אנשי אקדמיה ורגולטורים במתקפה על הבנקים: "מטפחים בורות כדי לשלוט בציבור" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אנשי אקדמיה ורגולטורים במתקפה על הבנקים: "מטפחים בורות כדי לשלוט בציבור"

פרופ' ענת אדמתי מסטנפורד בהשקת הספר "בגדי הבנקאים החדשים": "הבנקים מבלבלים את הציבור עם מילים סבוכות ונותנים לו להרגיש שהנושא מורכב מידי" ■ פרופ' מנואל טרכטנברג: "המערכת הבנקאית בנויה על יסודות רעועים ומועדת לפורענות"

15תגובות

"קיים חוסר סימטריה במידע ובשליטה בין הבנקים לציבור. חשוב לא להאמין לכל מה שאומרים בנקאים בעניבות - כבדהו וחשדהו. בנקאים אומרים כל הזמן דברים לא נכונים, במיוחד בנושאים כלכליים. הם יגידו לציבור מלים מסובכות שיבלבלו אותו. הציבור צריך לבחון, לשאול ולהבין", כך אמרה אמש (א') פרופ' ענת אדמתי מאוניברסיטת סטנפורד בכנס בנושא "הרגולטור השבוי".

הכנס נערך על ידי מוסד נאמן שבטכניון לרגל הוצאת המהדורה בעברית של סיפרה של אדמתי ופרופסור מרטין הלוויג "בגדי הבנקאים החדשים" (או בשמו באנגלית: "The Bankers' New Clothes: What's Wrong with Banking and What to Do about It") בספר, שיצא לאור בארה"ב חמש שנים לאחר משבר 2008 וקריסת הבנקים הגדולים, העלו אדמתי והלוויג ספקות משמעותיים לגבי השיטה שבה פועלת המערכת הבנקאית בארה"ב ובעולם, וביחס לרגולציה הקיימת עליה.

ניר קידר

אדמתי ציינה כי בישראל לבנקים פועלים ולאומי יש יתרונות ביחס לבנקים אחרים שמקשים על הכנסת תחרות. "שני הבנקים יכולים להילחם במתחרים חדשים וברגולציה", אמרה. אדמתי קבעה כי קיים כשל מרכזי במערכת הבנקאית שמעודד את הבנקאים לקחת סיכונים – ההערכה שהם יזכו לחילוץ מהציבור במקרה של קריסה. "זה ביטחון סמוי שניתן בכסות של סובסידיה. משם מתחיל עיוות בשוק הבנקאי שאחד מהתוצרים שלו הוא ריכוזיות".

ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג (המחנה הציוני), לשעבר יושב ראש הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, הדגיש כי הספר של אדמתי והלוויג חושף את השיטה הבעייתית שבה מנוהלים הבנקים. "המערכת הבנקאות בנויה על יסודות רעועים - זו מערכת שמועדת לפורענות. משבר 2008 לא נבע מתאונה היסטורית חד פעמית. המערכת בנויה בצורה כזו שהיא מזמינה את המשברים שנופלים על האזרחים – ולא על אף אחד אחר", אמר.

מנואל טרכטנברג
ShiloPro / חן גלילי

טרכטנברג הוסיף: "אחד הסודות של השיטה היא שהבנקאים נותנים לך להרגיש שזה לא בשבילך, שזה מורכב, תשאיר את זה לאלה שמבינים טוב יותר. את המילה 'מורכב' שמענו לאחרונה גם בנושא הגז. בסופו של דבר, אין כלי שליטה טוב יותר מאשר מסך עשן. אפשר לתרגם את המורכבות למסרים ברורים ולעובדות ברורות – ואז ניתן לפעול. צריך נחישות כדי להוציא אל הפועל רפורמה. צריך דרך, מצפן וכיוון - ובתחום הפיננסי זה מה שחסר. הכוחות הם חזקים".

גם יוסי הולנדר, יו"ר המכון הישראלי לתכנון כלכלי, הדגיש כי אמצעי השליטה המרכזי של גופים גדולים, כמו בנקים או חברות גז הוא חוסר הידע של הציבור. "מכניסים בורות לאנשים כדי לשלוט. הסיכון הכי גדול הוא שאנשים ידעו ויבינו. הפחד הכי גדול של נבחרי ציבור – זה הציבור. לאנשים יש כוח בחברה דמוקרטית. צריך למצוא דרכים לעקוף את המערכת המשומנת של חסימת המידע, שמטרתה להעשיר את המונופול".

"הרגולטורים מושפעים מהקונצנזוס הציבורי"

פרופ’ אבי בן בסט מהמכללה למינהל, לשעבר מנכ”ל משרד האוצר, התייחס למחקר שביצע ובו נבדק מדוע הרפורמות בישראל נעשות בצורה אטית. "חקרתי 32 ניסיונות לבצע רפורמות בשוק הפיננסי מ-1985 ועד 2011. חלק מהם הצליחו וחלק נכשלו. הממצאים היו שלוקח בממוצע שלוש ועדות שבודקות את אותו הנושא עד שהרפורמה מיושמת. יש הרבה שזורעים ייאוש ואומרים ששום דבר לא עובר. אבל זה לא נכון. זה יכול לקחת 10 או 20 שנה, אבל השינוי קורה בסוף. גם אם תהיה ועדה חמישית ושישית השינוי בסוף קורה".

