האם החברה לישראל אישרה את הסדר החוב בצים כחוק? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם החברה לישראל אישרה את הסדר החוב בצים כחוק?

לפני שנה הובילה החברה לישראל הסדר חוב ענק בצים והזרימה לה כ-200 מיליון דולר ■ בתביעה נגזרת נגד החברה לישראל, שמתבררת בימים אלה בבית המשפט, נטען כי אחד התנאים להסדר - הסרת המגבלה על מכירתן של מניות צים - כלל לא התקיים

3תגובות

לראשונה לאחר שנים רבות הציגה חברת צים רווח של 11 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2015. הימים הקשים של דיונים ממושכים עם נושי החברה מתרחקים והולכים, ונראה שהאיום שריחף על קיומה התרחק משמעותית. אלא שבאולמו של השופט חאלד כבוב בבית המשפט המחוזי בתל אביב נאלצים בכירי צים ודירקטורים בחברה לישראל לחוות מחדש את ימי הבלהות של קיץ 2014, אז המחלוקת העזה בין החברה לישראל וצים מצד אחד לבין משרד האוצר ורשות החברות הממשלתיות מצד שני — איימה למוטט את הסדר החוב ולהטביע את צים תחת חוב של 3.4 מיליארד דולר.

מי שגורר את צים מחדש לטראומה הוא דב קראוסקופף, בעל מניות בחברה לישראל, המיוצג בידי עוה"ד שלומי מושקוביץ, יניב סטיס, איתן חיימוביץ' ונתי פולינדר, שהגיש תביעה ובקשה להכיר בה כתביעה נגזרת נגד החברה לישראל.

התובע טוען כי אישור הסדר החוב בצים על ידי ועדה מיוחדת ובלתי תלויה, שהוקמה לשם כך על ידי דירקטוריון החברה לישראל, נעשה תוך חריגה מההרשאה שניתנה לדירקטוריון על ידי אסיפת בעלי המניות. זאת משום שהתנאי לאישור ההסכם — הסרת המגבלות על המסחר במניות צים, כפי שהוצגה ואושרה באסיפת בעלי המניות — לא התקיים.

התובע טוען כי בזימון לאסיפה טענה החברה לישראל, באמצעות הוועדה המיוחדת, כי קיימת חשיבות רבה לביטול המגבלה על מכירת מניות צים, כדי להעלות את ערכן וכדי שניתן יהיה לסחור בהן. ביטול המגבלה היה כה חשוב לוועדה המיוחדת, עד שבחרה לקבוע בדו"ח העסקה כי החברה לישראל לא תחתום על הסדר החוב אם מגבלת המכירה תבוטל — כלומר מוטב להסתכן בקריסת צים, ובלבד שהמגבלה תבוטל. התובע טוען שאסיפת בעלי המניות אישרה את הסדר החוב בהתבסס על תנאי זה, אך על אף שהתנאי לא התקיים, החליטו הוועדה והחברה לישראל לבצע את העסקה מבלי לקבל אישור מחדש של אסיפת בעלי המניות.

רויטרס

קראוסקופף תובע פיצוי של 27 מיליון דולר. על פי חוות דעת של המומחה ד"ר טל מופקדי, סכום זה הוא הפער בין שווי מניות צים שבידי החברה לישראל כשלא חלה כל מגבלה על מכירתן לבין שוויין עם המגבלות הקבועות במניית הזהב שבידי המדינה. תביעתו של קראוסקופף זכתה לרוח גבית בינואר, אז החליטה רשות ניירות ערך לסייע במימון התביעה, שנמצאת עתה בשלב הסיכומים.

פרוטוקולי הדיונים באולמו של כבוב חשפו לכאורה התנהלות שערורייתית של הוועדה המיוחדת. הוועדה, שכללה את הדירקטורים זהבית כהן, עודד דגני, מיכאל בריקר והיו"ר פרופ' גדעון לנגהולץ, הוקמה משום שהסדר החוב של צים הוגדר כעסקת בעלי עניין. הסיבה לכך היא שלעידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, היה עניין בעסקה הן כבעל המניות הגדול בחברה לישראל והן כנושה של צים בכובעו כבעל חברות פרטיות שהחכירו אוניות לצים שבבעלותה המלאה של החברה לישראל, ועל כן התעורר חשש שעופר ינהל משא ומתן עם עצמו.

הוועדה לא שמרה על עצמאותה כמתחייב מעצם מהותה, החל בזהותו של יו"ר הוועדה, עבור בהסתמכותה על ייעוץ משפטי וכלכלי של מומחים תלויים בחברה ובבעל השליטה, וכלה בעובדה שההחלטה לאשר את הסדר החוב לא התקבלה על ידיה, אלא על ידי יועצה המשפטי, בעוד היא משמשת חותמת גומי.

התנהלות הוועדה מטילה צל כבד על רמת הממשל התאגידי בחברה לישראל, ומעוררת ספקות גם באופן כללי לאפקטיביות של מוסדות כמו ועדה מיוחדת של הדירקטוריון לבחינת עסקות בעלי עניין ולהגנה על בעלי המניות מהציבור.

חוות הדעת כלל לא רלוונטית לוועדה

אחת הנקודות המרכזיות בכתב התשובה של החברה לישראל והוועדה המיוחדת היא הסתמכותם על חוות דעתו של שלי תשובה מחברת הייעוץ טריגר פורסייט מקבוצת ארנסט אנד יאנג ,שהיה המומחה הכלכלי של הוועדה.

המשיבים טענו כי לאחר שבית המשפט המחוזי בחיפה ערך שינויים בתנאים המגבילים את מכירת מניותיה של צים, התבקש תשובה לבחון אם השינויים השפיעו מהותית לרעה על הוגנות הסדר החוב. חוות הדעת נדרשה משום שהחברה לישראל טענה בפני אסיפת בעלי המניות כי לא תיכנס להסדר החוב אלא אם מגבלת המכירה תבוטל. לבסוף זו לא בוטלה, אלא שונתה, והמומחה של הוועדה התבקש לבחון אם יש בשינוי להשפיע על הוגנות הסדר החוב.

דודו בכר

המשיבים טענו שתשובה בחן את השינויים, והגיע למסקנה שאינם גורעים מהוגנות העסקה, ולכן חשבו שבסמכותם לאשר שינויים שאינם מהותיים בהסדר החוב, מבלי לקבל אישור מחודש מבעלי המניות.

התובע טוען שטענות אלה מופרכות, משום שחוות הדעת נכתבה לפני החלטת בית המשפט המחוזי וכלל לא עסקה בה. חוות דעתו של תשובה נכתבה מלכתחילה לצורך ניהול משא ומתן על רף העברה, שעולה על 35%, ואילו המגבלה על ביצוע עסקה במניות צים התייחסה למכירה של יותר מ-24% ממניותיה של צים לפני השינוי, ולרף של 24%-25% לאחריו. חוות דעתו של תשובה התייחסה אם כן לתרחיש תיאורטי שכלל לא מופיע בהחלטת בית המשפט שאותה התבקש לבחון, והוא כלל לא בחן את מגבלת המכירה של המניות כפי ששונתה על ידי בית המשפט.

מכיוון שכך, טוען התובע, חברי הוועדה לא יכלו כלל להסתמך על חוות דעתו של תשובה, שהרי לא היתה רלוונטית לסוגיה שעמדה בפניהם: השפעתה של החלטת בית המשפט על הוגנות ההסדר. למרות זאת, מדגיש התובע, החברה לישראל דיווחה באופן כוזב שחוות הדעת קבעה כי להחלטת בית המשפט אין "השפעה מהותית על ההסדר". יתרה מזאת, תשובה עצמו הודה בחקירתו הנגדית שאמר בזמן אמת לחברי הוועדה כי אין ביכולתו לקבוע בתוך שלוש־ארבע שעות, הזמן שחלף מהדיון בבית המשפט עד לישיבת הוועדה, אם השינוי שהוכנס במגבלת המכירה - היכולת למכור יותר מ-24% מהמניות ועד ל-35% - משנה את הערכת השווי שכתב למניות צים.

חברי הוועדה התרשלו, לטענת קרוסקופף, משום שלא הבחינו כי חוות הדעת של תשובה אינה רלוונטית. לטענתו, זו הוכחה לכך שחברי הוועדה כלל לא קראו, לא דנו ולא שקלו את חוות הדעת המעודכנת, שהשתרעה על עמוד אחד, מפני שאם היו קוראים אותה היו מגלים בעצמם שחוות הדעת כלל לא עסקה בהחלטת בית המשפט ובהשפעתה על הסדר החוב, אלא בחנה תרחיש אחר.

