TheMarker Q

המניות זינקו ב-300% אבל המשקיעים הפסידו 58%: אלה הכללים שימנעו מכם אסון כזה

לא תצליחו לעמוד בכללים? עדיף שתתרחקו משוק המניות

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

דלבר (Dalbar) היא אחת מחברות ניתוח נתונים שמעוררות קנאה בנוגע למקצוענות של שוק ההון האמריקאי, שכל כך חסרה בשוק המקומי. דלבר עושה דבר אחד בלבד, והיא מבצעת אותו בעקביות כבר 30 שנה: היא בודקת את הקשר בין הביצועים שמניב שוק ההון (מניות או איגרות חוב) לאורך שנים, לבין הרווח שהצליח הציבור להניב לעצמו.

דלבר עושה זאת באמצעות השוואה של ביצועי קרנות הנאמנות האמריקאיות בתחומים שונים, ובין רווחי המשקיעים באותן קרנות. את הרווחים היא ממצעת לפי זרמי הכספים לקרנות, כלומר עיתוי הרכישות והפדיונות של הקרנות בידי הציבור האמריקאי.

באופן לא מפתיע, הממצאים של דלבר מלמדים על פער עקבי בין שני הנתונים. כלומר, רווחי המשקיעים לעולם יהיו נמוכים מהרווח התיאורטי של קרנות הנאמנות, בגלל עיתוי אומלל של כניסה ויציאה מההשקעה בקרנות. כך, אם בין 1984 ל–2013 הניב שוק המניות האמריקאי 11.1% בממוצע לשנה, המשקיעים בקרנות הנאמנות המנייתיות בארה"ב הניבו לעצמם רק 3.7%. ב–20 השנים האחרונות הפער הצטמצם מתשואה שנתית של 9.2% בקרנות לתשואה של 5% למשקיעים. בעשר השנים האחרונות הפער הצטמצם עוד, מ-7.4% בקרנות ל-5.9% למשקיעים. לעומת זאת, ב–2013 התרחב הפער מחדש, כשקרנות הנאמנות המניתיות האמריקאיות הניבו רווח חריג של 32%, ואילו המשקיעים בהן רשמו רווח של 25.5% — כמעט 7%, כרבע מהרווח, אבדו למשקיעים. הממצא, בכל מקרה, הוא עקבי, ולפיו בכל חתך זמן שנבדק המשקיעים מפגרים אחר תשואת קרנות הנאמנות.

ככל הידוע לנו, הבדיקה רבת השנים של דלבר נערכה בישראל רק פעם אחת ויחידה. גדי טולידאנו, אסטרטג השווקים של פסגות, ביצע בדיקה דומה בעשור שבין 1996 ל-2006, עשור של גאות מופלאה שבו עלה שוק המניות המקומי ב–300%. טולידאנו בדק מה הרוויחו המשקיעים בקרנות הנאמנות המנייתיות באותו עשור, באמצעות מעקב אחר הההפקדות והמשיכות שלהם בקרנות. להבדיל מדלבר, שגילתה שהמשקיע האמריקאי מניב לעצמו תשואה שהיא בין מחצית לשליש מזו של קרן הנאמנות שלו, הבדיקה בישראל העלתה ממצא גרוע פי כמה. טולידאנו מצא שבעשור הזה, שבו שוק המניות הישראלי זינק ב–300%, המשקיע הישראלי בקרנות נאמנות מניתיות הפסיד בממוצע 58%. כן, הפסיד.

הממצא של טולידאנו, שאותו פירסמנו ב-2007, עיצב את תפישת עולמנו בנוגע להשקעות הציבור בשוק ההון: שומר נפשו ירחק. אם בשוק שעולה 300%, הציבור מצליח להפסיד כמעט 60% מכספו בממוצע, הרי שפשוט אסור לציבור להשקיע בעצמו בשוק ההון. זו אחת הסיבות לכך שאנחנו מתנגדים בתוקף למכשיר של קופת גמל אישית — קופת גמל שבה החוסך מקבל את החלטות ההשקעה בעצמו. על פניו מדובר במכשיר מצוין, שמעניק לציבור את השליטה, וחושף את הגופים המוסדיים לתחרות על דמי הניהול. אבל אם התוצאה היא שהציבור עומד לשרוף את החיסכון הפנסיוני שלו בהשקעות גרועות, אז מוטב לו שישאר בגופים המוסדיים. כל דמי הניהול שייגבו מהציבור עדיפים על פני הקטסטרופה שהוא עלול לעולל לחיסכון שלו.

הסיבה העיקרית לקטסטרופה הזאת היא חוסר משמעת בעיני. שוק ההון הוא זירת ההשקעה הטובה ביותר, בתנאי שיודעים לנהוג בה באחריות, בסבלנות ובמשמעת עצמית גבוהה. הנתונים מלמדים כי לאורך שנים התשואות בשוק ההון מכות כל אלטרנטיבת השקעה אחרת. נתונים של חברת נד דייוויס האמריקאית, המשתרעים מ–1926 ועד 2015 — 90 שנה של סטטיסטיקה אודות וול סטריט — מעידים עד כמה ההשקעה בשוק המניות היא הבטחה מסחררת. 100 דולר שהושקעו במדד S&P 500 ב–1926 תפחו עד 2015 ל–460 אלף דולר. זאת, לעומת 15 אלף דולר שהניבו אותם 100 דולר בהשקעה באיגרות החוב של חברות, ורק 1,344 דולר שנתנה השקעה צמודה למדד המחירים לצרכן.