בן בסט הדגיש שאחד המשתנים המרכזיים שמשפיעים על ביצוע רפורמות הוא הקונצנזוס הציבורי. "בנושאים רבים, לפוליטיקאי אין כלים או יכולת לקבוע מה נכון לעשות – ולכן הוא נעזר ברגולטור כדי לקבל החלטה מושכלת. מצאתי שהמשתנה הקריטי בנוגע לרגולטורים הוא הקונצנזוס. כאשר יש קונצנזוס – תהיה רפורמה, ולהיפך. כאשר קיימת מחלוקת בין הרגולטורים, אז קל לבעלי עניין להיכנס ביניהם ולהעמיק את המחלוקת. זה גורם גם לפוליטיקאים להירתע מלקבל החלטה. זה גם מסביר מה שקורה היום בגז – ומדוע התהליך לוקח הרבה זמן".

בכנס הוצגו עיקרי המחקר "הרגולטור השבוי בישראל", שנערך בהארוורד על ידי גיא רולניק וד"ר רועי שפירא. שפירא ציין כי במבט היסטורי הרגולציה הישראלית חלשה ולא יעילה. "אצלנו אין סיפור של תרומות כמו בארה"ב, מזוודות כמו באיטליה או חיסולים כמו ברוסיה - אבל אצלנו יש ערוצים אחרים. הסקטור הפרטי בישראל מאוד ריכוזי, זה מגדיל את הסיכוי לכך שהרגולטורים יהיו שבויים. מבנה המשק, שכולל פירמידות ומשפחות, יוצר שבי רגולטורי מוחלט. גם התקשורת נשלטת על ידי הגורמים הריכוזיים. רק אחרי משבר משמעותי או מלחמה עושים שינוי".

שפירא הדגיש כי לאחר מחאת קיץ 2011, ניכר כי הרגולציה בישראל שינתה כיוון והחלה למלא את ייעודה המקורי - הגנה על האינטרס הציבורי. "המיתוס אומר שהמחאה לא שינתה כלום – אבל המחאה שינתה הרבה. בפעם הראשונה בוחנים את הדברים מהזווית של הצרכן. לאחר המחאה הוקמה ועדת טרכטנברג, רפורמת הריכוזיות יצאה אל הפועל וגם רפורמת הסלולר. יש שינויים גם באג'נדה התקשורתית ובדעת הקהל, מדברים על יוקר מחיה וריכוזיות. הנושאים הכלכליים עברו למקום הראשון".

"לתת אפשרות למפוקח לערער לבית המשפט"

 

דרור שטרום, מנכ"ל המכון הישראלי לתכנון כלכלי, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים ומי שעומד כעת בראש הוועדה להגברת התחרות במערכת הבנקאית ("ועדת שטרום"), ציין שנכון ליצור מנגנון שיאפשר למפוקח לערער על החלטותיו של הרגולטור. "לרגולטור ברוב המקרים יש כוח בלתי מוגבל, ולכן הגוף המפוקח יודע שהוא חייב להגיע להסכמה עם הרגולטור. לחילופין - הוא יגייס נגדו את הלוביסטים והממשלה – כפי שקרה במקרה של הגז.

"אני סבור שראוי להפקיע מהרגולטור את המונופול – ולתת למפוקח אפשרות לערער על החלטותיו בפני בית המשפט. כך זה פועל בנושאים של הגבלים עסקיים וצריך לפעול גם בנושאים אחרים. אין נוסחה טובה יותר מאשר לתת החלטה (על ידי הרגולטור – ע"א), ולהגיד שהיא נמצאת בידיים של בית משפט. בצורה זו אנו מקבלים שיטה הרבה יותר שקופה וברורה. כאשר בית המשפט משחק תפקיד, הצדדים יודעים לתמחר את זה ולהגיע להסכמות. לכן, חשוב שיהיה גורם שיכול להפוך את החלטת הרגולטור. זה יוצר שיווי משקל".

הממונה על ההגבלים, פרופ' דיוויד גילה, שחבר בוועדה להגברת התחרות במערכת הבנקאית ושהתפטר לאחרונה על רקע המחלוקת בנוגע לשוק הגז, הציג את החסמים שעשויים למנוע תחרות והדרכים להסרתם. "אנחנו מנסים להבין כיצד נוכל לגרום לכך שבישראל יהיו עוד בנקים שניתן יהיה לנהל בהם עו"ש ולהפקיד כספים, וכן שחסמי המעבר בין הבנקים לבין עצמם יהיו יותר נמוכים. דרך נוספת היא לקדם תחרות מצד גוף שאינו בנק, כלומר שהוא יוכל להציע לצרכנים שירותים שכיום בעיקר הבנקים מספקים, וכך להתחרות על הצרכנים בשוק השירותים הזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#