ההתרשלות לקרוא את חוות הדעת ולהקשיב לדברים שאמר המומחה הכלכלי לא מנעו, לטענת התובע, מחברי הוועדה לבשל פרוטוקולים - ולדווח דיווח כוזב לציבור, שלפיו הסתמכו על חוות דעת כלכלית.

יו"ר הוועדה לנגהולץ, שעומת עם הטענה כי חברי הוועדה לא קראו את חוות הדעת, הודה שחוות הדעת לא ברורה לו, וטען כי אינו זוכר אם הוועדה ערכה דיון בחוות הדעת. לנגהולץ גם הודה כי בפרוטוקול הישיבה אין זכר לשאלה בנושא, בניגוד לנטען בכתב ההגנה. "מדובר בחוסר מיומנות, חוסר זהירות, הזנחה של התפקיד וניהול רשלני, ולמעשה הרשלנות החמורה ביותר שניתן לייחס לנושא משרה בנושא מהותי ביותר - ההשפעה של החלטת בית המשפט המחוזי על שווי העסקה", טוען התובע.

עוה"ד מושקוביץ וחיימוביץ', שמנסים לקעקע את הטענה כי חברי הוועדה ביצעו עבודה יסודית ומעמיקה, ומשום כך אין להתערב בשיקול דעתה העסקי, טוענים שנפל פגם חמור נוסף בעבודת הוועדה. לטענת התובע, חוות הדעת של תשובה בעייתית לא רק מפני שאינה רלוונטית, אלא מפני שעצם הבחירה בתשובה פגמה בעצמאות הוועדה.

הוועדה בחרה בתשובה כמומחה הכלכלי שייעץ לה אף שלטריגר פורסייט, הקבוצה שבה הוא מועסק, קשרים עם החברה לישראל. לנגהולץ, שהודה בחקירה נגדית שערך עו"ד מושקוביץ כי מונה לדירקטור החיצוני (דח"צ) בהמלצתו של בעל השליטה עופר, הודה עוד שהוועדה לא בדקה אילו שירותים העניקה טריגר פורסייט לחברה לישראל ולבעליה. שאלת התלות של טריגר פורסייט בחברה לישראל ובעל השליטה בה לא נידונה כלל בוועדה, ואיש מחבריה לא הסב את תשומת הלב לכך.

מהפרוטוקולים בבית המשפט עולה עוד שחברי הוועדה שכרו עורך דין חיצוני בלתי תלוי ממשרד יגאל ארנון, אלא שלמעשה התייעצו גם עם עורכי הדין ממשרד גורניצקי, שמייצג את החברה לישראל ואת עופר, ועורכי דין אלה היו נוכחים בישיבות הוועדה המיוחדת שדנו בתנאי המתלה. לנגהולץ אישר בחקירתו שהוועדה קיבלה ייעוץ מעו"ד פיני רובין ממשרד גורניצקי, ואף הושפעה מייעוץ זה.

לנגהולץ התקשה להסביר בחקירתו הנגדית ובתשובה לשאלות השופט כאבוב מדוע ראה צורך להתייעץ עם עורכי הדין של החברה ושל בעל השליטה. לנגהולץ גם לא הסביר מדוע שמעו חברי הוועדה, שאמורה להיות בלתי תלויה, גם את עמדת עורכי הדין ממשרד גורניצקי, שמייעצים ממילא לדירקטוריון החברה.

כשנשאל לנגהולץ אם הובא בסוד המשא ומתן בין צים והחברה לישראל למדינה בנוגע לשינויים של בית המשפט, הוא הודה שלא ביקשו את עמדתו. יתרה מזאת, מנכ"ל צים, רפי דניאלי, אישר בחקירה נגדית שהאישור להסכם הפשרה עם המדינה לא ניתן על ידי הוועדה שמונתה בדיוק לצורך זה, אלא עו"ד גיל אורן ממשרד יגאל ארנון, היועץ המשפטי של הוועדה. לנגהולץ התפתל על דוכן העדים כשהתבקש להסביר כיצד הוא מתכחש לדברים שנאמרו כביכול מפיו, ותועדו בפרוטוקול הישיבה של ועדת צים.

