התביעה להשבת דמי ההבראה שהופחתו מהשכר של עובדי המדינה אושרה כייצוגית

בשל המשבר העולמי, נחתם ב-2009 הסכם מיוחד בין המדינה, המעסיקים במגזר הציבורי וההסתדרות על הפחתה חד-פעמית של 50% 
מדמי ההבראה ■ שתי עובדות טוענות: המדינה לא פעלה לממש את מטרת ההפחתה בדמי ההבראה - הקמת קרן לסיוע לעסקים במצוקה

חיים ביאור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
חיים ביאור

בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר אתמול כייצוגית את התביעה נגד המדינה, שבה דרישה להשיב את הנתח שהופחת מדמי ההבראה ששולמו לכל עובדי המגזר הציבורי ב-2009. הסכומים הופחתו משכר העובדים בעקבות מהסכמה שהושגה אז בין משרד האוצר וההסתדרות כחלק מתוכנית חירום, שנועדה לצמצם את השפעת המשבר הכלכלי העולמי על המשק הישראלי.

התובעות, שולמית זרביב, אחות מוסמכת בבית החולים כרמל, ואביבה ליאורה סיגרון, מורה בבית ספר של נעמת, טענו בפנייתן לבית המשפט כי המדינה לא פעלה לממש את המטרה שהיתה העילה להפחתת דמי ההבראה: הקמת קרן לסיוע לעסקים במצוקה. "כתוצאה מכך מוחזקים הכספים שלא כדין על ידי המעסיקים שניכו את הסכום מדמי ההבראה", הן טענו באמצעות עורכי הדין יאיר אברהם, דורון לוי, יוסף אדרעי ויפית מנגל.

ב-16 ביוני 2009 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד בין המדינה, המעסיקים במגזר הציבורי וההסתדרות, על הפחתה של 50% מדמי ההבראה ב-2010-2009 - 600 מיליון שקל. במבוא להסכם נאמר כי "מתוך הכרה בעומק המשבר, הוסכם על השתתפות העובדים בנטל, כדי שכספי העובדים ישמשו למאבק באבטלה ולצמיחת המשק, ויביאו לצמצום הוצאות השכר מתקציב המדינה 
והשירות הציבורי".

עם זאת, ההפחתה מדמי ההבראה שאמורה היתה להיעשות ב-2010 - בוטלה בשל השיפור היחסי במצבו של המשק הישראלי וסימני הצמיחה בו.

בהחלטתה כותבת השופטת דפנה אבניאלי כי נכון להיום, הקרן לסיוע לעסקים במצוקה שעליה החליטה הממשלה כחלק מתוכנית החירום הכלכלית, במטרה לסייע כלכלית לעסקים שנקלעו למצוקה בשל המצב הכלכלי, כלל לא הוקמה. במקביל, גם לא פורסמה בצו רשימת המעסיקים הציבוריים שיידרשו להעביר למוסד לביטוח לאומי את הכספים שהצטברו אצלם מניכוי מחצית מדמי ההבראה של העובדים. התוצאה היא כי כספים שנוכו ב-2009 משכרם של העובדים נמצאים עדיין 
בידי המעסיקים.

"הכספים נותרו 
בידי המעסיקים"

המדינה, מצדה, טענה באמצעות עו"ד דורית יפרח דרורי מפרקליטות מחוז תל אביב שרק חלק קטן מההפחתה נועד לצורך הקמת הקרן, ושעיקר הכספים נועדו לפינוי מקורות לתקציב המדינה. עוד טענה המדינה כי החוק לתשלום חלקי של דמי הבראה אינו רלוונטי לשתי התובעות, מכיוון שהן מועסקות בבית החולים כרמל ובנעמת, שהם גופים מתוקצבים על ידי המדינה, ולכן הפחתת דמי ההבראה אצל מעסיקיהן פינתה מקורות לתקציב המדינה.

השופטת אבניאלי מתחה ביקורת על השיהוי הניכר בהקמת הקרן לסיוע לעסקים שנקלעו למצוקה ועל אי־קבלת ההחלטה בנוגע לכספים שהופחתו משכר העובדים במגזר הציבורי. לדבריה, זהו אחד המקרים שבהם בית המשפט נדרש להתערב, כשמתברר לו כי המדינה לא פעלה למימוש התכלית שלשמה הופחתו דמי ההבראה משכר העובדים, והכספים נותרו בידי המעסיקים כאבן שאין לה הופכין. "לא ייגרם נזק לציבור כתוצאה מניהול התביעה, אלא ההפך הוא הנכון, לנוכח העובדה שהכספים שנוכו נותרו בידי המעסיקים, ואין בידי איש לומר מה ייעשה בהם", היא קבעה.

עוד אמרה השופטת כי המדינה יכולה היתה למנוע את אישור התביעה כייצוגית, אם היתה מגיעה להסדר פשרה עם המבקשות ומודיעה על השבת הכספים - ואולם המדינה החליטה שלא לעשות כן. לפיכך קיבלה השופטת את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית והורתה למדינה להגיש כתב הגנה בתוך 45 יום. המדינה גם חויבה לשלם את הוצאות המשפט בשלב זה של ההליך, בסך 40 אלף שקל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker