוט, בהם מדיניות תגמול, שכר מנהלים, עסקות עם בעלי שליטה וכדומה. ואולם גם כאן המוסדיים מעדיפים להיעזר בשירות של קבלני משנה — ובעיקר שירותיה של חברת הייעוץ למוסדיים אנטרופי.

"יש פעמים שבהן אנליסט יציע לחברה מגוון רחב של הצעת קונקרטיות — חלוקת דיווידנד, ביצוע רכישות, שינויים בהנהלה — אבל זה יישאר בגדר הצעה, ולא יעלה לרמה של דרישה. כמובן שהצעות כאלה, אם יתקבלו, יציפו ערך למשקיעים. בסופו של דבר, אם בית ההשקעות לא יהיה מרוצה, הוא לא ישקיע", הסבירה אלה אלקלעי, סמנכ"לית פיתוח עסקי בבית ההשקעות אי.בי.אי.

ביל אקמןצילום: נתן דביר

האקטיביסטים של וול סטריט

בגיל 79, קארל אייקן הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר בוול סטריט. אייקן, שהונו מוערך ביותר מ–20 מיליארד דולר, עומד בראש קרן הגידור האקטיביסטית אייקן אנטרפרייז, המנהלת כ–22.3 מיליארד דולר, נכון ל–2014. בעבר הוגדר אייקן כפושט חברות (corporate raider), לאחר שהשלים ב–1985 השתלטות עוינת על חברת התעופה TWA, שהובילה אותה בסופו של דבר לפירוק, לא לפני שהציף לעצמו רווח של כמעט חצי מיליארד דולר.

אייקן, הידוע בטקטיקות האגרסיביות שלו, עשה בשנים האחרונות לא מעט צרות לחברות בארה"ב. אחת ההשקעות המפורסמות היתה רכישת מניות של אפל בכ–3 מיליארד דולר. לאחר הרכישה לחץ אייקן על ההנהלה לחלק דיווידנדים גבוהים יותר ולהגדיל את היקפי הרכישה העצמית של מניות. השקעה נוספת היתה באיביי, שממנה ביקש לפצל את יחידת פייפאל.

באוקטובר 2012 הודיע אייקן כי רכש 10% ממניות נטפליקס. בהתאם לאסטרטגיה שלו, אייקן לחץ על הדירקטוריון למנות דירקטורים מטעמו וניסה לקדם צעדים של הצפת ערך, כמו פיצול פעילות השכרת הסרטים מפעילות האינטרנט, או מכירת החברה. לאחר מאבק רועש הצליח דירקטוריון נטפליקס למנוע ממנו להיכנס לדירקטוריון ולקדם את תוכניותיו.
ב–2011 ניהל אייקן מאבק קשה מול דירקטוריון מוטורולה, והצליח לגרום לה לפטר את המנכ"ל אד זנדר ולמכור את פעילות המכשירים לגוגל. ב–2008 הוא אף רכש מניות בענקית האינטרנט יאהו, הצליח להחליף את הדירקטוריון וניסה למכור את החברה למיקרוסופט. לא מעט מההשקעות הניבו לו תשואה יפה — ואיפשרו לו לקבל את הכינוי "המלך אייקן".

ביל אקמן קנה את תהילתו כשהימר באופן מוצלח נגד שוק המשכנתאות האמריקאי, רגע לפני קריסתו. כיום אקמן מנהל את קרן הגידור פרשינג סקור קפיטל. נכון לסוף 2014, הקרן מנהלת כ–13.4 מיליארד דולר.

לאקמן יש כמה הצלחות מהדהדות — למשל, השקעה בבורגר קינג ובחברת רכבות קנדית. ואולם יש לו גם כישלונות מהדהדים, כמו הפסד של 50% על ההשקעה עם מכירת מניותיה של חברת הקמעונות ג'יי.סי פני שבה היה דירקטור, ומקרה דומה בחברת הקמעונות טארגט.

ואולם הסיפור המרכזי שבגינו קנתה לה הקרן את שמה היה ההימור הענק — בסך מיליארד דולר — שביצע אקמן ב–2012 נגד חברת תוספי התזונה הרבלייף. אקמן, שניסה להפיל את המניה, וכך לגרוף רווחים של מאות מיליוני דולרים, החליט לצאת למלחמה נגד הרבלייף, בטענה שהיא פועלת בשיטת פירמידה ושפעילותה אינה חוקית. בתחילה הוא הצליח להפיל את המניה, אך ככל שעבר הזמן התברר כי הניסיון כשל.
מלבד הרבלייף, אקמן היה מעורב בחברת הבוטוקס אלרגן. ב–2014 הוא ניסה, עם יצרנית התרופות הקנדית וליאנט, לבצע הצעת רכש כפויה לחברה. כדי להגן על עצמה, החליטה אלרגן להימכר לחברת התרופות אקטוויס ב–66 מיליארד דולר. אף שהמהלך לא צלח, אקמן סיים את ההשקעה ברווח של יותר מ–2.28 מיליארד דולר, כתוצאה מעליית המניה.