זהבית כהן
עופר וקנין

בחקירה הנגדית גילה שהדברים שיוחסו בפרוטוקול ללנגהולץ הוכתבו לו על ידי עורך הדין של הוועדה, גיל אורך. בהתייחס להצעה שצוטטה מפיו בפרוטוקול לאשר את הסדר החוב, אמר לנגהולץ: "הדברים לא נאמרו על ידי, הם נאמרו על ידי גיל אורן". לנגהולץ הלך ושקע בסתירות עצמיות לכאורה בעדותו כשטען כי אמנם לא אמר את הדברים, אבל שמע אותם בישיבה מפיו של אורן.

לנגהולץ גם התקשה להסביר כיצד תמך לכאורה בהחלטה מפורטת ומנומקת המאשרת כי התנאי המתלה התקיים, והחלטת בית המשפט מקיימת את התנאי, בעוד שבישיבה שנערכה 11 יום לאחר מכן הוא כלל לא זכר שקיים תנאי לעסקה והטיל ספק בכך שהיה תנאי. "אני מתלבט לגבי התנאי המתלה, אני לא חושב שאמרנו לאסיפה הכללית שההחלטה שלהם כפופה לתנאי המתלה", אמר. התובע טוען כי הדבר מעיד כי חברי הוועדה כלל לא קיבלו את ההחלטה, לא הם ניסחו את הפרוטוקול, ולכן לנגהולץ לא זכר תנאי אף שאישר שהתקיים.

"הסכמת בעלי המניות היתה מתקבלת"

פרוטוקול הישיבה מגלה כי לא כל חברי הוועדה היו שלמים עם ההחלטה לאשר את הסדר החוב אף שהמגבלה על מכירת המניות לא בוטלה, כפי שהובטח לאסיפת בעלי המניות: "התשובה לא חד משמעית. טכנית, אנחנו שואלים אם מה שאנחנו מאשרים עכשיו הוא המנדט שקיבלנו מהאסיפה הכללית, שאישרה לנו להזרים הון תמורת 32%, כשבאותה עסקה ביקשנו להסיר את מגבלת המכירה. כדי להיות בטוחים, ניתן היה ללכת שוב לאסיפה הכללית, אך לדעתי הסכמת בעלי המניות היתה מתקבלת גם לאור השינוי הזה", אמרה הדירקטורית כהן בישיבה המכרעת. הדירקטור דגני חשף את השיקול האמיתי שהנחה אותו, וכנראה שלא רק אותו: "ההסדר נמצא על כרעי תרנגולת. להחלטה שלנו יש השפעה על עתיד ההסדר כולו. ביחס לכלל העסקה - תנאי המכירה לא מאוד משמעותי".

החלטתו של השופט כבוב אם לאשר את תביעתו של קראוסקופף כתביעה נגזרת תקבע אם הנכונות היתרה של חברי הוועדה לקדם את הסדר החוב על חשבון מיצוי יסודי יותר של זכויות בעלי המניות מהציבור תוכיח את עצמה, או שהם ישלמו עליה מחיר יקר.

ועדה מיוחדת - אמצעי אפקטיבי בעסקות בעלי עניין, או פארסה תאגידית?

התביעה נגד הדירקטורים בחברה לישראל והבקשה להכיר בה כתביעה נגזרת הם במידה רבה מקרה מבחן לתפקודו של הגוף החדש יחסית של ועדת דירקטוריון מיוחדת, ו והתאמתו לציפיות שהיו ליזמיו. הדבר ייבחן על ידי אחד האנשים הראשונים שעסק ביישומו בישראל, שופט בית המשפט המחוזי חאלד כבוב.

ועדה מיוחדת של דירקטורים בלתי תלויים מוקמת בשני מקרים אופייניים: הראשון, בעסקת בעלי עניין שבה בעל השליטה נמצא משני צדי העסקה, בשל ניגוד העניינים המובנה מוקמת הועדה הבלתי תלויה, כדי שתנהל משא ומתן עם בעל השליטה ותדמה משא ומתן בין שני צדדים בלתי קשורים. המקרה השני הוא כשמוגשת תביעה נגזרת, ובה מבקשים ליטול את זכות התביעה מהחברה. במקרים מסוימים נטען כי לאחר הגשת התביעה יכולה החברה למנות ועדת דירקטורים בלתי תלויים, שתגיש את התביעה.

לפי הפרופסורים שרון חנס ואהוד קמר, ועדה כזאת היא המשוכה האחרונה שעומדת בפני בעל מניות גם לאחר שאושרה תביעתו כנגזרת, כלומר תביעה שמתנהלת בשם החברה כנגד דירקטורים, מנהליה או בעלי שליטה. דירקטוריון עשוי למנות ועדה מיוחדת כדי שתבדוק את התביעה, ובהתאם למסקנותיה תבקש מבית המשפט לדחות את התביעה או לגבש פשרה שתוגש לאישור בית המשפט.

השופט כבוב הזכיר לראשונה את מוסד הוועדה המיוחדת בתביעה נגזרת בשם חברת הביטוח איילון נגד בעלי השליטה, בשל תשלומי שכר מופרזים שקיבלו - 103 מיליון שקל ברוטו. עוד לפני שהתביעה נדונה בבית המשפט מינה הדירקטוריון ועדה מיוחדת, שביקשה ליטול את זכות התביעה ממבקשי הבקשה. התובעים טענו כי מדובר בוועדה נגועה וחסרת תום לב, שכל מטרתה לקבור את התביעה. סוגיית מינוי הוועדה לא הוכרעה, משום שהתביעה הסתיימה בפשרה בין הצדדים. עם זאת, כשכבוב אישר את הפשרה בספטמבר 2012, הוא דן לראשונה במוסד תוך שהוא תומך בשימוש בו במקרים חריגים.

השופטת דניה קרת מאיר הרחיבה את תפקידה של הוועדה המיוחדת לעסקות בעלי עניין בתביעה הייצוגית נגד חברת כור בפרשת מכירת השליטה במכתשים אגן לידי כמצ'יינה. קרת מאיר דנה בשאלה אם כור נהגה בהגינות כלפי בעלי המניות מהציבור, ופסקה כי גם עסקת בעל עניין שקיבלה את האישורים הנדרשים תהיה חשופה לביקורת שיפוטית.

השופטת הדגישה את חשיבות הקמתה של ועדת בלתי תלויה שתייצג את בעלי מניות המיעוט, בעסקה שבה בעל השליטה ניצב משני צדי המתרס. זאת, לשם ניהול משא ומתן אפקטיבי עם בעל השליטה ולקבלת החלטות באופן בלתי נגוע ומקצועי.

אם תגיע ועדה כזאת למסקנה - לאחר שתסתייע במומחים בלתי תלויים - שהעסקה הוגנת, כי אז לא ייטה בית המשפט להתערב בשיקול העסקי של הדירקטוריון, ובלבד שלא התקיימה רשלנות חמורה מצד הדירקטורים ושפעולתם לא היתה נגועה בחוסר תום לב.

התביעה כעת של בעל המניות דב קראוסקופף נגד החברה לישראל, צים וחברי הוועדה המיוחדת תוכרע בין השאר בשאלה אם הוועדה היתה יסודית מספיק, כפי שטוענים חבריה; או שחבריה עשו חוכא ואיטלולא מעקרון האי־תלות, וחטאו ברשלנות חמורה, כפי שטוען התובע.

כבוב יאושש או יפריך את הטענה של חמדני וחנס, שלפיה "ספק אם ועדה מיוחדת יכולה כשלעצמה להיות מנגנון בקרה אפקטיבי, בגין היעדר יכולת להתנתק באופן מוחלט מבעל השליטה".

צים- ההשקעה הגרועה ביותר של עידן עופר והתספורת הגדולה בתולדות המשק

החברה לישראל הגישה ביוני 2014 את הסדר החוב של החברה הבת צים (99.8%) לאישור בעלי מניותיה. הסדר החוב נועד למנוע את קריסתה של צים, שצברה הפסד של 1.4 מיליארד דולר מאז הסדר החוב הקודם שלה בסוף 2009, שפער בור של 650 מיליון דולר בהונה העצמי.