אין ספק, שוק המניות הוא ההשקעה הטובה בעולם, אבל רק לטווח הארוך. התנודתיות הגדולה וסכנת המפולות מביאות לכך שמי שמשקיע בעיתוי לא מוצלח — כאשר השוק יקר ונמצא ערב מפולת — יצליח להחזיר לעצמו את ההשקעה רק בחלוף שנים רבות.

השוואת ביצועי שוק המניות מול שוק האג"ח בין 1926 ל–2009, יותר מ–80 שנה, ובבדיקה שנערכת מדי שנה, מלמדת שבדרך כלל השקעה במניות מכה את ההשקעה באג"ח, אבל לא תמיד. כך לתקופה של שנה, השקעה במניות מכה את שוק האג"ח ב-64% מהשנים. בהשקעה לשלוש שנים, המניות מכות ב-69%. לתקופה של חמש שנים המניות עדיפות ב–73% מהמקרים. לתקופות של עשור, המניות מכות את שוק האג"ח ב-86%, ובתקופות של 20 שנה המניות מכות את איגרות החוב ב-96% מהמקרים.

המשמעות של הנתונים הללו היא שמי שרוצה להיות בטוח שההשקעה שלו במניות אכן תשתלם צריך להתאזר בסבלנות במשך 20 שנים ויותר — זהו פרק הזמן היחיד שבו כמעט בוודאות ההשקעה במניות משתלמת יותר מכל חלופה אחרת. גם לכלל הזה יש יוצאים מן הכלל — מי שהשקיע בשוק המניות היפני ב-1989 לא החזיר עד היום, בחלוף 25 שנה, את ההשקעה, וכנראה שלא יחזיר את ההפסד שלו לעולם. ההשקעה ההיא כנראה אבודה. זאת, בשל כלל חשוב נוסף: אסור להשקיע בשוק ההון באופן חד פעמי, אלא באופן רציף, כדי למצע את התשואות והמחירים בשוק. השקעה רציפה גם אמורה למנוע את הטעות החמורה ביותר של מי שמשקיעים בבורסה — הבריחה בשיאה של המפולת.

הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת למשקיע בשוק ההון היא התנודתיות. קשה למצוא משקיע שיצליח לעמוד בפיתוי של הגדלת ההשקעות כשהשוק גואה ורוגש, ונדיר עוד יותר למצוא משקיע שלא ימכור בעת מפולת. הרוב המוחלט של המשקיעים נכנע למפולת ובורח, תוך שהוא מממש בכך לא רק את ההפסד, אלא גם מחמיץ בוודאות את ההתאוששות שתבוא אחריה. חלק ניכר מהתשואה הרב שנתית של שוק המניות מושג בכמה מוקדי זמן קצרים, בהתאוששות מהירה שמתרחשת לפתע לאחר מפולת קשה. מי שלא היה בשוק באותן נקודות זמן, החמיץ חלק גדול מהתשואה.

לפיכך, כללי ההשקעה הנכונים הם פשוטים להפליא, ומסתכמים בשלושה עקרונות: 1. פזרו את ההשקעה בין אפיקים שונים, וגם בניירות ערך שונים באותו אפיק. 2. השקיעו באופן רצוף, כדי למצע את מחירי השוק. 3. השקיעו לטווח ארוך של 20 שנה ויותר.

אכן, שלושה כללים פשוטים, אבל הנתונים מלמדים שרק משקיעים ספורים מצליחים לעמוד בהם. לרוב הגדול של המשקיעים אין את הסבלנות הנדרשת, וגם לא את המשמעת העצמית כדי לשמור על הכללים הללו —מפולת ראשונה, והציבור נשבר ובורח.

להתאים ציפיות

לדלבר יש כמה עצות מעשיות שיסייעו לעמוד בכללי ההשקעה. האחת, להעמיד את הציפיות מההשקעה על רמה נמוכה, כדי שלא להתאכזב. השנייה, להגדיר מראש את רף הסיכון שמוכנים לעמוד בו, כדי לא להיבהל ולברוח במקרה של מפולת. השלישית היא לעקוב אחר הסיכון, כי לאורך זמן, ובמיוחד אם ההשקעה הצליחה וצברה רווחים גבוהים, הסיכון נוטה לעלות. העצה הרביעית היא להתאים את הציפיות מההשקעה למה שסביר שיקרה, ולא למה שיכול לקרות.

להמלצות הללו אפשר להוסיף גם שכדאי להשקיע מראש בתיק מבוזר היטב, כזה שמורכב גם ממניות וגם מאיגרות חוב. השקעה בתיק מעורב עוזרת למתן את הציפיות, גם לגבי הרווח הצפוי (לא מצפים לרווח גבוה מדי), וגם לגבי ההפסד הצפוי (מוכנים מראש לאפשרות של הפסד – כי יש בתיק גם מניות), וזה מסייע לקבל החלטות יותר מאוזנות.

ואחרי כל העצות הללו, ולאחר שפעם אחר פעם התברר שהניסיון לחנך פיננסית את הציבור נכשל, כדאי למשקיע להיות כן עם עצמו: האם הוא באמת מסוגל לעמוד במשמעת העצמית הנדרשת כדי להשקיע באופן ראוי בשוק המניות? אם לא, עדיף שיתרחק ממנו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