פרשנות

הקשר בין קוקאין, מרטיני והמשקיעים שהפסידו 75% מכספם

"עזוב אותך מהלקוחות. המטרה שלך היא לשים אוכל על השולחן בבית. שם המשחק הוא להעביר את הכסף מכיסי הלקוחות שלך לכיס שלך". לפעמים המציאות והוליווד נפגשים - תראו מה קרה למשקיעי קרן מרקסטון

אסא ששון
אסא ששון

אחת הסצנות הבולטות בסרט ה"זאב מוול סטריט", בכיכובו של ליאונרדו דיקפריו, היא ארוחת הצהריים שמקיים ג'ורדן בלפורט עם מי שהופך להיות החונך והמנטור שלו בוול סטריט, מרק האנה. השניים נכנסים למסעדה הממוקמת בראש גורד שחקים המשקיף על מנהטן.

האנה, לקוח קבוע במסעדה, מתחיל את הארוחה בהסנפה של מנת קוקאין, ומיד מזמין שרשרת של קוקטייל מרטיני שאמורה להגיע לשולחנו כל 7.5 דקות. בלפורט התמים הנבוך, תוהה כיצד יכול האנה לבצע את תפקידו לאחר שישובו למשרד, והאנה משיב: "איך אפשר אחרת לבצע את תפקידנו?".

בלפורט מחייך ואומר להאנה: "אני מאוד נרגש לעבוד אתך ועם הלקוחות שלך". האנה חותך אותו במהירות ואומר: "עזוב אותך מהלקוחות. המטרה שלך היא לשים אוכל על השולחן בבית. שם המשחק הוא להעביר את הכסף מכיסי הלקוחות שלך לכיס שלך". בלפורט מקשה ושואל: "אבל אם בתוך כך אני יכול גם לייצר תשואה ללקוח, כולם ירוויחו, לא?", והאנה משיב: "לא. החוק הראשון בוול סטריט הוא שלאיש אין מושג מה יקרה לשווי של חברה. הכל זה פוגזי (Fugazi - ביטוי בסלאנג האמריקאי שבא לתאר זיוף), אבקת פיות. זה לא אמיתי".

נזכרנו בקטע הזה מהסרט, כאשר בסוף השבוע נוכחנו לראות את התשואות של קרן מרקסטון, שב–2004 גייסה כ–800 מיליון דולר. הקרן, שאמורה להתפרק בסוף 2015, הציגה בדו"חותיה הכספיים ל–2014 שהגיעו למשקיעיה בסוף השבוע תשואה שלילית של 75%. כלומר על כל דולר השקעה נותרו למשקיעים רק 25 סנט.

"הזאב מוול סטריט"צילום: מתוך הסרט

אפשר לטעות ולהבין מהמלה "משקיעים" כי מדובר בבעלי הון או במומחים להשקעה בשוקי המניות - אלא שהמלה הזו מייצגת במקרה הזה יותר מכל את הציבור הרחב שהשקיע בקרן מאות מיליוני שקלים באמצעות קופות הגמל וקרנות הפנסיה שלו. בין המשקיעים המוסדיים אפשר היה למצוא בקרן מרקסטון את חברת הביטוח מנורה, את חברת הביטוח הפניקס, את איילון, את הכשרה ביטוח ואת קופות הגמל של התעשייה האווירית.

מדובר באסון השקעתי, שכן במשך 11 שנות קיום הקרן שברו מדדי המניות כל שיא אפשרי. כך למשל הניב מדד דאו ג'ונס מאז הקמת הקרן תשואה דולרית של 89.6%.

הכסף לקרן גויס בתחילת 2004 על ידי מי שהיה יו"ר הקרן, אליוט ברוידי, שהודח מהקרן בעקבות אישומים במתן שוחד שבהם הודה בסופו של דבר. ברוידי שיחד לפי הודאתו את מנהלי קרן הפנסיה של עובדי מדינת ניו יורק כדי לגייס מהם כסף לקרן מרקסטון.

הקרן מיהרה להתהדר במועצת מנהלים יוקרתית ומנוסה. יחד עם מנהליה הבכירים - רון לובש ואמיר קס שנהרג בתחילת 2014 בתאונת דרכים - ישב במועצת המנהלים שלה בין היתר יעקב פרי, בזמן שהיה יו"ר בנק מזרחי טפחות ויו"ר בשורה של חברות שרבות מהן ייצרו הפסדים לציבור הרחב. היה שם גם שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן, ששימש עורך הדין של הקרן.

גם אלי הורביץ ז"ל, יו"ר טבע לשעבר היה שם, וכן בנקאי השקעות בכירים מוול סטריט, בהם הארווי קרוגר מבנק ההשקעות ליהמן ברדרס שנפילתו היתה שיא המשבר בכלכלי בעולם ב–2008, וכן אליוט ברוידי. כל אלה קיבלו בשנות כהונתם לפי הערכות 5,000–3,000 דולר בחודש. בשנים האחרונות, לאחר שהקרן כבר השמידה חלק גדול מכספה, הצטרף כיו"ר הקרן גם שגריר ישראל לשעבר באו"ם, דני גילרמן, אבל מצבה הפיננסי של הקרן המשיך להידרדר גם בתקופת כהונתו שהסתיימה ב–2014.

למרות השמות הנוצצים במועצת המנהלים הצלחות כמעט שלא היו לקרן. הקרן ביצעה במהלך חייה עשר השקעות בחברות שונות, מתוכן רק ארבע השקעות הניבו תשואה חיובית. שאר ההשקעות פשוט התגלו כהשקעות כושלות והובילו להפסד הצורב.

את הלקח של האנה למדו במרקסטון היטב. במהלך השנים הקרן גבתה דמי ניהול של 1.75% מההתחייבויות - ולא מהכסף שגויס בפועל. כלומר בחישוב זהיר מדובר בדמי ניהול בגובה של 140 מיליון דולר ששולשל לכיסי המנהלים. כמו שאמר האנה: "הכול זה פוגזי, אבקת פיות" רק דמי הניהול הם ריאליים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