אלא שהחברה לישראל, בכיריה ובעל השליטה בה היו לחוצים לקדם את הסדר החוב בצים מסיבה נוספת. בלעדיו, לא ניתן היה לקדם את פיצולה של החברה לישראל לשתי חברות, כחלק ממסע ההינתקות של בעל השליטה עידן עופר מהמשק הישראלי. הפיצול הבטיח לעופר בין השאר מחצית מהטבת מס משמעותיות של 5 מיליארד שקל, ולמנכ"ל לשעבר ניר גלעד מענק של 8 מיליון דולר.

הסדר החוב היה כרוך בוויתור של החברה לישראל על חוב של 238 מיליון דולר ועל כל מניותיה בצים וחלוקתן לנושים, ובהם מספנות, בנקים ובעלי אג"ח, כפיצוי על מחיקת חוב של 1.4 מיליארד דולר. בעלי המניות של החברה לישראל נדרשו גם לאשר מתן ערבות של 50 מיליון דולר לצים והזרמת 200 מיליון דולר, בתמורה להקצאת 32% ממניות צים החדשה.

בדו"ח העסקה שפורסם, והגדיר את הסדר החוב, נקבע שביטול מניית הזהב של המדינה בצים הוא תנאי להסדר החוב. הסיבה לכך היא שאחד מתנאי מניית הזהב היה זכות וטו של המדינה על מכירתן של יותר מ-24% ממניותיה של צים. היות שהחברה לישראל הצהירה שוב ושוב על כוונתה למכור או למזג את צים, נדרשה הסרת המגבלות שהטילה מניית הזהב על העברת מניות צים שבידי החברה לישראל.

אלא שלמדינה לא היו כל כוונות לוותר על מניית הזהב, או לרוקן אותה מתוכן, גם, ואולי דווקא, משום שפירוש הדבר כי הסיכוי היחיד למנוע את שקיעתה של צים היה הזרמת סכומים עצומים על ידי עופר, שבינתיים העתיק את מושבו ללונדון. חששה של המדינה היה מיצירת תקדים שלפיו בית משפט יוכל לכרסם בזכויותיה במניית הזהב גם בחברות גדולות וחשובות מצים, כמו כימיקלים לישראל.

תחילה היה נראה שידה של החברה לישראל על העליונה במאבק על מניית הזהב. ד"ר עדי זרנקין, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית דין לפירוק, קבע שיש לתקן את הסעיף במניית הזהב שהקנה למדינה זכות וטו, כך שהזכות תישמר על מכירת 35% או יותר ממניות צים, ובמכירת 24%-35% תחויב החברה לישראל בהודעה מוקדמת למדינה. במקרה של התנגדות המדינה, יקבע בית המשפט לפירוק אם לאשר את המכירה.

המדינה לא קיבלה את הדברים, והגישה ערעור לבית המשפט העליון. ביולי 2014 הוחלט על הסכם פשרה, שלפיו בוטלה החלטתו של בית המשפט המחוזי, ונקבע כי המדינה תהיה רשאית להתנגד למכירת 24%-35% מהמניות, ובמקרה זה הצד שירצה למכור יהיה רשאי לפנות לבית משפט מוסמך.

הסכם הפשרה העמיד את הוועדה המיוחדת שמינה דירקטוריון החברה לישראל להסדר החוב (ועדת צים) בפני דילמה, שכן העסקה שאושרה על ידי בעלי המניות קבעה מפורשות: "השלמת ההסדר מותנת בעדכון מניית המדינה המיוחדת, בין היתר כך שיוסרו המגבלות הקיימות על העברת מניות צים".

תנאי זה לא התקיים בברור, ולכאורה היו צריכים חברי ועדת צים לבקש אישור מחודש של בעלי המניות לנוסח המעודכן של הסדר החוב, אף שהמניות שיקבלו בתמורה לא יהיו פטורות ממגבלות, ולכן נפגעה היכולת לסחור בהן. חברי הוועדה לא מצאו לנכון לעשות זאת, ויממה לאחר הסדר הפשרה בעליון הודיעה החברה כי הוועדה המיוחדת השתמשה בסמכות המאפשרת להנהלה להסכים לשינוי תנאים בהסדר שאינם משפיעים מהותית לרעה על תנאיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#