לפני כשנה גם החליט אקמן לתבוע את הממשל האמריקאי, בטענה שהוא לוקח לעצמו את הרווחים של פאני מיי ופרדי מאק — שתי החברות שהולאמו לאחר המשבר הכלכלי של 2008.

דן לואב התפרסם ב"עט הרעל" (poison pen) שלו, או יותר נכון במכתבים הבוטים ששלח למנהלים בחברות שבהן השקיע. המכתבים, שנועדו לא פעם להשפיל את המנהלים וגרמו אפילו לפיטורים של כמה מהם, נודעו בטון החריף ויוצא הדופן שלהם.
לואב עומד בראש קרן הגידור ת'ירד פוינט, שמנהלת כ–8.3 מיליארד דולר, נכון לסוף 2014. ב–2012, שהיתה שנה מוצלחת במיוחד לקרן, השקיע לואב באג"ח של יוון, שכבר אז היתה נתונה במשבר חובות. באותה שנה רכש לואב אג"ח יווניות ביותר ממיליארד דולר, כשהוא מהמר על יציאה מהמשבר ללא פרישה מגוש היורו ועל התאוששות יוצאת דופן של הכלכלה. תחזיתו התממשה בחלקה, והוא גרף רווחים של עשרות אחוזים.

במקביל רכשה ת'ירד פוינט כ–6% ממניות יאהו, והצליחה להכניס למועצת המנהלים דירקטורים מטעמה. במאי 2012 גילה לואב כי מנכ"ל יאהו, סקטו תומפסון, לא מחזיק בתואר אקדמי במדעי המחשב, כפי שטען, וגרם לפיטוריו. השקעות נוספות שביצע לואב היו פוזיציה הפוכה לזאת של ביל אקמן בהרבלייף.

מהלך מרכזי נוסף של הקרן, שנחל הצלחה חלקית, היה בסוני. לאחר שרכשה כ–7% ממניותה, ניסתה ת'ירד פוינט לכפות על סוני שינוי מבני — פיצול של חטיבת הבידור, במטרה להציף ערך למשקיעים. בהנהלת סוני בחנו את ההצעה, אך החליטו לסרב לה, לא לפני שהמניה נסקה.

סטארבוארד ואליו היא קרן גידור אקטיביסטית קטנה יחסית, אך היא הצליחה לרשום כמה הישגים. הקרן מנוהלת על ידי ג'ף סמית, והיא בעלת נכסים של כ–2.4 מיליארד דולר. הקרן מחזיקה בפוזיציות משמעותיות בכ–15–25 חברות, והצליחה עד כה להחליף יותר מ–100 דירקטורים בהן.

סטארבורד אחראית על אחת העסקות הגדולות שנעשו באחרונה — המיזוג בין החברות אופיס דיפו וסטייפלס. לאחר שרכשה כ–6% מסטייפלס ו–10% מאופיס דיפו, דחקה סטארבורד בשתי החברות לשקול מיזוג. במכתב ששלח סמית למנכ"ל סטייפלס נטען כי החיסכון בעלויות עקב המיזוג עשוי להכפיל את הרווח התפעולי של החברה המשולבת. בפברואר הושלם המיזוג.

בשנה האחרונה עלתה סטארבוארד לכותרות גם בשל מאבק עיקש שניהלה נגד ענקית האינטרנט יאהו. סטארבורד, שמעולם לא דיווחה מה גודל אחזקותיה, אך אמרה כי זו אחזקה "משמעותית", ניסתה לכפות על מנכ"לית יאהו, מריסה מאייר, מהלך אסטרטגי שכלל רכישת המתחרה AOL, באמצעות 6 מיליארד דולר שקיבלה בעת הנפקת עליבאבא, ענקית הקמעונות המקוונת מסין.

בעבר ניהלה סטארבוארד מאבק בחברת הטכנולוגיה הישראלית DSP Group מהרצליה, לאחר שרכשה כ–10% ממניותיה. סטארבורד ניסתה לשנות את האסטרטגיה של החברה, כך שתקצץ בעלויות הפיתוח ותתמקד במוצרים הקיימים מבלי התרחב לשווקים חדשים. סטארבורד הצליחה להכניס דירקטורים מטעמה לחברה, ולהדיח את אלי איילון, שכיהן כיו"ר ומנכ"ל DSP במשך 17 שנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker