הרחק מהרווח של חיים כץ בישרמאקו: תשואה עלובה לקופות הגמל של עובדי תעשיה אוירית - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
TheMarker Q

הרחק מהרווח של חיים כץ בישרמאקו: תשואה עלובה לקופות הגמל של עובדי תעשיה אוירית

קופת הגמל של עובדי תעשיה אוירית הניבה לעובדים 45% - כשמדד ת"א 25 "עשה" 153%; יו"ר הועד חיים כץ התגלה כמשקיע מוכשר. חבל שעמיתי קופת הגמל של התעשייה האווירית לא נהנים מהכישרון שלו

23תגובות

דמי הניהול בחיסכון הפנסיוני פוחתים בהדרגה בשנים האחרונות, גם בזכות פעילותו של ח"כ חיים כץ (ליכוד), המכהן כיום כשר הרווחה. כץ, שהרבה מכוחו הפוליטי במשך השנים התבסס על תפקידו כיו"ר ועד העובדים בתעשייה האווירית, התגאה לא פעם שקופת הגמל של עובדי החברה גובה דמי ניהול נמוכים מאוד — 0.3% לשנה בלבד — והדבר שימש אותו כמגדלור במאבק להפחתת דמי הניהול בכלל השוק. אלא שההצלחות של כץ בכובעו כמשקיע פרטי ובכובעו כלוחם בדמי הניהול לא תורגמו להצלחה של עובדי התעשייה האווירית. למעשה, הפוך מכך.

בעולם ההשקעות, דמי ניהול מכונים ה"הרוצח השקט" של התשואה לאורך זמן, מאחר שבמהלך חייו של החוסך הם מכלים כשליש עד רבע מהחיסכון הפנסיוני שלו. לכן מאבקו של כץ חשוב. עם זאת, חשובה לא פחות היא התמורה שמקבלים החוסכים עבור התשלום הזה — כלומר איכות הניהול.

בדקנו את ביצועי קופת הגמל של התעשייה האווירית בעשור האחרון, וגילינו שדמי ניהול נמוכים אינם תמיד ערובה לתשואה עודפת. הנה: תשואת הקופה של עובדי החברה בעשר השנים האחרונות היתה 48.63%. זו תשואה ברוטו, כך שלאחר הפחתה של דמי הניהול המצטברים, כ–3%, התשואה נטו שקיבלו העובדים היתה 45.63%. לשיעור תשואה כזה קוראים אסון. בתקופה המקבילה הניב מדד ת"א 25 תשואה של 153%, ואילו תשואת מדד אג"ח הכללי הניב 73%.

מפרטי הקופה של עובדי התעשייה האווירית עולה שהחשיפה הממוצעת בעשר השנים האלה לאפיק המנייתי היתה 24.7%, והשאר הושקע באג"ח. כלומר, תיק השקעות שהיה מושקע באופן פסיבי בשוק באותה חלוקה בין מניות לאג"ח היה מניב 92.8% — תשואה כפולה מזאת של קופת הגמל של עובדי החברה. לא מדובר כאן בחישוב תיאורטי, זהו הפסד הזדמנות אמיתי וכואב.

גם השוואות אחרות מוכיחות עד כמה גרועה היתה התשואה של קופת הגמל הזאת לעומת כל אלטרנטיבה אחרת, למרות דמי הניהול הנמוכים. התשואה הממוצעת של קופות הגמל האחרות, למשל, היתה 88.61% - פחות מהתיק הפאסיבי, אבל עדיין הרבה יותר מהביצועים של החברים של כץ.

שר הרווחה חיים כץ
אוליבייה פיטוסי

ואולי יש בפנינו השוואה לא נכונה, ובכלל יש פה בעיה של גודל? קופת הגמל של התעשייה האווירית מנהלת נכסים בהיקף של 2.7 מיליארד שקל, סכום לא גדול במונחים של קופות גמל. קופת הגמל גדיש, למשל, פעם של בנק הפועלים וכיום של בית ההשקעות פסגות, מנהלת 29.5 מיליארד שקל. והתשואה? בעשר השנים האחרונות הניבה גדיש לחוסכים 103.87% (ברוטו, גבוה מההשקעה הפסיבית), אבל לאחר הפחתת דמי ניהול של 1%, התשואה נטו היתה 93.87%. שוב, כפליים מה"מחוברים" של התעשייה האווירית.

בעולם ההשקעות גודל אינו תמיד יתרון, ולעתים הוא אפילו חיסרון. למשל, כשמנהל רוצה לצאת או להיכנס במהירות לשוק, או להתמקד בניירות ערך של חברות קטנות.

ועוד השוואה, הפעם בקצה המוצלח יותר של קופות הגמל. הקופה המצטיינת של ילין לפידות גמל כללי, למשל, הניבה תשואה ברוטו של 150.5%, ואילו אלטשולר שחם הניבה 128.5%. דמי הניהול השנתיים של שתיהן הם כ–1% — פי שלושה מדמי הניהול של כץ, אבל גם התשואה היתה משולשת.

אז מה באמת קרה שם בתעשייה האווירית? הסיבה לביצועים הירודים של הקופה נעוצה במשבר של 2008. באותה שנה התחולל גם משבר בקופת הגמל, שמחקה לעמיתיה 8% מהחיסכון בתוך חודש, ורשמה תשואה שנתית שלילית של כ–27%. הקופה עשתה את כל הטעויות: לפני המפולת היא הגדילה את הרכיב המנייתי, ואילו אחריה התבצרה באפיק האג"חי, בדיוק כשהמניות התחילו להתאושש במהירות. ב–2009, למשל, הקופה עלתה ב–22% בלבד, לעומת 32% אצל גדיש.

מי מנהל את אחת הקופות הגרועות בישראל? כבר שנים שהיא מנוהלת בידי מנהלי השקעות פנימיים בתעשייה האווירית, הפועלים תחת ועדת השקעות ובפיקוח של ועד העובדים, בראשותו של כץ. הוא עצמו דווקא לא פראייר כלל וכלל: על פי פרסום של ערוץ 2 מ–2009, רכש כץ כ–5.2 מיליון מניות של שותפות קידוחי הנפט ישראמקו עוד ב–2003, במחיר של 4.5–5.2 אגורות למניה, בסכום כולל של כ–250 אלף שקל. בפרסום נאמר שמאוחר יותר "בוצעו רכישות קטנות", למשל ב–2007, אז רכש כץ מניות בשער של 11.5 אגורות.

כץ ומשקיעי ישראמקו זכו בפרס הגדול עם גילוי הגז במאגר תמר, שבו מחזיקה החברה ב–29%. בהנחה שהשר מחזיק עדיין בכ–6 מיליון יחידות השתתפות, שווי אחזקותיו כיום מסתכם בכ–5 מיליון שקל, המשקפים תשואה של 1,900% ב–12 שנה. זה יפה, ובכל מקרה מרשים בהרבה מהתשואה המזעזעת של קופת הגמל של עובדי התעשייה האווירית, שעליה כץ מפקח, גם אם לא מנהל את ההשקעות בעצמו.

אילן אסייג

נכון שהימור גדול על קידוחי נפט וגז אינו מתאים לקופת גמל, שצריכה להבטיח שלפנסיונרים יהיה ממה להתקיים. ואולם על הדרך גילה כץ את אחד מכללי האצבע של מנהלי השקעות מצליחים: אסור לשנות את הרכב התיק בגלל ירידות שערים בשוק באופן אוטומטי, מכיוון שתזמון השוק הוא דבר בלתי אפשרי. אין מנהל השקעות שיודע בדיוק מתי להיכנס לשוק המניות ומתי לצאת ממנו. מי שעושה זאת מצטרף לעדר העצבני, ומפסיד בדרך כלל. דווקא קופת גמל, מכשיר השקעה לטווח ארוך מאוד, צריכה להימנע מטעויות כאלה. מתברר שהמזל, ואולי לא רק מזל, של כץ המשקיע הפרטי לא תאם את המזל של עובדי התעשייה האווירית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#